משמעת סמכות הורית

[monicel]

משמעת סמכות הורית

הזמן רץ והילדים בן ובת, עוד מעט בני 9. הרבה פעמים אני מרגישה שקשה לי להעמיד להם גבולות ולגרום להם להקשיב לי בצורה רגועה ונעימה, בלי לכעוס, לצעוק, לאיים בעונש. היות והם שניים אני גם מרגישה חסרת אונים לעתים. הם עושים יד אחת כדי לעשות דווקא, להרגיז. הבן מאד מאד עקשן ואם הוא החליט קשה מאד לשנות את דעתו. היום למשל, בית הספר ארגן שעורי תגבור בחשבון ובאנגלית. הוא התנגד, אמר שוב ושוב שהוא לא רוצה לבוא. הבוקר הוא הלך, בקושי. אחרי שעתיים מתקשרת המורה שהוא מפריע והיא מבקשת שלא יבוא יותר מחר. כל הניסיונות לשכנע, אפילו להבטיח צ'ופר לא עזרו. מה עושים?

 

[אד י]

מקשיבים לילד

את רוצה שהם יקשיבו לך וייקבלו את מה שאת אומרת.
תני להם דוגמא אישית ותקשיבי להם ותקבלי את מה שהם אומרים.
&nbsp
הוא אמר לך יותר מפעם אחת שהוא לא רוצה.
איך הגבת ?
הקשבת לו ?
שמעת למה הוא לא רוצה ?
שקלת לקבל את דעתו ולוותר לו ?
&nbsp
אלו שאלות שגם אני שוכחת לפעמים לשאול.
וגרוע מכך, לפעמים אני שואלת ומתעלמת מהתשובה...
לפעמים אני אפילו מקבלת את עמדתה של הילדה אבל אז ממשיכה להציק לה לגבי מה שכבר וויתרתי עליו

לא פשוט כל עניין ההורות הזה....
&nbsp
אבל בגדול, סמכות הורית מתקבלת הרבה יותר טוב כשהיא מופעלת רק במצבי קיצון. רוב הזמן אני מקבלת החלטות במשותף עם הילדה. אני מגדירה "גבולות גיזרה" והיא פועלת בתוכם בחופשיות.
&nbsp
לדוגמא: היא הצהירה שהיא רוצה חודשיים חופש, בלי כלום כלום כלום, אז כמו שכתבתי קצת הצקתי לה כי לא הצלחתי לגמרי להימנע, אבל בגדול כיבדתי את הבקשה, ולא רשמתי אותה לכלום.
מראש הגדרתי לה שזה שהיא לא עושה כלום לא משנה את ההתנהלות בבית, של עבודה שלי ושעות שינה שלה. והיא קיבלה את זה ומתנהלת בהתאם.
היא מתה משעמום כמובן, אבל ככה לומדים והיא תפיק לקחים לחופש הגדול הבא. או שלא....
העיקר שהיא לומדת להחליט על עצמה, לוקחת אחראיות על ההחלטות שלה ומתחשבת (לפחות חצי מהזמן) בגבולות שהגדרתי.
&nbsp
&nbsp

 

[בדרך להיות אמא10]

באופן עקרוני

אני מאמינה שהילדים לא עושים דווקא עלינו אלא עושים בעד עצמם.. הילד רוצה להשיג משהו, וכשהוא מבין שלא ישיג במילים (בקשה מולך) אז "הוא עושה דווקא"..

אני חושבת שכדאי לא בשעת כעס אלא בשעת רוגע לשבת ולדבר עם הילד.. להסביר את העמדה שלך, לשמוע את העמדה שלו, ולמצוא ביחד פתרון שיהיה טוב לשניכם.

ממליצה לקרוא את הספר "איך להקשיב לילדים שידברו ולדבר שילדים יקשיבו".

בהצלחה!

 

[monicel]

מה עושים אם למשל הוא לא רוצה ללכת לתגבור חשבון

בבית הספר עכשיו בחופשה. נאלצתי לוותר כי שום דבר לא עזר. גם לא הבטחה למתנה בסיום שבוע הלימודים.

 

[פנגושית]

נוכחת לדעת שזה לא הולך בכח

לא תמיד מה שאנחנו רוצים אכן קורה. לכאורה לא נכון לוותר לו, הוא צריך את העזרה והתמיכה וזו הזדמנות פז, אבל מה שהשגת זה ילד מתוסכל שההפרעות היו הדרך שלו להביע את דעתו ולצאת מזה.
מאמינה שרק על ידי דו-שיח אפשר להגיע למשהו. הייתי מנצלת גם את מה שקרה לשיחה. שיחה מלב אל לב שבה תסבירי את חשיבות הדברים, למה היה חשוב לך שהוא ילך, הייתי מביעה המון אמפתיה לאי הרצון שלו ללכת בחופשה ללמוד, זה הרי אנתיתזה לחופש. מאוד חשוב שתתני לא להגיד את מה שיש לו, בלי לבקר אותו ובלי להתנצח איתו.
מעבר לחוסר החשק אני בטוחה שזה גם יושב לו על הקשיים שלו, שבטח ליוו אותו כל השנה והחופש נתן לו סוף סוף פורקן מהלחצים והנה הוא צריך שוב להתעמת איתם והוא יודע שהוא לא חייב להתנסות בזה.
הייתי עושה את השיחה הזו בהכי רגוע שיש, כשאת והוא לא במתח ולא בכעס. גם אל תחפרי לו יותר מדי, הם לא אוהבים את זה. אומרת שוב, אני אישית הייתי בעיקר מגלה בדיעבד, אמפתיה, אהבה, הכלה ובעיקר הרבה מקום לתת לו להביע את עצמו גם אם את לא מסכימה איתו. אם הוא משתף אותך מאוד חשוב להחמיא לו ולהגיד לו שגם אם את לא מסכימה איתו את שמחה שאמר את הדברים. הוא צריך אותך איתו לא נגדו.

 

[אד י]

למה הוא צריך ללכת ?

נאמר שהוא מתקשה בחשבון ואת ראית בזה הזדמנות טובה לעבוד על הקשיים.
אז תגידי לו את זה.
הוא מן הסתם יאמר שלא בא לו.
תנסי להבין למה, האם זו המורה הספציפית שהוא לא סובל, אולי זה הקיץ שחם מדיי ללמוד, אולי הוא לא רוצה לוותר על החופשה, יכולות להיות אלף סיבות.
אז את רצית לעזור לו.
והוא לא אוהב את האופן שבו העזרה מוגשת.
אולי תוכלו בשיחה להסכים שחשבון זה משהו שקשה לו ?
ואם תסכימו על כך, תוכלי לשאול אותו איזה סוג של עזרה הוא רוצה.
תוכלי להציע לו רעיונות אם אין לו משל עצמו.
&nbsp
העיקר ששניכם משתפים פעולה על מנת לפתור את הבעיה.
&nbsp

 

[ינקינטונה 2]

קודם כל, להבין שהשליטה הסתיימה. לילדים יש רצון משלהם.

כמה היה קל כשאני "שלטתי" בזמנים של הילד שלי וברצונות שלו.
שלטתי באוכל ובשינה ובמשחקים ובחברים
ובעצם בכל רגע בחייו.

ולקח לי זמן להבין ולשנות גישה ומהר
השליטה בו - הסתיימה.
לא קל לשנות סדרי עולם.
אבל זה הכרחי.

קראתי שמונה פעמים מאמר של - עינת נתן
שדיברה על שליטה ועל הרצון לדבוק בה ויהיה מה.

תקראי את המאמרים שלה.
שם תמצאי אולי תשובה.

 

[yarden43211]

סמכות הורית , זה לא משטרה.

הילד פשוט לא רוצה להיות בשעורי תיגבור, סמכות הורית זה לא משטרה.
אי אפשר לכריח ילד להיות במקום שהוא לא רוצה להיות בו.
כך שהדרישה שלך היתה מוטעת מהתחלה.
אפשר לחשוב על אטרנטיבה אחרת שתיתן לו חיזוק בחשבון ואנגלית.
סמכות הורית היא לדברים יותר מהותיים לדעתי , כמו לצחצח שיניים, לסגור טלוויזיה שמבקשים.

 

[פנגושית]

אני לא חושבת כמוך ירדן

אני חושבת שבלי קשר לסמכות הורית, יש דברים שאנחנו כמבוגרים מקבלים החלטה עבור הילדים שלנו. אני חושבת שהרצון שלה שהילד ילך לתגבור הוא מאוד לגיטימי. לילד יש קושי, יש שיעורי תגבור שעשויים לעזור לו והיא כבן אדם מבוגר, רואה דברים אחרת מאשר הילד. הענין כאן, הוא אולי בדרך שבה זה נעשה וגם העובדה שיש לילד את היכולת לא לשתף פעולה ואף גרוע מכך לגרום שיסלקו אותו.
לא כל אחד יכול לאפשר לעצמו לקחת עזרה בתשלום. שיעורים פרטיים יכולים בקלות להגיע לסביבות של 800-1000 שח בחודש, בעיקר אם התמיכה שהוא צריך גדולה.

 

[אד י]

שאלה לי אליך בתור מורה למתמטיקה

בלי קשר לילד של פותחת השרשור.
&nbsp
נאמר שיש ילד שלא למד בכלל חשבון/מתמטיקה ביסודי,
עכשיו הוא בן 12 והוא מחליט שהוא רוצה להשלים את כל החומר.
כמה זמן את מעריכה שייקח לילד נבון בן 12 ללמוד את כל החומר של היסודי בהנחה שאין לו לקות למידה ושיש לו מוטיבציה ?
&nbsp

 

[yarden43211]

וחוכמה היא ליצור את המוטיבציה הזו.

והיא לא תגיע משעורי תיגבור בחופש. להפך.

 

[אד י]

אני לא בטוחה שבכלל צריך ליצור מוטיבציה

מאוד מתלבטת לגבי זה.
בשנה וחצי האחרונה הפסקתי להתייחס לגמרי לכל נושא הלימודים. אני לא מנסה לעורר מוטיבציה ללמידה בשום דרך.
הילדה עושה מה שהיא רוצה. שזה מעט מאוד.
ואני בהחלט רואה ניצנים של מוטיבציה פנימית ללמידה.
מה שלא היה קיים בכיתות הנמוכות.
המוטיבציה הזו עדיין לא מתורגמת ללמידה בפועל.
אבל זה מספיק כדי לגרום לי להאמין שגם זה יגיע.
אני מחכה בסקרנות לראות לאן זה יתפתח.
&nbsp
&nbsp

 

[פנגושית]

אין לי מדד ברור לכמה זמן יזדקק הילד אבל עם מורה נכון

אני מאמינה שילד שיקח שיעורים בחופש לפחות פעמיים בשבוע וימשיך לאורך תחילת השנה יוכל מהר מאוד לכסות את מה שהפסיד. הגישה שלי אומרת שאת ההשלמות עושים תוך כדי לימוד הנושאים השונים השייכים לכיתה הנוכחית שלו. ילד נבון יעשה הקשרים ואם ידע חיבור וחיסור עד 20 אז ידע כבר את כל השאר. כנ"ל לגבי שאר הנושאים. צריך גם לזכור שבחטיבה הם לאו דווקא זקוקים לכל מה שלמדו קודם ולכן אפשרי בהחלט תוך כדי לימוד מספרים שליליים , ללמד את ציר המספרים ולעבוד על חיבור וחיסור. זה הרבה יותר פשוט ממה שחושבים.

בטוח ששיעורי התגבור לא יפתרו בעייה כזו, שיעורי תגבור בדרך כלל יחזרו על חלק מהנושאים שנלמדו בשנה האחרונה כדי לאפשר התחלה טובה יותר בשנה שאחרי.
זה האני מאמין שלי.

 

[אד י]

זה בערך מה שחשבתי

שאלתי לא בהקשר של שיעורי תגבור,
אלא בהקשר של לדעת למה להכין את עצמי בתור אמא לילדה שלא למדה חשבון מכיתה ב' ....
במידה והיא תחליט ללמוד חשבון מתי שהוא, אני אקח את ההמלצה של ליווי והשלמה לפי חומרי הלימוד. זה נראה לי נכון.
&nbsp

 

[jiminit2]

תלמדי אותי איך את עושה את זה?

איך את מצליחה לחיותב שיווין נפש עם ההחלטה של הילדה לא ללמוד. לא כי לא יכולה אלא פשוט כי לא רוצה. ויותר מזה, איך לחיות עם הלחץ של הסביבה, ובעיקר זו של הצוות הבית ספרי שמלחיץ את ההורים וגורם לי לפחות להרגיש שאני נכשלת...(אני יודעת שאצלך היא בדמוקרטי, אבל האם אין שם ציפיה מהילדים להגיע להישג כלשהו/רמה לימודית כלשהי בסוף שנה?)

 

[אד י]

זה לא פשוט

בכיתות הנמוכות היה לי מאוד קשה.
מצד אחד ילדה חכמה מצד שני לא מסכימה בשום פנים ואופן ללמוד.
השקעתי המון המון המון אנרגיות בלנסות לגרום לה ללמוד את מה שאני חשבתי שהוא המינימום ההכרחי. כולל לקחת לטיפול כשחשבתי שהפער גדול עליי ועליה.
בכיתה ג', התחילו גם קשיים חברתיים. זה גיל של שינויים חברתיים אצל בנות ולא כולן עוברות את זה חלק.
זה כבר היה יותר מדיי בשבילי ובשבילה, אי אפשר לחיות ככה כשהכל קשה.
אז וויתרתי על הלימודים. ולא בשיוויון נפש בכלל.
בית הספר שלה הכי לא מלחיץ שבעולם, מבחינתם ילד שקורא וכותב בכיתה ג', זה הכי טוב שאפשר לבקש (ואת זה היא השיגה בסוף כיתה ב').
אז הקושי היה רק שלי עם עצמי, ושלי מול הסביבה (הורים אחרים כן דאגו שהילדים יילמדו למרות שבית הספר לא מחייב, והיא הייתה אחת הילדות היחידות שלא למדה כלל).
היה לי מאוד קשה.
ואז הגענו לכיתה ד', ובפעם הראשונה קיבלנו את כל הספרים במסגרת פרויקט ההשאלה של משרד החינוך. בפעם הראשונה ראיתי מול העיניים את כל חומר הלימוד בבת אחת (בעבר קנינו ספרים רק לפי קצב ההתקדמות האישי).
ומסתבר שאין הרבה הבדל בין החומר של כיתה ג' לחומר של כיתה ד'.
זה עשה לי את הסוויטש בראש.
ונזכרתי במה שתמיד ידעתי, שסך כל החומר שלומדים בבית ספר יסודי הוא לא כזה גדול. וילד בן 12-13 חכם, שרוצה להשלים, יצליח להשלים את כל החומר דיי מהר.
אז זהו, מכיתה ד', אני רגועה.
זה גם בטח עזר שהיא גדלה להיות ילדה מרשימה, שיש לה שאיפות, ודיעות שמנוסחות היטב ובביטחון.
וגם עזר שבית הספר לא מצפה להישגים בלימודים בשום צורה.
וגם עזר שהיא בעצמה התחילה לשאול ולברר איתי מה העניין עם בגרויות (יש להם תיכון בבית ספר והיא נחשפת לנושא) ומה הקטע עם אוניברסיטה (אני קצת עובדת עם סטודנטים). והיא מתחילה לבדוק עם עצמה כמה ומה היא מוכנה ללמוד.
&nbsp
אני רואה שצומחת אצלה הבנה שלימודים הם כלי להשגת מטרות אחרות, ואני רואה שצומחת אצלה מוטיבציה להשיג מטרות שחשובות לה.
אז אני יותר שקטה ובטוחה שזה יגיע, מתי שהוא בעתיד.

 

[אד י]

ועוד משהו

אני באמת ובתמים מאמינה שאי אפשר להכריח ילד ללמוד.
אפשר להכריח ילד ללכת לבית ספר, ואולי אפשר להכריח ילד להיות בשיעור, אבל אין שום דרך להכריח אותו להקשיב ולבצע תהליכי למידה קוגניטיביים.
&nbsp
בגילאים צעירים אפשר להשיג הצלחה מסויימת עם מוטיבציה חיצונית (פרסים וכו'), אך ככל שעולים בגיל היכולת להשפיע על המוטיבציה ללמידה מובנית הולכת וקטנה.
&nbsp
למה שארגיש אשמה על כך שאין לה מוטיבציה לשבת 45 דקות בכיתה ולחשב מספרים סתמיים ?
זה מ-ש-ע-מ-ם
וחסר טעם
וקשה
ומעצבן
ולא מועיל לה בכלום לחיים
&nbsp
הייתי מרגישה אשמה אם היתה לה לקות למידה ולא הייתי מטפלת בזה. כרגע נראה שאין.
&nbsp

 

[jiminit2]

תודה רבה על המענה הרציני

אני מסכימה איתך בהכל. הבעיה שלי היא עם עצמי בעיקר.. אני גם די בטוחה שהילדים יגדלו להישגים, יש להם את זה.. פשוט קטנים כרגע ולא בשלים עדיין ולא ממש מבינים מה רוצים מהם בבית הספר הזה.. אחד הדברים שלא חשבתי עליהם (לא ידעתי עליהם) לפני העליה לכיתה אלף זה המגרעות שבבית ספר צומח. התייחסתי לכך שהוא קטן ואישי ובוטיקי עם כיתות קטנות וראיתי בזה נקודות חיוביות. אבל לא הבנתי שהמנהלת וצוות המורות חייבות להוכיח את עצמם מהר מאוד כדי שיעמדו על רגליים עצמאיות ויגייסו תלמידים לבד. הן חייבות לבנות לעצמן מוניטין, מה שמחייב הישגים מדידים

וכאן אני מרגישה את הלחץ עלינו ההורים ואת חוסר הסובלנות כלפי קטני השנתון, הפחות בשלים (אני לא היחידה שמרגישה ככה וקל לראות את ההבדל בהתנהלות הבית ספרית כשאני משווה לילדים של חברות שגם עלו לאלף). קשה *לי* עם הלחץ הבית ספרי הזה.

 

[s p r i n g1]

אם תתני זכות החלטה , ילדים גם לא ירצו ללכת לביה"ס

ובהחלט לא ירצו להכנס לשיעורים של מורים משעממים ואף גרועים,
מה לעשות שמערכת הלימוד איננה שלמות, בדיוק כמו עולם העבודה, לא לכולם וכל הזמן מאד כייף ומגבניב.
נושא לימודים הוא אחד מהדברים שאנחנו מפעילים סמכות הורית וזה נושא מאד מהותי, הורים מחליטים בשביל הילדים, ילדים בני 9 עדיין לא יכולים לקבל את הזכות להחליט האם בא להם או לא בא להם ללמוד, למודים זה אחד הדברים שההורים והמערכת מכריכים את הילדים.

 

[אד י]

הם באמת לא רוצים

נראה לי שרוב התגובות פה מתייחסות לכך שיש לכבד את חוסר הרצון כלגיטימי ולמצוא מכנה משותף עם הילד.
אי אפשר להכריח ילד לעשות משהו שהוא לא רוצה לאורך זמן יום אחרי יום. בסופו של דבר זה ייפגע במערכת היחסים עם הילד.
&nbsp
אני לא מקבלת את הטענה שילד צריך לסבול 12 שנים במערכת החינוך כדי להיות מוכן לסבול כל שארית חייו בעבודה גרועה.
&nbsp