משעמם כאן. ורציתם לשפוך את הלב, לא?

[*יערית]

נועם...

גם אני כאן בתחילת דרכי לא אהבתי את הכינויים האלו ועדיין לא אוהבת......ויש לי חבר שגם כתב כאן ובשיחה משותפת דיברנו על כך...לא יודעת מדוע הם בוחרים את השמות האלו גם אמא שלי בחרה לי שם מגיל צעיר מאוד ולצערי זה עדיין נשמע במשפחה המורחבת.....וזה מכעיס אותי! אני בטוחה שהשמות האלו לא נשמעים בביתם...זה רק בעולם הזה ונכון זה צורם לעין..אבל זוהי זכותם הלגיטימית לקרוא להם איך שבא להם...העיקר שיענו להם

אצלי הם תמיד יהיו נסיכים אף על פי ולמרות הכל!}{

 

[עוד קרן אור]

לעניין הכינויים...

חברים יקרים. אתם מזכירים לי את התקופה שאור ואני רק יצאנו ביחד, ואני התייחסתי לבתי בארוחה משפחתית כאל "המפלצת הקטנה." אבא של אור (שאז עוד לא היה חמי, ולא היה "סבא חורג" של הילדה, וכלום) מאד כעס. הוא לא מרשה לקרוא לילדים בשמות כאלה. בסדר. אני קראתי לה "מפלצת קטנה" במידה מסוימת של חיבה, אבל נו... ולידיעתכם: הבן הגדול שלי היה סומך את שתי ידיו על הכינוי "אנרכיסט" ואף רואה בו מחמאה. והפרימדונה, מה לעשות, היא פרימדונה. היא ילדה חכמה ומקסימה, אגוצנטרית ונוטה להתקפי כעס ועצבים. היא פרימדונה אמיתית. אני בהחלט לא קוראת לה ככה בבית, אף פעם. אבל אתם רוצים שאני אתעלם מההתנהגות והאופי שלה? למה? היא כזאת. זה פורום שלי, לא שלה. מותר לי לקרוא לה איך שאני רוצה. האמת שאני קצת מופתעת שאף אחד לא חושב שזה מעליב לקרוא לילד קטן דובוני (זה כמו לקרוא לו שמנצ'יק, לא?). השמות האלו הם לשימושינו הפרטי. הילדים לא מכירים אותם. זה לא מעליב אותם ולא מחמיא להם. והאמת, רק לבונבוניירה קוראים כך לפעמים, כי כך המטפלת קוראת לה. דחילק, די עם השמות... ואני לא מאמינה בשטויות של חכמי הקבלה בכל מקרה, כך שהעובדה שהם מחליפים שמות לאנשים ממש לא משפיעה עלי. מצטערת על הטון התוקפני משהו, אבל כמה פעמים אפשר לשמוע את אותו הדבר? הלא נכון?

 

[אור של קרן]

יש משהו במה שאתם אומרים.

אולי צריך לשקול החלפת כינויים. אתייעץ עם קרן האור ונראה מה יהיה. יכול להיות שהאנרכיסט יהפוך ל- ישו. והפרימדונה...? נראה מה יהיה איתה.

 

[*יערית]

../images/Emo13.gif.....

תמשיכו כמו שבא לכם להמשיך....... דעתינו היא מישנית!

 

[עוד קרן אור]

למרות שאני מסכימה לחלוטין

עם האמירה האחרונה של יערית

, אני נזכרת באמירה ההיא שאם שני אנשים אומרים לך שאתה שיכור, לך הבייתה לישון. אז אם יותר מדי אנשים לא אוהבים את הכינויים שלי לילדים שלי, אולי אני אלך הבייתה לישון. מעתה והלאה ייקרא האנרכיסט - מלך השוקולדים, והפרימדונה - שמה בישראל יהיה גארפילד. ודיר באלק אם אני אשמע ממישהו מכם שזה לא יפה לקרוא לילדה על שם חתול ג'ינג'י שמן ועצל, כי החתול הזה הוא הדמות האהובה ביותר בעולם על הבת שלי!

 

[אור של קרן]

עכשיו אתם מבינים למה אני מת עליה?

אין אין אין כמוהה בכל העולם! .....(וטוב שכך

)

 

[ח ד]

אז מה אנחנו נגיד...

אז מה אנחנו נגיד? מילא ציפורה וחד-קרן לבנות, אבל פרד ושרוך לבנים? רק כדי להוכיח ששמות "לא מחמיאים" לא חייבים לבוא דווקא לילדים הלא ביולוגיים, שהרי שרוך הוא שלי ופרד הוא של עין. יכול מאוד להיות ששמות כאלה הולכים עם ילדים בגיל ההתבגרות. מה לעשות. אלה לא תמיד חמודים ובונבונים, כמה שלא נאהב אותם.

 

[עוד קרן אור]

האמת שגם אני תהיתי ../images/Emo8.gif

למה הכינויים שלי מושכים כל כך הרבה אש, ושלכם לא... אני מאד מסכימה אתך, חד, שילדים בגיל ההתבגרות הם לא תמיד חמודים ובונבונים. מה שנקרא, The understatement of the year! יום טוב.

 

[ע י ן]

הי קרן...../images/Emo39.gif

גם אני מסכימה שמתבגרים לא תמיד מתוקים .... וגם אנו בעקבותיכם שוקלים להחליף את הכינויים ... זה נראה כאילו חרצתי את דינו של המתבגר שלי ...כשהענקתי לו את הכינוי :"פרד."..כאילו שהתגובות צפויות ...ידועות מראש... ביום שישי בערב התארחנו אצל חברים ...היא מקסימה ממש (פסיכולוגית במקצועה) סיפרתי לה קצת על הנעשה כאן בפורמנו...נשמעה מאוד נלהבת ורק אמרה על הכינויים:"...מעניין ...מעניין מאוד..."ובהקשר אחר באותו ערב אמרה : "...איזה מזל שלא רואים ציפיות...." אני עשיתי את ההקשר בין הדברים שלה . נדמה לי שאני מנציחה בכינוי פרד ..ציפיה להתנהגות מוכרת שלו...וזה קצת כמו נבואה שמגשימה עצמה... בקיצור , גם אני מתחילה לחשוב על כינויים חדשים...לפרדון ושרוך. יום נפלא לכולם...שקט .

 

[יונה לבנה 1]

ואולי חבל שלא רואים ציפיות...../images/Emo4.gif

 

[ע י ן]

כרונולוגיה ..ביולוגיה...פסיכולוגיה:

הי אור , מה שלומכם ? גראנפילד? ומלך השוקלדים ? ובונבוניירה ? ודובוני ?ועוד קרן ? אז זהו ...שאתמול כתבתי לך תגובה מה זה מושקעת

...ואז ... נשפך לי הכוס תה על המקלדת....

.. אז הנה אני משחזרת בקצרה... אינני מכירה אתכם אישית ...אבל אני זוכרת לך כאן כל כך הרבה אהבה כנה לילדיה של קרן ....כל כך הרבה רגישות מופלאה... כבר נבעטת בפרצוף ע"י גראנפילד... כבר פירגנת למלך השוקולדים החסכן ...שעוזר ומבין עיניין (כלכלי..) כבר שיתפת אותנו פה בהתלבטויות על חלוקת הירושה וצוואה ומה אם האבא הביולוגי ישאיר רק חובות ...? כבר פתחת מסכות לגדולים כמו גם לקטנים... אה ..כן גם התבלטת בעניין זכויות וציפיות מגדולים ומקטנים יותר ...עם גרנפילד... נתברכתם. אתם אנשים אוהבים וחמים ....למה לך לחפש את עצמך בפינות ...?אולי הן עגולות הפינות אולי הן חדות ...אבל מה זה חשוב בכלל...? במקום לחפש עם פנס בפינות ...תראה בדרך הראשית מואר בפרוז'קטור... יישר כוח . יום נפלאאאא

 

[אור של קרן]

אוף! ../images/Emo46.gif../images/Emo46.gif איזה הודעה מושקעת כתבתי

והכל נבלע על ידי מפלצת הפורומים

טוב, אז אנסה לשחזר... תודה שהזכרת לי לא לחפש עם פנס בפינות כאשר יש מכל טוב במרכז האוטוסטרדה תחת הפרוז'קטורים. לצערי אני אכן כזה. פרפקציוניסט. כנראה שבצורה לא מודעת אני יוצא מנקודת הנחה שהכל צריך להיות מושלם, תמיד. ולכן כאשר משהו מושלם - זה לא מותיר בי רושם מיוחד, כי זה בסך הכל "כמו שצריך להיות". אבל כשאיזה מילימטר קטן בקצה סוטה במיקצת - זה מיד קופץ לי לעין. אני ללא הרף מזכיר לעצמי שמושלם ממש, זה לא הסטנדרט שבו צריך הכל להיות אלא שיא ההישגים. דבר שיש לשאוף אליו. וכאשר משהו הוא קצת פחות ממושלם אז בעצם הוא לא "פחות ממושלם" אלא טוב בהרבה מ"גרוע". למשל; ציון 90 זה "כל הכבוד" ולא "לאן הלכו עשר נקודות?!" אז אני מודע לבעיה הזו שלי ומנסה לצנזר את הביקורת שלי. בעיקר הביקורת כלפי אחרים. למרות שעיקר הפרפקציוניזם מופנה כלפי עצמי. אני עובד קשה על להזכיר לעצמי להתמקד בפרוז'קטורים ולהתעלם מהפינות. אז באמת מצליח לי לרוב לצנזר את עצמי כשמדובר במילימטרים. הסנטימטרים עוד משפיעים עלי. אבל מטרים וקילומטרים? זה כבר סיפור אחר. אז תודה שהזכרת לי גם את. ועוד בדרכך הנעימה והחיובית. הלוואי ואשכיל ללמוד ממך איך עושים זאת.

 

[ארלה4]

אם לשפוך את הלב , אז

ככה, דווקא לא בענייני משפחה, דווקא בעינינים של בינו לבינה. הייתי עם מישהי כמה חודשים, ואני אומר הייתי ולא יצאתי כי חשבתי שזהו לא מחפשים יותר, ונגמר. ובאמת אחת הפעמים הבודדות שאני מצטער שנגמר. הייתה אחלה, באמת חבל לי, ונגמר בגלל , טוב נעזוב למה, אני עדיין לא מספיק בשל לחטט שם, אבל באמת חבל לי

 

[יונה לבנה 1]

ארלה יקר

אמנם אתה משתף אותנו על קצה המזלג,לקרוא את הכאב ולהבין שהקשר היה משמעותי מאד בעיניך. אולי זה זמן לעשות חושבים ולמצוא דרך שתוביל לחזרה טובה יותר .....אולי? שמעתי ש-

תמיד עוזר ,גם אם רק לשניה.....

 

[ח ד]

עצוב, אבל...

אתה לא מפרט הרבה, כי קשה לך כרגע לעשות זאת, ולכן גם התגובה שלי יכולה רק להיות מאוד כללית. אז בלי לדעת, ובלי להכיר, ורק ברמת העיקרון ורק מתוך הניסיון האישי שלי: אם זה הרגיש לך כמו "זה", אז אולי לא כדאי לוותר. אחד הדברים שמשאירים את עין ואותי ביחד זו ההרגשה הכל כך עמוקה ש"זה זה", שיהיה חבל לוותר, גם ברגעים הקשים. הרגשה שלעולם לא נסלח לעצמנו אם נאבד אחד את השני, וזה מכריע את כל רגעי התסכול וחוסר ההבנה ומשרה איזה איפוק. הרי כמה קל לשבור את הכלים! לפעמים מספיק משפט אחד ואין יותר חזרה היתה לנו, ממש בתחילת הדרך, כמה חודשים לאחר שהכרנו, סצינת פרידה. הטעם והריח של הסצינה הזו ממשיך ללוות אותי עד היום. זה היה כמו ליפול לתהום שחורה בודדה. סירבנו להשלים עם זה. אולי, ארלה, רק אולי, יש סיכוי? מה נראה לך? גם היא מרגישה כמוך?

 

[dana29]

קראתי קצת עליכם..מסתבר שאני הכי

מלאת איכסה, גם על עצמי.....ואני משקשקת לכתוב לכם שלא תאכלו אותי בלי מלח...אבל אשמח לשמוע אם יש עוד מישהו בעולם במצבי....לבעלי בת מנישואין קודמים, ילדה שבאופן אובייקטיבי היא נחמדה, ובעיקר ממוצעת לגילה, נורמלית, ללא ייחוד או משהו כזה, בהחלט בממוצע (שעל זה אפשר לדבר בדויו אחר, מהו הממצוע של היום...),היא מגיעה אלינו אחת לשבועיים...ולהבדיל מכם, אני תמיד מרגישה שמישהי נוחתת לי בבית...קשה לי לקבל אותה באופן מוחלט, כשהכרתי את בעלי, קיבלתי אותה לחלוטין, לפחות על פניו, כי את כל הכעסים הפניתי כלפיו, בה טיפלתי בכל יכולותיי, והשקעתי בה המון, אני חושבת שעיקר קבלתה היה בגלל שרציתי את בעלי, אני מציגה את זה סכמטית, אבל מדובר על רגשות ועל אולי חוסר בשלות מוחלטת דאז לקשר כ"כ מורכב...אני אף פעם לא יכולה להצביע על למה זה מפריע לי, אני חושבת שהעיקר זה שפשוט היא לא שלי.....אז יש מישהו פה עם איכסה גדול מזה????? בתקופה שאני הלכתי לפסיכולוגית, זה עזר לי להתמודד עם זה יותר טוב, אבל עכשיו אין לי זמן, נולד לנו לפני שנה וקצת ילד, אז חיי השתנו לא מעט, והרבה פעמים אני חושבת לעצמי, שלולא היא הכל היה אחרת......אם כי היו תקופות שאמרתי לולא כל זה, הייתי הרבה פחות חכמה. וכן, אני לוקחת אחריות על מעשיי, ואני ממש משקיעה בלהיות בסדר עם המערכת...אבל שאלתם על מה בפנים? זה מה שבפנים.....איחס

 

[עלמה2]

היי דנה ברוך הבא ../images/Emo140.gif

לא דנה את לא היחידה עם איכסה ואין לך מה לשקשק, אני למשל באותו מצב ויש פה עוד כאלה, אבל עדין לא מדדנו אצל מי האיכסה הוא יותר גדול. שאלת שאלה מאד מעיניית שגם אני לא מצאתי עדין תשובה ???????? אותי האיכסה זה מלווה הרבה זמן, אומנם באיזו שהוא שלו ה- X שלנו עשתה חרם ומנעה מילדיו להגיע אילנו, אז בסך הכל היא עשתה לי טובה. של כמה שנים טובות לא ינחתו לי חייזרים בבית משונים ורעילים בבית וכך מנעו ממני את תחושת הבלתי רצויה בינהם לבין אבא שלהם. אבל מי אני, אמרו פה לא פעם אחת שכשמקבלים ואוהבים מכל הלב והנשמה אז מתגברים הכל. אבל איך אפשר לאהוב את אותם ילדים אהבת אם (אמא) או אהבת ממש ????????? (ובטח נפל לך האסימון כשנולד לך ילד, שלך) אמרו לי לא פעם אחת להתנהג בצביעות ולהעמיד פנים, אבל גם את זה איך אפשר כשהיו מגיעים וכיום לעיתים רחוקות, אז הם לא אורחים, הם אוהבים לבלגן, ללכלך, הם פותחים את המקרר כמה שבא להם ועד צאת השבת יחסלו וימלאו את מטענם מכל הבא ליד והם כל הזמן בחיפוש בכל חדרי הבית והמגירות והשידות ולפני שהם הולכים הם מעיפים מבט אם הם לא שכחו לבדוק משהו או לקחת משהו ואולי יש עוד איזה שקל שמסתתר באיזה פינה וחלילה הם לא מצאו. ואת יכולה להכין לנו קצת אוכל בקופסא, מטובה וקציצות. ולראות אותם אוכלים מסביב לשולחן וחוטפים מכל הבא ליד ומוזגים לצלחת בדיוק חצי חצי מכל הקערה ראשונים, חלילה שלא ישאר לי ו/או בשבילי. ואחרי הגרפסים הם שואלים מההההההההה לא נשאר....... יש עוד בסיר. מזל שהם לא שמנים ורק חזרים. וכל הזמן נשמע ברקע , " יאאאאאאא אבא תביא לי, תיתן לי ........" אז איך אפשר לא להרגיש איכסה ???????. סליחה זה היה ארוך, שחררתי קצת קיטור. עלמה 2. בכל אופן נשמח לראותך כאן , ללא חשש ושיקשוק

 

[יונה לבנה 1]

יששששששש לעלמתי ודנה היקרות

סוף סוף אני בבית.... דנה ברוכה הבאה מצטערת שלא התייחסתי עד עכשיו פשוט לא ראיתי את כניסתך השקטה ממש בזחילה ,ועלמה המתוקה האירה את תשומת ליבי שיש שנכנסים ולא מקבלים יחס חם כמו בבית מרוקני מסורתי,אז ראשית

מצטערת אין לי נענע,אבל יש שיבה בגינה.... דנה ועלמה,זה מוכר מאד הטעם הזה,הצלילים הם צורמים אך מוכרים...הקשר של תן לי ועוד ועוד ועוד הורס אותי. יש לי שני בנים שפעם היו הולכים לביתו החדש של אביהם,מעולם לא לקחו דבר מבלי לבקש רשות כולל כוס מים.מעולם לא ביקשו כסף מאבא שלהם,לפעמים אני מאד מצטערת על כך,מעולם לא התחצפו לאישתו ,ראבק מה זה חלום? הבן של בעלי מביא גם חברים אשר בכניסתם לביתי לא אומרים שלום אבל כאשר הם רעבים וזה תמיד כך,הם נוברים לי במקפיא ובמקרר בלי בושה,ואני אחרי לכתם אומרת לבן החורג,אלוהים זאת טרטוריה שלי...לא מרשה לגעת ולחפש במקרר,והוא עונה בכעס ככה זה אצל כולם,רק אצלי זה אסור ,את לא רוצה שיבואו אלי חברים....ואז האבא שומע את הקורבן ומסביר לי שאני לא מאפשרת לילד חיי חברה. דנלה ,יש איכסה גם אצלי,עלמה....תודה שהפנת אותי להודעה של דנה ואיפשרת לי להוציא קצת,זה ממש כיף.

 

[dana29]

עלמה ולבנה המקסימות, תודה על קבלת

הפנים המקסימה, ואני חייבת לציין שהילדה של בעלי היא באמת ילדה טובה, שוב , יש לי המון ביקורת, שאם לומר את האמת נובעת בעיקר מזה שהיא של אחרת ועוד של הקודמת לפניי.....אבל היא באמת ילדה טובה, יודעת את הגבולות באופן יחסי, וממש מתנהגת כבני דורה, ובאמת היא בסדר, אני שמתדלת להיות סבירה, מדי פעם יותר צדי פעם פחות , תלוי ב"מצב הצבירה\, שלי כשהיא מגיעה, ובסה"כ היא מגיעה כל שבועיים, ולשמחתי "בורחת" לסבתה שגרה בקירבת מקום, כמה שהיא רק יכולה, בכל זאת כנראה היא לא מרגישה יותר מדיי בבית פה, שמה היא ממש נסיכה, אמצלנו, יש דרישות....מה לומר? לא הייתי מתחלפת איתה, אם כי גם אני גדלתי בבית, שכילדה ביולוגית לא היה לי בו טוב, וברחתי לפנימיה בכיתה י'....אז לא נורא כ"כ.....אני בטוחה שמי שיכולה לקבל בשלמות את ילדי האחר, היא יותר מאושרת, ובנדם יותר שלם מבחינה אישיותיתי, ללא רגשי נחיתות, וחוסר ביטחון ברמה כזו או אחרת, ואני מקנאה על כך, כי אני לא לגמרי שלמה, וברור לי שזו הסיבה העיקרית לחוסר יכולתי לקבלה בשלמות, ומי שיכול לקבל באהבה, יבורך, גם על כך ראני מקנאה...מה שאתן תיארתן זה ילדים חסרי חינוך ובהמות, וזה באמת נשמע כמו טירחה רבה, לא יודעת מה הגילאים, הבת של בעלי בת 10 וחצי....והיא לא מהווה טירחה כשהיא באה, רק מעצבנת אותי.....זהו, שתהיה שבת שלום, ממליצה בחום, מניסיוני, ללכת לטיפול פסיכולוגי, לכל מי שקשה לה, הלוואי שיכותי עכשוי לחזור לטיפול...ואולי, בגלל שכתבתי פה, זה יהפוך לשיקול מספיק חשוב כדי לחזור לשיחות הכ"כ חשובות.... תודה שוב דנה