משמעת עצמית

[י יעל י]

משמעת עצמית

משמעת עצמית נדרשת מאוד בכל עבודה, אבל במיוחד בעבודה מהבית. משום שאין כאן בוסים, שישבו לי על הראש, הסביבה והאווירה מאוד "ביתית", וכל-כך פשוט לגלוש לדברים אחרים. והנה יום חמישי, כמעט אחר-הצהריים, גשם בחוץ וקר, מזמין תנור ושמיכה וספר טוב שרק מחכה למשמעת שתתרופף. כמעט סוף השבוע - אז נו, מה זה עוד שעה-שעתיים של עבודה. אפשר גם מחר/ביום ראשון. לוותר? לא פשוט. אין תשובה נחרצת. מצד אחד, כן, למה לא, אפשר לעבוד גם באמצע הלילה. מצד שני - זו העבודה שלי, אם הייתי עובדת במקום מסודר הייתי חותכת הביתה עכשיו? בעבודה מהבית יש דילמות שבכלל לא קיימות בעבודה רגילה. הצורך לנהל את עצמי מבפנים, בלי שום הוראה חיצונית, לעשות דברים לבד - גם מקצועית וגם בנושא הניהולי, להיות קשובה לקולות הפנימיים ולהחליט אם לשמוע להם או לדחות אותם. ועוד ועוד. יעל

 

[שוקולד חלב תפוז]

לגלוש לדברים אחרים, תרתי משמע

אבל זה אחד היתרונות בעבודה מהבית - אפשר לעבוד כל היום ברציפות, אפשר לעבוד בשעות מוזרות, ואפשר לעשות הפסקה מתי שמתחשק. ומתחשק

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

סיטואציה מוכרת

אני מאמינה שכל זמן שאת יודעת בוודאות שאת מספקת את הסחורה שהלקוח שלך צריך בזמן וביעילות, לא חשוב אם תאכלי סנדוויץ' באמצע, אם תעשי שניצלים לילדים באחת-עשרה בבוקר לחצי שעה, או עם תתפסי חרופ של שעה, על חשבון השעה שהילד הריץ אותך למיטה שלו בלילה הקודם... בכל מקרה, האחריות היא עלייך וכל זמן שאת בשליטה על היממה שלך בזמן שמתאים להחזרת העבודה הגמורה לשביעות רצון הלקוח ובזמן שנקבע, את יכולה לעשות הכוללללללל.

 

[שוקולד חלב תפוז]

../images/Emo127.gifמסכימה עם כל מילה

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

מוכרחה להגיד...שאצלי זה הפוך...../images/Emo13.gif

אני גם עובדת כמעט כל הזמן, ולפעמים עוד יותר בסופי שבוע... לוותר על מה? הרי אני כל כך הנהנית ממה שאני עושה... אז על מה אוותר? יש ימים שאני עובדת גם באמצע הלילה, ואח"כ במשך היום פחות, ומקום "מסודר" זה הדבר הכי לא מתאים לי... "בעבודה מהבית יש דילמות שבכלל לא קיימות בעבודה רגילה" כמו שאמרת וגם, בעבודה רגילה יש דילמות שבכלל לא קיימות בעבודה מהבית... לעולם לא יהיה משהוא חד משמעי אלא רק זה שאת תרגישי בו הכי טוב והכי נכון לך! זה מזכיר לי את שני התמרורים - תן זכות קדימה ועצור. בעצור, אין על מה לחשוב...הכל ברור, עצור וזהו... בתן זכות קדימה זה כבר אחרת. צריך לחשוב, להסתכל, לבדוק מה קורה מסביב ולחליט האם זה נכון לצאת עכשיו ולא להפגע... אני שומעת בדברים שכתבת, קולות כאלה

יעל, אל תתני למוח שלך לעשות לך את זה. תמיד תזכרי שמה שהוא (המוח שלך) הכי רוצה זה שאת תעשי היום בדיוק את מה שעשית אתמול ושלשום.במקום המוכר והרגיל הוא מרגיש הכי טוב ובטוח. כל חידוש או דבר חדש שתרצי לעשות, הוא יטרטר בלי סוף ויסביר לך כמה את "לא צודקת" "לא יודעת" "לא מבינה" והכי חזק יהיו רגשי האשמה שהוא יפעיל עליך... קולות פנימיים, לא חשוב כרגע אם הקשבת או דחית... קודם כל חשוב לתת להם לקרות, בלי לפחד מהם... ערב טוב

 

[י יעל י]

אחרי שנים של להיות שכירה

הדילמות בעבודה כזאת כבר מוכרות מאוד. וגם כובלות מאוד. לעומת זאת, בשבילי עבודה מהבית זה משהו חדש לחלוטין. אני מרגישה שיכורה מחופש, מרגישה שזה המקום שלי, שמכאן אני רוצה להתפתח ולצמוח. מגלה שזאת עבודה יומיומית לעשות את הסוויץ' הזה. והמגבלות העיקריות הן בדיוק מה שמתחולל בתוכי. לתת לדברים לעלות, להקשיב להם ולנהל איתם שיחות. זה מלהיב ומרתק, ויחד עם זאת יש עבודה לעשות, לוחות זמנים שאני קובעת אותם וצריכה לעמוד בהם, ולא כל החלקים בעבודה שלי מהנים ומרגשים. אביבה, אני מסתכלת על הדברים שלך מתוך ראייה שונה, כי את עובדת כבר שנים כעצמאית מהבית. ואני רק כמה שבועות. אני בשלב של תהליך להשתחרר מהחשיבה שלי כשכירה, ולתת דרור לעצמאות החדשה שלי. ובכל יום מגלה דברים חדשים על עצמי בתהליך הזה. מה שכן, עדיין נמצאת בין שני העולמות כשכל אחד מושך לכיוונים שלו. רואה את העצמאות שלך והאהבה האמיתית לכל מה שאת עושה כמודל שאני שואפת להגיע אליו. יעל

 

[monicala]

אני חושבת....

שזה תלוי בכמות העבודה ועד כמה היא מוגדרת. אני באופן אישי עובדת הכי טוב תחת לחץ. כשאין לחץ וצריך "להמציא" עבודה, הענינים קצת מתערפלים. בעשרים השנים האחרונות עבדתי מחוץ לבית, וזה היה פשוט. לא שלא היו בעיות, אבל הכל היה מאוד מוגדר. ב"עבודה מהבית", כשאין לקוח מוגדר מולו עובדים, הענינים מסתבכים. תחושת הזמן אחרת, אפשר לעבוד גם בערב (עכשיו סיימתי לבייל 50 מכתבים)אפשר להציץ לפורום, לשחק רברסי (ניצחתי סוף סוף את המומחה הצרפתי המעצבן!) לשטוף כלים, ואופס, הלך חצי יום. אתמול הייתי בראיון עבודה (שלחתי קורות חיים הרבה לפני שה"קוטלות" הפציעו באופק) במקום בו אוהבים אנשים אינטריסציפלינריים, ומייד הציעו לי כל מני דברים שלא היו כלולים בתוכנית המקורית של הראיון לשמו באתי. ופתאום זה היה מלחיץ. החופש הזה בבית, האפשרות לנהל את הזמן כרצוני, גם אם לא לפי שעות המשרד שאיכשהו מוטבעות בנו, נראה לי פתאום מאוד יקר, משהו שלא הייתי רוצה לאבד. הידיעה שיש לי עסק ואני לא חייבת לקחת כל מה שמציעים לי, היתה מאוד מרגיעה. אמנם לא תזיק לי קצת פעילות אינטלקטואלית כמה שעות בשבוע (מוכרחים להודות, עם כינים קשה לשוחח), אבל התחושה היתה שונה לגמרי מכל הראיונות שעברתי בחיי. יש לי משהו שלי, שאני עושה בקצב שלי, וגם אם לפעמים אני מרגישה רע עם זה שאני מתחילה לעבוד רק ב 10 בבוקר (ממילא אף פעם לא התחלתי ממש לעבוד קודם, אני מתעוררת מאוד לאט), אני אדון לעצמי, והשאר כבר נכתב במשל הכלב השבע והזאב הרעב. וחוץ מזה תמיד היו, הווים ויהיו ימים פחות מוצלחים. ואם אנחנו כבר מדברים. המפגש של הפורום היה לי מאוד מוזר. בבוקרו של אותו יום הייתי בקריית מלאכי במסגרת חברותי בועדה הארצית של סל תרבות. היתה פגישה עם איזו אמנית גרועה במיוחד, וכל הסיטואציה היתה מדכאת לגמרי. בערב - עולם אחר. שיווק, שיווק שיווק. היתה לי הרגשה שאני נמצאת בין עולמות ולמעשה בשום עולם. מאוד מבלבל. מאז התאפסתי, אבל תחושת השניות הזו כל הזמן קיימת. אינטרדיסדציפלינרי זה נחמד,אבל כנראה עד גבול מסוים.

 

[י יעל י]

זה מאוד מעניין אותי

איך הדברים קורים אצלך, מוניקה, משום שאנחנו פחות או יותר עוברות תהליכים דומים של מעבר מלהיות שכירה לעצמאית. בתפקיד האחרון שלי כשכירה, היה לי חופש, כי הייתי בתפקיד די בכיר (חוץ מבוסים טלפוניים וישיבות הנהלה מדי פעם). ויחד עם זאת אני מוצאת את עצמי בדיוק בתוך אותו מצב של להיות בין שני עולמות שונים: גם הבדלים בין שני העיסוקים הנוכחיים שלי (כמקימת עסק וכמנהלת פרויקט למען נפגעי טרור), וגם הבדלים בגישה בין להיות שכירה ועצמאית, שבעיניי הם הבדלים מאוד ברורים. יעל נ.ב. קבלי צל"ש לנצחון המוחץ על המומחה הצרפתי. נראה לי שהוא פשוט נמצא שם כל הזמן ולא פלא שהוא נהפך לכזה מומחה. אפשר להציע לו להקים סטארט-אפ מהרברסי.

 

[monicala]

אני לא בטוחה שהבנתי אותך נכון

החופש כשכירה וכ"עובדת מהבית" הוא אחר. גם לי היה חופש גמור בעבודה, אבל תמיד היה דד ליין ברור. אם זה מועד פתיחה של תערוכה או מועד הורדת גיליון לדפוס. כל לוח הזמנים התכוונן על פי הדד ליינים. עכשיו, אני קובעת דד ליין (נניח לעשות 15 טיפולים בשבוע) אבל מה יקרה אם יהיו רק 5? מי יבוא אלי בטענות? ויש עוד דבר. יש חוט של דמיון בין לנהל פרויקט למען נפגעי טרור ולעסוק באמנות - שתי הפעילויות הן במידה מסוימת אלטרואיסטיות, שתיהן נעשות למען "טובת הכלל", שתיהן מגייסות את הכישורים הפרטיים למען מטרה צודקת, שלא לומר "נעלה". ועכשיו? עכשיו נעשה פתאום לביתנו? עכשיו נאמר "אני" בקול רם? המעבר הזה מורכב ולגמרי לא מובן מאליו. המעבר מפעילות במרחב הציבורי לפעילות במרחב הפרטי כרוכה בשינוי גדול שיש לו השפעות מרחיקות לכת על תפיסת ה"עצמי". לי זה מאוד לא מובן מאליו. ולך?

 

[י יעל י]

הבנת אותי מעולה

והצלחת לבטא בדיוק את מה שאני מרגישה. למרות שהיה לי חופש מוחלט כשכירה, אני חווה עכשיו חופש מסוג שונה לחלוטין כעצמאית - וזה החופש לנהל את עצמי. אף אחד לא יבוא אליי בטענות על אי-עמידה ביעדים שאני מציבה לעצמי, אבל אני צריכה ללמוד את הדרך בכל זאת לעמוד בהם, וזה כבר בא ממקום אחר, הרבה יותר פנימי מאשר הבוס או הדדליין. ולגבי הנקודה השנייה, גם כאן מסכימה עם כל מילה. במעבר חד יחסית מעבודה למען נפגעי טרור לפתיחת עסק עצמאי, אני פתאום לוקחת לי את הלגיטימציה לעשות למען עצמי. בדיוק כמו אצלך במעבר בין העיסוק באמנות לעיסוק העצמאי. ומעבר לקטעים הטכניים (של יעדים ומי יבוא בטענות) יש לזה המון השלכות פנימיות בתפיסה שלי את עצמי - לדוגמא משפטים שלפעמים עולים אצלי: "להיות בעלת עסק, זה פחות חשוב מאשר לעזור לנפגעי טרור" או "לעזור לנפגעי טרור זו שליחות, להיות בעלת עסק זה אגואיסטי". וכמובן יש עוד. ולכן המעבר הזה הוא בכלל לא טריוויאלי ומובן מאליו. ומצריך זמן למחשבה, התחבטות והסתגלות. ואולי עוד דבר אחד לסיום, משהו שעוזר לי עם העניין הזה - אני נוטה להגיד לעצמי שאין כאן שחור או לבן. ואוכל בכל זמן לשלב בין שתי הפעילויות, זה למעשה מה שאני עושה עכשיו כשעובדת על שני דברים במקביל. אני חושבת שאם אמצא את הדרך להבין שזו לא בחירה בין זה או זה, אלא אני הרבה יותר מורכבת מזה, אז אני אדע שעשיתי את המעבר בצורה מוצלחת. יעל

 

[monicala]

רשותי נתונה לך

יעל יקירתי. כנפגעת טרור אני מעניקה לך בזאת את אישורי להיות אגואיסטית לתפארת. וגם לתפארת מדינת ישראל. יש לי הרבה מחשבות על השימושים הפוליטיים שנעשים בנפגעי הטרור, ואם תרצי אשתף אותך בהם. מבחינתי - שוחררת. אני יודעת שזה לא יעזור, אבל זו תרומתי הצנועה. אולי את מכירה מישהו שיכול לשחרר אותי מהאמנות?

 

[י יעל י]

ואן גוך בכבודו ובעצמו?

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

מוניקה, מה זה...

"אינטרדיסדציפלינרי"?????? הרגת אותי, זה נשמע לי כמו זן חדש של קקטוס שהתגלה לאחרונה בערבות הג'ונגלים בדרום אמריקה הצפונית... עשית לי את החג! יש לי שבוע ימים ללמוד איך כותבים את זה... מה זה באמת?

 

[monicala]

היי אביבה

בינתחומי. את רואה כמה זה קל? ועל זה כבר אמרו:"עברי, דבר עברית!" חג שמח והמון אור.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

טוב, אז אני לא אשאל יותר

אפילו שעדיין לא הבנתי... מה זה אדם בינתחומי?

 

[monicala]

א-ב-י-ב-ה!

את צוחקת עלי או מה? אדם שפועל בכמה תחומים ויודע גם לשלב ביניהם. אדם שעוסק באמנות וגם בספרות, או אדם שעוסק בהרמת משקולות ובעיסוי תאילנדי, ומצליח לשלב בין התחומים כך שהאחד מזין את האחר ומאיר אותו מזוויות חדשות. אני יכולה לעזור במשהו נוסף? רק תגידי.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

לא, לא צוחקת...

אני אף פעם לא שואלת בצחוק, וגם לא חוששת לשאול אם אני לא יודעת... הבנתי כשאמרת בינתחומי, רק שאני תוהה... מי היום לא בינתחומי? (את המילה השניה בטח אדע עד סוף החג...

אינ....ט..משהו...) היום כל נושא בתוך עצמו הוא כבר בינתחומי... ושווה להעלות את זה לדיון כי זה לכשעצמו יכול להסביר הרבה ליעל על מה שקורה לה...

 

[יונית א]

נסיון 1-2-3

אדם שבתחומי עיסוקו משלב תכנים ,שיטות, ידע מתחומי עיסוק שונים (לעיתים קרובות משיקים, אבל לא בהכרח). למשל עובד סוציאלי-מתמחה בטיפול מוסיקלי- בילדים עם הפרעות נשימה. תחומי הידע שלו מורכבים מעבודה סוציאלית, מוזיקה, בריאות. העיסוק שלו משלב את תחומי הידע שלו בשלשת המקצועות הנ"ל.-ממנו הוא יצר למעשה מקצוע חדש. או תחום מקצועי חדש, שנזון מכל המחוזות הנ"ל. אני מכירה את המינוח מתחום הטיפול הנפשי למשל, מטפל שאינו נוקט גישה טיפולית (נניח פסיכואנליטית או ביהביוריסטית) הגישה שלו אינה תולדה של תיאוריה אחת ,אלא שלוב של כמה תפיסות עולם ושיטות טיפול .

 

[motyka]

אינטר-דִּיסְצִיפְּלִינָרי

דיסיפלינה discipline- תחום דעת, מקצוע, נושא (מתמטיקה, פילוסופיה, כימיה ביולוגיה) יש הרבה תחומי דעת המובדלים ביניהם. אינטרדיסציפלינרי - בין תחומי. נושא שמשלב שתי דיסציפלינות (ואז מקימים צוות של שני אנשים, האחד מכל תחום דעת). או אדם שהשכלתו רחבה ויש לו ידע מעמיק בשני תחומים (משפטים ורפואה = משפטן רפואי) או תחום שאינו שייך לאף אחד מהתחומים אבל יש לו נגיעה לשני תחומים או יותר. אגב, יועצים ארגוניים ומנתחי מערכות נחשבים כתחומים אינטר-דיסציפלינריים.

 

[ברונטית גאה]

איך אני מבינה אותך!

אין לי עדיין עסק משל עצמי אבל כנראה שכבר עשיתי בראש את הסוויטץ' בין להיות שכירה לבין להיות עצמאית. לפני שבוע עברתי סיפור עם ראיון עבודה שהעלה בי תחושות דומות. כתבתי על כך בפורום. אני גם ממש מבינה אותך על עניין ה"לקום לאט". אני אדם של לילה ושעות הבוקר תמיד היו סיוט עבורי. לא איכפת לי לעבוד קשה בלילה, אבל שיניחו לי בבוקר. לגבי האינטרדיסיפלינריות (אני מקווה שכתבתי את זה נכון), זה באמת דבר מבלבל. זה כנראה דבר שמאפיין תקופות של מעבר מתחום לתחום ומסטטוס של שכיר שעסק בתחום מקצועי ספציפי, לסטטוס של עצמאי שדורש התעסקות בנושאים עסקיים, כמו שיווק וכספים. זה בחלקו כיף ויצירתי אבל אני יכולה להבין איך זה מקשה על הריכוז והפוקוס. יכול להיות שגם זה דורש שינוי חשיבתי ואז יהיה לך קל יותר.