מרמור קצר על יום המשפחה

[מרעישה בשקט]

מרמור קצר על יום המשפחה

אני לא אוהבת את יום המשפחה.
בגן של הבת שלי, כל בוקר הילדים מדביקים את שמם ללוח עפ"י משימה שמופיעה עליו ומשתנה אחת לכמה ימים.
השבוע יש ספרות על הלוח, והילדים צריכים למקם את שמם מעל הספרה שמייצגת את מספר האחים שלהם.
נחשו מי היחידה ששמה מופיע מעל הספרה 0?

אוף

 

[שירהד1]

אויש, ממש אוף בריבוע

 

[איןאריותכאלה]

וואו

האפס הזה נורא כמובן שלא מכוונה רעה אבל אז מה

 

[שמולי קיפוד]

אוי לא, לדעתי חוסר רגישות של הגננת.

 

[כבשה0פועה]

ממש חוסר רגישות.

אם כבר היה נכון למספר מ-1 ואילך ולשאול כמה ילדים יש במשפחה. להדגיש את ה-יש ולא את ה-אין.

 

[מרעישה בשקט]

הגננת לא יודעת מה קורה אצלנו

היא לא שאלה ואני לא נידבתי מידע, היא מהסוג המרוחק יותר ולא היתה הזדמנות מתאימה לפתוח את זה.
ברור לי שזה לא מכוונה רעה, ואכן היה נכון להדגיש את היש ולא את האין, אבל אני מקווה שהחל ממחר או מיום ראשון כבר תהיה משימה שונה.
אם יתאים, אולי אדבר איתה מחר ואנסה לרמוז שהמשימה הנוכחית מקשה עלינו.

 

[כבשה0פועה]

אולי זאת הזדמנות, אבל בכללי

מהיכרותי ילדי גנים וגם ילדי בית ספר - בכל קבוצה יהיה ילד יחיד (או כמה), לפעמים עם 'סיפור' ברקע. עבור אותו ילד עצמו, לא רק עבור ההורים - היה נכון למספר את ילדי המשפחה מאחד ואילך, את ה'יש' ולא את ה'אין'. או למצוא מטלה אחרת ללוח 'מי בא לגן' כמו אות בשם המשפחה, בן משפחה שהביא אותי לגן הבוקר (גם שם תוך רגישות להרכבי המשפחות). אם תביאי עצמך למנף את השיחה וזה יהיה טוב עבורך - נפלא. אם לא - מיום ראשון משימת 'מילה שקשורה בפורים ומופיעה בה אות משמי'.

 

[מרעישה בשקט]

תודה. את נהדרת!

 

[כבשה0פועה]

 

[אובדתעצות1]

הייתי מדברת עם הגננת....

זה לא לעיניין. שתחשוב על משהו יותר נחמד שאפשר לשים על הלוח.

ולהבדיל אבל בכל זאת להשתתף איתך בכאב, כי החיים ימשיכו להפגיש את הבת שלך עם העיניין הזה, אנחנו גרים באיזור שלכולם יש המון המון ילדים....
המון.
לנו יש 3 וזה הכי מעט ילדים ברחוב.
והילדים שלי גם כל הזמן שואלים למה לנו אין עוד אחים..... ועד לפני שנתיים הם בכלל הן רק שניים.
ואני מסבירה להם פעם אחרי פעם שכל משפחה היא אחרת, וכל משפחה שלמה ומושלמת כפי שהיא. ואני מעודדת אותם שהם אולי מפסידים דברים מסויימים אבל זוכים לדברים אחרים שילדים עם 7 אחים אולי פחות זוכים להם.
ואני בטוחה שהבת שלך רוצה אח או אחות וקשה לה, אבל בנתיים תראי לה את הדברים הטובים שהיא מרוויחה מזה שהיא בת יחידה ואני משוכנעת שיש כאלה.

כל זה בהפרדה מוחלטת מוחלטת מהכאב העצום עצום שלך! אני מדברת רק על הילדה, שאין מה לעשות, ומזל שכך, החוסר שלהם שונה והכאב פחות בהרבה.

 

[מרעישה בשקט]

אני חושבת שיש הבדל בין מיעוט אחים לבין אין אחים בכלל

החוסר של בתי בהחלט שונה מהחוסר שלי, אבל הוא קיים ונוכח כל הזמן בחייה, והיא שואלת הרבה מאוד שאלות בנושא, כולל בקשות מפורשות שיהיו לה אחים.
אני לא מנסה למנוע ממנה לפגוש את החסר בחיי היומיום, זה לא משהו שניתן להסתיר או להתעלם ממנו וכאמור זה משהו שכל הזמן נוכח (אמהות שמגיעות עם תינוקות לאסוף מהגן, אחים בוגרים שאוספים מהגן, חברים שמגיעים לגן המשחקים עם האחים שלהם שלא לדבר על אמהות עם בטן גדולה ועגולה), אבל יש דברים שהם לא בגדר מחוייב המציאות, למשל מה שתיארתי בהודעה הפותחת של השרשור.

במצב שבו אנחנו עדיין מנסים להביא לה אח או אחות, אנחנו משתדלים שלא להציג את היותה ילדה יחידה בתור דבר חיובי ולא לנפנף בדברים שהיא מרוויחה מזה (ויש ה-מ-ו-ן דברים שהיא מרוויחה כילדה יחידה). משום שאם יקרה לנו נס והיא תהפוך לאחות גדולה, נרצה למתן את הנקודות שבהן היא תרגיש שהיא מפסידה בכך שהיא כבר לא ילדה יחידה.
גם כשהיא שאלה למה אנחנו רוצים שיהיה לה אח או אחות, נזהרנו מאוד בתשובה כדי שהיא לא תרגיש שאנחנו לא מסתפקים בה ומצד שני לא ענינו משהו משתפך - כי אם לא נצליח אנחנו רוצים שהיא תדע שגם משפחה של הורים וילדה היא משפחה שלמה.

אם יתאים מחר בבוקר, אנסה לרמוז לגננת שיעזור לנו אם המשימה תוחלף בהקדם.

 

[אובדתעצות1]

מסכימה מאוד

עם כל מה שכתבת ובפרט עם זה שיש הבדל בין אין אחים בכלל למיעוט. העלתי את זה רק במובן של להסביר לילדים
על היתרונות במצבם. האמת שלא חשבתי בכלל על זה שהם יחזיקו כביכול נגדי את ההסברים שלי על הרווחים שבמיעוט אחים אם יהיו להם יותר אחים.... ותכלס הם היו שניים הרבה שנים (יש 7 שנים בין הגדול לקטן), והסברתי להם איזה כייף זה רק שניים וכמה יותר אנחנו יכולים לעשות איתם, כשנולד השלישי הם לא הזכירו לי והתלוננו....

מתנצלת אם יצאתי לא רגישה, באמת לא התכוונתי, אני בטוחה שמשפחה של שני הורים וילדה זאת משפחה שלמה! יש לי חברות שבחרו להביא רק ילד אחד וממש מרחמות על מי שיש לה יותר, ולא חסר להן בכלל.
אתם משפחה מהממת והילדה בוודאי מרוויחה המון בהשקעה וביחס מכם.

הכאב שלנו האמהות הוא קשה וברור על משאלות ליבנו. ולך תמיד יהיה בור בלב על מה שאיבדת שלא יחזור. אבל הבת שלך גם אם תגדל יחידה, תוכל להיות מאושרת לגמרי.

מאחלת לך ידיים מלאות ולב שמח

 

[מרעישה בשקט]

חשבתי המון מה ואיך לענות לך

אין בי שום כעס או טינה על ההשוואה בין מיעוט אחים לבין אין אחים בכלל, אבל מתוך החסר שלי אני לא מצליחה לראות דמיון בין ההתמודדויות.

אני לגמרי אמביוולנטית לגבי שלמות המשפחה שלנו וזה משהו שמאוד קשה להעביר במסר בטוח ומרגיע לילדה בת 5.
מצד אחד אנחנו משפחה שלמה: יש הורים, יש ילדה ואנחנו מאושרים.
מצד שני אנחנו משפחה חסרה: אנחנו רוצים עוד, היה אמור להיות לנו עוד, היינו כל כך קרובים לעוד, אבל אין לנו.
אם נגיע לשלב שבו מפסיקים לנסות, חלק גדול מהעבודה שלי יהיה להרגיש שהמשפחה שלי שלמה כפי שהיא ולהעביר את המסר הזה לבתי, כדי שגם היא תרגיש שלמה.

כולי תקווה שהבת שלי תגדל להיות אישה מאושרת, בין אם היא תהיה אחות גדולה או בת יחידה.
אבל במקרה שלנו יש לי השוואה לאדם מאוד קרוב: בעלי בן יחיד. והוא גם יתום. ויש לו אותי ואת בתנו ועוד כמה קרובי משפחה, אבל אין לו שום קרוב משפחה חי מהמשפחה הגרעינית שממנה הוא הגיע.
זה לא הופך אותו ל"לא מאושר", אבל זה חסר שקיים בחיים שלו ושלנו. וגם החסר הזה מאוד נוכח כל הזמן והוא לא מוסתר או מודחק. היא יודעת שיש לה סבא וסבתא חיים (ההורים שלי) וסבא וסבתא מתים (ההורים שלו).

תודה על האיחול, מהפה שלך לביציות שלי

 

[אובדתעצות1]

מקווה בשבילך בכל ליבי ונפשי שתזכו ומבינה כל מילה ומילה שכתבת

 

[קונטרפונקט]

מה אתם עונים לבקשות מפורשות לאחים?

גם אצלנו הנושא מתחיל לעלות ואני לא לגמרי יודעת מה לענות..

 

[קונטרפונקט]

ואני חושבת שזה בכל מקרה חוסר רגישות של הגננת

אפילו שהיא לא מכירה את הסיפור שלכם. היא יכולה להעלות בדעתה שזה לא נעים לילד להיות היחיד בקטגוריה כזאת (או אפילו בכל קטגוריה שהיא), אפילו אם זה היה מבחירה של ההורים.

 

[מרעישה בשקט]

אנחנו מסבירים שגם אנחנו רוצים

שיהיה לה אח או אחות ושאנחנו מנסים. אנחנו מסבירים שלפעמים מנסים ולא מצליחים.
בשלב מסויים התחלתי להסביר שלפעמים לא מקבלים או לא משיגים את מה שרוצים. מנוגד לגמרי לטענה של "אם מתאמצים אז אפשר להשיג כל דבר שרוצים", אבל הרבה יותר מחובר למציאות והרבה יותר מדוייק ביחס למצבנו בענייני ילודה.

עד שהיתה בת 4 וקצת, הצלחנו להתחמק מתשובות ברורות.
למשל היא שאלה למה ל-X יש אחות ולה אין, עניתי שעדיין לא יצא לנו שתהיה לה אחות (תשובה מאוד עילגת, אבל היא קיבלה אותה).

כשהשאלות בנושא רק התחילו, הייתי עונה שאין לי כרגע תשובה ושאני צריכה לחשוב ולנסח תשובה שמתאימה לגילה. וגם זה עבד מצוין, וזה לא הדבר היחיד שלגביו ענינו ככה, אז זה לא היה חריג או צרם.
גם היום אני עונה לה ככה על כל מיני שאלות מורכבות בכל מיני נושאים.

 

[קונטרפונקט]

תודה

נראה לי לגמרי הגיוני להעביר את המסר המחובר יותר למציאות שלה (ולמציאות באופן כללי כנראה

)
&nbsp

 

[מרעישה בשקט]

מעדכנת

חיזקתן בי את הנחישות לפעול על מנת להקל על עצמי ועל הבת שלי.

כשהגענו הבוקר המשימה היתה "מה מיקומי במשפחה", שזו משימה לא ברורה (האם מתייחס גם למיקומי ביחס להורים או רק ביחס לאחים), ורק ההתעסקות בלהסביר אותה עלולה להדגיש את החסר.
הסיפרה 0 כבר לא הופיעה על הלוח, אבל בכל זאת אמרתי לגננת שקשה לי עם המשימה הזו וגם עם הקודמת.
מהמבט שלה נראה לי שהיא הבינה. היא הסירה את המשימה מהלוח ואמרה שהיא בכל מקרה בין נושאים.
אני מנחשת שביום ראשון תהיה משימה שקשורה לפורים.

 

[איןאריותכאלה]

יופי

בשורה התחתונה אני מאמינה שאנשים מתכוונים לטוב, נשמע שהרגישות הועברה אליה בלי לתת הסבר אישי מדי, ואולי תועיל בהמשך למשפחות נוספות. בקיצור, תקשורת עדיפה על שמירה בבטן. הלוואי שיום המשפחה הבא שלך יהיה לגמרי אחרת. מישהי סיפרה בפוריות על סופו של מסע ארוך ביום המשפחה, ולא יכולתי אלא לחשוב על המזל שלפעמים מסתתר ממש מעבר לפינה, לפעמים ממש ברגע האחרון. הלוואי שהמזל הטוב יפקוד אותך, אתכם.