גם אני גם אני ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif
או.קיי אז ככה:
אני התחלתי להעריץ את התאומות כשהייתי קטנה אבל זה ממש התחיל להשפיע עלי כשהייתי צריכה לעשות על סלבריטי עבודה לית הספר.
אני יכולה לבלוע שוקולד בכמויות ואוכל בכמויות בלי לעלות במשקל. זה קורה לי מאז שהייתי תינוקת. יום אחד פשוט החלטתי שאני לא אוכלת בננות או כל פרי אחר שרוסק. בלעעעעע
אני מאוהבת באהבה. זאת אומרת, שכשיש לי חבר, הכל טוב ויפה,אני נאמנה רק לו לו ואך ורק לו (סוגדת לנשמתו) וברגע שנפרדים אני מתחילה לחשוב שאני שוב חופשייה ואחרי שבוע אני מתגעגעת לעובדה שיש לי חבר. אני מסתובבת עם הגעגוע בבטן כבר שנה וחצי
אני טובה בלזכור דברים, אני זוכרת בפרטי פרטים את ההצגה האחרונה שהלכתי אליה, מזג האוויר, הדברים הנוספים שעשיתי באותו היום והאוכל שנכנס לי לפה באותו היום. (מלך סיאם, היה גשום, הייתי אצל דודה שלי לחנוכה, זה היה יום שני, ישנתי אצל חברה בלילה לפני ובאותו יום אכלתי מקדונלדס ומשם יש לי את בובת הפרבי שלי שאני נוהגת לכנות "מינטולו".)
אני בוכה מכל שטות, אין לי מושג למה, כשמישהו נוסע, כשאני סתם חושבת על משהו עצוב ואני מסוגלת לבכות מרצון בצורה אמיתית לגמרי. הנה, למדתם עלי דברים שיקבעו אם אתם מעדיפים להמשיך להכיר אותי או לפרוש בשיא