משבר זהות אמא ילדים

[יעל כאן]

משבר זהות אמא ילדים

אני נשואה לבעל ישראלי שגדל אצל הורים אמריקאיים בישראל ואנחנו חייים בארה"ב כבר הרבה הרבה שנים (ואין לנו שום אפשרות לנסוע לישראל לתקופה שיותר ארוכה משבוע-שבועיים).
למרות שבעלי ישראלי הוא גדל מחובר לתרבות האמריקאית והמגורים כאן רק הגבירו את הדומיננטיות של זה. אין לי בעיה עם זה, כמו חלק גדול מהעולם המערבי גם כשגרתי בישראל הקשבתי למוזיקה אמריקאית וראיתי סרטים אמריקאים וכו'.
אבל אני יותר מחוברת לתרבות הישראלית ממנו, אם כי קשה לי להגדיר אותה בדיוק. אין לנו ערוץ ישראלי כי זה לא מעניין אותנו. אני קוראת הרבה בעברית ולילדים גם יש ספרים ומשחקים בעברית.
אבל הם אמריקאיים. אין לי בעיה עם זה הרי בחרתי לגדל אותם כאן, אבל אני מרגישה שאין להם שום חלק ממני. יש לי חברה עם ילדים בוגרים אמריקאיים שגדלים כאן והולכים לקולג' וכו', ובכל זאת הם גם ישראלים, הם דוברים את השפה על בורייה, הבית שלהם מתנהל בעברית, הם מכירים את המוזיקה הישראלית הישנה ואפילו קוראים בעברית.
אצלנו הבית דו-לשוני אבל צריך להזכיר ילדים לדבר עברית, ולבקש מהם באופן מפורש לקרוא ספרים בעברית, הם לא יעשו זאת מיוזמתם. יש להם חברים ישראליים אבל כל ההתנהלות איתם היא באנגלית. הילדים בחטיבה.
אני מרגישה שיש לי ילדים שאינם בצלמי ובדמותי, אולי אלו מילים קצת דרמטיות לתיאור המצב, אבל אני מרגישה מאוד מיואשת ממנו. הילדים ואני קרובים ומדברים אבל אני מרגישה שבכל הקשור למהות שלי, למי שאני, הילדים לא לוקחים חלק. החיבור שלהם עם אבא שלהם הרבה יותר טבעי בהקשר הזה, הם חולקים את אותה התרבות, את אותה המהות, הם נוצרו מאותו החומר. הם אף פעם לא יקראו את הספרים שאני קוראת או קראתי. הם לא יבינו דקויות של דברים שמרכיבים אותי. זה אוכל אותי מבפנים. ואין כאן עניין (רק) של פער דורות כי אני רואה את האחיינים שלי בישראל וזה שונה.




נא לא לפרסם ההודעה או השירשור בעמוד הראשי

 

[ניריתסקוטלנד]

אני מבינה על מה את מדברת.

אבל יש פה שני נושאים שהעלת:
- הקשר שלך עם הילדים שלא זורם כמו עם אבא שלהם, ואת חושבת שזה כיוון שהם "אמריקאים".
- הקשר שלהם ל"הישראליות", עם הדברים שהם חלק ממך.
ציינת נקודה חשובה - הביקורים בישראל. אבל גם בשבוע/שבועיים, הילדים סופגים המון.

האם אתם בבית מציינים את החגים הישראלים? האם את מספרת להם על הילדות שלך בישראל, שומעת שירים בעברית, מעבירה את ה"ישראליות" שלך ליום יום בבית?
זאת עבודה קשה לפעמים, אבל בשביל שהילדים יהיו גם "ישראלים" צריך להתאמץ.

אני נשואה לסקוטי וחיה בסקוטלנד כ-6 שנים. בבית אנחנו מדברים אנגלית, והעברית היא רק ביני לבין הבת שלי (בת שמונה וחצי) היא לרוב עונה לי באנגלית וזה בסדר, אני לא רבה איתה.
אנחנו אוכלים ארוחת ערב חגיגית בשישי בערב ואני מדליקה נרות (לא מברכת ולא כלום. אני חילונית וזה לא מדבר אלי). אנחנו חוגגים את חגי ישראל, חלקם יותר מודגשים, חלקם פחות, תלוי בחג ואנרגיה שלי לפני כן

, אני שומעת שירים ישראלים. לצערי נתקעתי איפה שהוא בשנות ה-80-90, אבל מה זה חשוב

. כל זה יחד, מעביר את ה"ישראליות" שלי. את ההומור היחודי שמדבר על כולנו וזר לא יבין.

אני מקוה שעזרתי קצת, וזה בדיוק הפורום לעלות נושאים כאלה, תודה רבה לך

ואני מקוה שתשארי איתנו.

 

[אספרסו2]

גמישות היא חלק מתהלך ההגירה

אצלי זה דומה עם הילדים,לא מפריע לי במיוחד,רק במשחקי כדורגל,
כשאבא לא בעד נבחרת גרמניה,אני מתגרה בהם ולגרמנים הקטנים
אין הומור ישראלי,אז הם מתרעמים עד שאמא מסבירה שאבא צוחק
וגרמניה לא באמת תאבד את ארבעת הכוכבים שמתנוססים על חולצת הנבחרת
לאחר ההפסד לארגנטינה

סך הכל המטרה שלי היא התבוללות למען הדורות הבאים,לישראל אין עתיד
ואין טעם שהם יטפחו זהות חצויה.

 

[noaronen1]

ברוכה הבאה לפורום

אכן נושא לא פשוט, בחרת בדרך מסויימת והנה היום במבט לאחור זה לא נראה כמו שחשבת.
אחת ההכרות שלי במסע ההורות הוא שיש לנו חלומות לגבי איך אנחנו רוצים שהילדים שלנו יראו כבוגרים, אבל בסופו של יום להם יש את הדרך שלהם. מלבד לשלוח לך חיבוק גדול על תחושת העצב/תסכול שיש לך כלפי המצב אני חושבת שתצטרכי לעבור עם עצמך איזשהו תהליך של acceptance שאלו הם ילדייך ומעבר לזה שכך תראה משפחתך. אני רואה אצל הילדים שלי שמגיעים לגיל החטיבה הרבה דברים ממה שתיארת (ושנינו ישראלים שגדלו בארץ) ויש דברים שהם מאמצים מהמורשת הישראלית (לא הרבה) ויש כאלו שלא.
הצעה יחידה שאין לי מושג איך תתקבל בקרב משפחתך היא להתחיל עם שיחה פתוחה עם הבעל לציין בפניו דברים שחשוב לך להוסיף לתא המשפחתי עם הילדים למצוא איתו קו משותף ערכי ששניכם ומסכימים עליו ולפנות עם הקו המשותף אל הילדים ולבקש את תמיכתם באי אלו דברים - כמו למשל שמדברים רק עברית בארוחת ערב ומקפידים בחגים ישראלים לאכול ארוחת ערב חג משותפת ושכולם יעשו מאמצים לבטל הכל כדי להיות נוכחים במעמד, אפילו אם זה יום לימודים ויש חוג כדורגל.
סיפור קטן - שנים בארוחות שישי לא יצא לנו לציין את כניסת השבת בגלל חוגים ועבודה. בביקור האחרון בישראל בעקבות חליפת אימיילים בין הסבא לאמצעית העברית שלה השתפרה (זו היתה יוזמה שלה לשיפור העברית) והצעתי לה לקנות ספר בישול חדש ומקסים שיצא לילדים עם המון מתכונים נהדרים. כשחזרנו הצעתי לה שנתחיל לבחור בכל פעם מתכון לארוחות שישי ונבשל ביחד מתוך הספר. עכשיו בכל יום שישי אנחנו מבשלות ביחד והיא ביקשה גם להכין חלות מהמתכון בספר הזה שיהיה לכבוד השבת וכולם מאוד מרוצים. אתמול היא הכינה עם בעלי גם מתכון של פתיתים. זה ממש יצר מן הילה מחודשת לארוחות שישי.
סתם חשבתי לשתף - כי לפעמים דווקא הדברים הקטנים הם אלו שיוצרים את ההבדל ולא הפקות גדולות.
ושוב ברוכה הבאה לפורום ותודה ששיתפת.

 

[משל333]

אהבתי! את יכולה לציין את שם הספר?

 

[noaronen1]

ביסים קטנים

יש לה גם בלוג בישול נהדר (והיא גם גרה בארה"ב) והיא אפילו לא יודעת שאני עושה לה פה פרסומת (-:
http://bissim.com/

 

[משל333]

נראה נחמד מאוד

יש לך אפשרות לצלם את תוכן העניינים? באתר יש רק צילום של הכריכה ואני סקרנית לדעת איזה מתכונים יש שם, כי אני חושבת לקנות.
תודה מראש אם זה אפשרי, וגם אם לא

 

[noaronen1]

אני לא אצלם אבל אכתוב לך תפריטים נבחרים

חלק ראשון בישול פשוט כמו פתיתים, שניצל, מרק עוף, ציפס בתנור, פירה, טחינה לבנה וירוקה
&nbsp
חלק שני לבוקר: כל מיני מביצים: שקשוקים, פרנץ, סלט ביצים/ טונה/ טפנד, גרנולה ביתים, פנקייקס, בורקס, ארוחת סנדוויצים מפרצופים
&nbsp
פסטות - יש לה אחלה רטבים כולל לזניה וסלט פסטה
&nbsp
ביסים של גדולים:
מרקים (תירס/כתום), פשטידה, פיצה אמיתית, ארוחת טורטיות, נודלס, עוף סילאן, קציצות למיניהן והמבורגר
&nbsp
מתוקים: ארטיקים, סמוזיס, סורבה, עוגיות, קאפקייס ועוד
&nbsp
רק שוקולד: בראוניס, עוגיות שוקולד צ'יפס, כדורי שוקולד, עוגה על מקל, עוגת יומולדת, מוס שוקולד (מעולה ופשוט)
&nbsp
ביסים של חגים: חלה, לביבות, כדורי דבש, אוזני המן, קניילדך, סופגניות מהירות, עוגת שוקולד לפסח, עוגת גבינה
&nbsp
לא שמתי את כל המתכונים ויש בהתחלה כל מיני הסברים על בישול ואפילו איך יוצרים כל מיני צורות כמו שעושים בקפוצינו
&nbsp
זהו סיימתי ליחצן לה ללא תשלום את הספר... חחח

 

[משל333]

בני כמה הילדים?

אם הם צעירים, לא מאוחר להתעקש שבבית ידברו רק עברית. כשהם מתחילים לדבר אנגלית, תפסיקי אותם ותבקשי שיעברו לעברית. מנסיון שלי ושל אחרים - זה עובד. אצלנו (וכאמור אצל אחרים שאני מכירה שהתעקשו על עברית) מדברים בבית רק עברית, ובבתים אחרים ששם לא התעקשו הילדים באמת מדברים ביניהם באנגלית.

בנוסף לכך שאת מקריאה להם ספרים בעברית, את יכולה גם לחפש סדרות טלויזיה (חדשות וישנות) בעברית ביוטיוב ולהראות להם, את יכולה לקרוא להם חדשות (לא מפחידות מדי כמובן) מישראל, ולספר להם הרבה על הילדות שלך, וכמובן ביקורים (שבועיים בהחלט מספיקים). אם אתם גרים באיזור עם אוכלוסיה גדולה של ישראלים, תבררי אם יש באיזור צופים או לפחות CUB SCOUTS יהודי. ואולי שווה לרשום אותם לשיעורי כתיבה וקריאה בעברית.
בנוסף לכל אלו, תנסי את מהצד שלך להתחבר יותר לתרבות האמריקאית. תקראי ספרים לנוער שמדברים על ההווי של נוער בארה"ב, תצטרפי איתם לחוגים שמתאים שתצטרפי אליהם ( SOCCER MOM...).

ובעיקר, תעבדי על ההרגשה שלך. הרבה מהתחושות שלך הן בראש. תשני את החשיבה וגם התחושה תשתנה. אם את תסתכלי על הדברים בצורה אחרת ("איזה כייף שדרכם אני לומדת תרבות חדשה, אני שמחה שהם לא יחשפו לתופעות שאני לא אהבתי בארץ, גם אם היינו גרים בארץ הם לא היו מכירים ומתחברים למה שמרכיב אותי ומה שאני גדלתי איתו כי מדובר בדור אחר. החיים בארץ השתנו והם לא כפי שהיו כשאני הייתי ילדה").

 

[sinnamon]

זה נושא מאוד קשה...

אני גרה פה הרבה יותר שנים ממך אני מתארת לעצמי.יש לי בן אחד וגידלתי אותו יהודי אמרקאי.ברור שהשקעתי המון בזה אבל ידעתי מראש שלישראל אני לא חוזרת.בישראל היתי חילונית לגמרי וגם פה עד שנולד הבן.מהיום שהוא נולד נרות שבת תמיד תמיד הדלקתי כאשר הוא עומד לצידי על כיסא( התפקיד שלו היה לכבות את הגפרור) לאחר מכן תפילה בעברית ואחריה באנגלית.חיבוק מיוחד עם ברכת של שבת שלום. בכול יום שישי קניתי בצק והוא היה עוזר לי להכין את החלה ( כמובן שהוא קיבל בצק משלו להכין את החלה שו) תמיד הכנתי חלה גדולה וחלות קטנות בצרוף. חגים תמיד נחגגו בבית עם קישוטים שהוא עזר להכין ועזר לתלות בכל הבית ושלו מיוחדים לחדר שו. את חג המולד העברתי בשקט ולא היה אצלנו בבית אבל נתתי לו לעזור לחבריםושכנים לקשט. את חנוכה כל ילדי השכונה הוזמנו בערבים עם רשות ההורים להדליק חנוכיות איתנו והיו ערבים שיותר מעשר חנוכיות דלקו בכיף עם מוסיקה ושירים בעברית ואנגלית. את מתארת לעצמך שפורים היה משוגע לא יותר עם אוזני המן במילוי שונה לכל אוזן וברור שהוא לקח חלק בהכנה( כאב ראש לא נורמלי לנקות בצק מבגדים עד שהסכים ללבוש סינור) כך עברנו את הילדות עם אותו מספר ביקורים כמוך אפילו פחות....ואז הבר מצווה...למזלי הרב של חב״ ד היה נהדר והחליק את זה שהילד לא למד את הפרשה אבל כן למד לשים תפילין עם התפילות הנלוות.חגגנו את זה בשקט בבית כנסת, הווא קיבל תפילין,טלית,כוס לקידוש ופמוטי שבת קטנים ניידים. הייתה ארוחת בוקר בבית כנסת עם העזרה של הרב ואישתו שלא תבייש אף אחד!הרב דיבר עם הבן באנגלית ולמרות שבישראל הייתי חילונית שאר המשפחה היא דתייה אז לימדתי אותו כל מה שאני יודעת. ספרים שירים ומשחקים תמיד היו בעברית ואנגלית,דתיים וחילוניים.בגיל 18 הוא החליט לשים תפילים כל יום ( אולי בגלל שאני שמתי כל יום מאז שהוא נולד) הוא גם התחבר יותר לרב חב״ ד טוב שלא לחץ החיים זרמו כאשר אני בעדינות דאגתי שתמיד יהיו דברים יהודים וישראלים בבית כחלק מהחיים.לפני שנתיים וחצי חליתי בסרטן וכמעט 6 חודשים של הקרנות לפני ואחרי הניתוח ומה עוד שהדלקטי נרות שבת עם בטריות כל יום שישי...נאמר לי שאת כל זמן הניתוח כמעט 13 שעות הבן היה על הרגליים עם תפילים קורא תהילים ומתפלל....אמרו לי שאחרי הניתוח באסיו ביום שישי הוא הדליק נרות שבת כי אני הייתי בקומה לעשרה ימים והוא לא עזב את החדר. חוץ מלקחת מקלחת. הם הכניסו כיסא מיוחד בשבילו לישון .כל הסיפור הארוך הזה לא כתבתי סתם. גם אני מרגישה כמוך...הוא לא חווה את ל״ ג בעומר עם ציזבטים ותפוחי אדמה.לא הומור ישראלי במלואו...אבל את ואני עשינו בחירה כמו עוד נשים בפורום הזה אני מתארת לעצמי...עשינו בחירה לחיות את חיינו פה והילדים גדלו שונה מאיתנו כפי שאנו או חלקנו גדלנו שונה מהורנו...אני לא דתייה אבל כן שומרת על מסורת שנוחה למשפחה שלי . חלב ובשר לא מערבבים וחזיר לא נכנס לבית..הוא ניסה ואכל הכול אצל החברים ועכשיו בגיל צעיר הוא החליט. הוא החליט מה נוח לו לחיות עם ומה עם לא הוא עדיין שם תפילין כל יום וכאשר אני לא יכולה אז הוא מדליק נרות שבת. הוא חוגג את החגים במסורת והרגלים שלמד ממני וטוב לו ןלי.ללא מזמן הוא ואני דיברנו לב אל לב( סרטן גורם לך לראות את החיים קצת שונה) והוא אמר לי שהוא לא יכול לתאר את משפחתו בעתיד בלי נרות שבת ובלי חיפוש אחרי האפיקומן,או אפילו בלי אוזני המן עם מילויים שונים.אני מתארת לעצמי ומקווה שהמסורת תמשיך עם הנכדים אם ירצה השם. כל שינוי תמיד ישנה את חיי ילדנו וכל מה שאנו יכולים לעשות זה לקוות.אישית אני כותבת אייך הורי גדלו והיכן,איפא אני גדלתי עם סיפורים שונים.אייך הילד גדל וסיפורים על ילדותו.הכול מלווה עם תמונות.תודה לאל על מחשבים ועל יוטיוב להוריד שירים ישנים ולא רק שנות 09-80 .המון הצלחה ואם זה עזר לאדם אחד, דייני...נ.ב.כן,עכשיו הוא מדבר עברית יותר

 

[ניריתסקוטלנד]

מרגש.

 

[alphadelta]

 

[smaak]

רק לי זה לא באמת מפריע?

(וגם לאספרסו נניח).

אני לא הבאתי ילד לעולם כדי ליצור עוד אדם אחד שיהיה כמוני. אולי זה נשמע לך לא נעים, ואני מתנצלת אם כך המצב,
אבל ילדים מתפתחים וסופגים מהסביבה כשהם גדלים.
ההורים שלי מטוניסיה. אני לא מדברת טוניסאית, אני לא מכירה את התרבות שהם גדלו איתה שם למעט סיפורים שהם סיפרו והאוכל המצויין שאמא שלי מבשלת.
אולי מתי שהוא אסע לטוניסיה לטייל ואלך לראות היכן הם גדלו, כי זה מעניין.

הם מדברים עברית, זה כבר משהו מאוד גדול שאת יכולה לשמוח שהעברת להם. אם אין לכם תכנית לחזור לארץ, זה לא צריך להטריד אותך מאוד.
אם זה באמת חשוב לך שהם יספגו תרבות ישראלית, אז כן, את צריכה להתאמץ בשביל זה..כמו שאת כבר עושה עם ספרים ומשחקים.
לכפות עליהם זה לא יהיה נכון לעשות, כך שאת רק יכולה להביא להם את זה ממקום נעים. נניח אם החגים חשובים לך, אז לחגוג ולספר וכו׳..

 

[Sinophile]

לא רק לך

 

[carlimi]

 

[noaronen1]

דרך אגב במפגש עם מהגרים מכל העולם הרבה חווים את זה

ההודים רוצים שהילדים שלהם ישמרו את המסורת, גם הסינים וגם החברות הגרמניות שלי שהקימו את carolina kinder ושולחות את הילד לשחק כדורגל (soccer).
אני חושבת שאנחנו - הישראלים לוקחים הרבה מהעול הזה על כתפנו כי שתלו בנו את גן רגשי האשם - כמו שאני קוראת לזה... שזה משהו שלמהגרים אחרים אין. אבל שימור המסורת לרבים יש. וכן! מכולם זה דורש כמו שכתבו הרבה מאוד מאמץ.

 

[TearGarden]

גם לי לא מפריע במיוחד

 

[Mottek]

כבר קיבלת המון עצות טובות

אני יכולה להגיד לך שאת לא לבד בהרגשה הזאת. יצא לי לדבר עם הרבה מהגרים ששומעים שאני מקפידה לדבר בעברית עם הילדים משבחים אותי על כך ואומרים לי שחבל להם שאם לא הקפידו על זה בבית עם הילדים שלהם. עכשיו הילדים שלהם גדלו ואין להם חיבור לשפה או למסורת. למה לא הקפידו? כי זה היה יותר קל לא להתעקש.
יחד עם זאת, לך יש את הכוח לשנות איך הדברים בבית שלך. בואי נכיר רגע בעובדה שהם אף פעם לא יהיו ישראלים כמוך, הם תמיד יהיו אמריקאיים כי הם גדלו כאן. הם לא יכירו את החתול שמיל, הם לא יעשו מדורת ל"ג בעומר בחוף הים ולא ישתו שוקו יטבתה עם לחמניה טריה. א-ב-ל את כן יכולה להעביר להם דברים שחשובים לך ולשתף אותם בערכים ובזכרונות שלך. לדעתי זה לא מאוחר מידי לשנות.
תעשי רשימה של דברים שאת כן רוצה לחלוק עם הילדים. אולי שירים או מבצעים שאת אוהבת, חגיגת חגים ביחד, סרטים, אוכל מסורתי, או כל מנהג אחר שחסר לך. תיישרי קו עם הבעל ותחליטו שיום אחד בשבוע (בחודש, לקראת חגים) אתם מקדישים לערב ישראלי. אתם יכולים לראות סרט ישראלי ביחד. לפני הסרט להסביר לילדים איזה סרט הולכים לראות (לפעמים יש דברים שצריכים להסביר מראש אם הסרט למשל מתרחש בצל אירוע פוליטי) וגם במהלך הסרט להסביר דברים, או אפילו לעצור את הסרט.
אם זה מוזיקה, לשים מוזיקה שאת אוהבת, לספר לילדים מה כיף במוזיקה הזאת. אם את שמה ירדנה ארזי למשל לספר על היריבות בינה לבין עופרה חזה, ואולי לנסות להקביל את זה למוזיקה עכשיו או ליריבות בין קבוצות ספורט שונות למשל. והכי חשוב, ספרי את זה מנקודת מבטך, איך את זוכרת את הדברים כשאת היית צעירה. אצלנו למשל ממש היו שתי קבוצות שלא הסכימו לשחק ביחד אפילו בהפסקות.
תעשו ארוחת ערב ישראלית בבית. תכינו פלאפל ופיתה (טוב, אפשר גם לקנות) ותלמדי אותם איך לנגב חומוס. תסבירי להם שזה האוכל המהיר בישראל ושיש אותם בכל פינת רחוב...
מה שאני מנסה להגיד לך שזה לא אבוד, אבל זה תלוי בך. זה לא פשוט, זה לא יהיה קל, וזה המון עבודה ייתכן ואפילו תגלי התנגדות אצל הילדים להתחיל פתאום משהו חדש (בגלל זה חשוב ליישר קו עם הבעל שיתמוך בך ויעמוד לצידך). אצלי הילדים כן מדברים עברית שוטפת כי אני מקפידה על זה, ואנחנו חוגגים את כל החגים, ומדליקים נרות, ואני מאוד משתדלת להכין מאכלים מסורתיים לכל חג וגם לקשט את הבית. החמים צוחקים עלי שאני הופכת את הילדים לדוסים, אבל אם אני לא אקפיד על המסורת והחגים שחשובים לי, הילדים בטח שלא יעשו את זה על דעת עצמם.
ראש השנה מגיע עוד שבועיים, התחלה חדשה.
שיהיה לך בהצלחה.

 

[alphadelta]

ליבי איתך

את כותבת שאת מרגישה שהם לא בצלמך. אכן מילים חזקות. אבל קראתי את התגובות הנהדרות שכתבו לך. הילדים שלנו הם לא ה׳קופי׳ שלנו. גדלתי בישראל לפני אי אילו שנים. ילדי, שגדלים בארצות הברית, לא יודעים מה זה:- לשמור על השקט בין 2 ל 4- להשאר מתחת לשמיכה בסלון כשחולים וכולם בבית הספר. ולהמתין בהתרגשות לשידור החוזר, בפעם ה100 של Neighbours בטלוויזיה הלימודית. - ללכת ברחוב ולשמוע אותו דבר מכל המרפסות כי יש ערוץ אחד וכולם רואים אותו דבר. - מה קרה לסמובר בפרק של ׳סימנטוב ׳אבל גם ילדים בישראל של היום לא יודעים מה זה. תעבירי להם מה שחשוב לך בישראליות שלך. אנחנו החלטנו להעביר מה שחשוב לנו. לי חשובה שפה - ואכן בבית מדברים רק עברית. השפה היא מה שאני. ולא, סביר להניח שהם לא יבינו את הגשש החיוור. לי חשובה המסורת. ואנחנו בוחרים ליצור זכרונות משותפים, בתקווה שירצו להעביר את זה הלאה. אנחנו לא דתיים בכלל. אבל מדברים על המסורת והיא נוכחת בחיינו מאד. ילדי כל השכונה באים לקשט איתנו את הסוכה, ולהדליק נרות חנוכה, ולאכול את האוכל הטעים (ציטוט מדוייק של בן השכנים) של פסח. הם הולכים ל׳סאנדיי סקול׳ בבית הכנסת ויש להם חברים יהודיים. אני ישראלית. ובתוקף היותי כזאת, ילדי סופגים את התרבות. כשאני שוטפת כלים ומקשיבה לדייויד ברוזה, נוהגת באוטו ושרה בקולי קולות את ׳טיפקס׳ ומזמזמים יהודה פוליקר, הם סופגים את זה. כשאני מדליקה נר זיכרון ביום שנה של בן משפחה. אני מרגישה שאני חוליה קטנה בשרשרת ארוכה. ואם אני אפסיק את העברית, או את החיבור ליהדות, אז זהו. השרשרת תנותק. ואחרי היא לא תמשיך. אבל מצד שני:- אנחנו לא שומרים שבת בדרך המקובלת - אבל זה יום המשפחה שלנו. - הילדים הם מאד מנומסים ואמריקאים ובישראל עמדו בתור בגן השעשועים עד שלמדו בדרך הקשה שיש להדיף כשבארץ. - הם אומרים תודה וסליחה בשיא האמריקאיות. אז עצתי? תגדירי לעצמך מה חשוב לך ולכי על זה.

 

[alphadelta]

ועוד משהו

לשאול את עצמינו שאלות כהורים זה מאד חשוב. תחשבי על זה - אם הייתה דרך אחת נכונה לגדל ילדים - כולנו היינו עושים את זה. במהלך חיינו כהורים הנסיבות משתנות. ואיתן , משתנים הצרכים ולעיתים הדרך ההורית שלנו. אז בבקשה, אל תאכלי את עצמך. תטפחי לעצמך על השכם שאת אמא שואלת שאלות. ומצאי לעצמך את התשובה הנכונה. לשאול את השאלה זה לפעמים החלק המסובך יותר.