זהב טה ו ר
New member
הא????
וזוגיות של בת זוג יהודיה ישראלית שיש לה ילדה עם בן זוג הולנדי נוצרי ללא ילדים זה הולך בקלי קלות?
טאטי, איפה את היית היום אם מישהו היה אומר לך (כי זה בהחלט התבקש במצבך בזמנו):
טעות מרה!
בני כמה הילדים?
וכמה זמן אתם יחד?
אני חושבת שהאהבה והתשוקה שלך אליו, מסנוורת אותך.
לילדים, קטנים או גדולים, המעבר למגורים עם מישהו זר היא טראומטית מספיק, וברוב המקרים מאוד לא טובה, כך שלהוסיף על זה שינוי כל כך קשה בסגנון ואיכות החיים נשמע לי כמו סיוט.
נשמע לי שאת לא רואה את הילדים שלך בכלל.
את הצרכים שלהם.
לומר שבעזרת אהבה תנצחו, זה מתאים לגיל 15.
לא לאמא שאמורה להיות ריאלית ולחשוב בהגיון על קשיים אמיתיים.
לא נראה לי שאת מצליחה להפריד את הרצון שלך להיות איתו, מהתנאים הנכונים לילדייך.
מי יעבור דירה? את אליו, הוא אלייך, או תשכרו בית חדש יחד?
מישהו יעבור שכונה או עיר? מישהו יחליף בית ספר?
דברים על תקציבים ועלויות ומי ישלם כמה ואיך?
איך היחסים של ילדייך עם אביהם? איך היחסים שלו עם האקסית שלו?
איך הוא עם הילדים שלך? איך את עם שלו?
איך הילדים בינם לבין עצמם?
בגדול, סורי. נשמע לי שמה שמניע אותך זה את עצמך שרוצה להיות עם החבר שלך.
שזה סבבה, כשזה בא לבד.
אבל נשמע לי שאת חיה בפנטזיה של משפחת פון טראפ ורואה רק את מה שבא לך שיהיה, כשבפועל, הילדים שלך יהיו אלה שיצטרכו להקריב את עצמם, בשביל דברים לא קשורים אליהם.
הם יסבלו. ובצדק.
לך נראה שכולם יחיו בהרמוניה ואהבה וציוצי ציפורים והבנה וחיוכים וכבוד ופרחים ופרפרים.
לי מהצד, נשמע שאת לא רוצה לראות את המציאות, חשבת שילדיך ״יזכו״ ללמוד על כבוד, ושכשיהיו קשיים, את תבטלי אותם ותסובבי אותם כך שהם כאילו לא יהיו קשיים אמיתיים שצריך להתמודד איתם באמת, אלא כאלו שאפשר להמשיך לחיות איתם העיקר שביחד..... ושאם ילדייך יסבלו את לא תרצי להכיר בכך כי זה יהרוס לך את מה שבא לך שיהיה...
והייתי יכולה להמשיך.
אבל האמת היא שלא נראה לי שתקשיבי.
וזוגיות של בת זוג יהודיה ישראלית שיש לה ילדה עם בן זוג הולנדי נוצרי ללא ילדים זה הולך בקלי קלות?
טאטי, איפה את היית היום אם מישהו היה אומר לך (כי זה בהחלט התבקש במצבך בזמנו):
טעות מרה!
בני כמה הילדים?
וכמה זמן אתם יחד?
אני חושבת שהאהבה והתשוקה שלך אליו, מסנוורת אותך.
לילדים, קטנים או גדולים, המעבר למגורים עם מישהו זר היא טראומטית מספיק, וברוב המקרים מאוד לא טובה, כך שלהוסיף על זה שינוי כל כך קשה בסגנון ואיכות החיים נשמע לי כמו סיוט.
נשמע לי שאת לא רואה את הילדים שלך בכלל.
את הצרכים שלהם.
לומר שבעזרת אהבה תנצחו, זה מתאים לגיל 15.
לא לאמא שאמורה להיות ריאלית ולחשוב בהגיון על קשיים אמיתיים.
לא נראה לי שאת מצליחה להפריד את הרצון שלך להיות איתו, מהתנאים הנכונים לילדייך.
מי יעבור דירה? את אליו, הוא אלייך, או תשכרו בית חדש יחד?
מישהו יעבור שכונה או עיר? מישהו יחליף בית ספר?
דברים על תקציבים ועלויות ומי ישלם כמה ואיך?
איך היחסים של ילדייך עם אביהם? איך היחסים שלו עם האקסית שלו?
איך הוא עם הילדים שלך? איך את עם שלו?
איך הילדים בינם לבין עצמם?
בגדול, סורי. נשמע לי שמה שמניע אותך זה את עצמך שרוצה להיות עם החבר שלך.
שזה סבבה, כשזה בא לבד.
אבל נשמע לי שאת חיה בפנטזיה של משפחת פון טראפ ורואה רק את מה שבא לך שיהיה, כשבפועל, הילדים שלך יהיו אלה שיצטרכו להקריב את עצמם, בשביל דברים לא קשורים אליהם.
הם יסבלו. ובצדק.
לך נראה שכולם יחיו בהרמוניה ואהבה וציוצי ציפורים והבנה וחיוכים וכבוד ופרחים ופרפרים.
לי מהצד, נשמע שאת לא רוצה לראות את המציאות, חשבת שילדיך ״יזכו״ ללמוד על כבוד, ושכשיהיו קשיים, את תבטלי אותם ותסובבי אותם כך שהם כאילו לא יהיו קשיים אמיתיים שצריך להתמודד איתם באמת, אלא כאלו שאפשר להמשיך לחיות איתם העיקר שביחד..... ושאם ילדייך יסבלו את לא תרצי להכיר בכך כי זה יהרוס לך את מה שבא לך שיהיה...
והייתי יכולה להמשיך.
אבל האמת היא שלא נראה לי שתקשיבי.
