מרוּקנת

[Lady Stark]

מה שלומך היום אלומונת?

 

[אלומת האור]

COMFORTABLY NUMB

נפרדתי מהמטפלת האישית היום ולא הרגשתי כלום.
הדבר היחיד שהרגשתי היום היה זעם עצום על הרופא הכי זחוח שהכרתי בשנים האחרונות. הוא מקשיב ושואל כאילו שהוא מתעניין באמת, ואז זורק "אה, אני מבין שאין לך מסגרת להמשך. טוב, זה מה יש. נעצור כאן". חתיכת מטומטם שאין דברים כאלה פשוט. אז למה אתה שואל אם יש לי מסגרת? אתה הרי יודע. זה היה נשמע כמעט אכפתי. אבל למה אני מצפה למשהו מהפוץ הזה. חבל על הזמן שלי ושלו. אני אשאר שם עד הסוף (בדיוק עוד שבוע) ואז כנראה אשאר במיטה ולא אצא ממנה כי פשוט אין לאן ואין בשביל מה ואין לי כוח לעשות שום דבר פרודוקטיבי.

חוץ מזה הזכרתי לשותפה על החשבונות שהיא חייבת לי והיא עשתה פרצוף אז התנצלתי ואמרתי שזה בסדר, אני אסתדר, שלא תדאג לזה, שתיקח ת'זמן... אבל מחר באה העוזרת ואני צריכה לשלם לה!!! ואין לי מספיק בבית... אמרתי לה שיש לי מאגר לשעת חירום (אני מחביאה בת"ז תמיד איזה 100 ש"ח לשעת חירום), אבל למה אני מרגישה כל הזמן צורך להתנצל ולוותר לה על כל הדברים המעצבנים שהיא עושה????? כל הזמן הטון שלי מתנצל ונמאס לי כל כך מעצמי כבר ככה.

ואין לאן. וכנראה שלא אראה את איילוש בשבוע הבא. אין לי כוח להתמודד עם כלום, אני פשוט לא עושה כלום. יושבת ובוהה (ומשתדלת להשלים שעות שינה, כי לא ישנתי כל הלילה).

ארגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג

 

[Lady Stark]

אוי בובה

את מה שהיה עם השותפה תנסי לשים בצד עכשיו. יש לך מספיק עומס על הראש כרגע ואת צריכה לבחור את המלחמות שלך.

מקווה שבמהלך השבוע תצליחי לגלות מתי תראי את איילה ולחזור לנקודה של טיפול.
זאת כרגע הפוגה בטיפול אבל אלה רק כמה ימים. תזכרי את זה.

 

[אלומת האור]

ובין איילה לאיילה זה יחזור להיות כמו פעם?

בא לי להקיא מהרופא הזה. למזלי יש לי רק עוד כמה ימים לראות אותו ודי. מה יהיה בין איילה לאיילה. המתח הזה שאולי יבטלו לי תור ואולי לא יהיה לה זמן. ואולי אחזור לפצוע את עצמי. ולאן ללכת. נמאס לי מהכול, הכול מוקפא עד להודעה חדשה, ואלו החיים שלי, לעזאזל. אני זקוקה לחיבוק שלה. קיבלתי חיבוקים גם באשפוז יום. אולי אחזור לאו.איי ולו בשביל לקבל חיבוקים (אתמול ניסיתי לחזור. היה מוזר).

 

[Lady Stark]

לא צריך לחזור להיות כמו פעם

כי החלטת שאת מתחילה לטפל בשגרה בצורה יותר אינטנסיבית. להזכירך, התקופה של בין איילה לאיילה היתה כשהיא היתה הכתובת היחידה שלך לטיפול.
רק מבקשת ממך להיאזר בסבלנות לעוד כמה ימים, מותק. ולהזכיר לעצמך שאת כן תמצאי מסגרת, טיפולית בהרבה מאיילה. שבגלל שהיא פסיכיאטרית היא יכולה לעזור לך בצורה מוגבלת.
המטרה של הטיפול שאת צריכה היא לדעתי ללמוד לסמוך על עצמך. יש לך את הכלים. את צריכה לדעתי עזרה להבין את הכח שלך ולהודות שהוא קיים ושכל הדברים שאת חושבת על עצמך הם שקרים.

שולחת חיבוק מותק.

 

[אלומת האור]

אבל אין טיפול אחר!

אז מה יהיה? המתנה לטיפול, את יודעת, יכולה לקחת גם שנה! אני כבר רואה את עצמי קורסת שוב מול החדר של איילה. לא מרגישה שיש לי יכולת וכלים לסמוך על עצמי כרגע. אני לא יכולה לעשות את זה לבד

 

[Lady Stark]

מותק

מצטערת על תחושת התסכול. הלוואי ויכולתי להחזיק את המדינה חזק ולגרום לה לדאוג יותר למי שצריך אותה.
אני חושבת שאת לא צריכה לוותר על השגת מסגרת וגם יודעת שלא תוותרי. זה אומר לעשות סידורים ובירורים, אבל את תעשי את זה כי הבנת שזה מה שאת צריכה.
שוב מזכירה לך שכדאי לך לברר גם על הטיפול באיכילוב שיכול להיות לך זמין מהר, אפילו שהוא יחסית ממוקד בבעיה אחת. כי אני יודעת שכרגע כל טיפול יכול לעזור ולהוביל לתובנות חדשות. ובעיקר, את צריכה כרגע מסגרת תומכת.

ויודעת שאת מרגישה שאת לא יכולה לעשות את זה לבד. ואת גם לא צריכה.
אבל מאמינה בך. יותר ממה שאת מדמיינת.

 

[היי48]

היי מותק

אני מצטערת לשמוע שקשה לך, אבל כמו ליידי, גם אני מאמינה בך ויודעת שתצליחי להתמודד ולעבור את זה. אני מבינה ממה שאת כותבת שאת חוששת מזה, אבל דברים נראים לפעמים אחרת מהצד, וכשמסתכלים על התמונה הגדולה (או על התמונה הכללית????? פתאום אני לא בטוחה איך נכון לומר את זה...) קל לראות שאת בן אדם חזק מאוד, שאמנם עובר תקופה קשה מאוד, אבל עדיין אני יודעת שאת תצליחי להתמודד עם זה. מה עם המסגרות שליידי סטארק או ליידי באבא דיברו עליהן?

 

[אלומת האור]

ליידי והיי היקרות

חזרתי עכשיו משעה קלה אצל השכנים שלי. היא עומדת ללדת בפעם השנייה, יש להם ילד קטן פעלתן, שיחקנו קצת (אני סתם ישבתי וצפיתי, אני מוגבלת מאוד בתנועה) ורק נהיה לי יותר רע. הנה משפחה, צחוקים, גערות, ארוחת ערב שעוד מעט תהיה מוכנה, קצת מתח בין בני הזוג, דברים נורמליים כאלה שלעולם לא יוכלו להיות לי. באיזה שהוא שלב הרגשתי כבר מועקה וחשבתי שאולי אני מעיקה ופרשתי.

אני לא יודעת למה אתן חושבות שאני כל כך חזקה - בגלל שאין לי אומץ להתאבד זה עושה אותי חזקה?

לגבי המסגרות אני ממש מעדיפה לא להתייחס לזה כאן אלא במסרים אישיים. מה שנעשה כאן מקודם (ולא בפעם הראשונה) היה אאוטינג של להוציא דברים מהתכתבות אישית ולהציב אותם כאן קבל עם ופורום. יש סיבה למה אני מתכתבת עם אנשים במסרים אישיים ולא על גבי פורום פתוח, ולא מתאים לי לדבר על דברים מאוד ספציפיים כמו מקום העבודה שלי או מסגרות טיפוליות ספציפיות כאן. בבקשה תכבדו את זה. ברור לי שזה נעשה בתום לב, אבל אתם חייבים לשים לב לזה.

אין לי כוח לחפש מסגרות. רוב הדברים הרלוונטיים לא מקבלים תושבים מחוץ לתל אביב, ואני לא תל אביבית.

ליידי - לגבי מה שהצעת - גם זה מתוך התכתבות אישית שלנו - אני אענה לך במסר אישי.

תודה על ההתחשבות ועל שיתוף הפעולה.

אני מרגישה זוועה. לבד. לבד. לבד כל כך. לבד.

 

[ליידי באבא3]

את לא לבד!

ואם זה ינחם אותך - גם המצב שלי די זוועה. מקווה שמחר אני אוכל לסדר את המחשבות שלי ולכתוב לך מסר פרטי מנוסח סביר. הלוואי שיכולתי לעשות משהוא לעזור לך. תכתבי בבלוג, אם זה עוזר. עדכני אותנו. תזכרי שיש אנשים שמאוד אכפת להם ממך.

 

[אלומת האור]

זה לא מנחם אותי שהמצב שלך זוועה

ואת מעודדת אותי בעצם זה שאת כותבת לי, אז תודה. וחיבוק חזרה.

 

[Lady Stark]

אלומונת, עניתי לך במסר

 

[אלומת האור]

ראיתי, תכף עונה לך שם.

 

[היי48]

אין בעיה,

לא אשאל אותך בפורום לגבי דברים ספציפיים.

ואת לא לבד

 

[אלומת האור]

תודה ממי, גם את לא

 

[על שביל ארוך]

מצטערת מאוד לשמוע

על היחס של הרופא ועל כך שלא נותנים לך להשאר כמה שאת צריכה וממהרים לנפנף אותך למרות שברור שאת צריכה טיפול אינטנסיבי!! זה חוסר אחריות!! ופשוט נראה לי ממש מפחיד לדעת שאין לך מסגרת טיפול ללכת אליה, ושמשחררים אותך למרות שאת במצב חמור... אחד התפקידים שלהם לדעתי זה לעזור למצוא למטופל שמשחרר מסגרת לאחרי האשפוז...
זה אשפוז יום או אשפוז מלא?

אני מקווה שהדברים יסתדרו ושתמצאי מסגרת מדהימה עם מטפלים חמים ואנושיים

 

[אלומת האור]

אשפוז יום

גם אני מקווה שהדברים יסתדרו, אבל חזרתי להיות פסימית בזמן האחרון. אין סיכוי שזה יקרה, לצערי. תודה על החיבוק.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

אולי תנסי להתייעץ עם איילה בנושא ולראות אם יש לה רעיונות ומה יכול להתאים לך על סמך ההיכרות שלה איתך?

אלומונת, את עוברת כל כך הרבה בתקופה האחרונה וכל ההתמודדות שלך בכלל לא מובנת מאליה. היא מעוררת הערצה, באמת.
את פייטרית.


'Cause it makes me that much stronger
Makes me work a little bit harder
It makes me that much wiser
So thanks for making me a fighter
Made me learn a little bit faster
Made my skin a little bit thicker
Makes me that much smarter
So thanks for making me a fighter
https://www.youtube.com/watch?v=E_tj4HqBn6k

 

[אלומת האור]

תודה, מחבקתוש

אני ממש לא רואה את זה ככה. אני לא מתמודדת עם כלום... באה הביתה, נכנסת למיטה וזהו. מפגרת בדדליינים בטירוף.

איילה לא ממש מכירה מסגרות. היא ניסתה לשלב אותי בקבוצת DBT אבל כבר הייתי פעם בקבוצת הפיילוט, המטפלת זוועתית, ולא מוכנים להקצות לי טיפול אישי, רק קבוצתי. זה סוג טיפול שחייבים גם קשר אישי עם מטפל. אליה אני לא חוזרת כמטופלת, ומטפלת אחרת (גם היא עצמה) אין. לא פנויות. במרפאה לא מאשרים לי שיחות, רק מעקבים פעם בחודש למשך 20 דקות. למי זה עוזר בכלל? אני צריכה משהו הרבה יותר אינטנסיבי. אולי לא כל יום, אבל כמה פעמים בשבוע, משהו שייתן לי להרגיש שיש לי מקום. שמכילים אותי. שלא מצפים ממני לתת כל הזמן מעצמי, אלא יותר לקבל, כי אני מודה שזה מה שאני זקוקה לו עכשיו. אין לי כוח לתת מעצמי בכלל. וחוץ מזה בקבוצה הזאת שציינתי מטופלת גם חברה שלי והם לא מרשים לחברים להיות מטופלים באותה קבוצה. אין לי כוח להיות מטופלת. אין לי כוח לעבוד. אין לי כוח לעשות שום דבר. ממש כלום. להתקלח אני מכריחה את עצמי, בעיקר כל בוקר, לפני שאני יוצאת מהבית, כי אני באה במגע עם אנשים אז אני חייבת. כשאשאר בבית עכשיו לא תהיה לי סיבה מספיק טובה אפילו להתקלח, כי בשביל מי, בשביל מה. וקיץ. ואני חייבת.

ונמאס. נמאס מהכול, אפילו ממילים. רק לראות את איילה ודי. והנה שוב חזרתי לנקודת ההתחלה. אין מסגרת. אין טיפול. אין מי ומה שיחזיק אותי (חוץ מהפורום, ותודה לכן על כך). ואין לי כוח לעשות שינוי פעיל. התחלתי לעשות שינוי מחשבתי, שזה גם נפלא, אבל אין לי כוח לפעול. אני מוגבלת מאוד גופנית. זה משפיע על הכול. רוצה לישון כבר. הלואי שאראה מחר את איילה, זה ישפר לי את מצב הרוח, במיוחד אם היא תוכל לדבר ולא סתם היי וביי.

הולכת לכתוב את הדו"ח הזה ולהיפטר ממנו סוף סוף.

לילה טוב ותודה מקרב לב על התמיכה

.

 

[ליידי באבא3]

מי כמוני מבין אותך, אלומה

אני רק כותבת כמה שורות לפני שאני סוגרת את המחשב - הסיפור שלך עם מסגרות זה בעצם הסיפור של חיי - להיפלט ממסגרת למסגרת, לפחד מהוואקום של להיות בלי מסגרת (ובמקרה שלי - להיאבק לפעמים במסגרות). מחר בבוקר אני אכתוב לך מסר פרטי על מסגרת בשם אלמו"ג שאולי תוכל להתאים לך. לפחות את מסוגלת לעבוד מהבית ויש לך את הלימודים - ככה שכבר יש לך שני דברים להישען עליהם. אבל אני בהחלט מבינה את המצוקה שלך. מקווה שמחר אני אוכל לסדר את המחשבות מספיק כדי לכתוב לך מסר פרטי מנוסח סביר. בכל מקרה טוב לראות שחזרת לכתוב בפורום! נ.ב. אני נמצאת באותו מצב כמו שלך, פחות או יותר.