אין לי כוח, ליידי וכולן
אני עומדת להשתחרר לוואקום. לא הצליחו למצוא לי מסגרת. העו"סית מנסה להפעיל אותי שאחפש בעצמי. אין לי כוח לחפש בעצמי. אני מוותרת. לא בנויה להרים טלפונים לבירורים. גם לא יודעת מה הכי נכון והכי מתאים לי עכשיו - עוד מסגרת אינטנסיבית? מאיזה סוג? טיפולי? אשפוזי? יצרני? תעסוקתי? לימודי? אני מרגישה שאין לי כוח לכלום! לכלום! אני לא זכאית לשום טיפול סביר במסגרת ציבורית (לפחות ממה שהצליחו לבדוק בשבילי עד כה), ואת הרופא החביב זה ממש לא מעניין. הוא את שלו אמר ועשה ומבחינתו כבר מזמן הייתי צריכה לחפש מסגרת ואין לי בעיה לחפש מסגרת כי אני חזקה (הרי אני מצליחה לא לחתוך ולהגיע לשם בכל בוקר, אז סימן שאני חזקה מספיק לחפש בשביל עצמי, לא?
).
אני עוד לא יודעת אם אני מסיימת את הסמסטר הזה או מקפיאה אותו. הייתי דווקא די מעודדת משיעור החזרה למבחן - למרות שהפסדתי בערך חצי קורס ההבנה האינטואיטיבית שלי לגמרי לא רעה, וזה אומר שהטקסטים שאקרא, אם אצליח להתרכז ולהפעיל את עצמי, רק יחזקו את מה שכבר הבנתי בלאו הכי.
סיימתי לקרוא את הטקסט להוצאה לאור ותכף אשב על כתיבת הדו"ח המיוחל... ואחר כך נראה. לא יודעת מה לעשות בהמשך. לא יודעת.
מקווה לראות את איילה מחר וקצת להתנחם בה. הלוואי שזה יתאפשר.