משבר והריון שלישי בדרך
שלום. אנו נשואים שלוש שנים אך חברים כבר 16 שנים עם המון שנים של חיים יחד לפני הנישואים. בשלוש השנים האחרונות נולדו לנו שני ילדים מקסימים ועכשיו אני בהתחלת הריון שלישי (לא ממש מתוכנן אבל גם לא בלתי רצוי לחלוטין - רק קצת מהר מדי). הזוגיות שלנו מעולם לא היתה מושלמת אך תמיד חשתי שיש בה בסיס טוב, המון אהבה ורצון של שנינו להתגבר על כל מכשול. מאז שהפכנו להורים הכל עוד יותר קשה ומורכב כי יש עבודה ואחריות להתחלק בהם ואני פשוט נשאבתי לאימהות כל כולי ובעלי טוען שהוא יוצא מוזנח. לאחרונה התחיל לחוש שמשהו לא טוב לו והוא שוקל לעזוב. מצד אחד הוא "מאיים" שאולי יעזוב ומצד שני מבקש שאעשה מאמץ וגם הוא להרים את האינטימיות והתשוקה בינינו. לי קשה במקביל לחשוב חיובי וגם לפחד מהאסון המאיים (מבחינתי זה ממש איום וזה מפחיד אותי מאוד). אתמול אמר שאולי כדאי לחשוב על הפלה כי הכל לא ודאי. אני אמרתי שאם אעשה הפלה כדי להציל נישואין אני לא אסלח לו על זה בחיים וזה יאכל אותי תמיד. רציונלית, ילד שלישי באמת מסבך את המצב המסובך גם ככה אבל בתחושת בטן אני לא יכולה ולא רוצה לעשות את זה. כמובן שאני מפחדת פחד מוות מהמחיר שאולי אשאר עם שלושה קטנטנים בלי שותף (הוא מאוד עוזר עם הילדים). בעלי עבר בשנים האחרונות גילוי של מחלה קשה ושני ניתוחים קשים. אני מקשרת את כל מה שעובר עליו לזה וחושבת שכדאי שיבדוק קודם עם עצמו מה עובר עליו. לי לא רע בנישואין. לא פשוט לי ואני אמא והרבה פעמים חסרים לי דברים לעצמי ובזוגיות אבל בסך הכל טוב לי ואני מעריכה כל מה שיש לי. אני רואה את מה שיש והוא רק את מה שאין. מה עושים? מאיפה מתחילים?
שלום. אנו נשואים שלוש שנים אך חברים כבר 16 שנים עם המון שנים של חיים יחד לפני הנישואים. בשלוש השנים האחרונות נולדו לנו שני ילדים מקסימים ועכשיו אני בהתחלת הריון שלישי (לא ממש מתוכנן אבל גם לא בלתי רצוי לחלוטין - רק קצת מהר מדי). הזוגיות שלנו מעולם לא היתה מושלמת אך תמיד חשתי שיש בה בסיס טוב, המון אהבה ורצון של שנינו להתגבר על כל מכשול. מאז שהפכנו להורים הכל עוד יותר קשה ומורכב כי יש עבודה ואחריות להתחלק בהם ואני פשוט נשאבתי לאימהות כל כולי ובעלי טוען שהוא יוצא מוזנח. לאחרונה התחיל לחוש שמשהו לא טוב לו והוא שוקל לעזוב. מצד אחד הוא "מאיים" שאולי יעזוב ומצד שני מבקש שאעשה מאמץ וגם הוא להרים את האינטימיות והתשוקה בינינו. לי קשה במקביל לחשוב חיובי וגם לפחד מהאסון המאיים (מבחינתי זה ממש איום וזה מפחיד אותי מאוד). אתמול אמר שאולי כדאי לחשוב על הפלה כי הכל לא ודאי. אני אמרתי שאם אעשה הפלה כדי להציל נישואין אני לא אסלח לו על זה בחיים וזה יאכל אותי תמיד. רציונלית, ילד שלישי באמת מסבך את המצב המסובך גם ככה אבל בתחושת בטן אני לא יכולה ולא רוצה לעשות את זה. כמובן שאני מפחדת פחד מוות מהמחיר שאולי אשאר עם שלושה קטנטנים בלי שותף (הוא מאוד עוזר עם הילדים). בעלי עבר בשנים האחרונות גילוי של מחלה קשה ושני ניתוחים קשים. אני מקשרת את כל מה שעובר עליו לזה וחושבת שכדאי שיבדוק קודם עם עצמו מה עובר עליו. לי לא רע בנישואין. לא פשוט לי ואני אמא והרבה פעמים חסרים לי דברים לעצמי ובזוגיות אבל בסך הכל טוב לי ואני מעריכה כל מה שיש לי. אני רואה את מה שיש והוא רק את מה שאין. מה עושים? מאיפה מתחילים?
