משפחה של נשמות טהורות
איבדתם את יקירכם, אך האם באמת כך? האם באמת יקירכם הלך ולא ישוב יותר? או שמה גופו עזב את העולם אבל נשמתו ורוחו נשארו כאן איתכם כמו אז? אני אישית אנני יכולה לגמרי להכנס לכאב שלכם, כי חוויתי בביתי ובעצמי את חווית המוות בצורות האחרות, עלי מתאונה, על אחותי מסרטן, ועל אחי בצבא. אני לא חושבת על אחיי , עם דמעות נהפוך הוא עם חיוך, כי בשבילי אחיי בכלל לא מתו, אני נותנת להם לחיות איתי כל הזמן , רק שההגדרה לחיות איתי השתנתה. נכון הם לא חיים איתי בגופם יותר, אבל בתכונותיהם, במה שאהבו, ברגשות שלהם, הם כאן איתי ואסביר. לפעמים אמא מכינה אוכל, ואז אנחנו נזכרות, שאחי מאוד אהב את האוכל הזה, במקום לפרוץ בבכי ועצב, לימדתי את אמא, שתחשוב שאחי בצבא וצריך לבוא לחופשה, שתכין לו את האוכל, נוכל ונהנה ונשתף אותו בארוחה, כאילו הוא לידינו ליד השולחן. כשאני לובשת בגד או עושה פעולה שאחותי אהבה,או כעסה , אני נזכרת בחיוך איך היא כעסה עלי שככה נניח השתמשתי בערכת טיפוח שלה , ומה היא היתה מגביבה עם היתה פה ברגע זה. כלומר אני בכלל לא חושבת על אחיי בלשון עבר, אני מתיחסת אליהם למרות שכבר עברו 20 שנה, כאילו הם פה, חושבת על ימי ההולדת שלהם כאילו הם חיים, לא בעצב יו אין מתו, אובדן, אלא איך אני אברך ואפנק אותם היום. איתן כתב לי בתגובה, ``הלוואי ויכולתי לחזק את בתי בהתמודדות שלה.`` אז אני רוצה לאמר לך איתן אתה בהחלט יכול. בתך בגופה איננה, אבל תחשוב שבתך עכשיו כאן מעבר למסך, בקצה העולם ומספרת לך שקשה לה, מה עובר עליה, כואב לי, רוצה למות, תחזק אותה , תכתוב לה מה שהיית רוצה לאמר לה . תחבק אותה אפילו אם חיבוק וירטואלי ((((((((לבת שלך))))))) לדעתי לא נכון לבקש מאנשים שרוצים למות, לעזוב את הפורום, למרות הכאב, כי אולי, אם תצליחו לאמר להם, לחזק אותם, כמו שהייתם רוצים לחזק את יקירכם, הייתה חלה אצליכם הקלה. תראה בעצמך אפילו אותי חיזקת, נתת לי להבין שהמצב הכי קשה רפואית עדיף לאימי ממותי. תנצלו את הפורום, לדבר על יקירכם בלשון הווה ועתיד, לא בלשון עבר, הם חיים איתכם, כל הזמן הם רואים את אחיהם החדשים נולדים, הם רואים את יקירהם שמחים מתחתנים משפחה מתרחבת, הם שותפים איתכם בצערכם. ספרו לי על ילדכם, מה אהבו לעשות, תנסו להזכר ברגעים שהשתובבו , ברגעים שגרמו לכם לצחוק, בשטויות שאהבו לעשות, תחיו אותם כאן בפורום, תנו להם לחיות איתנו כאן, אפילו וירטואלית ואם תתרגלו שהם חיים איתנו כאן וירטואלית, תסגלו את הדרך לחיות איתם גם בחייכם, כאילו הם כאן תמיד רק בחול פיזית. מקווה שלא הכאבתי באהבה רחל-נשמה
איבדתם את יקירכם, אך האם באמת כך? האם באמת יקירכם הלך ולא ישוב יותר? או שמה גופו עזב את העולם אבל נשמתו ורוחו נשארו כאן איתכם כמו אז? אני אישית אנני יכולה לגמרי להכנס לכאב שלכם, כי חוויתי בביתי ובעצמי את חווית המוות בצורות האחרות, עלי מתאונה, על אחותי מסרטן, ועל אחי בצבא. אני לא חושבת על אחיי , עם דמעות נהפוך הוא עם חיוך, כי בשבילי אחיי בכלל לא מתו, אני נותנת להם לחיות איתי כל הזמן , רק שההגדרה לחיות איתי השתנתה. נכון הם לא חיים איתי בגופם יותר, אבל בתכונותיהם, במה שאהבו, ברגשות שלהם, הם כאן איתי ואסביר. לפעמים אמא מכינה אוכל, ואז אנחנו נזכרות, שאחי מאוד אהב את האוכל הזה, במקום לפרוץ בבכי ועצב, לימדתי את אמא, שתחשוב שאחי בצבא וצריך לבוא לחופשה, שתכין לו את האוכל, נוכל ונהנה ונשתף אותו בארוחה, כאילו הוא לידינו ליד השולחן. כשאני לובשת בגד או עושה פעולה שאחותי אהבה,או כעסה , אני נזכרת בחיוך איך היא כעסה עלי שככה נניח השתמשתי בערכת טיפוח שלה , ומה היא היתה מגביבה עם היתה פה ברגע זה. כלומר אני בכלל לא חושבת על אחיי בלשון עבר, אני מתיחסת אליהם למרות שכבר עברו 20 שנה, כאילו הם פה, חושבת על ימי ההולדת שלהם כאילו הם חיים, לא בעצב יו אין מתו, אובדן, אלא איך אני אברך ואפנק אותם היום. איתן כתב לי בתגובה, ``הלוואי ויכולתי לחזק את בתי בהתמודדות שלה.`` אז אני רוצה לאמר לך איתן אתה בהחלט יכול. בתך בגופה איננה, אבל תחשוב שבתך עכשיו כאן מעבר למסך, בקצה העולם ומספרת לך שקשה לה, מה עובר עליה, כואב לי, רוצה למות, תחזק אותה , תכתוב לה מה שהיית רוצה לאמר לה . תחבק אותה אפילו אם חיבוק וירטואלי ((((((((לבת שלך))))))) לדעתי לא נכון לבקש מאנשים שרוצים למות, לעזוב את הפורום, למרות הכאב, כי אולי, אם תצליחו לאמר להם, לחזק אותם, כמו שהייתם רוצים לחזק את יקירכם, הייתה חלה אצליכם הקלה. תראה בעצמך אפילו אותי חיזקת, נתת לי להבין שהמצב הכי קשה רפואית עדיף לאימי ממותי. תנצלו את הפורום, לדבר על יקירכם בלשון הווה ועתיד, לא בלשון עבר, הם חיים איתכם, כל הזמן הם רואים את אחיהם החדשים נולדים, הם רואים את יקירהם שמחים מתחתנים משפחה מתרחבת, הם שותפים איתכם בצערכם. ספרו לי על ילדכם, מה אהבו לעשות, תנסו להזכר ברגעים שהשתובבו , ברגעים שגרמו לכם לצחוק, בשטויות שאהבו לעשות, תחיו אותם כאן בפורום, תנו להם לחיות איתנו כאן, אפילו וירטואלית ואם תתרגלו שהם חיים איתנו כאן וירטואלית, תסגלו את הדרך לחיות איתם גם בחייכם, כאילו הם כאן תמיד רק בחול פיזית. מקווה שלא הכאבתי באהבה רחל-נשמה