משחררת תיסכולים - גישות חינוכיות שונות

[mother cat]

הבנתי. אכן מצב שונה.... ומתסכל....

 

[זהב טה ו ר]

האיש שלי ביגמיסט??

כי נשמע לי שאותה הילדה גם גרה אצלנו
(מזל שלפחות אצלנו אין נסיעה ארוכה...)

 

[ornme]

חחח... משא האשמה יוצר דמיון בין האבאים האלו.

 

[זהב טה ו ר]

ועוד התייחסות...

בנושא הזה באופן ספציפי אני סופר-רגישה:לא מדובר בתלמידה טובה ואביה ממילא מבלה איתה שעות בעזרה בלימודים, אז למה לעודד??
מה עוד שאחרי כל הצגה שכזו הוא מגיע לחדר שלנו ואומר "אני לא יודע מה לעשות איתה". ואני חייבת לשתוק, במקום לפרט לו בדיוק מה אני הייתי עושה (ועשיתי) במקומו.

 

[מנסה ומתנסה]

ותגובת הבעל ...

"זהב רעייתי היקרה... את ממש לא חייבת לשתוק. להיפך - אני בעלך החזק שמצפה שתתני
בו אמון זקוק לעזרתך ! הבת שלי לא רוצה ללכת לבית ספר. היא תלמידה גרועה, שאני מבלה איתה
שעות בעזרה בלימודים, והיא שונאת את בית ספר שלה ! קשה לה, היא לא מעוניינת להגיע למקום
הזה ולחוות אותו יום-יום שעה-שעה... אני לא יודע מה לעשות איתה ?
היא התחילה ללמוד בשנה שעברה בחטיבת הביניים והקשיים רק הולכים וגדלים...

אני מבקש שאם התשובה שלך מגיעה ממקום של - לא נוח ולא טוב לי בבית כשהבת שלך רובצת פה,
אז תחשבי שוב...
הפתרון כמובן הוא לא לבעוט אותה מהבית לבית ספר וחזרה. הפתרון הוא לחשוב
על איך את רעייתי ואני נחשוב יחד, מתוך מעורבות ושותפות של בני זוג על איך עוזרים לילדה. מה דעתך?"..."...

(ומובן מאליו שלקחתי חופש ספרותי בלי להכיר אף אחת מהדמויות המדוברות)

 

[זהב טה ו ר]

אז זהו - שלא

לטעמי חינוך טוב לילדים כולל את המילה "לא".
הוא כולל - כמו שאמרו פה, לימוד חשיבותה של התחייבות, יושרה וסדר עדיפויות.
יתרה מזאת - הגדול שלו כבר אמר לי ש"אבא צריך להגיד לנו 'לא' יותר. הרבה יותר."
&nbsp
לא רוצה ללכת לבית ספר? אין בעיה. מה תעשי במקום? תפני את המדיח? תתלי כביסה? תסדרי את החדר שלך? תנסי ללמוד קצת לבד?

 

[מנסה ומתנסה]

ובמה זה סותר את תגובתי ?

הצעתי לבדוק את המקור לקושי בבית ספר.
להגיד כן או לא, להקשות עליה בבית או לא - לא קשור לכך.
מנסה לעזור לך להסתכל מנקודת מבט שונה.

 

[זהב טה ו ר]

המקור לקושי בבית הספר

בין היתר
הוא הלחץ הגדול של חומר לימוד שצריך להשלים כשמפסידים כ"כ הרבה ימים, וחוזר חלילה.
לשבת בשיעורים בביה"ס שעה אחר שעה כשקשה לך לעקוב כי הפסדת חומר
כי לא הגעת יום קודם ולא טרחת להשלים
בהחלט גורם לתחושה לא נעימה בביה"ס.
&nbsp

 

[מנסה ומתנסה]

אבל.. לפי התאור שלך לא נשמע...

שמקור הקושי הוא העדרות מבית הספר.

מסכימה איתך שכנראה יש כאן מעגל קסמים (או פחות קסום),
אבל בהחלט חושבת שהנושא הוא לבדוק מה קורה בבי"ס,
וההישארות בבית זה הסימפטום.

(במיוחד שעל פי תאורך הילדה לא תיכוניסטית אלא בתחילת דרכה בחטיבה)

 

[mother cat]

וואו כמה אני מזדהה!!!

בדיוק אותו הדבר עם הבת של בעלי.
שנה שעברה אני נשבעת בכל היקר לי שהיא היתה חולה, או "חולה", לפחות יום פעם בשבועיים, לפעמים אפילו יותר...
אצלה גם זיהיתי שה"חולה" מגיע תמיד אחרי שיש רצף של כמה ימים שהיא הולכת לישון מאוחר... אז כואב לה הראש או הבטן או השד יודע מה והיא לא יכולה ללכת לבית-ספר (אבל לחוג ריקוד כן, ולחברה כן, ולקניון כן...). כמובן שגם לא משלימים חומר שלמדו כי "שאלתי ולא היו שעורי בית". ובעלי מוותר, ומוותר, וממותר, וכשאני מתריעה כי שוב מאוחר והיא לא הלכה לישון ומחר היא תהיה חולה, אז לא קורה כלום.
&nbsp
קראתי את התגובה של מירי ואני מנסה לענות גם על למה זה מטריף אותי.
מטריף אותי כי אני רואה אותה זורקת את ההשכלה שלה לפח. היא נערה חכמה, אבל מאילה שצריכות להשקיע בשביל ציונים. למשל היא עכשיו בהקבצה ב' במתמטיקה וזה רק בגלל שהיא לא משקיעה והפסידה המון שנה שעברה.
אני נטרפת מזה כי אני יודעת שבעוד שנה שנתיים היא תדרוש שעורים פרטיים - ואין לנו כסף לזה, אבל זה יהיה עדיפות עליונה כי זה לימודים...
אני נטרפת מזה כי הילדים שלי הקטנים רואים ולומדים - בן ה-5 כבר מנסה מדי פעם כשלא בא לו ללכת לגן לטעון שכואב לו משהו... בינתיים ללא הצלחה.
&nbsp
לא יודעת. כן זה יושב לי על משהו. אני לא ממש יודעת להסביר מה. זהב מה איתך - על מה זה יושב לך?

 

[איילה421]

כשזה קרה אצלנו,

כשעוד גרנו ביחד, זה לא הטריף אותי, אבל זה ביעס אותי כשהילדה נשארה בבית דווקא בימים שאני עבדתי מהבית. ממקום אגואיסטי שלא בא לי נוכחות של עוד אדם כשסוף סוף אני יכולה להנות משקט ומחופש.
בנוסף - זה עיצבן אותי שהילדים שלו פשוט לא עקביים, אין שגרה, רוצים - הולכים, לא רוצים - ממציאים תירוץ ונשארים בבית. ומשתרשת מין התנהגות של רביצה כזו מול הטלויזיה שעות על שעותתת.
אבל למה זה לא שיגע אותי כשהילדים שלי נשארו בבית מדי פעם?
כשאחת הילדות שלו הייתה מתחלה ולא חוזרת לצבא זה היה מבאס אותי. למה כשהשבוע הבן שלי קיבל גימל אחד כל כך שמחתי ונהניתי מכלרגע שהוא היה בבית?
נראה לי שהתשובה ברורה. מאד קשה לחיות ביחד והנתינה קשה ולכן הופכת למדודה ולמחושבת ומעבר לזה מאד קשה להתגמש.
סליחה אמא חתולה, אבל אני לא קונה את העניין של ההשכלה שמפריעה לך...
איילה.

 

[זהב טה ו ר]

אוקיי, ביטאת משהו שאני לא העזתי

אז נכון - משגע אותי שגם בזמנים המעטים שאני יכולה להיות לבד, או לבד עם הבת שלי (שלפעמים נמצאת בשעות האלו, אבל אוטוטו עוזבת את הבית לתמיד), פתאום יושבת לנו בסלון הזומבית ובוהה שעות במחשב או בטלויזיה.

 

[mother cat]

לא ניסיתי למכור, אז אין לי בעיה שלא תקני

אמרתי שההשכלה שלה זה אחד הדברים שמפריעים לי, ולא היחיד. והוא אכן מפריע לי. מפריע לי לראות נערה חכמה שלא מסוגלת להשקיע מינימום נדרש בשביל לסיים תיכון עם בגרות כמו שצריך. עצוב לי על זה כי אכפת לי ממנה.
אבל כן, גם הצד הכלכלי מפריע לי - כשלא משקיעים ולומדים כמו שצריך בבית-ספר, שהוא בחינם (טוב, בערך בחינם...) אז אחר-כך מצופה מההורים לשלם על שיעורים פרטיים, השלמת בגרויות אחרי הצבא, וכו'. אני מודה, לא אוהבת את העובדה שבגלל זלזול שלה עכשיו אני אדרש לשלם הרבה כסף אחר-כך. אני עובדת קשה על הכסף שלי, משקיעה הרבה ממנו בילדים של בעלי, אבל מעדיפה להשקיע בדברים שבאמת צריך ולא בתוצאה של זלזול...
&nbsp
אגב אנחנו גרים בבית גדול יחסית, ולשני הילדים הגדולים יש מחשבים וטלוויזיות בחדרים שלהם. לי גם יש טלוויזיה בחדר השינה שלי ולפטופ. כשקורה שאני בבית מאיזהשהי סיבה וגם אחד הגדולים - בין אם כי הוא חולה או כי הוא "מתחלה" אז הנוכחות שלהם לא מפריעה לי. כל אחד בחדרו ובענייניו... אני מבינה את מי שזה מפריעה לה, אבל אם את חושבת שזה ככה אצלי והמצאתי את ההשכלה בשביל לא להודות בזה - אז לא. לא מפריע לי שהם נוכחים. כן מפריע לי אם הם מזמינים חברים כי אז יש רעש - אבל כאמור ביום שלא הולכים לבית-ספר גם אין חברים....

 

[poly1982]

אני איתך לגמרי בעניין החינוך וההשכלה

לבת של הבנזוג יש לקות למידה קלה, בשילוב עם אופי "מרחף" (חשדנו בהפרעת קשב וריכוז אבל זה נשלל באיבחון), אז בית הספר מבחינתה זה סוג של עונש בשילוב עם מועדון חברתי.
אני אומרת קלה - כי לרמות שבאופן כללי הלימודים דורשים ממנה מאמץ שלא תמיד בא לה להשקיע, היא באמת ילדה חכמה ועם רוב הדברים היא מצליחה להסתדר. אבל יש מקצוע אחד שבו, כמה שלא מסבירים, היא פשוט לא קולטת את החומר (ניחשתם נכון: מתימטיקה).
זה הגיע למצב שבו בכיתה ד' היה לה שלילי בתעודה. היא חזרה הביתה בוכה ואמרה שהיא לא רוצה ללכת יותר לבי"ס. אני פשוט התפוצצתי כששמעתי את זה - בעיקר כי אמא שלה (האקסית) היא מורה לחינוך מיוחד, שלא מוכנה לשבת עם הבת שלה על שיעורי בית "מתוך עקרון, כי זה לא טוב שאמא תלמד את הבת שלה" (באמת?! אז מה כן טוב?? שהילדה לא תלמד??!)
בקיצור, הבאנו מורה פרטית שמתמחה בלקויות שעולה הון תועפות (וכמובן ששילמנו על הכל לבד, האקסית לא השתתפה כי לה אף פעם אין כסף) והציונים עלו לאט ובהדרגה. בכיתה ה' היא קיבלה כמעט טוב מאוד או משהו כזה, והיתה מאושרת. היינו מאוד גאים בה, ואז כנראה נמאס לה להשקיע, והציונים התחילו שוב לרדת. בשנה שעברה היא עברה לעיר אחרת עם האמא ולבי"ס חדש, אז להביא אותה כל פעם למורה הפרטית היה עוד יותר סיפור מאשר קודם לכן והפסקנו.
נחשו מה? הציונים לא עלו בחזרה. וכן, זה מפריע לי - לא ברמה היומיומית, אבל מפריע לי. זה לא הציון עצמו שאכפת לי ממנו, אלא המחשבה שהילדה יכולה להתמודד עם הקושי שלה, ובוחרת שלא לעשות את זה. והכי מטריד אותי זה שאחרי כל הכספים ששפכנו על זה, בסוף התוצאות חזרו להיות בינוניות מינוס. בעיניי זה זלזול. ואני אומרת את זה למרות - ואולי בגלל - שאני מאוד מאוד מאוד אוהבת אותה ודואגת לה, וכן, הייתי אומרת את אותו דבר אם זה היה הילד שלי (לי אמרו את זה בכיתה י"א כשהיתה תקופה שהברזתי משיעורים והתנהגתי כאילו הלימודים זה עונש, אבל אני יצאתי מהשלב המרדני הזה די מהר).
השכלה זה ערך עליון בעיניי, ואני לגמרי יכולה להבין ולהצדיק את מי שרוצה שהילדים שגדלים אצלו בבית, גם אם הם לא שלו/שלה ביולוגית, יקבלו וגם יתנו מעצמם את המקסימום בתחום הזה.

 

[kisslali]

לדעתי זה לגמרי העניין

אנחנו לא שותפות לחינוך אבל כן שותפות לתוצאות של החינוך, זה מה שמטריף.

גם לי הפריע שהילדים שלי ראו שזה לגיטימי להתנהג ככה.

לא חושבת שזה יושב על משהו, זה מפריע כשעושים רע למישהו שיקר לך נקודה. בדיוק כמו שמפריע לי שפוגעים בזוגי בכל תחום בחיים, אני רואה את ההתנהגות הזו כסוג של זלזול באינטליגנציה, כי אפשר ולא כי זה בסדר, למה שזה לא יפריע לי?

ךךי

 

[מ י ר י 2 2]

סליחה אם עצבנתי, מנסה להסביר

אני כן חושבת שחשוב לחקור עם עצמי לעומק כשיש דברים כאלה שמקפיצים אותי. כי רק דרך זה אפשר לחשוב איך לשנות את המצב.
זה הרי לא הדבר היחיד בחיים שבו בן הזוג עושה ואנחנו נושאות בתוצאות. וברור שזה קשה ומתסכל. ומצד שני, ברור שאנחנו לא יכולות לקבוע הכל. וברור שיש לנו (לי יש, אני מניחה שגם לכן) חילוקי דעות גם בקשר לחינוך של ילדינו המשותפים, וגם שם קורה שלא מגיעים להסכמות וגם שם קורה שבסוף הוא עושה מה שהוא מוצא לנכון למרות שזה בניגוד לדעתי.
&nbsp
ובכל זאת, היכולת שלי לנהל את הדיון הזה מולו באה אחרי שניהלתי את הדיון הזה מול עצמי. כי אם, למשל, הדבר שהכי מפריע זה "משגע אותי שגם בזמנים המעטים שאני יכולה להיות לבד, או לבד עם הבת שלי (שלפעמים נמצאת בשעות האלו, אבל אוטוטו עוזבת את הבית לתמיד), פתאום יושבת לנו בסלון הזומבית ובוהה שעות במחשב או בטלויזיה." אז אפשר לראות האם ניתן לטפל בנקודה הזו. ואם הדבר שהכי מפריע לי זה "אני נטרפת מזה כי הילדים שלי הקטנים רואים ולומדים" זו נקודת מוצא חשובה מאוד לדיון בנושא מול הבעל.
&nbsp
אני חושבת שאצלנו יש יותר ערבוב בחינוך הילדים מאשר אצל הרבה משפחות מורכבות, אבל עדיין יש מקומות שהם רק של ההורה הביולוגי. וזה סוג של עבודה עצמית לקבל את זה שאיפה שיש לו מנדט הוא עשוי לעשות דברים באופן שונה ממה שאני עושה או חושבת שצריך לעשות (ורק שלא ישמע אותי - לפעמים בדיעבד אפילו מתברר שהוא צדק...). ואני חושבת שההקשבה שלי לעצמי, למקומות שבהם זה "יושב" לי עוזרת לי לעשות את העבודה העצמית הזו.
&nbsp
ורק מילה לסיום - יש מעט דברים שילדים יכולים לעשות שבאמת יש להם פוטנציאל להרוס להם את החיים. נניח התמכרות לאלכוהול / סמים, פשיעה, אנורקסיה. ילד שלא לומד כמו שצריך זה בהחלט בר תיקון, ולפעמים, מה לעשות, יש דברים שילדים בגיל ההתגברות לא רוצים או לא מסוגלים ללמוד מהנסיון של המבוגרים שלצידם אלא חייבים ליפול בעצמם ולקום בעצמם. וכן, לפעמים ההשלכות הן על ההורים. וכן, במפשחות מורכבות זה יותר קשה. וכן, במיוחד לגברים זה קשה, משום מה להם יש יותר קושי לעמוד מול הילדים והרבה יותר נטיה "ליפול" לריצוי הילדים. גם ההורים שלי היו מיואשים ממני בגיל ההתבגרות, זה עבר להם כשהתבגרתי

 

[kisslali]

ממש לא עצבת

אמרת את דעתך, אני אמרתי את דעתי וכל עוד אנחנו מתנהלות באופן מכובד, מה רע בדיון? לא חייבים להסכים, נכון?
ומכאן אמשיך להאיר עוד כמה נקודות (לא תמיד לפי הסדר):
א. אין מקום לדון דוקא בתגובה כמו " "משגע אותי שגם בזמנים המעטים שאני יכולה להיות לבד.. " כי יש הבדל עצום בין תגובות רגשיות שמתגברים עליהם לבין הרציונל שמפעיל אותנו.
ב. הרציונל שלי אומר שיש מקום לדרוש מבן הזוג לחנך את ילדיו לערכים בסיסיים, גם כדוגמא לילדים אחרים אבל לא רק. למרות שיש תחומי חינוך של ההורה הביולגי בלבד, אם אותם דברים מהותיים, יש מקום להעביר עליו ביקורת.
ג. ולסיום, אני חולקת עליך לגבי הרס החיים, לא רק חומרים מסוכנים הורסים חיים. גם חינוך שגוי גורם להרס מסוג אחר. אם אדם לא ממצה כלום מהפוטנציאל שלו והופך מתוסכל ומריר, גם אז חייו לא בדיוק מאושרים ובמידת מה הרוסים. יכולה להעיד שמאד הצלחתי בלא מעט תחומים אבל בגלל שבאתי ממשפחה שלא ראתה בלימודים ערך עליון, אף אחד לא עודד, שלא לאמר תמך, כתוצאה הגעתי לאוניברסיטה בגיל 38 ותאמיני לי שזה היה פספוס גדול. נכון הגעתי בסוף, נכון יש לי תואר, אבל להתחיל מסלול לימודים אקדמי, כחד הורית, עם שני ילדים קטנים שצריך לפרנס, לא ממש מאפשר לך לממש את עצמך. בסוף התואר לא היה כסף לחלב אז מי בכלל יכול היה לפנטז על תואר שני, אפילו עם מלגות. חזרתי לעבודה, בניתי עסק קטן ויציב ועדיין, לא מסכימה שהאופציה לקום וליפול לבד היא תמיד כ"כ נכונה או פשוטה.

ללי

 

[1Shir]

מירי, אם תסכימי לשתף...

באילו מקרים היו לך מחלוקות מול בעלך ו"בדיעבד התברר שהוא צדק"? (אל תדאגי, הוא לא שומע...

)

 

[כוכבית101]

אם שותים לא נוהגים !

אני מבינה את ה"צורך" של ילדים ביום חופש מידי פעם.
אבל על מנת למנוע מזה לחזור לעיתים קרובות מידי יש לי כמה חוקים.
כמובן שמדובר על התחלות מדומה.
אז ככה, שחולים, אין טלפון, אין מחשב , אין ארועים לאחה"צ , מותר טלויזיה אך ורק שעתיים ביום ומותר לקרוא ספרים ללא הגבלה.
החוקים האלו הקטינו פלאים את הרצון לא ללכת לבית הספר.