הכל אכן הזוי
העולם הוא אשליה. גם הגשמי, הוא שליה, כי החומר הוא מסה זמנית, שגם אותה הזמן יכלה, כי מול הנצח, זו אשליה בלבד. אבל גם עולם החיים הוא אשליה - אשלית האגו, המופרדות, על פני האמת האחת. הבודהה קרא לאשליה הזו "סמסרה", לעומת אשלית הקיום הקרויה בהינדואיזם "מאיא". המערב, מכנה תחושות כאלו בשם פסיכולוגי, ומקטלג את זה תחת 'מחלת נפש'... השם הוא אגב: "סינדרום חוסר מציאות", תופעה ידועה... האמת היא, שעל פי המזרח, תחושות אלו, הן בעצם החוויה עצמה של ערות, שתוביל עם התמדה ובחירה בנתיב של לחימה, בסופו של דבר להארה. אם בגלגול הזה, או בבאים אחריו, האקסיסטנס לא ממהר לשום מקום... מי שמקבל תחושות כאלו, בעצם עובר למצב תודעה חדש של "ערות". מכאן יש שני נתיבים, וזה תלוי בכוח הכלי שלך וקיבולתו. נתיב אחד - השתגעות. בבית משוגעים יש המון אנשים ערים, אלא שהם נבהלו כל כך מעוצמת הגילוי שפשוט הגוף שלהם הגיב במחלת נפש. הנתיב השני, הוא לקיחת אחריות ובחירה בדרך הלוחם. בנתיב הזה, הקשיים גדולים יותר, אבל 'הלחימה' משתלמת. לחוייה עצמה, אגב, קוראים 'סאטורי' בזן בודהיזם. זו החוויה המיסטית שמלווה את רגע ההתעוררות, ויכולה להמשיך ולחזור שוב ושוב. זו לא 'הארה', אלא 'התעוררות'. מכאן הדרך רק נפתחת, והתגליות הגדולות מתחילות לצוץ... כתבתי כתבה על זה, בגליון "דרך האושר", ואשמח אם תקראי אותה. היא נמצאת בכתובת הבאה: http://sbc.co.il/FullArti.asp?MagId=3&MagNum=41&ArtiId=4625 כמו כן, אשמח לעזור בפרטים נוספים, כולל שיתוף החוויה שלי באי-מייל. טיפ קטן: אל תתפטי לפחד. עכשיו הוא חזק מתמיד, ובוחן אותך בכל רגע. היי אמיצה והודי לאלוהים על ההזדמנות הנדירה שניתנה לך לחוות את האור. כל מפגש כזה עם אור עליון יש להפנים, ולשמור עמוק בזכרון של הלב. לבחור בדרך של לחימה, לפתוח ספרים, לשמוע מאנשי דעת מנוסים, ללכת למפגשים, ולפתח 'כוונה'. בהצלחה...! שי
