מרגישה בסיוט וחייבת תמיכה

ועוד

האנטיביוטיקה נועדה למנוע זיהומים, אני חושבת שזה הליך סטנדרטי (אולי אפילו בכל ניתוח?). חשוב לקחת איתה גם פרוביוטיקה (לנשים אם אפשר), כתוב על סוג האנטיביוטיקה במפורש שהיא עשויה לגרום להופעת פטריות. בפעם השניה, כשלקחתי פרוביוטיקה, אכן נחסכה ממני פטריה..
&nbsp
למיטב ידיעתי אסור לנהוג 24 שעות לאחר הרדמה מלאה, והרגשתי שיש טעם בכך. 3 ימים נשמע לי מוגזם
 
מנסה לענות ולהגיב במרוכז

על כל הנקודות שעלו בתגובות שלך לכותבות השונות בשרשור.

אנטיביוטיקה - אני חושבת שאני קיבלתי לוריד וזה היה אמור במקום כדורים. אבל כן - נשמע לי הגיוני אנטיביוטיקה לחמישה ימים. כמו שקונטרפונקט כתבה לך, חשוב לקחת גם פרוביוטיקה (רלוונטי לא רק לענייני פטריות אלא גם לענייני מערכת העיכול).
מנוחה - אסור לנהוג ב-24 השעות הראשונות. תמיד קיבלתי 3 ימי מחלה, אבל מעולם לא קיבלתי הנחיה למנוחה מוחלטת למשך 3 ימים שכוללת הימנעות מנהיגה. כדאי להימנע מפעילות מאומצת (למשל לא להרים את בן השנתיים) ולזכור שעדיף לנוח 3 ימים, מאשר להתאמץ מעב ליכולת של הגוף ואז להיות מנוטרלת לפרק זמן ממושך יותר.
נחמה - שמחה שאת מוצאת נחמה בילדייך, אבל גם אני כמו כבשהפועה חושבת שיש רגעים שבהם זה לא מספיק, ויש רגעים שבהם משתלטים רגשות קשים ושליליים. בהפלה האחרונה שלי כתבתי בפורום אחר שבו ניסו לנחם אותי, שיש זמן שאין בו נחמה, זמן שבו אפשר לשתוק ביחד ולתת לכאב את המקום שמגיע לו. אני כותבת את זה גם לך - מותר ואף כדאי לתת לכאב ולצער את המקום שלהם.
מזל - שמחה בשבילך שבסופו של דבר ההחלטה ניטלה מעל כתפייך. שמחה בשבילך שהדברים כבר לא בגווני אפור, אלא שחור-לבן, או יותר נכון שחור מוחלט. העובדה שזה שחור מוחלט לא מפחיתה כהוא זה מהאבל והעצב, אבל במכלול הדברים שאת צריכה להתמודד איתם, יש דבר אחד פחות להתמודד איתו.
בחילה והקאות - לצערי יצא לי לעבור מספר רב של פרוצדורות גינקולוגיות בהרדמה. פעמיים הקאתי: הפעם הראשונה ביציאה מחדר ההתאוששות (חזרתי לשם וישנתי עוד שעתיים), הפעם השניה כמה חודשים אח"כ באוטו בדרך מביה"ח הביתה (למזלי למדתי מהפעמים הקודמות והיתה לי שקית). מאז אני מתעקשת על זופרן והמרדימים נענים לבקשה בלי בעיה.
ברור לי שאם יש לך בחילות כבר 3 חודשים ברציפות, זה נראה כמו משחק ילדים, אבל אם אפשר להקל על עצמך, נראה לי ששווה להיעזר במה שניתן.
ועדה - עברתי ועדה אחת בבי"ח פרטי. העו"ס עברה איתנו על הטופס ומילאה אותו, הרופא חתם אח"כ. אני ממליצה בכל מקרה להגיע עם רשימת שאלות במידה ויש דברים שעדיין לא ברורים לכם.

אני חייבת לציין שמתוך ההודעות שלך אני מתרשמת שאת במצב מצוין בהתחשב בנסיבות.
מזכירה לך שמותר להיות חזקה ובשליטה וגם להיות "חלשה" ולהישען על אחרים וליהעזר בהם.

הלוואי שייגמר במהרה ובשלום.
הלוואי שאת יום הולדת 38 תחגגי בנסיבות הרבה יותר משמחות.
 
תודה מקרב לב, זה לא מובן מאליו בשבילי התמיכה וההשקעה

אני אקנה את הפרוביוטיקה.
לא חשבתי אפילו על עיניין ההרמות אז טוב מאוד שאמרת ואני אקפיד.
לא חושבת על שאלות שיכולות להיות לי.... יש לך רעיון?
מה שהתגלה היום בסקירה המדוקדקת הוא כל כך חמור שבעצם אמרו לי שהילדה הזאת לא היתה יכולה לחיות. כמעט בוודאות טריזומיה קשה.
נמצאה גם ציסטה במח ועוד ממצא לא ברור במח....
הסיבה שאני במצב יחסית טוב כרגע היא שהאי וודאות המוחלטת גמרה לי את הנשמה. ולמרות שאני מסכימה כל כך עם מה שכתבת לגבי הצורך לבחור במרחב האפור. ואני הייתי בוחרת. הבחירה הזאת שברה ממש חלקים מהלב שלי. לא אכלתי ולא ישנתי כמעט יומיים. עצם זה שניטלה ממני הבחירה זה בשבילי עצום. שכבתי אצל הרופאה שסקרה את העוברית וכל פעם שהיא מצאה עד משהו אני הייתי יותר ויותר רגועה והודתי לה מכל ליבי, היא חשבה בוודאות כנראה שאני מטורפת. כשהיא אמרה בסוף שלדעתה זאת בוודאות טריזומיה קשה והילדה לא תחיה אני רציתי לחבק אותה.

אני ממש נשענת פה על כולם, וזכיתי למעגל תמיכה רחב. הודעתי שעד יום ראשון אני נחה וזהו זה.

אני יודעת שעוד יבואו רגעי משבר ואני גם עכשיו עצובה מאוד וכל התמונות שהיו לי לגבי החגים הקרובים ויום ההולדת שלי.... והילדה היתה אמורה להיוולד ממש ביום ההולדת 40 של בעלי.... וכבר דמיינתי את עצמי עם תינוקת וסוף סוף ורוד בקיץ. וכל זה לא יקרה. וזה קורע. אבל יקרו דברים אחרים. חלקם טובים חלקם רעים. וזאת הנחמה הפרוטה שלי.

אני מודה לך על האיחול ומקווה שכך יהיה. וגם עבורך. קראתי את הסיפור שלך. עצוב באמת ברמה שאין לתאר. ואני יכולה לגמרי להבין שאת כבר לא תמימה ואופטימית. ואני מבינה לגמרי שהבת שלך זה המון ועם זאת לפעמים החסר גם הוא עצום. ואין נחמה ויש חור שזקוק להתמלא, ואני מאחלת לך מכל ליבי שהוא יתמלא ושתזכי לידיים מלאות וללב שמח. חבל שאין לנו אפשרות לראות את העתיד.
 

שירהד1

Member
מנהל
הסבירו לך פה היטב ובמפורט על ההליך הפיזי,

כך שאין לי מה להוסיף לגבי עניין זה.
קראתי את כל השרשור, כולל ההודעות שאת כתבת ושכתבו לך.
כפי שחששתי, אכן מדובר במקרה חד משמעי, ואני "שמחה" שה"החלטה" ניטלה ממך. כמובן שאין זה מפחית כהוא זה מתחושת האבל, אבל נותן לך אולי איזשהו שקט נפשי במובן של הוודאות לעומת אי הוודאות.

לגבי ילדייך- כפי שמישהי כתבה פה, אני ממליצה לך לידע את הגננות/המורות של הילדים שלך באשר לפרוצדורה שאת צריכה לעבור. הן צריכות להיות מודעות למה שקורה כעת בבית, כדי שתוכלנה לפקוח עיניים לגבי האם יש שינויי דפוסים התנהגותיים אצל הילדים. כמובן שיש להדגיש בפניהן שהילדים לא יודעים דבר על ההריון והפסקתו, כך שלא חלילה תדברה איתם על כך.

השתדלי את מרבית הבכי לעשות שלא בנוכחות הילדים שלך. מותר להם לראות אותך עצובה, או עם עיניים אדומות, ואם זה קורה, אז אמרי שכמו שילדים לפעמים עצובים, כך גם מבוגרים, ושזה לא קשור אליהם ושאת מאוד אוהבת אותם והם עושים אותך שמחה.

אכתוב לך על חברה שלי, שהיינו ביחד בהריון. עבורי זה היה ההריון העשירי (בת ובן בבית, ו-7 הפלות), ועבורה היה זה ההריון הרביעי (3 בנים בבית). ההריון שלי המשיך, ונולדה לי מעיין בהיותי בת 41 (כיום בת 3). ההריון של חברתי הפסיק מעצמו בשבוע 18 (הפסקת דופק על רקע לא ברור).
לאחר התלבטויות רבות, היא ובעלה החליטו לנסות שוב, ונולדה לאחר שנה תינוקת בריאה (חברתי היתה בת קרוב ל-42...).
יש לי עוד המון סיפורים כאלו. גם מהחיים האישיים שלי וגם מהפורום.
מקווה שזה נותן לך תקווה.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
עכשיו יותר ברור

אני לא מתיימרת להחליט בשבילך. אני לא מתיימרת להכיר את מערך התמיכה שלכם ואת היכולת שלכם להתמודד עם ילדה שצריכה טיפולים שונים ומגוונים. ובכל זאת אני בוחרת לכתוב לך בהרחבה את דעתי על מצבך ומה היו השיקולים שלנו כשניצבנו בפני החלטות דומות.

על סמך מה שאת מתארת, סביר להניח שאני הייתי מפסיקה את ההריון.
הממצא אצלנו לא ניתן לזיהוי בUS אלא רק בצ'יפ גנטי, והוא נופל בתחום האפור: ידוע שהממצא קיים אבל לא ברור אם וכיצד ישפיע על העוברים. מצבי הקיצון הם אוטיזם ופיגור שכלי.
יש לנו ילדה אחת, ועצם קיומה היה פרט חשוב במהלך קבלת ההחלטות שלנו כשהפסקנו את ההריונות.
אנחנו בחרנו באיכות חייה של הילדה הקיימת על פני הסיכון בלידה של ילדים פגועים שיגזלו את כל המשאבים הפיזיים, הנפשיים והכלכליים שלנו.
בין השאר חשבנו על מה יהיה לאחר שאנחנו כבר לא נהיה, על השעבוד הטוטאלי של בתנו לטיפול באח או אחות פגועים.

במקרה שלכם יש פגמים שנראים לעין כבר עכשיו. בניגוד למה שנכתב כאן באחת התגובות, אלו לא פגמים אסתטיים בלבד, אלא פגמים שיש להם משמעויות נרחבות על היכולת של העוברית להתפתח לילדה בריאה.
ברור כבר עכשיו שאם תבחרו להמשיך את ההריון, השנים הראשונות יוקדשו לניתוחים ולטיפולים פארא-רפואיים (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול אצל קלינאית תקשורת וכנראה עוד כמה דברים).
ברור כבר עכשיו שאם תבחרו להמשיך את ההריון, החיים שלכם לא ימשיכו כפי שהם היום. סביר להניח שלפחות אחד מכם יצטרך להתפטר. סביר להניח שגם אם תהיו זכאים לסיוע מביטוח לאומי ו/או המדינה, רוב הנטל הכלכלי עדיין יהיה עליכם וכאמור זה יהיה עם משכורת אחת בלבד. סביר להניח שהילדים הקיימים ישלמו מחיר כבד.

אני חושבת שכל מי שניצבה בפני החלטה כזו, ייחלה לכך שההחלטה תינטל ממנה ומישהו אחר יחליט במקומה.
לצערי אף אחד לא יכול להחליט במקומך, במקומכם.

אכתוב בהודעה נפרדת על ענייני הועדה והגרידה.
 
ועדה וגרידה ומה שאחרי

אז בהנחה שפניכם אכן להפסקת הריון, מנסה לשתף ממה שאני יודעת על התהליך.
יצא לי מאוד ארוך, ועדיין אני בטוחה שיש דברים שפספסתי.

ועדה להפסקת הריון
בדרך כלל מורכבת מרופא או שניים, אחות, עו"ס ולפעמים עוד אנשי צוות.
בכל בי"ח התהליך שונה, אבל בכולם יש טופס מאוד גדול שממלאים ובו פרטים עלייך, על העבר המיילדותי שלך, על מהלך ההריון הנוכחי והממצאים שבעקבותיהם אתם בוחרים להפסיק את ההריון.
סביר להניח שישאלו אתכם האם אתם מבינים את הממצאים. מטרת השאלה איננה להכאיב לכם, אלא לוודא שאתם שלמים עם ההחלטה (ככל שניתן להיות שלמים עם החלטה לסיים הריון רצוי).
במקרה שלך ייתכן שיעשו לך US על מנת שהצוות של הועדה יווכח בממצאים. אצלי לא היה US כי לא מדובר בממצא שיש לו ביטוי נראה לעין.
הועדה היא גם המקום שלכם לשאול שאלות שעדיין לא ברורות לכם, להציג בקשות או רצונות. כדאי להגיע עם רשימת שאלות כתובה, מפני שבזמן אמת הרבה פעמים שאלות שחשובות עלולות להישכח.
כדאי להגיע לועדה עם הרבה טישו, מים ואולי גם מעט אוכל למקרה שהתהליך מתארך. הועדה הראשונה שלנו ארכה כמעט 3 שעות (הרבה המתנה לפני כל מפגש עם אנשי הצוות) ולא התכוננו מראש מבחינת אוכל ומים.

גרידה
מסייגת ומציינת שלא עברתי גרידה בשבוע 16-17, אז אני לא בטוחה בכל הפרטים.
בדרךך כלל מהרגע שאת מגיעה לביה"ח ועד שאת יוצאת עוברות כ4-5 שעות. יש הרבה שלבים של המתנה. כדאי שהבעל יגיע עם אוכל ותעסוקה לזמן שבו את בחדר הניתוח ובחדר ההתאוששות.
גם לגרידה אפשר להגיע עם רשימת שאלות ובקשות לצוות הרפואי.

לדעתי גרידה בשבוע כזה מחייבת הכנה של צוואר הרחם ע"י למינריות - אצות שמרחיבות את צוואר הרחם כדי שהוא לא ייפגע במהלך הגרידה.
האצות מוחדרות ע"י רופא, יחד עם ספוגיות רטובות. הנוזל גורם לאצות להתנפח ובכך נוצרת ההרחבה של צוואר הרחם.
החדרת הלמינריות עשויה להתבצע ערב לפני הגרידה. לדעתי רוב הנשים נשלחות הביתה ללילה, אבל היו כמה שנשארו לאשפוז (עברתי פעם אחת החדרה של למינריות, אבל זה היה שעתיים לפני גרידה בשבוע 13).
יש נשים שעוברות את ההחדרה בקלות, אבל ההחדרה עלולה לכאוב ואפילו לכאוב מאוד. ממליצה לבקש אופטלגין נוזלי כחצי שעה לפני ההחדרה.
ייתכן שחוץ מהלמינריות תקבלי גם ציטוטק. מדובר בכדורים שניתנים בכמה אופנים שונים, אבל בסופו של דבר המטרה שלהם היא ליצור התכווצויות של הרחם (צירים) והרחבה של צוואר הרחם. תופעות לוואי נפוצות שלהם הן רעידות חזקות בכל הגוף, בחילה, שלשול ועליית חום זמנית. אם תקבלי ציטוטק, זה כנראה יקרה כשעתיים לפני הגרידה.
לגרידה את תתבקשי להגיע בצום (בדרך כלל 8 שעות), ללא איפור, ללא לק וללא תכשיטים (מומלץ להשאיר את התכשיטים בבית. גנבים מאוד אוהבים בתי חולים).
בדרך כלל יש קבלה לגרידה שמתבצעת ע"י אחות, האחות תשאל אותך מספר שאלות בסיס, תמדוד לחץ דם וחום ותיתן לך חלוק, כובע וגרביים של חדר ניתוח.
בשלב מסויים תתבקשי לחתום על כל מיני טפסים שבהם את מאשרת שהוסברו לך הסיכונים של הגרידה. חלק מהדברים שמופיעים בטופס עלולים להיות מפחידים, אבל הם מופיעים שם כי הם קרו (וככל הנראה יותר מפעם אחת). אני תמיד מעדיפה לדעת את כל הסיכונים.
כנראה שבשלב מסויים תישאלי ותתבקשי לחתום על טופס שמתייחס לקבורת העוברית. ממליצה לבקש שבעלך יהיה נוכח במעמד הזה ולדעתי אתם יכולים לשאול על כך במהלך הועדה (היתה כאן מישהי שהותקלה עם הטופס הזה בחדר הניתוח, כשבעלה מן הסתם לא נמצא בחדר). ב-3 ההפלות היזומות אנחנו בחרנו שביה"ח יטפל בקבורה.
לפני הכניסה לחדר הניתוח, המרדים יגיע לדבר איתך. מנסיון של יותר מדי הרדמות, למדתי לבקש שהמרדים ייתן לי זופרן נגד בחילה - החומר של ההרדמה עלול לגרום לבחילה במהלך ההתאוששות.
בחדר הניתוח קר, ממש ממש קר.
המיטה בחדר הניתוח היא מיטת מתכת עם משענות לרגליים. את הרגליים מהדקים אל המשענות בעזרת רצועות, על מנת שלא תבעטי בטעות בצוות בזמן שאת מורדמת.
ביד אחת ישימו לך מד לחץ דם שמתנפח מעצמו כל כמה דקות.
ביד בשניה יפתחו לך וריד על מנת להחדיר חומר הרדמה ואנטיביוטיקה (שתמיד ניתנת לוריד בתהליך כזה).
הגרידה אורכת לרוב כ10-20 דקות.
בשלב הבא את תתעוררי בחדר ההתאוששות. ההתעוררות וההתאוששות תלויות בהמון גורמים ומשתנות מאישה לאישה ומהרדמה להרדמה. רוב הנשים משוחררות אחרי כשעתיים. במהלך השהות בחדר ההתאוששות את יכולה לבקש סיוע מהאחות. ברוב בתי החולים מספקים למטופלת המתאוששת תה מתוק ומבקשים ממנה לעשות פיפי על מנת לוודא שהכל תקין. לצערי רוב חדרי ההתאוששות משותפים לגרידות ולניתוחים קיסריים, אולם התינוקות לא נמצאים בחדר ההתאוששות.
בחלק מחדרי ההתאוששות יש מפוח אויר חם - המצאה גאונית שנראית כמו שואב אבק תעשייתי, רק שבמקום לשאוב אויר, הוא מוציא אויר חם ועוזר להרפיית השרירים ולהתאוששות אחרי הקור בחדר הניתוח. בבתי החולים שבהם הוא קיים, תמיד ביקשתי שיחממו אותי.
עניין הגודש וכדורי הדוסטינקס למניעתו, שנויים במחלוקת. יש רופאים שטוענים שבשבועות כאלה אין גודש ולא מוכנים לספק מרשם. דוסטינקס יעיל למניעת היווצרות החלב כשהוא נלקח לאחר הפסקת ההריון, סמוך ככל שניתן למועד ההפלה (עד 24 שעות). בלקיחה מאוחרת מ-24 שעות לאחר ההפלה, הוא נועד להפסקת ייצור החלב. בעלון לצרכן מופיעות תופעות לוואי מלחיצות, אבל אחרי שתי הפלות שבהן היה לי גודש ולקחתי את הכדורים כדי להפסיק אותו, בהפלה האחרונה לקחתי אותם כ-12 שעות אחרי ההפלה ולא היה לי גודש.
ממליצה לארגן מרשם ולקנות עוד לפני ההפלה (2 כדורים עולים כ-5 ש"ח), ולכל היותר לא להשתמש בהם.
אחרי גרידה אסור להשתמש בטמפונים, כדי לאפשר לדם לזרום החוצה ולא ליצור זיהום ברחם.
כדאי להכין מראש מלאי של תחבושות עבות במיוחד (כמו אחרי לידה) לימים הראשונים. כמות ומשך הדימום משתנה מאישה לאישה ומהפלה להפלה, אבל בעקרון מצפים למגמת הפחתה ולהפסקת הדימום עד שבועיים מהגרידה.
אם אני לא טועה, בשבוע או שבועיים אחרי הגרידה יש להימנע מרחצה בבריכה, ים ואמבטיה.

על אף הפירוט והאורך, מזמינה אותך לשאול אותי ואת האחרות כל שאלה שלא ברורה לך, נשמח לעזור מנסיוננו.
 
וואו. תודה על הפירוט

אני לא מפסיקה להקיא כבר שלושה חודשים אז בחילה זה קטן עלי.... חייבים הומר שחור
 
לגבי הוועדה

הבנתי שבמצבנו המזעזע אנחנו לא עומדים פיזית בפני וועדה וההליך כולו מתרחש לבד ואני באה לחתום על טופס פורמלי.
נקווה מאוד שכך הוא כי אני לא אעמוד בלראות תמונות איומות כל כך שוב, מקווה שזה יצא לי אי פעם מהראש.
 
ועוד ״מזל״ עצום

אני מניחה שאין במדיקל סנטר ניתוחים קיסריים....
אז יחס לי לפחות זה
 

שירהד1

Member
מנהל
צר לי על ההתמודדות שנכפתה עלייך (ועליכם)


התחושות הקשות של ההלם ושל שמיים שנופלים עלינו- מוכרת לי היטב. את כותבת שלא חיית באשליה שהריון בהכרח שווה תינוק, אבל בוודאי שלא חשבת שיתגלו מומים קשים שיאלצו להחליט על הפסקת הריון. לכן, תגובת ההלם למשמע בשורה כה קשה, הינה נורמאלית לחלוטין.

כתבת שאת מבקשת עזרה להאמין שקמים מפה. אז רוצה לכתוב לך שבוודאי קמים מפה. זה קשה, לוקח זמן ומאמצים, אבל עוברים את שלב האבל וקמים. איך? עם תמיכת הסביבה, עם התמיכה של הפורום, עם תמיכת אשת מקצוע מתאימה, לפעמים עם עזרה תרופתית, עם חזרה לשגרה, עם ההבנה שאין ברירה- שלמרות ולצד הקושי- קמים מהאבל.

לא כתבת בני כמה הילדים והאם הם יודעים על ההריון. אני כמובן מקווה שאינם יודעים על ההריון, אבל במידה וכן- כתבי לנו את הגילאים שלהם, ונעזור לך לחשוב מה אומרים להם.

יעזור לך לשמוע על לידות של תינוקות בריאים לאחר הפלות, גם בשבועות כאלו? אני שואלת זאת, משום שיש כאלו שרוצות לשמוע ויש כאלו שזה לא עוזר להן. לכן אני שואלת, ובהתאם לתשובתך, נדע גם מה מתאים לך שנכתוב.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
אובדת יקרה לא רוצה לקחת אחריות אבל אלה פגמים אסטתיים שאולי

בס"ד
ניתן לתקן בניתוחים פלסטיים וחבל להפיל בגלל זה זו לא מחלה ...
תחשבו שוב אולי תתיעצו עם הרב בני פישר עמותת חברים לרופאה
ולא בגלל שהוא רב ואני מנסה לכפות אבל באמת שווה לבדוק
אתמול ראיתי את הסרט החדש "פלא" בדיוק על ילד כזה

לא לכעוס עליי מנסה לעזור ...
 

שירהד1

Member
מנהל
בפירוש לא מדובר רק על פגמים אסתטיים בלבד!

הסרט הוא סרט אמריקאי טיפוסי, ולכן לא רלוונטי. הכל הרי תמיד נפלא בסוף, נכון? גם בחיים, נכון? אז זהו. שלא.

חיך ושפה שסועים הם מומים קשים, שלרוב הם חלק מתסמונת. וגם אם הם לא מלווים בתסמונת, הרי שיש להם השלכות תפקודיות מאוד מאוד משמעותיות לאורך שנות החיים.
אני מנסה שלא לכעוס עלייך, "מיוחדת עם חלום", כי את כותבת שניסית לעזור, אבל האמת היא שאני כן כועסת עלייך, כי מה שכתבת בכלל בכלל לא עוזר, אלא רק עלול להגביר תחושות אשמה, ולכן אינני יכולה לתת לזה יד.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
אי לקיחת האחריות מאפשר לכתוב חופשי

שקרו ניסים שהיו טעויות שזה 'רק' X ועוד ועוד. גם אני מכירה כמה סיפורים. ומעולם לא סיפרתי אותם כאן. פשוט כי יש הרבה יותר סיפורים עם סוף לא טוב שאני לא מכירה. בפורום הזה כדאי לשים לב למילים ולכובד האחריות המוטל על כתפיהם של מקבלי ההחלטות.
 
אני מניחה ש אובדתעצות1 ובעלה התייעצו ברופאים

פגם אסתטי קל ובודד הוא באמת לא סיבה להפלה. אבל חיך שסוע מלמד פעמים רבות על תסמונות נוספות, אולי בקשר עם מימדי הפגם. אני מבינה שהזוג התייעץ בגורמים רפואיים ולא סתם עם יד קלה על ההדק (אני גם קוראת בכל שורה כמה אובדתעצות1 משתוקקת לילדה הזאת, ילדה).
בספר 'פלא' הכל נוצץ, אבל ג'וליה רוברטס האמא עצרה את חייה מרגע שנולד ילד פגוע. שלא לדבר על ההשלכות הרגשיות על האחות הגדולה (עם כל אהבתה לאוגוסט-'פלא'). וכאן יש שלושה בנים נוספים שזקוקים להורים, לא אחות יחידה. שלא לדבר על כך שרב הילדים לא מבריקים וסוחפים כמו 'פלא', והחיים לא באמת נוצצים.
אני בעיקר עצובה עבורה, ומשתדלת שהעצות תהיינה מועילות, כי את המחיר (הכבד כנראה) לא אני אשלם.
 
תודה על התגובה

אני מודה שבאמת פחות חשבתי על מום קשה.... ויותר על הריון שמפסיק לבד, לידות בשבועות לא אפשריים וכן הלאה... אבל כנראה שתמיד יש עוד פחדים שטרם חשבנו לפחד מהם.

בטח שאני אשמח לשמוע על תינוקות שנולדו אחרי אובדן, במיוחד אובדן בגלל מום קשה.
אני מנסה מאוד לדבוק באופטימיות שזה יהיה חד פעמי ואני אלד שוב. וגם הרופאים אופטימים ואומרים שנפלתי
בסטטיסטיקה רעה.

אני כנראה מוזרה כי אני דווקא מחפשת תינוקת של חברות לכרבל ולהתנחם איתם.
וכל הריון ותינוק מעודדים אותי שגם אני אזכה. איך אמא שלי אומרת.... העולם לא הגיע לפיצוץ אוכלוסין סתם ככה :)

עוד לגמרי אני מנסה להחזיק בתקווה שאחרי שהכל יעבור בשלום אני אזכה להריון תקין ושלם. אני מקווה גם בשביל כולן כאן. אבל ברור לי לגמרי שמי שעברה אובדנים עצובים כל כך ורצופים והדרך שלה מתארכת מתקשה להישאר אופטימית והעצב הוא עצום.
 

pezach2

New member
יש תקווה

אז את לא מוזרה, כי תינוקות ובטן הריונית משמחות גם אותי אחרי לידה שקטה (3 חודשים). ואני רואה ששכנות שלי לא יודעות איך להגיב שאני נהנית המלאכיות של תינוקות קטנטנים.
וגם אני נפלתי בסטיסטיקה גרועה ונדירה במיוחד, ויש לציין שקיבלתי פסיקה הלכתית להפסיק את ההריון.
אין לי ספק שזה לא הולך לקרות שוב. והאופטימיות שלך נכונה, והיא תחזיק אותך בימים הכי קשים ומדוכאים שעוד תדעי... כי את מסוגלת להאמין שיהיו ימים טובים יותר. אני מאמינה כי כשנוגעים בכאב, וככל שנאפשר לעצמנו להיות שם - נגיע לריפוי שלו, לשחרור של הצער, להיות בני אדם עם יכולת קיבול גדולה יותר, הכלה של עצמך והסביבה שלך.
הדברים ההזוים (באמת) שאנו עוברות בחיים יכולים להיות קרש קפיצה וגם קצה תהום להתרסקות.
תני לעצמך לחוות, וקחי לווי שיעזור לך. אם זאת עזרה מקצועית או חברה שאת יכולה לדבר איתה (שמסוגלת לשמוע אותך בלי הפסקה) ושתהיה שם פשוט להקשיב. היכולת המופלאה הזו ליפול וליפול ולקום ולרצות ולקוות ושוב ליפול היא מדהימה, והיא שייכת לנו, כי אנחנו לביאות!
חיבוק חזק
 
וואו תודה רבה על ההודעה הזאת

אני משוכנעת שעוד יהיו לי ימים קשים מאוד...במיוחד כשננסה שוב ומחזור יתעקש להופיע.
ויש לי גם ימים קשים בנושאים שלא קשורים לילודה.... ולא מעט כאלו
 
זה כלל לא מום אסתטי

אנחנו אפילו היינו מוכנים ללכת לניתוחי תיקון עם צריך. במקרה שלנו היה ברור מההתחלה שהבעיה קשה מאוד.
והיום בחוות דעת נוספת על הנוספת ראו שאין בכלל אפשרות לחיים, אין לתינוקת אפילו אף.... וחסר לה כל החייך והרבה מהחניכים וכנראה מדובר בטריזומיה.
אז ברוך על החסדים הקטנים ההחלטה נחסכה מאתנו קליל.
הגרידה אמורה להיות בימים הקרובים במדיקל סנטר.
מקווה לעבור את החלק הפיסי באופן סביר.
תודה לכולן על התמיכה והעידוד!
 
למעלה