משהו ארוך ומשתפך לבעלי סבלנות

משהו ארוך ומשתפך לבעלי סבלנות../images/Emo7.gif

היום יום ההולדת של זוגתי. כלומר לא ממש כי זה היום הולדת הלועזי. ואנחנו חוגגות בעברי.בתאריך העברי שלה היא הביאה לנו את אייל .ובאיחור של שלושה שבועות הבאתי לה את אלון במתנה. אני יודעת שזה ישמע מוזר אבל מה שהיא רוצה ליום הולדת זה שפשוט נצא לאיפה שהוא.ומה שעוד יותר מוזר זה שלי זה מאוד קשה. להשאיר אותם עם אנשים אחרים.אני מאוד מתוחה ולא מצליחה להנות. אני יודעת שאני דפוקה. מה שיותר גרוע זה שבאמת עוד מאט חולפת שנה ואנחנו כמעט לא מבלות ביחד. בקושי מדברות. היא עבדה עד עכשיו בעבודה שאיפשרה לה לתקשר עם מלא אנשים.ואני כל מה שיש לי זה העולם הווירטואלי. אין לי זמן לאף אחד ודי נמאס לי מזה. אני רוצה את החיים שלי בחזרה. אפילו לצאת עם שניהם זה יחסית קשה. כשאני יוצאת עם אחד (מאוד נדיר) אפילו למכולת אני מרגישה הקלה.הבעיה שאני לא רוצה לפספס זמן איתם ואני נמצאת בעבודה המון זמן. וכל דקה שאני לא איתם נראית לי פספוס. אני מאוד מאוד אמביבלנטית . אז מה נעשה? אני מצטערת על ההתקפה אבל זה נורא יושב לי על הלב. תודה על ההקשבה
 
הדברים הקטנים

הדבר שאותי הכי מפחיד ומלחיץ הוא "אובדן" הזוגיות. עם הזמן, אנחנו כבר לא משקיעים בזוגיות שלנוולוקחים אותה כמובן מאליו. הפינוקים הקטנים, ההתרגשויות הקטנות...הכל נעלם. אולי עכשיו, לקראת יום ההולדת שלה, תעשי איזו הפתעה קטנה, תחזירי את ההתרגשויות. תחיי את הקשר ביניכן. אולי רצוי היה שכן תסעו לחו"ל, תקדישו קצת זמן איכות לעצמכן-ועצמכן בלבד. זה עושה רק טוב. שיהיה בהצלחה
 
לב מלא הזדהות ! (ארוךך)

אני הייתי פעם ממש כמוך. לעולם לא אשכח את הסופשבוע שאחרי לידת הנסיכה.. כשזוג סבים אחד מימן לנו סופשבוע במלון הכי מפואר ומדהים.. והזוג השני בא אלינו הביתה לעשות בייביסיטר.. ואיך אני התעקשתי שזה יהיה מלון שייבחר לפי מרחק מהבית (עד 15 ד' נסיעה בזמני פקק...) ואיך לא נהנתי מיום שישי לפנה"צ ועד שבת בבוקר.. ואיך בשבת בבוקר פשוט ארזתי... והתקפלנו משם... ובעיקר איך זו היתה תחילתו של משבר נורא ביחסים. ואיך התחרטתי המוןןןן זמן (אם כי כנראה לא יכולתי אחרת...) אז מאיפה יהיו לי רעיונות לפתרון? אולי ממה שבסוף עבד בשבילי: להתרגל לאט-לאט... כל פעם לשעה יותר... עד שבסוף תגיעו אפילו לסופשבוע בלעדיהם... וגם: להגיע למפגשי הפורום ! זה באמת שתי ציפורים בלטיפה אחת
 
אז תזמינו אותנו אליכן ../images/Emo3.gif

אם אתן עמידות לעובדה שעדר של מחללי שבת קטנים יתרוצצו לכן בבית
אם לא... זה גם ממש בסדר, ויותר מכך... המפגש הבא ביום חול. הבטחה.
 

colourful

New member
../images/Emo24.gif

אמנם לא הגעתי למקומכן, אבל דמיון מפותח יש לי, ואני רוצה לנסות לייעץ. אם את אומרת שאפילו יציאה עם אחד מהם למכולת נותנת לך תחושת הקלה, נראה לי שצריך להתחיל הכל מקטן. לא לקפוץ בבת אחת לעמוקים, יציאה לסופשבוע, או נסיעה לחו"ל זו מלכודת עבורכן כרגע. צריך להתחיל בצעדים קטנים. צאו לכן לטייל בחוצות ירושלים, לשתות קפה במקום ישן מוכר ואהוב, רק לשעה. בשעה לא יכול לקרות כלום, אם זה בזמן שהם כבר ישנים - אז גם לא תפסידו כלום. נסו את זה פעם, פעמיים, שלוש, אם תראו שהשד לא נורא כל כך, תוכלו לנסות יציאה ממושכת יותר, וככה בהדרגה, אולי תגיעו גם לסופ"ש הניכסף. ואולי לא, וזה גם טוב. ואם הם באמת חמודים כמו ששמעתי, אז אני מוכנה לשמור עליהם!
 

פרח7

New member
../images/Emo24.gif

אם את רוצה את החיים שלך בחזרה, קחי אותם. זה בידיים שלך חמודה! שאלה, מצד אחד קשה לך להשאיר את הילדים בידיים של מישהו אחר מצד שני את עובדת ומשאירה אותם בידיים של מישהו אחר. אם למען העבודה את מוכנה להשאיר אותם בידיים של מישהו אחר, איך זה יכול להיות שלמען הזוגיות לא תעשי זאת? צאי לבלות, תהיי זמינה בטלפון נייד אם יצטרכו אותך תתקשרי הביתה מידי פעם לברר שהכל בסדר וככה לאט, לאט תשתחררי. זה תהליך שצריכים מתישהו להתחיל, אז למה לא היום?
 
ראיתי פה כולם עומדים עם האצבע למעלה

אז הצטרפתי גם:
אגב, מפה זה נראה כאילו כולכם מנסים לעצור טרמפים... חכו, תיכף שמנתולה באה עם המשאית
 

colourful

New member
את ואבא...

חייבים להתחכם! הא? לא יכולים פשוט לשים אצבע למעלה כמו כולם? (פרח, אם היתה לך מחשבה לרוץ לבחירות לנשיאות או משו, זו ההזדמנות שלך)
 
למעלה