משמעות../images/Emo40.gif
אהבתי לקרוא את מה שכתבת. מסכימה על הקשר בין משמעות קשורה להשפעה (לאו דווקא חיובית), על עצמך ו/או על אחרים. מדדים להשפעה: -מספר האנשים המושפעים -מידת השפעה בחיי כל אחד מהם -עד כמה היא בלתי הפיכה (רצח, למשל, הוא עניין משמעותי לפי המדד הזה, וגם לידה ומוות בכלליות). לפי המדד הזה, אם מטאור השמיד את כדור הארץ, האירוע משמעותי יותר מאשר אם היה מפספס אותו בדרך פלא. אסימטריה. כי המוות של האנשים החיים בכדור הארץ הוא בלתי הפיך, בעוד שהמשך החיים שלהם הוא דבר הפיך (איש לא מבטיח לך שלא יגיע מטאור אחר וישמיד את כולם, או כל אסון אחר). השפעה אפשר למדוד בעיקר (או רק) ע"י השינוי שחל בחיי המושפעים. הגדרת משמעות כהצלחה. אני חושבת שהיא יכולה להיות גם כישלון. גם הצלחה היא מושג מעורפל. הצלחה חייבת להיות השפעה שינוי חיצוני או יכולה להיות גם פנימי? האם היא חייבת להיות שינוי המציאות לחיוב או קבלה והשלמה עם המציאות שתגרום לה להיראות חיובית יותר בעיני עצמך? צורך באלוהים בא מתוך הרבה צרכים חשובים. הדתות לא היו מחזיקות מעמד כ"כ הרבה זמן אם זה לא היה ככה. הרבה מהם נובעים מתחושת חוסר אונים וצורך בשליטה. -צורך בשליטה: בני אדם עמדו חסרי אונים מול איתני טבע שהיו מאיימים וגדולים מהם. הם רצו לשעבד את הדברים המפחידים שלא ניתנים לשליטה, וכך יצרו אל/ה/ים (עכשיו כשאני חושבת על זה, המילה אלהים מורכבת מהמילים אל, אלה ואלים..) שמשעבד אותם כדי להעניש או לתגמל (בצורת, מבול, גשמי ברכה, אסונות למיניהם), ואת האל הזה ניתן לשעבד ולשלוט בו ע"י תפילות ומעשים טובים -צורך בוודאות (נובע מצורך בשליטה) - המדע עוד לא הומצא ואנשים הרגישו צורך לדעת את הסיבה לכל דבר, או לדעת שיש סיבה לכל דבר. אנשים במיוחד רצו לחשוב שיש משמעות לסבל, כי הרעיון שהסבל שלהם וסבל בכלל הוא מיותר נותן הרגשה נוראית. אם הוא מיותר אז הוא לא הכרחי, ולא היה חייב לקרות. -צורך בעולם מסודר וצודק שיש בו חוקים מוסריים וכל אחד מקבל את מה שמגיע לו ולכן יכול לשלוט במה שהוא רואה כפרסים ועונשים שמזדמנים בחייו -צורך בלגיטימציה: צורך בישות שתספק סיבה לעשות מעשים שדורשים הסבר...כמו להרוג/לנצל/להפלות לרעה את כל מי ששונה מהקבוצה השולטת (גויים, מכשפות, נשים בכלליות, חיות). הפיתרון לאשמה אם כן: האל/השטן אמר לי לעשות את זה. דתות לא קיימות רק כדי לענות על הצורך במשמעות. אלוהים מספק תרופת הרגעה לפחד מהלא נודע (ובמיוחד מוות) ומהבלתי נשלט (למשל איתני הטבע), לאשמה, לריקנות, לבדידות, הרגשת יתמות, לתחושת חוסר צדק וקיפוח (כעס). ואני בטוחה שיש עוד הרבה סיבות שלא הוספתי. נסה להאמין באמת לרגע שיש אלוהים, ואח"כ להאמין באמת לרגע שאין אלוהים, תבדוק מה ההרגשה ותקבל את מה שחסר בלי קיומו של אלוהים. אנשים נכים ומאושרים. אני מניחה שהאנשים הנכים שממש לא מאושרים מתאבדים ולכן לא ממש שומעים מהם. חוץ מזה אצל נכים האושר הוא ממש הכרחי להמשך החיים שלהם. הוא דרך ההתמודדות שהם היו חייבים לפתח בתגובה למצב שלהם כדי להמשיך. כמו ש- hilabarak כתבה, ככל שהגעת מתנאים יותר טובים ככה תשאף ליותר. עשיר חי בתחושה של אני עשיר->כנראה שמגיע לי שפע (ואולי משליך את זה גם על תחומים אחרים: שפע של אהבה, סיפוק, הגשמה) [התרגלות]->כל דבר פחות מזה זה לא מספיק. נכה למשל, אולי חי בתחושה של אני נכה->כנראה שמה שיש לי אמור להספיק->כל דבר יותר מזה הוא בונוס.
אהבתי לקרוא את מה שכתבת. מסכימה על הקשר בין משמעות קשורה להשפעה (לאו דווקא חיובית), על עצמך ו/או על אחרים. מדדים להשפעה: -מספר האנשים המושפעים -מידת השפעה בחיי כל אחד מהם -עד כמה היא בלתי הפיכה (רצח, למשל, הוא עניין משמעותי לפי המדד הזה, וגם לידה ומוות בכלליות). לפי המדד הזה, אם מטאור השמיד את כדור הארץ, האירוע משמעותי יותר מאשר אם היה מפספס אותו בדרך פלא. אסימטריה. כי המוות של האנשים החיים בכדור הארץ הוא בלתי הפיך, בעוד שהמשך החיים שלהם הוא דבר הפיך (איש לא מבטיח לך שלא יגיע מטאור אחר וישמיד את כולם, או כל אסון אחר). השפעה אפשר למדוד בעיקר (או רק) ע"י השינוי שחל בחיי המושפעים. הגדרת משמעות כהצלחה. אני חושבת שהיא יכולה להיות גם כישלון. גם הצלחה היא מושג מעורפל. הצלחה חייבת להיות השפעה שינוי חיצוני או יכולה להיות גם פנימי? האם היא חייבת להיות שינוי המציאות לחיוב או קבלה והשלמה עם המציאות שתגרום לה להיראות חיובית יותר בעיני עצמך? צורך באלוהים בא מתוך הרבה צרכים חשובים. הדתות לא היו מחזיקות מעמד כ"כ הרבה זמן אם זה לא היה ככה. הרבה מהם נובעים מתחושת חוסר אונים וצורך בשליטה. -צורך בשליטה: בני אדם עמדו חסרי אונים מול איתני טבע שהיו מאיימים וגדולים מהם. הם רצו לשעבד את הדברים המפחידים שלא ניתנים לשליטה, וכך יצרו אל/ה/ים (עכשיו כשאני חושבת על זה, המילה אלהים מורכבת מהמילים אל, אלה ואלים..) שמשעבד אותם כדי להעניש או לתגמל (בצורת, מבול, גשמי ברכה, אסונות למיניהם), ואת האל הזה ניתן לשעבד ולשלוט בו ע"י תפילות ומעשים טובים -צורך בוודאות (נובע מצורך בשליטה) - המדע עוד לא הומצא ואנשים הרגישו צורך לדעת את הסיבה לכל דבר, או לדעת שיש סיבה לכל דבר. אנשים במיוחד רצו לחשוב שיש משמעות לסבל, כי הרעיון שהסבל שלהם וסבל בכלל הוא מיותר נותן הרגשה נוראית. אם הוא מיותר אז הוא לא הכרחי, ולא היה חייב לקרות. -צורך בעולם מסודר וצודק שיש בו חוקים מוסריים וכל אחד מקבל את מה שמגיע לו ולכן יכול לשלוט במה שהוא רואה כפרסים ועונשים שמזדמנים בחייו -צורך בלגיטימציה: צורך בישות שתספק סיבה לעשות מעשים שדורשים הסבר...כמו להרוג/לנצל/להפלות לרעה את כל מי ששונה מהקבוצה השולטת (גויים, מכשפות, נשים בכלליות, חיות). הפיתרון לאשמה אם כן: האל/השטן אמר לי לעשות את זה. דתות לא קיימות רק כדי לענות על הצורך במשמעות. אלוהים מספק תרופת הרגעה לפחד מהלא נודע (ובמיוחד מוות) ומהבלתי נשלט (למשל איתני הטבע), לאשמה, לריקנות, לבדידות, הרגשת יתמות, לתחושת חוסר צדק וקיפוח (כעס). ואני בטוחה שיש עוד הרבה סיבות שלא הוספתי. נסה להאמין באמת לרגע שיש אלוהים, ואח"כ להאמין באמת לרגע שאין אלוהים, תבדוק מה ההרגשה ותקבל את מה שחסר בלי קיומו של אלוהים. אנשים נכים ומאושרים. אני מניחה שהאנשים הנכים שממש לא מאושרים מתאבדים ולכן לא ממש שומעים מהם. חוץ מזה אצל נכים האושר הוא ממש הכרחי להמשך החיים שלהם. הוא דרך ההתמודדות שהם היו חייבים לפתח בתגובה למצב שלהם כדי להמשיך. כמו ש- hilabarak כתבה, ככל שהגעת מתנאים יותר טובים ככה תשאף ליותר. עשיר חי בתחושה של אני עשיר->כנראה שמגיע לי שפע (ואולי משליך את זה גם על תחומים אחרים: שפע של אהבה, סיפוק, הגשמה) [התרגלות]->כל דבר פחות מזה זה לא מספיק. נכה למשל, אולי חי בתחושה של אני נכה->כנראה שמה שיש לי אמור להספיק->כל דבר יותר מזה הוא בונוס.