משחק: סיפור בהמשכים

[נועה חורש]

משחק: סיפור בהמשכים

אני מתחילה לכתוב כמה שורות של סיפור, וכל אחת ממשיכה את הסיפור בפיסקה אחת של כמה שורות כיד הדמיון הטובה עליה. בסוף אמור לצאת לנו סיפור מצחיק פרי עטן של חברות הפורום בהצלחה

 

[נועה חורש]

היה הייתה מתעמלת שמנמונת ושמה שולה

שולה הייתה גמישה וחזקה, אבל מה לעשות, קצת שמנמנה. היא הלכה לחוג התעמלות מכשירים במתנ"ס השכונתי ולאחרונה הודיעה לה המאמנת שלה שהיא מעבירה אותה לקבוצת המתקדמות. לא היה קץ לשמחתה של שולה, והיא חיכתה כל השבוע ליום חמישי, היום ראשון שלה בנבחרת המתקדמות. אך כשהיא נכנסה לאולם, חשכו עיניה: ...

 

[אמא לה3]

בשורה ישרה עמדו החברות החדשות לקבוצה.

היא זיהתה כמה מהן.... היו שם אופק ונועהה (שעברו לקב' לא מזמן), היתה שם תמי מהכיתה המקבילה, אוראלוש עם בגד נוצץ ומבריק, ועוד ילדה צעירה שהבנות כינו אותה צ'וצ'. אבל לידן עמדה הסיוט הגדול שלה, כרמית. אוי , לא, זה לא יתכן חשבה שולה, רק לא היא. "הצטרפי לשורה", ביקשה המאמנת נועה, אך שולה לא זזה. "קדימה, למקום" פקדה המאמנת, אך רגליה של שולה נשארו נטועות במקום. לפתע פסעה כרמית לכיוונה ואמרה:

 

[אמא לה3]

היו שם אופק ונעמממהההה

 

[chuch1]

"חשבת אולי לרזות קצת לפני שאת

מגיעה לאימון בכורה ?" שולה עמדה במקום, עצרה את נשימתה ולא ידעה איפה לקבור את עצמה.. ואז ,כרמית פצחה בצחוק מתגלגל:" סתתתם! מה את נלחצת?! התגעגעתי אלייך!" לפתע- נפרש חיוך מאוזן לאוזן על שפתיה של שולה, והיא זינקה על כרמית וחיבקה אותה ב"חיבוק הדוב" המפורסם שלה. "שנים שלא התראינו, כמה התגעגעתי"- אמרה שולה "נכון, יותר מדי זמן, אבל תמיד ידעתי שדריכנו יצטלבו" ענתה לה כרמית והסיפה:" מוכנה לאימון הראשון שלך בקבוצה החדשה?" "ברור!!!" ענתה שולה בלי לחשוב פעמיים. "קדימה בנות- 7 סיבובי ריצה, על האצבעות ,אני לא רוצה לשמוע פה פילים רצים"- אמרה המאמנת נועה והבנות החלו לרוץ...

 

[Tammie]

אחרי הריצה המאמנת העמידה אותן בטורים

והן עשו ניתורים הלוך חזור. אחרי כמה פסים שולה התחילה להתעייף. היא לא הייתה רגילה ופחדה שלא תצליח לסיים. אבל היא ידעה שהיא פשוט לא יכולה להפסיק, והמשיכה. לשמחתה היו רק עוד שני פסים והם עברו לחימום פרונטלי. שולה נעמדה בשורה האחרונה, לא היה לה חשק שיותר מדי בנות יסתכלו על הביצועים שלה. שולה הייתה בציפיה מתמדת, היא ידעה שיש סיכוי שנועה המאמנת תגיד להן לעשות את "התרגיל", זה ששולה לא יודעת לעשות, והיא פחדה שהבנות יצחקו עליה. ובאמת אחרי כמה דקות נועה אמרה "כל אחת 5 פעמים.......

 

[chuch1]

"פול קום"!

"פול קום"? חשבה לעצמה שולה, "אין לי מושג מה זה" מילמלה... כרמית, שהכירה את שולה מימים עברו זיהתה שהיא במצוקה ומייד קפצה: "נועה, אני יכולה להדגים כדי ששולה תראה מה התרגיל?" "לא! מי שהגיעה לקבוצה הזו אמורה לדעת מה זה "פול קום"! " ענתה לה נועה. עיניה של כרמית נפתחו, היא לא האמינה למשמע אוזניה, "לא?" המאמנת נועה, זו שכל כך אוהבת אותה ונותנת לה תמיד להדגים אמרה לה "לא"? כרמית סירבה להאמין, היא לקחה נשימה עמוקה והחליטה לענות לנועה: "......

 

[נועה חורש]

אך ברגע האחרון היא התחרטה

המילים נעתקו מפיה. היו לה כל-כך הרבה דברים להגיד לנועה, היא לא ידעה אפילו ממה להתחיל. אבל מצד שני, זה היה הקש ששבר את גב הגמל והיא לא יכלה יותר לשמור את זה בבטן. היא כבר הרגישה את הדמעות חונקות אותה. רק לא לבכות עכשיו, חשבה, רק לא ליד שולה... רק לא ליד שולה מגעילולה... שולה קלטה את התרגיל בשנייה. היא ביצעה אותו מעולה. "כל הכבוד, שולה!" ציינה נועה, "יופי של עבודה". "נועה, אני יכולה לדבר איתך בסוף האימון?" שאלה כרמית בחשש. "בודאי, כרמית. באיזה עניין?" "זה בעניין שולה", ענתה כרמית.

 

[אמא לה3]

תם האימון, היה מתיש.

שולה סיימה בהרגשה ממש טובה, היא עמדה בציפיות של נועה. במלתחות התקבצו כל הבנות, תמי חגגה את יום הולדתה וחילקה לבנות פרוסות מהעוגה החגיגית שהביאה. כשהגיעה תורה של שולה, פנתה אליה כרמית ואמרה " את בטוחה שכדאי לך לאכול מהעוגה? זה לא שאת נראית כמו ברבי...." שולה הרכינה ראשה. דממה שררה בחדר ואז המשיכה כרמית "טוב, נו, קחי, מה זה כבר עוד שני קילו לבטטה כמוך" בשקט בשקט, יצאו הבנות מהחדר, שולה הביטה בכרמית בעיניים אדומות ואמרה : " לא יפה לצחוק על ילדה עם בעיות בבלוטת התריס". כרמית הביטה בה בזלזול ואמרה.....

 

[Xx ofek xX]

"מה זה בלוטת התריס בכלל?"

(עכשיו מישהי שיודעת מה זה צריכה להמשיך את הסיפור

)

 

[אמא לה3]

שולה הרכינה את ראשה ואמרה:

"בלוטת התריס אחראית..." אבל היא לא סיימה שכן הדלת נפתחה ונועה נכנסה. "יופי, אני רואה שאת מתחילה להתחבר לבנות..." "כן בטח..." אמרה כרמית בזלזול. "על מה בכלל רצית לדבר איתי כרמית?" שאלה נועה "אפשר לקבל קצת פרטיות?" אמרה כרמית, שולה נעלמה מייד. " למה בכלל הבאת אותה לכאן? היא תהרוס הכל, את לא מכירה אותה, היא נחש, שטן!" נועה הופתעה. קשה להפתיע אותה, שנים היא עובדת עם מתעמלות, לזה היא לא ציפתה. "מה בדיוק הבעייה שלך?" היא שאלה את כרמית. "היא הבעייה שלי, הכל התחיל ככה.......

 

[chuch1]

"כרמית! תזיזי את עצמך לאוטו!"

כרמית שמעה את קולה המוכר של אמה, " כמה אפשר לחכות לך? כל פעם אותו הדבר, את מסיימת אימון ובמקום להתארגן צ'יק צ'אק ולהגיע לאוטו את מתעכבת פה!" כרמית אספה בזריזות את הדברים לא הספיקה להגיד לנועה ביי ונעלמה מהמלתחות. נועה המאמנת נשארה המומה, כל כך סקרנית לשמוע את המשך הסיפור של כרמית אך לשווא... שולה הגיעה הבייתה לאחר האימון הראשון שלה בקבוצה החדשה, אותה לא באו לאסוף, היא חזרה לבד- באוטובוס. ככה זה שההורים לא מאמינים בך ובבחירות שלך, את צריכה לעשות הרבה בכוחות עצמך... שולה חוזרת ברגל מהבי"ס רק כדי לשמור לעצמה את הניקובים בכרטיסיות איתן תוכל להגיע לאימונים ובחזרה. שולה נכנסה הבייתה, כל כך רצתה שישאלו אותה איך היה ושהיא תוכל לפרוק הכל- אבל כרגיל- אף אחד לא היה בבית, כולם בעיסוקיהם... אמא בעבודה, אבא גם- ואחותה הבכורה סיוון בהונגריה- מסיימת את התואר שלה ברפואה... שולה החליטה שדי! היא חייבת לספר למישהו את מה שעבר עליה היום באימון- היא חשבה והתלבטה רבות, אבל בסוף החליטה שהיא עושה את זה! היא לקחה את השפורפרת של הטלפון והחלה לחייג ל....

 

[נועה חורש]

אלברט

שלום רגינה, מדברת שולה, אלברט בבית? שלום שולה, אני כל-כך שמחה שצלצלת. אלברט לא מפסיק לדבר עלייך, הציפייה אלייך היא הדבר היחיד שיש לו בחיים! אני כל-כך שמחה שמצאתם זה את זה, והכל בגלל שלשניכם יש בעיה בבלוטת התריס! את רואה?! גם דברים טובים יכולים לקרות מזה. בואי, חמודה, אני יודעת שהיה לך יום קשה, אני אסיע אלייך את אלברט, רוצה? בטח שהיא רצתה. סוף סוף מישהו שמן כמוה, שגם לו יש אויבים במקום חברים, לאלברט בטוח היא תוכל לספר את מה שעבר עליה באימון. שולה נכנסה למקלחת והתארגנה לקראת בואו של אלברט. לאחר מכן היא הכינה לשניהם שוקו חם, וחיממה כמה רוגלך. לאחר מכן היא סידרה שוב את הבית, למרות שהוא כבר היה מסודר. כבר ארבעים דקות עברו. איפה אלברט? פתאום היא הרגישה דאגה, ומועקה מכבידה. היא חייגה את המספר של אלברט. לאחר מספר רב של צלצולים...

 

[Tammie]

היא הגיע למשיבון

טוב, הם בטח בדרך ובגלל זה הוא לא עונה, שולה חשבה לעצמה. עברו עוד 20 דקות, ושולה כבר ממש התחילה לדאוג. המרחק בין הבתים שלהם הוא 15 דקות ברגל, ובאוטו זה מקסימום 5 דקות. היא ניסתה להתקשר גם לנייד של אלברט, אבל הוא היה כבוי. היא יצאה למרפסת לראות אם יש משהו מיוחד ברחוב ומה שהיא ראתה הדהים אותה. כרמית עמדה למטה ודיברה עם אלברט. שולה לא יכלה לשמוע מה הם אומרים כי הדירה שלה הייתה בקומה גבוהה, אבל שולה זיהתה את המבט הרשעי בפנים של כרמית, ומבט מזועזע בפנים של אלברט. שולה רצה למטה במדרגות, היא כל כך מיהרה שלא שמה לב ונפלה. כאבה לה מאוד הרגל ודמעות התחילו לזלוג על פניה אבל היא הייתה חייבת להגיע החוצה אל כרמית ואלברט. היא יצאה החוצה נעמדה מול כרמית ואמרה....

 

[chuch1]

"היי"

כרמית השתתקתה ואלברט לא ידע מה לעשות, להגיד לכרמית שתלך, להגיד לשולה שתלך- אחרי מה שכרמית סיפרה לו הוא היה מבולבל נורא... "היי" ענתה לה כרמית בחיוך מרושע, "יאללה, ביי אלברט- מחכה שתתקשר אליי טוב?"-אמרה כרמית והחלה ללכת... בלי לומר ולו מילה אחת לשולה. "מה נשמע"? שאלה שולה את אלברט "בסדר, את שומעת.. שכחתי שיש לי משהו לסיים במחשב, שעורי בית" מלמל אלברט "אני חייב ללכת, ביי" שולה עמדה וצפתה באלברט מתרחק ממנה, הכאב של הרגל היה קטן לעומת הכאב שחשה בלבה: "מה עוד היא יכולה לעשות הכרמית הזאת? מה כבר היא סיפרה לו?" חשבה לעצמה שולה. היא עלתה חזרה לביתה, הניחה קרח על המכה שחטפה ברגלה ונכנסה עמוק מתחת לשמיכה שלה וקיוותה שהשמש כבר תזרח ויתחיל יום חדש וטוב יותר.. הבוקר עלה ו...

 

[אמא לה3]

שולה התעוררה אופטימית יותר

הוריה כבר יצאו לעיסוקיהם ושולה החליטה לוותר על יום הלימודים הקצר ממילא, היא הלכה למטבח וחיממה לעצמה שני קרואסונים בחמאה וכוס שוקו ענקית עם מרשמלו. היא התיישבה ליד המחשב ופתחה את הפייסבוק שם חיכתה לה הודעה מאלברט. שולה התרגשה, אתמול היא כעסה כשראתה אותו מדבר עם כרמית, אבל היום רק התחיל והיא היתה אופטימית. היא פתחה את ההודעה וזו הכילה את המסר הבא " שולה, אני לא מעוניין יותר בקשר איתך, הכל היה טעות, רימית אותי וניצלת אותי, שלום לך ואל תטרחי לצור קשר, אלברט". שולה לא האמינה, היא קראה את ההודעה שוב ושוב ולבסוף החליטה לענות " אלברט, אשמח לדעת למה אתה כותב לי את ההודעה הזו, מעולם לא רימיתי אותך, שולה" היא קמה ממקומה ומזגה לעצמה כוס שוקו נוספת לצד קרואסון שוקולד ענק שאמה הביאה אתמול מהקונדטוריה. כאשר חזרה למקומה ליד המחשב היא ראתה נק' ירוקה ליד השם "כרמית". היא לחצה על פתיחת השיחה....

 

[נועה חורש]

בוקר טוב כרמית

 

[Tammie]

לא הייתה תשובה

"את לא חושבת שמגיע לי לפחות הסבר על למה את מנסה להרוס לי את החיים?"

 

[chuch1]

"פחחח~ אני מנסה להרוס לך?!"

ענתה לה כרמית. "כן!!! כל מקום שאני מגיעה, כל בן אדם שאני מתחברת איתו- את ישר באה והורסת לי!, מה הבעיה שלך?" שולה חיכתה וחיכתה וחיכתה לתשובה אבל התשובה לא הגיעה, פתאום- צלצל הסלולארי של שולה, היא ניגשה לקראתו וראתה שעל הצג מופיע השם "כרמית". שולה חשבה האם לענות לה או לא, אבל הסקרנות הציפה אותה והיא החליטה ללכת על זה. "הלו"?...

 

[נועה חורש]

טוב, אני פשוט אגיד את זה.

אבל אל תחשבי בכלל לספר את זה למישהו, כי אני אכחיש. את זוכרת שהיינו קטנות והלכנו ביחד לגן חב"ד? שם ההורים שלנו הכירו. מאז שההורים שלי ראו אותך- הם התאהבו בך. עד היום הם לא מפסיקים לדבר עלייך. הילדה החכמה, הטובה הנימוסית שגם עוזרת בבית. כל הזמן רצו שאהיה כמוך. אבל מה לעשות, לי לא הולך בלימודים, ואין לי יותר מידיי עצבים להורים שלי ולאחים הקטנים שלי. זה לא כמו אצלך, לך כיף, את יכולה לעשות מה שאת רוצה, ההורים שלך לא מתערבים לך בחיים. אצלי זה לא כך. בכל מקרה, לפני כמה שנים, כשגילו לך את הבעיה בבלוטת התריס, וההורים שלך סיפרו את זה להורים שלי, ההורים שלי נורא דאגו לך, ריחמו עלייך, וזה גרם להם עוד יותר לחשוב עלייך. בערך באותו זמן החלטתי שלא יהיה בינינו שום קשר, ובטח ובטח שלא תהיי אצלי בבית או איתי בתנועת נוער או כלום. אני רוצה שההורים שלי ישכחו ממך, את מבינה?! אני רוצה שהם ישימו לב קצת אליי!!! אז בבקשה ממך, אני מבקשת בכל לשון של בקשה, תעופי לי מהחיים. אל תגידי לי בואי נהיה חברות, בואי ניקח את זה למקום חיובי, אני יודעת שאת תגידי את זה, כי את ילדה טובה וחכמה וכל זה, כל מה שההורים שלי אומרים. פשוט תצאי לי מהחיים. אני באה אלייך בטוב, אבל אם זה לא יקרה, אני אשקיע את כל יהבי כדי למרר את חייך, כפי שאת, כן את, ממררת את חיי!!! כרמית ניתקה את השחה. שולה כיבתה את ההקלטה של השיחה. איזה מזל שהיא חכמה ומכירה את כרמית וידעה שאת זה כדאי להקליט, באייפון החדש שקיבלה מאחותה סיוון. רק דבר אחד לא היה ברור לה: מה היא רוצה מאלברט?! הרי זה ברור שהיא לא רוצה את אלברט, הרי אלברט שמן ומכוער וחנון, וכרמית ילדה יפהפיה שיכולה להשיג בנים פי אלף יותר ממנו... היא חיממה לעצמה ארוחת צהריים, ולאחר מכן חיממה לה שתי מנות נוספות. הגיע הזמן להתארגן לאימון. אבל איך לעזאזל היא תוכל להתאמן עם כרמית בקבוצה?! הרי כרמית תכשיל אותה בכל...