משמעותה ומקומה של הפסיכולוגיה בימינו.

[צרת רבים]

נכון מאוד

סטטיסטית הומואים ולסביות הם לא נורמליים.
האבנורמליות הסטטיסטית היא תנאי הכרחי (אך לא מספק) להגדרה קלינית מורבידית.

 

[22ק ו ס ם]

זו הגדרה בלתי הגיונית בעליל

כי על פיה כל אדם הוא לא נורמלי במובן זה או אחר. אפילו גברים הם לא נורמליים כי הם מיעוט ביחס לנשים בעולם.

 

[צרת רבים]

זו לא הגדרה.

אלה תנאים מינימאליים.
אתה לא יכול לקרוא לגברים מיעוט - מדובר על הבדל זניח.
כאבי ראש - כולנו סובלים מהם מידי פעם (כאלה שנראים אקראיים, ולא מלווים בסימפוטמים אחרים), האם זו הפרעה? מחלה? מצב רפואי? לא, זה מצב שמאפין את רוב האוכלוסייה.

 

[צרת רבים]

המשך (ההודעה נחתכה באמצע)

וזו הסיבה שכאבי ראש ראנדומליים לא מוגדרים או מאובחנים כמצב רפואי.


מהצד השני, אני לא יכול להעלות בראש הפרעה שמאפיינת, למשל, 40% מהאוכלוסייה.

 

[22ק ו ס ם]

הפרעות קשב מאפיינות אחוזים גדולים באוכלוסייה

המערבית. לא כולם כמובן במצב קשה אבל היום אנשים לא מסוגלים להתרכז במשימה אחת לאורך זמן הרבה יותר מבעבר.

 

[22ק ו ס ם]

אז תגיד שזה תנאי הכרחי אבל לא מספיק

אבל כמו הדוגמא שנתת זה לא בהכרח נכון. למשל, הרבה אנשים בעולם המערבי סובלים מהשמנה שזה די ברור לא בריא להם. זו לא הפרעה נפשית אמנם אלא בריאותית אבל לא מצב נורמלי.

 

[צרת רבים]

ובכל זאת

"לא בריא להם" (מסכים לחלוטין) זו לא אבחנה רפואית. מי שסובל מהשמנה חולנית - אלו אחוזים קטנים מהאוכלוסייה.
גם הדוגמה הקודמת שנתת - הפרעת קשב וריכוז - כמה סובלים ממנה?
באזור ה10%, תלוי במין ובמדינה. גם אם 10-15% נחשבים להרבה יחסית לתחלואה - מדובר על חלק קטן מהאוכלוסיה.

 

[22ק ו ס ם]

זו כן אבחנה רפואית

יש דרך טובה למדוד השמנה וזה מדד הBMI. הוא אמנם לא מושלם אבל מנבא טוב מאוד של בעיות בריאותיות עתידיות. על פי המדד הזה בערך שליש מהאוכלוסיה סובלים מעודף משקל ושליש נחשב לשמנים ממש.

לגבי הפרעות קשב וריכוז, זה לא עניין של אבחנה קלינית. להרבה אנשים קשה להתרכז בחברה המודרנית עם אינסוף הגירויים.

בקיצור, הקריטריון שלך לא מספיק טוב ולמעשה לא אומר לנו הרבה על הבעייה עצמה (ואגב, אתה כן אמרת בהודעה הראשונה שלך שהפרעה נמדדת על פי יחסי רוב מיעוט).

 

[צרת רבים]

ודווקא כן אמרתי "תנאי הכרחי אבל לא מספק"

 

[22ק ו ס ם]

הבעייה המרכזית היא הקלישאות שבהן היא מתארת

את הפסיכולוגיה וגם את ההכללות הגורפות שהיא ערכה. זו אחת הסיבות המרכזיות שאני לא אוהב ניתוחים סוציולוגיים. לכאורה הם נשמעים נכונים, אבל הם עושים מישמש מהרבה נושאים שלא לכולם לכותבת יש הכרות איתם, תוך הכללות לא מדעיות. יש כל כך הרבה אי דיוקים בכתבה. למשל ממתי ביישנות תויגה כחרדה חברתית? גם הסטטיסטיקות בדבר הליכה לפסיכולוגים, זה שאנשים הולכים יותר היום לא קשורה בהכרח לזה שאנחנו ממציאים בעיות חדשות. קודם כל, לא כל מי שהולך לפסיכולוג הולך בגלל שיש לו בעייה ספציפית שהוא מעוניין לפתור. דבר שני, היום יש יותר מודעות להרבה בעיות שפעם לא דיברו עליהם. אין בזה שום דבר רע. מכאן ועד לשטויות על ניאו ליברליזם לא רחוקה הדרך.

 

[moran filan for ever]

אני קצת בשוק שזה באמת מה שאתה חושב.

תיאורים סוציולוגיים, ובכלל כל תיאור גם מדעי, עושה אינטגרציה בין הדברים. זה לא מתמטיקה x=5 וגם במת' עושים אינטגרציה. האדם בוחר מה לקשור ולאיזה מסקנות להגיע לפי ההגיון הבריא שלו. זה גם מדע, ואתה לא יכול להישאר בתחום המחקרים הספציפיים ולהישאר בנתונים הקרים, כדי לדבר על החברה, אתה חייב לקחת איזה פרספקטיבה מרוחקת יותר ולהגיע למסקנות אנושיות, לראות איך הדברים עובדים, לדבר עליהם, לדבר על המחקרים עצמם במקום להוכיח במחקר שמשהו מתקיים..אתה מבין מה אני אומרת? יש דברים שהם גדולים יותר ממחקר ספציפי על משהו. אלו הלכי רוחבחברה שאפשר ולגיטימי להתייחס אליהם בדרך סוציולוגית.
ביישנות למשל הרבה פעמים בחברה יכולה להיתפס כחרדה חברתית על ידי הפסיכולוג. במקום לקחת את זה לכיוון של לבדוק אם זה נכון מחקרית, שאל את עצמך למה? למה באמת חרדה לעמוד מול קהל נתפס כ"חרדה חברתית" ולא ביישנות??......למה פתאום זה בעיה? (התרבות המערבית מעריכה מוחצנות, ביטחון עצמי גבוה וכו'...)

 

[22ק ו ס ם]

אני עורך הפרדה בין מחקרים מדעיים לכאלו שלא

ולצערי, רבים מהמחקרים הסוציולוגיים אינם מדעיים (לא כולם כמובן). בשביל תאור מדעי צריך תאור כמותי מסוים של המציאות. התאוריות הגדולות בסוציולוגיות הן לא כאלו ולכן בעייתיות בעיניי. בנוסף, אין שום ניסיון במקרים רבים להכריע בין תאוריות שונות אלא כולן דרות בכפיפה אחת עם השנייה בלי שום בעייה.

ולא, אתה טועה. מחקר מדעי מדוקדק לא נובע מבחירות אישיות וסובייקטיביות של אדם מסוים שבוחר מה שהוא רוצה. מחקר רציני יקח בחשבון את כל הידע הקיים וינסה לעשות בו סדר. הוא לא יכול לבחור להתעלם ממה שלא נוח לו. את עורכת בלאגן שלם בתאורים שלך של המדע. מה זה מסקנה אנושית בדיוק או פרספקטיבה מרוחקת? לא, אני לא מבין מה את אומרת כי הם מאוד מעורפלים ולא מייצגים איך מדע עובד בפועל.

ביישנות כשלעצמה אינה בעייתית אבל אם היא מוקצנת וגורמת לחרדה חברתית אז זו יכולה להיות בעייה. למה לעמוד מול קהל בלי יכולת לדבר זו בעייה? אם זה מה שנדרש ממך ואת לא יכולה לבצע אותו אז זו בעייה.

 

[moran filan for ever]

....>>>>>>>>

"אם זה מה שנדרש ממך ואת לא יכולה לבצע אותו אז זו בעייה."

אני מבינה את קו המחשבה שלך , הוא נכון..אם האדם סובל- זו בעיה.
אבל מה שכתבת (בציטוט) פשטני מדיי. אתה יכול לחשוב אחרת לעומק, למה זה מה שנדרש ממני??? מה זה אומר לבצע אותו כהלכה? למה זה נכון לבצע דברים רק במידה מסוימת???
אתה מבין לאן אני חותרת...
כמו למשל להיות בקשר הטרוסקסואלי, ראיתי שכתבת על הומואים ולסביות, תחשוב שאתה אומר להם "אם אתם לא מצליחים להיות עם בן המין הנגדי,שזה מה שנדרש מכם, זו בעיה..."
הכל הגדרות של החברה..

 

[Columbina]

אלה לא רק הגדרות של החברה,

אני חושבת שהכוונה הייתה שלא כל מצב חריג יפריע לבן אדם באותה מידה. בן אדם שסובל מחרדה חברתית לא בהכרח יצטרך להתמודד עם החרדה הזאת. הוא יכול לחיות איתה ולהמנע ממצבים מעוררי חרדה כמו דיבור בפני קהל. זה לא אומר שהוא לא סובל מבעיה, כי יש המון מצבים שהוא ימנע מהם בגלל משהו לא רציונאלי. יש אנשים שלא מסוגלים להזמין לעצמם פיצה בטלפון בגלל שהם מפחדים משיחות.

אבל אותו אדם יסבול יותר אם הוא נדרש מתוקף התפקיד לבצע משהו מעורר חרדה ושם זה יבוא לידי ביטוי.

זה לא קשור למה החברה מעריכה או לא מעריכה. אין שום דבר אובייקטיבי שאמור לגרום לאנשיט לפחד לדבר עם אנשים אחרים, לאכול בפומבי או לדבר מול קהל. זה לא מסוכן ובדרך כלל אין לזה תוצאות שליליות ולכן מדובר בהתנהגות חריגה שלרוב מאוד מגבילה את האדם.

 

[22ק ו ס ם]

זה נדרש ממך כי את חלק מהחברה

כמו שהיא כתבה למטה, את יכולה לנסות להתעלם מהבעייה ולהעלים אותה ואולי אפילו תצליחי בזה אבל זה לא אומר שזה תפקוד תקין. אני מגדיר בעייה כמשהו שהיית רוצה לעשות ורוב האנשים מסוגלים לעשותו, אבל משהו מונע ממך לבצע אותו, משהו פנימי שקשור בך ולא רק בנסיבות חיצוניות. אם יש גבר או אישה שלא מצליחים למצוא בני זוג למרות שהם מאוד רוצים בכך אז יש להם בעייה.

 

[moran filan for ever]

בקטע של הבני זוג התכוונתי

שהם רוצים בני זוג אבל למשל מאותו המין (הומואים, לסביות) אבל הציפייה מהם היא להיות עם המין הנגדי בלבד.
(פעם אכן הומוסקסואליות נחשבה כמחלת נפש)

 

[22ק ו ס ם]

בחברות שיש טאבו על יחסים הומוסקסואליים

ואנשים כאלו נחשבים למוקצים, אז הומוסקסואליים בהחלט סובלים ממצוקה קשה. זה שזה לא באשמתם בהכרח, עדיין לא אומר שהם לא סובלים פסיכולוגית ושאי אפשר לעזור להם.

 

[moran filan for ever]

מבינה אותך ומסכימה.

נכון הם עדיין סובלים מבעיה פסיכולוגית. בגלל שהעניין בטאבו וזה גורם להם ללחץ. אם הנושא לא היה בטאבו והם לא היו מוקצים חברתית אז לא הייתה להם בעיה פסיכולוגית (נגיד שאלו הדברים).
לא מעניין אותך לא להסתפק בלהסתכל על זה לא בתור:
הם סובלים אז זו בעיה פסיכולוגית לא משנה אם הם אשמים (שזה נכון)
אלא לחשוב על הקונטקסט החברתי, על למה יש עליהם את הלחצים האלה שבלעדיהם הם לא היו סובלים מכל קושי כלל!!!! (אם הסכמנו שזה העניין )
זה נראה לי הרבה יותר נכון .

 

[22ק ו ס ם]

אין שום מניעה לחשוב על הקונטקסט החברתי

אבל מה זה יעזור בדיוק לאותו אדם? לומר לו שהחברה מתנגדת לצורת החיים שלו יעזור לו להתמודד איתה? את אפילו יכולה לחשוב שאפשר לנסות לפעול נגד חוקי החברה, אבל גם זה לא רלוונטי וזה לא יוביל לשינוי מיידי.

 

[הילה_והגבר]

אספר לך סוד צבאי: גם פסיכולוגים חושבים על זה

אי-אפשר לאבחן ולטפל בלי לחשוב על הקונטקסט החברתי. ויותר מזה, ככל שאנחנו 'מתקדמים' (כפרופסיה) גם העבודה שלנו נהיית רגישה חברתית ותרבותית.

דוגמא 'לא הומוסקסואלית' - עבודה עם יוצאי אתיופיה מחייבת המון הבנה תרבותית, גם של התרבות שממנה באו וגם של המשבר שעברו בעקבות העליה וגם של הקשיים של הקהילה כיום. אני זוכרת משפחה שפנתה אלינו לטיפול וחלק מההבנה של המצוקה הייתה לא רק הפרעת הקשב והריכוז של הילד (אם כי גם את זה יש), אלא גם המשבר הגדול שעברו ההורים סביב העלייה, הקושי שלהם לעבד אבל על בני משפחה שנפטרו, החשדנות מולנו כממסד והאפליה שממנה סובל הילד בביה"ס שיושבת 'על' ההקש"ר, אבל גם על צבע עורו.

באותה מידה חשוב להבין את מכבש הלחצים החברתי שתחתיו, למשל, נמצאים נשים וגברים סביב לידה ראשונה - ואם מתפתחת מצוקה, להמשיג אותה לא רק כ'דיכאון אחרי לידה' אלא גם כחלק מהתמודדות עם הלחצים האלה, עם השינויים הגדולים ועוד.