משהו שלקחתי מפורום אחר, ותודה ל LG

פלסטיק

New member
משהו שלקחתי מפורום אחר, ותודה ל LG

לשאלת הגיוס של בני הישיבות למרנן ורבנן וראשי הישיבות, מאת אחד הרבנים. ירושלים תש"ח (פורסם בשנת תש"ח, לאחר פרסום פסק הלכתי שבני הישיבות החרדים לא מתגיסים, בחוברת מיוחדת תחת השם "אחד הרבנים", שהוא בעצם הרב שלמה יוסף זוין) ב"ה כל הכבוד וכל הערצה למרנן ורבנן, גאוני עיר הקודש, אבל הרשות נתנת לשאול: ילמדונו רבותינו, זו מנין לכם? זו מנין לכם, שבני תורה ותלמידי חכמים פטורים מלהשתתף ממלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד הצר הצורר העומד עליו לכלותו ולהשמידו, חלילה? זו מנין לכם, לפרסם בצורה של הלכה פסוקה ו"דעת תורה" שבני הישיבות אין להם לא להירשם ולא להפקד ולא להתיצב ולא כלום? וכי לא כך שנינו שבהצלת נפש - לא נפשות, אלא אפילו נפש אחת מישראל - "אין עושין דברים הללו אלא על ידי גדולי ישראל" (יומא כד:, רמב"ם שבת פ"ב "ה"ל) וחכמיהם (רמב"ס שם) "כדי להורות הלכה למעשה לרבים" (ט"ז או"ח שכ"ח ושו"ע הרב שם)? וכי ההבדל יש בין שבאותה שעה הוא מתבטל מתלמוד-תורה או שאינו מתבטל? ואם בהצלת נפש אחת כך, בהצלת רבבות אלפי ישראל על אחת כמה וכמה!! ואולי נבוא לחלק בין הצלה שאין בה משום חשש סכנת נפשות להמציל עצמו, לזו שיש בה משום חשש זה? אולי נעלה על דעתינו שבכלל אין חיוב כזה להכניס עצמו בספק סכנה בשביל הצלת רבים? אם כך נאמר, הרי שאלה אחרת: וכי היכן מרומז בתורה מבחינת ההלכה איזה הבדל שהוא בפיקוח נפש בין גדול שבגדולים לשפל שבשפלים? אם אין להתתף בהגיוס משום חשש סכנה, הרי כל ישראל פטורים מחיוב זה, ולמה הבדלתם את בני הישיבות לחוד? בהחשבון של "מאי חזית דדמא דדיך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי (פסחים, כה:) [הדם שלך לא יותר אדום מהדם שלו. LG.] הרי אין שום הבדל בין דמו של גדול בתורה לדמו של עם הארץ גמור. "אין דוחים נפש מפני נפש" (אהלות פ"ז מ"ו) הרי נאמר אף ביחס לתינוק בן יומו! אלא שהדבר פשוט, שעד כאן לא נחלקו הפוסקים אם חייב אדם להציל את חברו במקום ספק של סכנת עצמו (ראה: כסף משנה, רוצח, פ"א הי"ד. בית יוסף חושן משפט תכ"ו וסמ"ע שם. שו"ת הרדב"ז, ח"ג סימן אלף נ"ב. שו"ע הרב ח"ה הלכות נזקי גוף וועד), אלא שבנוגע להצלת יחיד או - נניח - אפילו רבים, אבל לא כשהדבר נוגע להצלת כלל ישראל בתורת התגוננות של מתחמת מצווה. וכי יש צורך לשנן שוב ושוב את ההלכה הידועה והפסוקה (באין חולק!) ש"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" זוהי מלחמת מצווה (רמב"ם מלכים פ"ה ה"א), שעליה אמרו ש"הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה מד:, רמב"ם מלכים פ"ו ה"ד)? וכי היכן מצינו שתלמידי חכמים העוסקים בתורה פטורים מחובה זו? ואם יהיה "אכשור דרא" וכל ישראל יעסקו בתורה כלום עלינו להניח ח"ו לאויב לעשות בנו מה שלבו חפץ, מבלי להתקומם נגדו ומבלי להתגונן מפניו? אלא מאי, לא אכשור דרה, ויש ויש ב"ה אנשים אחרים המוכשרים לצאת למערכת המלחמה? והרי שוב אותה השאלה: היכן מצינו מוקדם ומאוחר מבחינת החשיבות והפתיחות בנוגע להשתתפות בעזרת ישראל מיד צר? אבל מצינו דברים מפורשים להיפך. שר צבא ה´ הוכיח את יהשוע במלחמת יריחו: "אמש בטילתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה" (מגילה ג.) ופירש"י:"ועכשיו שהוא לילה היה לכם לעסוק בתורה שהרי אינכים נלחמים בלילה". דברים ברורים: "שהרי אינכם נלחמים בלילה"! הרי שבזמן שנלחמים, מבטלים תלמוד תורה, כשיש צורך בכך. ובירושלמי (סוטה, פ"ח ה"י) אמרו: "והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי... לית אבי ובירבי", ואם בבבלי (סוטה י.) אמרו שאסא נענש על כך, הרי ביאר שם המהרש"א לנכון הטעם לפי שהיתה זו מלחמת רשות, שבמלחמת מצווה ודאי אף תלמידי חכמים חייבים (ראה שם במהרש"א דברים מפורשים). והערוך (ערך אנגירא) כתב לבאר מנין להם שאסא בכלל הוציא תלמידי חכמים למלחמה, לפי שדרשו מ"אין נקי" שפירושו "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" וממילא "כל שכן תלמידי חכמים". ומעתה צא ולמד: אם במלחמת מצוה יוצאים חתן מחדרו וכלה מחופתה, האי שכל שכן תלמידי חכמים! ומלחמת מדין נאמר: "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואם פנחס אותם אלו סנהדרין" (סוטה מ"ג.).
 

פלסטיק

New member
המשך (גיוס בני ישיבות)

ואף זו: כלום הצלת א ח ר י ם בלבד הוא המדובר שלפנינו? כלום אין כל אחד ואחד מאתנו, באין יוצא ובאין הבדל, עומד בפני סכנת נפשות, הוא וביתו וכל אשר לו? וכי כך היא המדה שהעוסקים בתורה לא יהיו מחויבים להציל את עצמם, אלא יעמדו מנגד ויטילו את חובת ההצלה, הצלתם הם, על אחרים? וכי כך היא המידה, או וכי זו היא דעת תורה? היכן מצינו זאת? התורה מגינה על העוסקים בה? אדרבה, היא הנותנת: ישתתפו בני התורה במערכה, וזכות התורה תגן עליהם ועל חבריהם! "אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה" (תורת כוהנים שם, רש"י שם). ומה הובטח בשכר זה? "ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם בחרב" אמנם "ונפלו" אבל- ו"רדפתם"!!! וב"תנא דבי אליהו" נאמר: "אמר הקב"ה לא כך כתבתי בתורתי אע"פ שאין בהם בישראל הכתוב ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו, אבל אם תעשו את התורה והמצות, אחד מכם ירדוף אלף ושנים מכם יניסו רבבה" (אליהו רבה פרק י"א). "רבנן לא צריכין נטירותא" (ב"ב ז:) רבש"ע! כלום מותר לסמוך על הנס במקום של סכנת נפשות ממש ולאמר שאין רבנן צריכים שמירה?? וחברון של תרפ"ט (לא תקום פעמיים צרה) תוכיח. כלום לא נפלו לפני בני עולה צעירים קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים, מבחירי הישיבה וחכמיה? במטותא מינייכו רבנן, הקדושים ההם היו "צריכי נטירותא", או לא היו "צריכי נטירותא"? והאי הם הם אותם האויבים-הערבים שפרעו ורצחו אז והם הם אותם הפורעים ורצחים עכשיו! ואם אמרו על "נטירותא" של בנין חומה וכיוצא ובזמנים רגילים במטרת שמירה מפני שונאים העלולים לבוא (ראה רש"י ב"מ ק"ח.) מה זה ענין לזמן של סכנת נפשות ולחובה של מלחמת מצווה? הגעו בעצמכם: הנה יצאה הוראה מ"משמא העם" להדביק את השמשות של כל החלונות בבד אונייר משום סכנת הפצצה, כלום יעלה על הדעת שתלמידי חכמים לא יעשו כזאת בטענה ש"רבנן לא צריכין נטירותא"? כלום היה אף מי שהוא המעוסקים בתורה שהשתמטו ממילוי הוראה זו? ולמה עזבו תלמידי-החכמים יחד עם שאר אחינו בני ישראל את שכנונות-הספר, הנפגעות מיריות הצלפים, ולא השתמשו בסגולה זו ש"רבנן לא צריכין נטירותא? וכי רק בשביל זה בלבד שבמקרים אלה אי אפשר לסמוך על אחרים? וכי ז ו ה י דעת התורה? ולמה אפוא להשתמש שלא בזמנה ושלא במקומה באמרה זו של "נטירותא", שכשהיא לעצמה, בזמנה הנכון ובמקומה המתאים, היא פנינה נחמדה. מבין אני לרוחם של "נטורי קרתא" המתנגדים בכלל למדינה היהודית והסבורים שכל המלחמה היא מיותרת, עלינו להכנע וחסל. אבל אז שוב אין הבדל בין בני-ישיבות לישובי קרנות. מי שסובר כך עליו למנוע משתתפות בגיוס כל גבר בישראל, י ה י ה מ י ש י ה י ה. אבל לאשרנו, החושבים כך מתי מספר הם ונער יכתבם. כל העם, בארץ ובתפוצות, באין הבדל חוגים וסוגים, מפלגות וכתות, מאשר ומקיים בהתלהבות ובמסירת-נפש את ההשתתפות במלחמת התגוננות זו שכפו עלנו, כולם מבינים היטב כי אין תקומה ח"ו לישוב בארץ ולשארית הפלטה בגולה מבלעדי מדינה עצמאית בארצנו, שתקלוט בזרועות פתוחות את אחינו השותתים דם, הנעים ונדים באדמת הגולה, הבוערת מתחת לרגלם. וה´ הוא יודע וישראל הוא ידע ואף על העולם יודעים שלא אנחנו מתקיפים ולא אנחנו רוצים במלחמה, לא אנחנו ששים לקראת קרב ולא אנחנו פנינו מועדות לשפך דם. אבל אם מתנפלים עלינו בחמת רצח, חובתנו, חובת כל העם, להציל את עצמנו ואת עמנו גנון והציל. והרי אתם, גאונינו וגדולינו רובכם מודים בנחיצותה ההכרחית של מלחמת מצווה זו בכלל, ולפיכך הקדימו רבים מכם מהכרזותיהם דברי ברכה ועידוד לבחורינו היקרים העומדים במערכה. וכן אפוא עליכם לזרז אף את חכמי התורה, המוכשרים מבחינת הגיל והגוף ולהשתתף במערכה, לעשות כן. האחיכם יצאו למלחמה, ואתם תשבו פה?
 

פלסטיק

New member
ולמה כתבתי את זה כאן?

אנחנו לא צריכים הרבה נימוקים כדי להבין שהחובה של הגיוס היא על כולנו, אבל כדי לענות באותו מטבע לכל הפחדנים שאינם מתגייסים ואומרים שזה נאסר עליהם בגלל התורה/ הלכה וכל השאר.
 

פלסטיק

New member
מצאתי את זה בפרורום דתיים

תשאל שם בחור ששמו מתחיל ב LG (זה שהודתי לו) העניין מאוד בטוח אבל תדבר איתו
 

פלסטיק

New member
אם הייתי יודע לעשות קישורים...

לא הייתי טורח להעתיק את הכל אלא עושה קישור לשם אשמח לקבל הדרכה....
 

אנדרי ז

New member
פשוט מאוד

תלחץ על העיגול הכחול שצמוד להודעה וזה יפתח אותה בעמוד משלה. ואז אתה יכול להעתיק את הכתובת של העמוד משורת הכתובות ולהדביק אותה לתוך הודעה כאן. אם אתה לא יודע איך עושים פעולות של העתקה והדבקה תחזור אליי להסבר נוסף.
 
למעלה