משפחה מפורקת והורים מכבידים בטירוף

[le7878]

משפחה מפורקת והורים מכבידים בטירוף

הוריי עברו גירושים מאוד מאוד מכוערים ורוויי מלחמות. הסכסוכים המשפחתיים היו קשים מאוד ועירבו גם את האחים והדודים, התכסחויות שהמשיכו שנים גם אחרי פירוק הבית, והכל פגע קשה מאוד בילדים הצעירים דאז ואף גרם לגירושי הבת.
כיום האחים בגילאי 40+ חיים בחו"ל בקושי שומרים על קשר ממש עושים טובה שמרימים טלפון פעם בשבוע (חייתי בעצמי מעבר לים וגם בקושי הייתי מתקשר עקב הפרשי השעות ועומס העבודה והעיסוקים), לא יכולים ולא מעניין אותם להגיע לארץ לבקר. אח אחד ממש מנותק כבר שנים עקב סכסוך משפחתי אחר ולא מוכן אפילו לשמוע על קיומם...
האבא גר עם חברה כבר מספר שנים (אגב בלתי נסבלת אבל זה כבר עניין אחר), האמא לבד, אני רווק 30+, כולם גרים באותה עיר. אני מנסה להתחיל בחיי כבר זמן ממושך להתחיל לעבוד וליצור סדר יום תקין וההורים פשוט לא נותנים לזה לקרות, הם כבר מתקרבים ל80 בגדול בריאים ב"ה אבל כבר מתמודדים עם קשיים פיזיים וצריכים יותר ויותר זמן וסיוע, ומאחר והם גרושים אזי כל אחד בתורו "תורם" את בקשותיו ותלונותיו מבלי לראות את הצד השני ואני מנסה לתמרן בין שניהם ללא היכולת להסביר שגם "הוא/היא" כבר ביקשו היום כך וכך ואני לא מצליח להגיע לסידוריי האישיים ודברים חשובים שדורשים התייחסות נדחקים הצידה שוב ושוב...
כל טלפון הופך לוויכוח וכל ביקור סוחט ממני את האנרגיות וכמה שלא אשקיע לא מספק אותם. אני משער שעקב גילם המבוגר הראש דיי מקובע וקשה ולא מבין את החיים המודרניים. שום שיחה לא עזרה, שום הסברים ודוגמאות לא הועילו.
ניסיתי אינספור מדריכים ושיטות לניהול זמן אבל אי אפשר לדחוס 48 שעות לתוך 24...התלות והטלפונים בלתי פוסקים וזה ממש מרגיש כמו בחירה או אני או הם...אני אוהב מאוד את הוריי ומתגעגע אליהם מרחוק ואז מגיע וזה הופך לסיוט
המצב הזה מדכא ומייגע מנטלית עד כדי חוסר תפקוד שרק בא לי ללכת לישון
אני לא אוכל במצב הזה ליצור לעצמי אורח חיים תקין, למצוא בת זוג להתחתן ולהביא ילדים, להתפתח מבחינה אישית ולהתקדם לעבר מטרות שאני רוצה מבחינה תעסוקתית וכלכלית, למצוא פנאי לטיולים וכו'
אציין שכבר עשיתי אין ספור שיחות ומצאתי עוד פתרונות כמו זמן מוגדר שאפשר להתקשר אליי ולבקש עזרה או רשימת מטלות שאטפל בה אחת לשבוע וכד' אך ללא הועיל. הם פשוט מצפים שאקפוץ לדום בכל רגע ואם זה לא עכשיו אז לך ואל תעשה טובות (כמובן שהפעמים הקודמות שעזבתי משהו והתפניתי מיד נשכחו...)
זה האופי שלהם כבר שנים רבות ודפוסי ההתנהגות האלה כבר חלק מהם ולא ניתנים לשינוי.
האם נגזר עליי לסחוב את כל הנטל לבד על הגב שלי? זה לא אמור להתחלק בין הילדים? אם אני באמת אקדיש להם את הזמן ותשומת הלב שהם דורשים אני פשוט אשאר תקוע במקום כל עוד הם בחיים...

 

[A לוןA]

עניין של בחירה

כרגע יש בפניך כמה אפשרויות-
האחת לקבל את המצב הקיים
השניה- לנסות לשנות.
אלא מה?
שאתה תקוע עם משפחה מאוד אגואיסטית (מנקודת המבט שלך)- אחים נפקדים (וזה לא הולך להשתנות) והורים ש"יושבים" עליך.
הפיתרונות? בהישג יד, אלא שיש להם מחיר.

אם אני במקומך, הייתי מודיע להורים שעם כל הכבוד והאהבה, יש לך חיים לנהל, לימודים, עבודה וכו' ולכן-
כל אחד מהם מקבל חצי יום (צהריים עד הערב) פעם בשבועיים ועוד חצי יום כל סופש לצרכי ביקורים, סידורים וכל היתר. למעט מקרי חירום (אמיתיים! כאלו שדורשים הסעה לבית חולים לא שחסרה יד בברידג')- זה הזמן שיש לך עבורם. כל היתר מוקדש לעבודה ולכל היתר.
יהיו התמרמרויות, כעסים, וכו'? כן. אבל זה חלק מהמחיר שאתה צריך לשלם כדי לבנות את עצמך כישות נפרדת מהוריך.

הם צריכים עוד עזרה? אפשר לשכור.
אומרים לך ללכת ולא צריך טובות? מצויין. סימן שלא ממש צריך אותך, נכון? תן נשיקה יפה, ותלך. בלי כעס. ותמשיך כאילו כלום לא קרה. תתקשר לקבוע את הפגישה הבאה כרגיל וכו'.

אם לא תציב גבולות ברורים- לא תצליח להתנתק.


(ההתמרמרות על האחים שלך שחיים בחו"ל לא רלוונטית. אמור זה שם של דג)

 

[מ י ר י 2 2]

לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר

 

[A לוןA]

 

[le7878]

תודה, זה בהחלט תורם! אשמח לקבל תגובות ועצות נוספות

או הזדהויות ממצבים דומים.
יכול להיות שאחרי ה"לא צריך כלום" הפגישה הבאה לא תקרה. מה, שבוע שלם לא תראה את הפרצוף שלך? אתה בא רק שאתה צריך משהו? אז לך לעזאזל ואל תבוא בכלל!!! (סליחה על הבוטות אני רוצה להמחיש עד כמה זה אגרסיבי ומוגזם). לא קל לתת נשיקה ולהגיד שלום יפה אחרי צעקות כאלה. לפעמים אני מרגיש כמו ילד בגן שעשה משהו לא בסדר ועוד רגע נענש, אולי למעשה הם עדיין רואים אותי ככה
אגב אני לא מתמרמר על האחים פשוט רואה משפחות אחרות שכל הילדים בארץ ובקשר ואז זה מתחלק, במיוחד שמבקרים עם נכדים

 

[A לוןA]

אתה צריך להגיד

שאתה צריך להיות ה"בוגר" כאן.
ההורים שלך, מנקודת מבטם, נמצאים בנקודה מאוד בעייתית-
1. הם הופכים להיות פחות עצמאיים
2. הם נתונים במלחמה בינהם, ואתה שדב הקרב
3. הם רגילים ל-א' ואתה רוצה לשנות חד-צדדי ל-ב'
&nbsp
ולכן סביר שהם ינהלו קרב, וכלי הנשק יהיו כעס, היעלבויות, התעלמות, מניפולציות וכו' וכו'
&nbsp
אתה צריך להיות הרגוע והמנווט כאן, וגם אם אומרים לך לעוף ולא לחזור, לתת נשיקה יפה, ולהתקשר לתאם את הפגישה הבאה. יגידו לך לא לבוא? תיפרד יפה ותתקשר שוב כמה ימים אחר כך לקבוע את הפגישה שאחריה. להקדיש חצי יום באמצ"ש ועוד חצי יום בסופ"ש כפול 2 זה לטעמי די והותר להורים שמתפקדים. ואתה צריך לקבוע גבולות, אחרת יבלעו אותך, כמו שקורה כרגע.
&nbsp
אגב, אם מטעמי אגו ומניפולציות לא צריך את "שירותיך"- סימן שהם לא מחוייבי המציאות, נכון?

 

[ב לפני השינה]

מסכימה עם הצורך לבנות גבולות

מול הורים פרוצי גבולות. לא לחינם האחים שלך נמנעים ממעורבות.

מציעה לך לקבוע גבולות, לעמוד עליהם, לא לחשוש מ "שוברים את הכלים".

לעבור ל מיקור חוץ לחלק מהסידורים. תנסה למצוא לאמא שלך גם חוג או שניים. אולי כלב.

אתה יכול גם להחזיר להם במטבע דומה, לקטר על כך שאתה לא מצליח ככה להתקדם בעובדה, שהבוס שלך מעיר לך על העדרויות, שביטלת דייט כדי להגיע, שככה לא תתחתן.

 

[le7878]

וואו ממש פגעת בול

אכן חיפשנו ומחפשים תעסוקות, חוגים, תחביבים, פעילויות. הכלב עלה על הפרק לאחרונה ועדיין שוקלים את זה (בכל זאת זו אחריות)
הוויכוחים בהחלט כוללים "קיטורים" מצידי על חוסר יכולת לעמוד בלו"ז העצמי, ביטולי תוכניות ופגישות, או שיש לי שעה פנויה לפני אז "תנצל אותה נכון"...הרי אם אני עונה למיילים אז אני משחק בטלפון ועדיף לעשות משהו מועיל
איך אומרים לא ל"חייב חלב דחוף וקשה לי לצאת בחום" או "נתקעתי באמצע הבישולים בלי X רוץ להביא לפני שנשרף" "תבוא לקחת אותי ממקום X כי באוטובוס אני אאחר לתור שקבעתי" "אני למטה מכינים X תבוא לעזור"
יש גם דברים "לא דחופים" שאני יכול לעשות "בזמני החופשי" כמו לקחת את האוטו למוסך, לבוא לנקות את הגינה, לסדר את הפינה הזו וההיא, לקפוץ לסופר להביא קניות ובדרך תמונה לזגג...
מעריך את העדינות בתגובות (בכל זאת זה הורים) אבל באמת זה בסדר אם צריך לכתוב יותר חופשי, אולי אני צריך איזו פקיחת עיניים
אז אם אני מבין נכון אני למעשה בסוג של בחירה? או אני או הם? דרך ביניים לא תהיה כאן...
סליחה אם הפוסטים שלי מייגעים אני מנסה לקצר ככל האפשר

 

[ב לפני השינה]

במקום שאתה תסיע - מוניות

אין להביא דברים באמצע בישולים. קל ופשוט יותר להביא אח"כ בזמנך הפנוי אוכל מוכן. אותו דבר חלב - אף אחד לא מת מיומיים בלי חלב.
אני מציעה שתתחיל לסנן. תענה להם באיחור של 15-20 דקות. תגיד שאסור להכניס את הסלולרי לישיבות. ששכחת באוטו וכיוב'.
לכל מה שתארת עד כה - אין הצדקה לבטל אפילו פגישות לא חשובות.
דברים שכן מצדיקים בעיני ביטול פגישות לא חשובות: קלקול מזגן בקיץ, הצפת ביוב בבית.
דברים שמצדיקים ביטול פגישות חשובות: הדרדרות בבריאות, לקחת למיון .

 

[ב לפני השינה]

וקיטורים שלך צריכים להיות יותר ממוקדים

לא על ביטול פגישות אלא על פגיעה בהכנסה, או בקידום בעבודה, או שהבוס כועס. על דייט שבוטל, שלא תתחתן, שלא יהיו לך ילדים. תוריד כפפות.

 

[le7878]

גם פה קלעת

אלו בדיוק הנושאים שאני יורה בחזרה. חוסר תפקוד בעבודה, פגיעה בשכר, חוסר יכולת ליצור מערכת יחסים, מטלות שנדחות עד אין קץ.
ולא בעדינות - קבל עם ועדה! "אבל אני בדרך להיפגש עם X" - "אז מה, תעבור על הדרך תעשה Y". "אני באמצע עבודות וזה חייב להסתיים לפני סוף השבוע" - "לא יקרה שום דבר אם תעצור לכמה דקות" וכו' וכו', ואז כמובן "מה, הרי לא בגלל אותן 20 דקות הקשר לא הסתדר והעבודה לא הגיעה לסיומה..." אז זהו, שכן!!!
כמובן שעל דברים דחופים באמת שלא נדע כמו מיון ובריאות באופן כללי אני בכלל לא מדבר. זה דוחה כל פגישה וכל עבודה. לא על זה מדובר.
כנראה שאני באמת חייב להתחיל עם סינונים קטנים ודילול השיחות, יהיה המחיר אשר יהיה

 

[ב לפני השינה]

אני מציעה להיות יותר ספיציפי

באיום - לא "אני בדרך לפגישה" אלא "הבוס שלי אמר שיפטר אותי אם אני מאחר אפילו בדקה פעם נוספת". או "אני הולך להיכשל" או "אם אני לא מגיש את העובדה היום - אני נשאר שנה וצריך לשלם עוד 10,000 או 30,000 ש"ח" כאלה.

 

[le7878]

זה יהיה קצת קשה להמציא

כי אין בוס והנזק לא מיידי אלא מתגלם רק בטווח הארוך (כמה חודשים) ובאופן כללי הם דיי יודעים כל מה שקורה איתי, אולי בעצם פה הבעיה ואני צריך להתחיל לחסוך פרטים ולא לשתף כל דבר? בדרך לפגישה בערב אז למחרת נו איך היה ומי ומה ולאן זה הולך? יופי אז אולי זה רציני.
וואו אפשר לא לתכנן חתונה עדיין?

הבאתי דוגמאות פה למטה למה שקורה בפועל וזה רק על קצה המזלג...

 

[kisslali]

איך עונים?

יש שתי אפשרויות בד"כ:
"חייב חלב דחוף וקשה לי לצאת בחום" 1. תשתי תה/קפה שחור ותלכי לקנות אחה"צ
או, 2. תאגדי שיהיה בבית חלב עמיד למקרים דומים.
"נתקעתי באמצע בישולים בלי X... " אז זה או שבתבשיל יהיה חסר X או לדאוג שיש את כל המצרכים לפני שמתחילים לבשל.
"תבוא לקחת אותי כי באוטובוס אאחר": תקח מונית או תצא יותר מוקדם בפעם הבאה.

חומד, הגיע הזמן שתלמד להציב גבולות ואם זה אומר שלפעמים צריך לדבר פולנית (יש לי כאב ראש נוראי כי חם ולא שתיתי מספיק, אני חייב לעשות משהו דחוף בעבודה, קבעתי תור ולא יכול שוב לבטל) זה בסדר.
זה שאלו ההורים שלך לא אומר שאתה צריך להיות סמרטוט, אם לא תתחיל עכשיו הם יהיו הצרות הקטנות שלך...

בהצלחה, ללי

 

[le7878]

זהו שהייתי שם וזה כבר לריב כסאח, עד הסוף

שלא יהיה חלב וגם לא מים, ולא בישולים ולא אוכל, ולא כסף כי הכל ילך על מוניות ולא סדר וניקיון ושהאוטו יתקע ושהאינטרנט לא יעבוד וכו' וכו'
אז מתעצבנים והולכים להביא כמות שמספיקה לשבועיים אם זה חלב או מצרך לתבשיל או סתם נייר אפייה או מבריקים ומצחצחים את האוטו אבל זה לא יעזור כי למחרת יצוץ משהו אחר! זה ככה שנים באמת יום אחד של שקט זה נס, בלי להגזים...
זה פשוט לא התפקיד שלי לדאוג לדברים האלה וזה שפעם מזמן היה לי הרבה זמן לעזור (בגיל 20) כבר לא אפשרי. אני חושש שאין מנוס מניתוק

 

[le7878]

ברשותך אניח פה כמה דוגמאות

באמת שה"לא יכול כרגע" עדין ומלטף שהוא אפילו לא נשמע. אני חייב לירות הרבה יותר חזק מזה כדי להשתחרר. לדוגמה:
"תבוא רגע המזגן נתקע על קור גבוה/שלט ואי אפשר לישון" (כן דברים כאלה!)
"אני לא יכול אני בדיוק בדרך לפגישה"
"דחוף קור כלבים פה אני תכף מתקרר/ת"
"אז תנתק/י אותו מהחשמל!"
"אבל אז יהיה חם מאוד ולא אוכל להפעיל אותו שוב"
"אבל אני לא יכול או שאאחר"
"אז תגיד שהתעכבת כמה דקות לא יקרה שום דבר"
"אבל גם פעם קודמת היה אותו סיפור"
"כמה זמן זה כבר יקח לך לסדר את זה?? מה שאני אצא לרחוב??" (בצעקות)
"לא יכול!!" (בצעקות)
"לא צריך!/לך לעזאזל!/תמשיך אל תפריע לעצמך!"
-טריקת טלפון
"האינטרנט נתקע באמצע השיחה לחו"ל/באמצע הרכישה וכד' "
"לא יכול כרגע אני עובד ובטלפונים"
"תבוא רגע לסדר את זה אני חייב/ת לסיים את השיחה/הרכישה"
"אבל אני עובד על משהו פה!"
"אתה יכול לעצור לחמש דקות לא יקרה שום דבר"
"זה יקח יותר ואני לא אחזור כבר לרצף של העבודה"
"אתה מבין שאני צריך/ה את המוצר הזה דחוף??/הייתי באמצע נושא חשוב??"
"טוב תאתחל/י את הראוטר/כבל/הגדרות" ומפה מתחילה שיחה מייגעת שכבר באמת יהיה יותר קל ללכת לשם ולסדר את זה...
"השעה X אמרת שתהיה כאן לטפל ב***** (השלימו כאוות נפשכם)
"כן אבל אני עוד עובד על משהו ואני רוצה לסיים את זה היום"
"מה כבר אתה עושה שם מחזיק את הבורסה העולמית??"
כאן אפשר להתחיל להסביר על מה אני עובד ולמה יותר טוב לי לסיים את זה בהקדם מה שיוביל לשיחה ארוכה ומתישה שאחריה אולי כבר לא יהיה לי כוח להמשיך או פשוט להגיד "בסדר" לנתק ולהתעלם מזה שהם חושבים שאני מתעסק בשטויות...
ואם אני לא מגיע או מתקשר כמה ימים בודדים?
"אין לך זמן לכלום" "אני לא מעניין/ת אותך" "תמשיך להיות עסוק רק בעניינים שלך" "איפה אתה חי" "אתה בא רק שאתה צריך משהו" "לא אכפת לך ממני" "עזוב אל תבוא בכלל" "לך לך לך לעניינך ולדרכך" ועוד המון כאלו שנאמרים בכל הכוח והאגרסיביות שרק אפשר והכל מוגזם עד כדי טירוף!!! באמת איפה אני חי...
וואו רק לפרוק את זה פה...איזו הקלה
תודה!
שקלתי ברצינות לעבור לעיר אחרת, אבל אז כשבאמת יצטרכו אותי אצטרך להגיע מרחוק ובכלל כל ההוצאות שלי יעלו ב150 אחוז אם אני אתחיל את הכל מחדש במקום אחר...
אז לא לענות לטלפון? אז תחיה מתוך ידיעה שהם כועסים שלא הראיתי את עצמי כל השבוע (בכל בית בנפרד כן...)

 

[ב לפני השינה]

איך שאני רואה את זה, יש לך שתי אפשרויות

או לא לתת מידע בכלל, להיצמד לתשובה "אני מצטער, אני לא יכול עכשיו. אבוא ב...יום שישי /מחר/ בלילה" לומר אותה שוב ושוב ושוב, לא לסטות ממנה (כמו שתיקה בחקירה בסדרות טלויזיה).

אופציה שנייה - להגזים , בדיוק כמוהן, ליפות (כלומר לכער) את המציאות.

 

[mother cat]

מה אם פשוט לא לענות לטלפון?

בשביל זה המציאו את השיחה המזוהה... ואז לחזור אליהם כשתתפנה.

אגב כל ה"אז אל תבוא בכלל, לך לעזאזל" הן מניפולציות וכרגע הן עובדות עליך. זה יפסק כשתראה שאתה לא מתרגש. ממשיך להתקשר ולבוא כשאתה יכול, אבל לא עובר לדום כל הזמן.

 

[ב לפני השינה]

זה לא פשוט, כי אפשר לפספס ככה מקרה חירום אמיתי

אם הם יודעים לסמס אפשר אולי, למרות שלעיתים יש מקרי חירום שבהם לא ניתן לסמס.

 

[le7878]

אני יודע אבל

זה לא שזה מגיע מאיזה חבר או חברה ואז אפשר להגיד שיקפצו לי, קצת מגוחך שצריך לשחק עם הורים משחקים כאלה של אדישות ולהראות מה "עובד עליי". גם אפשר לראות שהם באמת מאמינים בזה ומוציאים את זה מכל הלב ולא עושים את זה כמניפולציה לנסות אם יעבוד. שוקל להתרחק פיזית לתקופה למרות המחיר, אי אפשר לחיות יום יום בהרגשה כזאת. אני באמת לא בטוח שאני מצליח להעביר כאן את מלוא העוצמה של העניין הזה, לאנשים בד"כ יש קשר בריא ומכבד עם הוריהם. אני יודע שהתגובה ההגיונית היא "פשוט תפסיק להתרגש ולבוא כל כך הרבה, תגיע אחת ל- ותתנהג כרגיל", אבל זה לא אפשרי כי הם לא יעזבו ואם אסנן טלפונים אז מתי שכן נדבר הכל יתפוצץ, אם אגיע אחת לשבועיים אז באותו ביקור זה יהיה כבד פי 4 ו"ישלים את ההיעדרות כביכול". דפוסי התנהגות של עשרות שנים. דבר אחד אני יודע מצוין - איך לא להתנהג כשילדיי בע"ה יהיו מבוגרים ועסוקים בחייהם. זה מכביד ומציק בצורה שמשבשת ואף הורסת את החיים של מי שצריך לסחוב את זה.
אם הייתי קורא את הפוסט הזה מהצד הייתי אומר לעצמי למחוק אותם לגמרי, לא לענות לא ללכת פשוט להיעלם ושיחפשו אותי, אפילו לתקופת "הבראה" ולהמשיך בחיי כרגיל...
ובאמת מה לגבי מקרה חירום אמיתי? אם חלילה יקרה משהו מה אגיד לעצמי אח"כ? יכלתי לענות ולמנוע את המצב? מי יכול לדעת איזה מתוך עשרות טלפונים בשבוע יהיה גורלי? והם לא מסמסים...