../images/Emo207.gif,--אולי מישהו יכול להסביר את ההגיון ?
את המאמר המקורי, תחת הכותרת "הכוח להתמודד, להמשיך ולהתחזק" (שיחת השבוע, גליון מס' 1037, כו במרחשון תשס"ז) אפשר למצוא ב: http://tinyurl.com/yh3mtw . כפי שנמסר באותו מאמר, חיה-מושקא בת ה-8, בתם של הרב ויקטור עטייה ואשתו דבורה, שיחקה בגפרורים בחצר האחורית של ביתם בקרית ארבע. האש אחזה בערמת סכך יבש וגם בשמלתה של הילדה. אחיה הצעיר של הילדה קרא אליה כי תסיר את שמלתה, אך היא סרבה לפשוט מעליה את השמלה הבוערת אפילו כשהיתה אפופת להבות, כי "זה לא צנוע." "זה לא צנוע" היא סיסמה המושתלת במוחותיהן של בנות מאז היותן בנות 3. מגיל זה ואילך הן לובשות שמלות המגיעות עד כ-10 ס"מ מתחת לברכיהן, בעלות קו-צואר גבוה ושרוולים ארוכים, וכן גרביים בלתי שקופות. מלמדים אותן כי עליהן להתלבש ולהתפשט מתחת לשמיכה. אם שולי השמלה חורגים אל מעל הברך במשחק, בריצה, בישיבה או בכל מצב אחר – גוערים בהן: "זה לא צנוע!". צניעות עבור נערה חרדית היא חזות הכל. חיה-מושקא מתה. היא מתה כי הקפידו ללמד אותה על חשיבותה של צניעות במקום ללמד אותה כי הצלת נפש, כולל נפשה-היא, קודמת לכל דבר אחר. אחיה הצעיר ידע זאת – אולי כי הוא היטיב ללמוד זאת ממנה, בהיותו בן, או כי עדיין (בגלל גילו הצעיר) הוא הפעיל את שיקול דעתו ההגיוני. האל הטוב לבדו יודע איזו השפעה תהיה לנסיון מזוויע זה על נפשו של האח. הגרוע מכל: גם האב, מנהל בית חב"ד בקרית-ארבע/חברון, וגם אנשי קהילתו וחוג נרחב של ידידי המשפחה לא למדו, כנראה, את הלקח מהמעשה הנורא. השתייכות המשפחה לחצר חב"ד הנה חסרת חשיבות. זה יכול לקרות בכל בית חרדי. למעשה סבורים מרבית החרדים ששמעו את הסיפור כי המקרה, טראגי ומזעזע ככל שיהיה, היה בלתי נמנע והילדה פעלה בדרך הנכונה. במקום לשאול את עצמו, שמא הבנתו את ההלכה והדרך בה הוא מפרסם אותה מוטעות, הרב מתחפר בעמדותיו ומקים בניין חדש לבית חב"ד בקרית-ארבע על שם בתו – משם ימשיכו להפיץ את אותו הלימוד. אין אף רמז קל כי לימודי הצניעות בבית שיישא את שמה של חיה-מושקא ישונו על פי אירועי יום מותה. לא הובחן כל סימן בקרב הנוגעים בדבר, מבני המשפחה ועד האלפים שהשתתפו בהלוויה או טלפנו אל משפחת עטייה בימי ה'שבעה', לכך כי מישהו מביניהם רואה מקרה זה באור שונה. עבור כולם זהו סיפור של "הקרבה עצמית" על מזבח העקרון הגדול של צניעות הנקבה. חיה-מושקא מוכרזת כמופת לנקבה היהודית-חרדית המושלמת. המחשבה כי גורלה של ילדה עשוי להיות, בצורה כלשהי, מוות-למען-צניעותה היא סילוף היהדות. יש רק שלוש מצוות של "ייהרג ובל יעבור" (אם את/ה בר- או בת-מצווה בלבד): גילוי עריות, עבודה זרה, שפיכות דמים (ר"ת גע"ש). בתקרית זאת קיים אבק של זביחת ילדים – והוא מצמרר, זר ומזיק ליהדות המוכרת לנו. תמיד התקיים זרם זה ביהדות, אך זה היה זרם דק ותו לא. הרוב העצום של היהדות החרדית היו בעלי הגיון ושכל ישר (ולכן שרדו וקיימו את יהדותם). כלל זה היה נכון בכל הרמות – מפשוטי העם עד המתעמקים בסודות הקבלה. היהודים בעבר לגלגו בבוז גמור על ה"מרחפים" ("לופטמענשן"). קיצוניות זאת הפכה בימינו מזרם דקיק – לנורמה בעולם החרדי. קיצוניות זאת גוברת, נעשית מסוכנת ומאיימת על החיים עצמם. אנו רואים אותה במותם של ילדים שעדיין לא הגיעו לגיל המצוות. חיה-מושקא עטייה בת ה-8, ז"ל, יכלה לפשוט את שמלתה וכך היה עליה לעשות, על פי ההלכה. אסור לילדה להקריב את עצמה בשום צורה. חיה-מושקא מתה ללא כל צורך – כי היא חונכה על פי דרך מעוותת של ההלכה היהודית. ישמרנו האל אם זהו פירושה של "ופרצת". מי ייתן ויימנע ה' את הפצתם של "לימודים" כאלה, במסגרת של "חסידות" כזאת.