משיגים את המטרות ב- אנשים

[תפוז אנשים מודיע]

משיגים את המטרות ב-../images/Emo43.gif אנשים

מרגישים שאתם רוצים להשיג יותר בחיים שלכם ולא יודעים איך? הכנסו לפורום מתמודדים עם החיים, הציבו מטרה, הגדירו מה האתגר הצפוי ובמה אתם מבקשים סיוע. בין השעות 20:00-22:00 תתארח בפורום אילת לבנון, מאמנת מוסמכת מנוסה ומדריכת מאמנים אשר תסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה לכם ליצירת השינוי: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1233&MessageId=133846168

האם ילדים הם המפתח לאושר? או שאולי הם דווקא החסם? בעקבות התוכנית בערוץ 2 על האושר, העוסקת השבוע בנושא ילדים, בואו לדבר על זה בפורום נשים שלא רוצות ילדים : http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1105&MessageId=133872785

רוצים להזמין את הכיתה שלכם לסרט על חשבוננו? הכנסו לפורום שביעיסטים, ספרו לנו את הסיפור הכי מצחיק/הזוי/מרגש שחוויתם בטיול שנתי ואולי תזכו ב-40 כרטיסים לסרט FAME! http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1642&MessageId=133752896

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

השתחררתי היום ../images/Emo195.gif

סוג של הקלה מעורבבת בהרבה עצב ותסכול על זה שנשברתי באמצע ולא יכולתי להמשיך ולעשות את מה שכולם עושים. בכל פעם שאני רואה חיילים קרביים זה שובר את ליבי. רק לאחרונה קלטתי איזו משמעות עצומה יש לחיילות בארץ שלנו ועד כמה זה מוציא אותי מהכלל כשאי אפשר להשתייך לדבר הזה. המלחמה הזו כל-כך גדולה, הרבה יותר ממה שהיה נדמה לי בהתחלה. רק לקראת הגיוס ראיתי את זה, יש חיילים בכל מקום, יש מבצעים לחיילים, הם ממלאים אוטובוסים, הם בעיתונים וברדיו ובטלויזיה, הם אלו שנחשבים גיבורים וחזקים, למרות שלפעמים הם פשוט אלימים. ובכל זאת מצאתי את עצמי מצטערת אלף פעמים שאני לא גבר חסון שיכול להתגייס לצנחנים או לגולני ולהיות "מלח הארץ". המלחמה הזו בכל מקום. זה שובר את הלב, באמת. וקשה לי להרגיש שאני לגיטימית ושיש לי מקום עכשיו. הייתי בצבא בדיוק חמישה חודשים ולא יכולתי להמשיך יותר. עכשיו אני בבית וגם זה קשה. עוד מעט, כנראה, שירות לאומי. בינתיים אני לא יודעת כל-כך מה לעשות עם עצמי.

 

[rozalinda22]

../images/Emo201.gif

קחי קצת זמן בשביל לנשום ואז תחליטי. עם כמה שאני בעד צבא ושצבא חשוב בעיניי ממש [יותר מדי

] הדבר הראשון שאת צריכה לחשוב על עצמך במקרה שאת לא מסוגלת, זאת את. מקווה שתמצאי את הדרך שלך בקרוב.

תרגישי טוב!

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

תודה רבה

לצערי יש לי יותר מדי זמן כרגע, אני לבד בבית כל הזמן וזה חונק אותי לגמרי. כנראה שרק מתןך עשייה אפשר לנשום.

 

[bזוהר]

סתם שתדעי...

התגייסתי לניצנים ב26.8. מהר מאוד כל מה שעניין אותי זה איך יוצאים מכאן כמה שיותר מהר. התגייסתי ביום רביעי וביום שישי חזרנו הבייתה, נזכרתי קראתי פעם משהו שאת כתבת כשהיית בטירונות על הסבל ועל זה שאת רוצה לצאת. הרצתי חיפוש וקראתי את ההודעה שלך, והופתעתי לראות שגם את היית בניצנים. אין שום סיבה בעולם שתרגישי לא לגיטימית אם גם ניסית, וגם את מתכוונת לעשות שירות לאומי. אין שום סיבה שתרגישי שויתרת בניגוד לכולם, אם את תורמת בדיוק באותה צורה (ושירות לאומי זה בדיוק באותה צורה, אם לא יותר טובה). אז כן, צבא זו מערכת מאוד מוערכת ובימינו באמת מתייחסים לחיילים כ'הגיבורים והחזקים'. השאלה היא, מה באמת קורה לך בתוך המערכת, כמה את מסתגלת, כמה את מסוגלת לתרום, מה את עושה בתכלס שם בצבא, וכן, גם איך את מרגישה עם עצמך בסופו של יום, אם את ממצה, אם את מיותרת, אם את משועממת, אם את סובלת ולא יכולה יותר. כמו שאמרתי, בשירות לאומי את תורמת לסביבה שאת רוצה לתרום לה, וככה את גם תורמת בצורה טובה ביותר. את לא חייבת לסבול בשביל לתת מעצמך, ויותר מזה, אני חושבת שאם תסבלי יהיה לך הרבה יותר קשה לתת מעצמך. אין שום דבר רע בלעבור למסגרת שהיא הרבה יותר גמישה ונוחה לאנשים שלא מסתדרים עם הצבא. אני מציעה לך לנוח קצת ולאט, כשיהיו לך כוחות, לחפש את עצמך בשירות לאומי. יש כ"כ הרבה אופציות, כמעט הכל אפשרי, ואני בטוחה שאחת מהאפשרויות תדליק אותך ותתן לך כוח מחדש. אני עזבתי את הצבא אחרי שבוע ואני לא מרגישה שעשיתי משהו לא בסדר. בקרוב אתחיל שירות לאומי ואני ממש מצפה לזה, חושבת שאוכל לתת המון מעצמי. בכל מקרה שיהיה בהצלחה..

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

ברור לי שזה נכון, רציונלית

ובכל זאת זה מרגיש לי רע. כנראה שאין מה לעשות. גם אני מצפה לשירות לאומי, למרות שאני לא יודעת כמה אסתדר גם שם... אני תמיד נורא משתדלת וזה כמעט אף פעם לא עובד. נורא רציתי לעבוד בחווה טיפולית (כי אני ממש אוהבת סוסים ורכבתי 5 שנים, וגם בא לי להיות בקשר עם אנשים לשם שינוי) ואמרתי את זה לפסיכיאטרית ואז היא אמרה שלדעתה זה ממש לא מתאים לי, כי היא לא חושבת שאני מספיק חזקה כרגע כדי להתמודד עם חרא של אנשים אחרים. היא אישה מאד חכמה והאמירה הזו די ערערה אותי, במיוחד כי כמעט כל האופציות של שירות לאומי כרוכות בהתמודדות עם חרא של אדם כזה או אחר. אני ממש רוצה להיות חזקה מספיק בשביל שלא כל שטות תוציא אותי משיווי משקל. אני מרגישה נכה. באמת.

 

[רעוּת]

אני די מסכימה עם מה שזוהר אמרה,

אני גם מאוד לא מהאנשים שחושבים שזה שחור או לבן- או שעשית צבא או שלא. הייתי שם שנתיים, ואני יודעת איזה מחיר זה יכול לקחת ממך. גם שירות שהוא לא קרבי. רק עצם השהייה במערכת הזאת. אני נגד השתמטות- מסיבות של סרבנות/ פציפיזם (למרות שאת זה יותר קל לי להבין) ובעיקר מסיבות של "זה בזבוז זמן". אבל לא כל מי שלא מתגייס או לא סיים שירות נופל בקטגוריות האלה, של השתמטות- ודווקא בגלל שסיימתי שנתיים אני יכולה להגיד שלפעמים זה לא שווה את זה. ברגע שהמחיר האישי שזה גובה ממך עובר איזה סף מסוים- זה לא שווה את זה. צה"ל יכול להסתדר עם כמה חיילים פחות, אבל מי שהמערכת הזאת תשבור אותו לא בהכרח יכול להסתדר עם זה. אני עשיתי את השיקולים שלי, והחלטתי כן לסיים שנתיים (למורת רוחה של הקצינה שלי, שמתה תמיד לשלוח אותי לקבן ולהיפטר ממני

), ובדיעבד אני לא מצטערת שעשיתי את זה, אבל אני כן מבינה גם כאלה שלא, אחרי שרוב המחשבות שעברו לי בראש במהלך השירות היו "כמה גימלים זה אם דורס אותי אוטובוס?". עד היום כשמישהו אומר לי שהוא אוהב את הצבא אני נותנת לו נאום חוצב להבות על כמה שהמערכת הזאת רקובה

. זה נכון שכשמתגייסים מתחילים לראות חיילים בכל מקום, וגם יש יותר סיכוי שאם תעברי באיזה טרמפיאדה או תחנה מרכזית גם תכירי אישית חלק מהם- אבל גם השלב הזה בחיים עובר, כשעוברים את הגיל הזה (ואז מתחילים לראות סטודנטים

), וגם עם הזמן מתרגלים. אני ממש לא חושבת שאת לא לגיטימית או לא שייכת. וכן, גם בשירות לאומי תורמים. אפילו יותר לפעמים. (גם לי אישית קצת קשה עם ההגדרה של "גיבורים", אולי בגלל ההיכרות האישית מדי שלי עם זה ואולי במיוחד אחרי שכבר עקפתי אותם בגיל, פתאום אני מבינה כמה הם ילדים, וכמה זה לא בסדר, שבגיל 18 נותנים להם רובים ושולחים אותם להילחם)

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

גם אני לא חושבת שזה בסדר

הבן אדם הכי קרוב אליי חייל בצנחנים, והיה בעזה וראיתי בעצמי כמה זה שינה אותו. בכלל כל הנושא הזה של ילדים-חיילים, והלגיטימיות של הצבא וכל זה נורא מעסיק אותי בזמן האחרון וקשה לי לגבש עמדה תקיפה בנושא כי למען האמת כל הסיפור נראה לי פשוט איום ונורא. אני שונאת שמעבירים את החברים שלי כאלה דברים ואני שונאת את זה שהמטרה מספיק צודקת כדי שיהיה לי אסור לשנוא את זה. אני זוכרת ימים בטירונות שממש סבלתי וחשבתי, מה עשיתי שמענישים אותי ככה? וכל הזמן חשבתי כמה אין לי זכות לסבול כשיש אנשים שעושים טירונות קרבית של פאקינג 6 חודשים. במיוחד שעכשיו אני בכלל לא חלק מכל העניין ועוד יותר קשה לי לגבש עמדה. כל הנושא הזה מאד מבלבל.

 

[SheIIy]

שירות לאומי זה אחלה

חכי עוד קצת זמן, כשתתחילי לשרת, ותתרגלי, ותרגישי אחרת. גם אני לפעמים מתחרטת שלא הלכתי לצבא, אבל אז אני נזכרת כמה נהנתי בשירות הלאומי ועם איזה אנשים מקסימים העברתי את היום-יום, ומרגישה הרבה יותר טוב. בהצלחה!! (לשתיכן

)

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

מה עשית בשירות לאומי?

 

[SheIIy]

ובכן, הרשי לי לחפור מעט:

חודשיים ראשונים הייתי בג'רוסלם (בשכונה שנקראת 'פסגת זאב'. חרא של מקום), בגן שפה.. שזה גן חובה עם ילדים שיש להם התפתחות קצת איטית מבחינת השפה. ילדים מקסימים.. א-ב-ל באיזשהו שלב, שגרת ה-לקום-כל-בוקר-ולשחק-איתם-משחקים, נמאסה עליי (אלו משחקים מיוחדים שמותאמים לילדים האלו, וצריך להתעכב איתם על כל דבר ולהסביר), מה גם שהייתי ביחסים מעולים עם הסייעת של הגן, והגננת קצת קינאה. מעוות, אבל זה מה שהיה. בנוסף, הייתי בדירה עם עוד שמונה בנות שאני לא מכירה, ולא רק שמאוד קשה לי להסתדר עם אנשים חדשים, הייתה שם אחת, ערסית קמעה, שלא יכלתי לסבול (מה גם שחלקנו חדר ביחד, ועד היום אני חושדת שהיא סחבה לי איזה דיסק), ככה שאת החודשיים שם העברתי בשינה בעיקר מחוץ לדירת שירות, אצל דירות שירות של חברות אחרות ברחבי ירושלים. מהר מאוד הבנתי שאני צריכה לעוף משם והתחלתי לחפש אחר מקום שירות חדש. חיפשתי וחיפשתי, הייתה קצת דרמה, אבל לבסוף הגעתי לבנימינה (!!). בבקרים הייתי נוסעת (עם נהג פרטי

) לזכרון יעקב, לעבוד בבית ספר יסודי.. ואחה"צ הייתי חוזרת לבנימינה לעבוד במועדונית. גרתי בדירה מרווחת וכיפית, עם בנות שאת רובן הכרתי לפני.. וזהו.. שם גם הלכתי לשתי הופעות של רונה. החרטה היחידה היא, שלא הלכתי ליותר הופעות.. בלי עין הרע, לא חסרה תרבות בבנימינה.