משפחה מפורקת והורים מכבידים בטירוף

[ב לפני השינה]

אני מכירה היטב הורים כאלה

לא מניסיוני האישי, אבל אני רואה הרבה משפחות מצבי משבר, והחופש שבו חלק מההורים נוהגים בחיי ילדם הבוגר הוא מזעזע.

לדעתי אתה צריך לענות, להכין לעצמך משפט סירוב קצר פשוט ולא מעליב בפני עצמו "אני מצטער אני לא יכול" בלי להסביר למה את לא יכול. וזהו. בהתחלה הם ייפגעו באמת, אח"כ הם יתרגלו. הרי אתה כבר יודע שלא יעזור לתת להם הסבר הגיוני, הם לא ישתכנעו.

בהצלחה בצעד הבא שלך לקראת היותך אדם מבוגר ונפרד.

 

[le7878]

 

[justanotherme82]

השיחה צריכה להתנהל ככה

תבוא רגע המזגן נתקע על קור גבוה/שלט ואי אפשר לישון"
"אני לא יכול עכשיו"
"דחוף קור כלבים פה אני תכף מתקרר/ת"
"אמרתי שאני לא יכול עכשיו"
"מה כל כך דחוף לך שאתה מוכן שאבא שלך יקפא מקור"
"זה לא משנה, אמרתי שאני לא יכול עכשיו"
"איך יצא לי בן כל כך רשע שלא אכפת לו מאבא שלו?"
"לא יודע"
"אתה אגואיסט שמתעסק רק בעצמו, כפוי טובה, לא אכפת לך ממני..."
"כנראה"
"לא צריך ממך שום דבר, אל תבוא, אל תעזור לא צריך כלום"
"טוב"

חשוב לחזור על המנטרה של "אני לא יכול" לא להסביר, לא לחפש הבנה, לא להתווכח, פשוט להבהיר שזה לא יקרה וזה לא פתוח למשא ומתן.
אחרי כמה פעמים כאלה אתה תתרגל וזה יהיה יותר קל

 

[le7878]

תודה, וגם את זה ניסיתי...אולי צריך להתמיד בזה וזהו

כי כנראה שאין פתרון קסם, השיחה אומנם אכן התנהלה ככה, "לא צריך לך ולך ולך ולך ואל תבוא בכלל" ואני רק עונה "טוב בסדר טוב בסדר" עד הטריקה. ואז אפשר גם לא לדבר שבועיים, או חודש, או חודשיים, עד שאני בא ופשוט מתנהג כרגיל...צביעות? משחק? כבר לא אכפת לי באמת, (קצת ילדותי להגיד את זה ככה) אבל במהלך ה"השבועיים/חודש" האלה אני סוחב מעין סכסוך והרגשה רעה שמאוד מציקים כאילו אני לא בסדר. ופה בעצם נכנס ה"לגדל עמוד שידרה" כי מישהו אחר, באמת, כל אחד אחר הייתי שולח בנימוס (או בלי) חזרה למקום שממנו הגיח לעולם. אבל אמא? אבא? אי אפשר לרדת לפסים כאלה. מצד שני - כמה אפשר לספוג?? מכמה צרחות וייסורי מצפון אפשר להתעלם? ("שאני אצא בחום להביא עגבניות ואתעלף ואגיע למיון?" ואם חלילה זה יקרה? אגיד לעצמי שהיה אפשר למנוע את זה?) די. אני עוד אמצא את עצמי בגיל 50 עסוק בלטפל בהם וללכת מאחד לשני. צריך לסחוב את ההרגשות הרעות או פשוט להחליט שכולם בעולם יכולים לקפוץ לי, וזה כולל את כולם, לפני שבאמת אלו יהיו הצרות הקטנות שלי...

 

[שממית הבתים]

הגזמת

רווק שאין לו זמן? יש דבר כזה?
אתה כותב שאתה מנסה להתחיל לעבוד וליצור סדר יום תקין, האם יש לך עבודה?
איכשהו נשמע שאתה זקוק להם שיעסיקו אותך יותר ממה שהם זקוקים לך.
הורים נוטים למצוא תעסוקה לילדים משועממים, אולי זה המקרה אבל אולי בכלל לא הבנתי אותך.

 

[le7878]

כן, יש דבר כזה

שנת 2015. רשימות ה"to do's" ארוכות מאי פעם, מטרות ויעדים מבחינה אישית ותעסוקתית לטווח הקצר ולארוך. שעות פנאי ללמוד ולהעשיר את תחום העיסוק יכולות רק לתרום ולהשתלם. סידורים אישיים ופרוייקטים קטנים מהצד ואם אפשר גם לצאת עם מישהי זה בהחלט הזמן.
עבודה - כעצמאי על בסיס הספק, כמו נציגי המכירות למיניהם. תסגור X - תרוויח X כסף. לא תתן ביצוע לא תקבל כלום. אף צד לא חייב לשני מאומה. אני לא מחתים כרטיס בשעון, ולעבוד מ12 בצהריים לשלוש שעות או מ7 בבוקר עד 5 6 בערב זו בחירה, כמובן שהשכר יהיה בהתאם...
בימים כתיקונם אני זורח לפני הזריחה ובקצב של עבודה כשאנשים עוד בפקקים של הבוקר... כנראה שאם הייתי עובד במשרה ברורה עם שעות קבועות אז היה בלתי אפשרי מעשית להטריד אותי, כי ככה הרי אני יכול "על הדרך" לעשות דברים.
כן כרווק הלו"ז מלא כל יום מימות החודש. כשיהיו ילדים בע"ה נפנה זמן מחדש אבל הם חושבים שאנחנו עדיין כמו לפני 40 שנה שלא היה מה לעשות אחרי העבודה. אני מגזים?

 

[שממית הבתים]

תתעורר

שנת 2015 היא השנה שבה הכל לחיץ והכל מיידי.
אנשים עבדו ולמדו מאז שהם נוצרו, אף פעם לא היה "פעם" כמו שאתה מדמיין, גם להורים שלך וגם להוריהם ולהוריהם ולהוריהם היה מה לעשות אחרי העבודה, לא המצאת כלום.
אני מסכימה איתך שקשה להתפרנס ושצריך לעבוד קשה, ובטח כעצמאי עם חוזה אישי מסוג החוזים שתיארת, יש לחץ, יש אי ודאות, לא קל ואני לא מזלזלת בזה לרגע.
אבל אם אתה בדרך לפגישה, אז ברור שאתה לא יכול לקפוץ לאמא, ואם אתה מכין איזשהו חומר, ברור שאתה לא יכול לקנות משהו לאבא, ואם הם לא מבינים את זה, כנראה שאתה לא ברור.
הורים נורמאליים לא ישימו רגל לבנם כשהוא בדרך לקריירה או לחתונה או לטיול בהודו, בדיוק להיפך, הם יעודדו, יתגאו ויתנו גם כסף.
לדעתי אתה צריך להגדיר לעצמך את שעות העבודה ובשעות שאתה עובד אל תענה לטלפון, תחזור למי שהתקשר אליך רק כשסיימת. ואם אתה מכיר בחורות בג'י דייט אז תהיה מרוכז בזה ואל תענה לטלפון בזמן שאתה עסוק בזה.
האם כשגרת בחו"ל היית הרבה יותר ממוקד? אז לא היו ההורים.

 

[le7878]

כן הרבה יותר ממוקד

והיינו מדברים בטלפון אחת לשבוע במקרה הטוב...עכשיו הרי אני פה! אני לא חושב שזה בא ממקום של לשים רגל חלילה אלא פשוט מתוך הרגלים בבית שהיו קיימים לפני עשור וחצי, כי בגיל 20 הייתי עושה הרבה ומדי יום ביומו. עכשיו פשוט אין לי זמן לזה יותר
אולי גם בגלל הגיל המבוגר פחות מבינים את אורח החיים היום? לשם השוואה אצל חברים וקרובים שההורים צעירים בכעשר שנים וחיים ביחד באותו בית וכל הילדים חיים בארץ וחלק נשואים ועם ילדים ואז כל אחד מגיע מדי פעם ועל הדרך מחליף איזו מנורה. אני ממש נמחץ תחת התלות והבדידות שלהם

 

[אדמiנית]

אני אומרת שכדאי לך

לגדל עמוד שדרה ויפה שעה אחת קודם.
אם אתה חושב להביא ילדים לעולם יום אחד, אתה תצטרך אחד כזה , אז כדאי להתחיל עכשיו...
עם כל הכבוד להורים, ויש הרבה כבוד, הם צריכים להבין שבגיל 30 יש לך כבר חיים משלך. זה שאתה גר באותה עיר שהם גרים, לא אמור לעשות אותך הסנג'ר שלהם.
בקיצור, תלמד לסנן ולהשתמש במשפט 'לא יכול כרגע' לעתים קרובות יותר, עד שהם יתחילו פחות ופחות לבוא בדרישות.
(כמובן שזה לא תופס כשמדובר במקרי חירום אמיתיים כפי שכתבו לך בתגובות קודמות).

בהצלחה

 

[le7878]

מסכים לגמרי!

עוד לפני הילדים מי בכלל תרצה להתחתן עם גבר שלא מצליח להשליט סדר בחיים שלו עצמו? אני חייב להוריד אותם מהגב שלי!

תודה