...
למעשה דווקא מ'האגודה להתנדבות' קיבלתי עד אוקטובר רשימות מפורטות ומסודרות של הנחות והטבות במקומות שונים(לא השתמשתי בהן כי לא הייתי ב'אגודה' בסוף אבל לקח זמן מבחינתם לבטל אותי בגלל שכול המניפולציות של חטיפת התקן נעשתה ברגע האחרון...),הם גם כתבו מכתב מקסים המודה מראש לכול המתנדבים על הרצון לתרום(שזה דבר שב'שלומית' אפילו לא חולמים לתת)ובכלל היחס שלהם היה פשוט מדהים ומרוב כעס שנשארתי ב'שלומית' עד תחילת אוקטובר הרכזת שלי לא מצאה אותי,היא צלצלה כמה פעמים בגלל שלא הכירה את הבית ספר עצמו-פעם ראשונה שיש שם בת שירות חילונית(התקן הכללי הוא קודם ליווי הסעה הלוך וחזור שישה ימים בשבוע לשני מקומות שונים,החלטתי להשתלב באחד מהם על אף שיכולתי להיות בבתי ספר רגילים באיזור שהכרתי ודלתם פתוחה בפניי כבר מהשנה הראשונה או לפי האחראית על ההסעה "לשבת כול היום לשתות קפה ולעשות שופינג"-כן,כאילו שאני הטיפוס שיוותר על עבודה וירשום סתם שעות על שתיית קפה כשאני בכלל לא אוהבת קפה ולא שופינג
)אבל למרות שצלצלה והשאירה הודעות קוליות לא טרחתי לחזור אליה-היא לא מועילה אז שלא תבוא לבקר ולא תעשה לי הצגות של איכפתיות,בסוף היא מצאה אותי אבל לא בעזרתי וגם כשהיא הגיעה החלטתי לנפנף אותה כמה שיותר מהר(שזה למעשה מה שעשיתי כול השנה,היא באה,אני אומרת לה שהכול בסדר,הצוות מפרגן לי ושואל מי היא בגלל שאת הרכזת של הדתיות מכירים שנים ואותה לא ואז אני מוצאת עבודה דחופה ומסמנת לה שזמנה להסתלק הגיע) בגלל שבאמת כעסתי עליה ונטרתי לה טינה גדולה עוד מהשנה הקודמת והעובדה שרק בגללה "נגנב התקן" מהאגודה שכול כך הרשימו אותי... בפעם השנייה-באיזה תפקיד שירתת ואיך היה? בענייני הקורסים אני גם כועסת-בשנה הראשונה נרשמתי ל'שלומית' בדיוק כשנגמר הקורס אבל בשנה הנוכחית הייתי סגורה כבר ממאי ואומנם אני נחשבת כאמור קודם כמלוות הסעה אבל מראש סוכם שחלק מהתפקיד הוא להישאר בבית ספר של חינוך מיוחד אליו אני מלווה ילדים,ההיגיון אומר שאני צריכה להיות בסמינר של חינוך,אבל ב'שלומית' הבהירו לי שלא בגלל שזה קודם כול ליווי,אבל זה לא שאני מלווה למשהו שלא קשור לחינוך,ולא שלא התכוונתי להישאר שישה ימים בשבוע בבית ספר לחינוך מיוחד(כשפעם בשבועיים לפי בקשה שלי מצוות הביה"ס לחנ"מ אני משנה אווירה והולכת לבית ספר רגיל בעפולה בו הייתי בשנה הראשונה והתגעגעתי,באותו יום אני רק מלוות הסעה הלוך ושוב,במילא הם קיבלו איש צוות בחינם שבשונה משאר הבנות שירות הבית ספר לא רכש את התקן שלי ותקן פירושו 1,300 ש"ח לחודש עבור כול מתנדב בש"ל לעמותת השירות,מלבדי בבית ספר יש 6 בנות שירות דתיות מ'האגודה' ועליהן שילמו ואילו עליי שעבדתי למעשה כפול מהן שילמו מהמועצה של ההסעה אז מגיע לי להתאוורר מידיי פעם וזה לא חשוב שבחרתי לעבוד בבית ספר אחר ולא להיות בחופש). אין מצב לבוא לרבע שעה ביום על חשבון עודף השעות,זה אולי הגיוני אבל זה אסור עד כמה שאני יודעת ובכלל מבחינה הגיונית מי בא לעבוד רבע שעה?זה לגמרי זלזול בעבודה לדעתי,אומרת את זה אחת שבשנה שעברה יצאה כמלווה גם לטיול שנתי של יומיים עם כיתה לחינוך מיוחד בביה"ס רגיל ויצאו לה עבודה רצופה של 36 שעות ביומיים(כולל שמירות ליליות בשלוש לפנות בוקר) שזה בעצם כמעט שבוע שירות מלא כלומר רבע שעה זאת באמת בדיחה. ידוע לי על ימי המחלה,לא ניצלתי אותם כמעט בכלל(אולי יומיים מאושרים על ידי רופא בשנה שעברה),עבדתי גם עם שפעת כשלא נמצאו מחליפות וגם הסייעת הקבועה הייתה חולה קשה ופחדתי על הילדים(לא הגיוני שכיתה תתפקד בלי צוות קבוע בכלל) והרגשתי מחוייבות לבוא(וורקוהולית...) במילא בבית אני אטפס על הקירות ולא אוכל להתרכז בכלום ככה שעדיף כבר איכשהו לעבוד. היה ביוני יום כיף של 'שלומית' לכול המתנדבים,החלטתי לעבוד רגיל באותו יום כי לא מתאים לי היום כיף הזה בשפיים עם עוד 5,000 אנשים בערך,חום והעובדה שזה לא טיול או פעילות מאתגרת סתם להיות במתקנים כמו כול שנה ומבחינת תאריכים לרוב מי שעובד בתקן חינוך ימי סוף יוני הם קריטיים לסיום שנה,זה לא שהייתי בחופש-עבדתי קרוב ל11 שעות באותו היום,אחר כך הרכזת הבהירה לי שמי שלא בא ליום כיף ועבד יורד לו יום חופש ומי שלקח חופש ולא בא ירדו לו יומיים,לדעתי מדובר בחוצפה ואיזה מין כיף זה כשהוא חובה?במקום לעודד מי שעבד מתנהגים בחוצפה כזאת שמוציאה חשק,הרכזת אמרה שאצלי זה פחות יורגש בזכות זה שלא לקחתי ימי חופש בכלל השנה(וגם שה שעברה לא ניצלתי את כול מכסת הימים,בין השאר כי אפילו במלחמה הכריחו אותי לעבוד וסיימתי תפקיד ב31.8 וב1.9 למרות שזה יצא יום שישי כבר התחלתי-<הגעתי הבת שירות הראשונה לבית ספר השנה> את השנה השנייה וכמובן שגם בחגים הביה"ס עבד אז עבדתי-אפילו בסוכות כשהייתי הבת שירות היחידה)...לדעתי 'שלומית' דואגים בעיקר לעצמם ולכיסוי התחת שלהם מבחינת מקומות השירות ולא למתנדבים כמו שצריך וחבל. אני משתחררת רשמית ב15.8 רק כי הביה"ס לא עובד ואין גם הסעה למקום השני שאני מלווה(גם הוא נסגר עד ספטמבר) שזה שדרוג בגלל שבביה"ס הנוכחי לא עובדים ערבי חג ובשני כן ככה שלפעמים הייתי נאלצת ללוות רק למקום השני ולחזור הביתה וכול התהליך היה אורך שעתיים כש50 דקות בערך זאת חזרה באוטובוס הביתה בלי ילדים ללוות...אני מאמינה שאני אעבוד פה ושם גם בהמשך אוגוסט,אולי פרטני עם ילדים,הציעו לי ללוות ילד מהביה"ס עם המשפחה שלו לשלושה ימים באילת(ההורים ביקשו ממני,הורים אחרים הזמינו להצטרף לנסיעה לירושלים שזה אולי יקרה בגלל שהם הדגישו שזה לא טיפול בילד אלא להיות איתם ואני מאמינה להם כי אנחנו קרובים רגשית)אבל זה לא יקרה,אין מצב שאני אהיה שלושה ימים באילת צמודה לילד וכול המשפחה תצא ותבלה,אני עוד לא בתפקיד "הפיליפינית"(אם כי בשנה הבאה אני אלחם כדי ללוות ילדים לחו"ל,הגיע הזמן שאני אהנה,יש בנות שירות שבקושי עובדות ורק בשנה הראשונה שלהן וכבר טסות ואני שקורעת את עצמי שנתיים מגיעה הכי רחוק עד הרכיבה טיפולית עם 7 ילדים שאני מלווה מטעם הביה"ס...)והאמת שלהיות עם משפחה שהיא לא המשפחה שלי נראה לי בעייתי ויש עוד נימוקים...ועדיין ברור לי שתהיה עבודה פרטנית אם לא מטעם השירות עצמו(והם עוד מסוגלים לדחוף לי משהו בימים האחרונים לשירות,אם כי נוכח ימי החופש העצומים שנשארו לי אני פשוט מכריזה על חופש סיום שירות)אז מטעם המשפחות שיזדקקו לעזרה כשלילדים אין מסגרת עד ספטמבר(בתשלום של בייביסיטר לכול דבר),אבל את השירות עצמו אני מתכננת לסיים רשמית שבוע הבא מבחינת עבודה וב28.8 יערך טקס סיום ארצי ב'שלומית' ואני אולי אלך בשביל לקבל תעודת סיום ולשמוע פלסף(אבל האמת שלא מתחשק לי לבוא ואני מעדיפה שיתנו לי את התעודה בלי טקסים וקשקושים צבועים כשאפילו את תעודת ההצטיינות האיזורית אני לא אקבל ועם כמה שמגיע לחברה שלי גם לי מגיע וכן מותר לי להיות קטנונית כמוהם ולכעוס שאסור ליותר מאחד מכול איזור,מבחינת כול הקריטריונים לגמרי מגיע גם לי,לא צנוע אבל זו האמת)...