חלק 8
מדוע סוציאליזם לא אפשרי בארץ אחת? משום שהסוציאליזם כחברה ממשית חייב להיות מבוסס על רמה גבוהה של ייצור. השלב הנמוך של הסוציאליזם כבר חייב להיות גבוה מהשלב הגבוה ביותר של הקפיטליזם. בעיות רבות שאנו פוגשים כיום הם תוצאה של חלוקה בלתי שווה של האמצעים, ומכאן שהפתרון חייב להיות ייצור מפותח מאוד ושליטה וחלוקה דמוקרטית שלו, על מנת למנוע מלחמות ודיכוי כתוצאה מהמאבק על המקורות. בשום מקום בכתבי מרקס, אנגלס, לנין או טרוצקי, לא ניתן למצוא את הרעיון של סוציאליזם בארץ אחת. רעיון זה מוצג כמרקסיזם רק על ידי הסטלניזם המסלפים את המרקסיזם. לא היה גורם שהזיק לתנועת הפועלים ולרעיונות הסוציאליזם כפי שהזיק סטלין והמפלגות הקומוניסטיות עליהם הוא השתלט ואשר הפכו לזרוע מדיניות החוץ של הבירוקרטיה הסטלנסיטת. הייתה זו מדיניות קונטר מהפכנית אותה הם הציגו כרעיונות של מרקס ולנין.. מעמד הפועלים הצליח עד כה לעשות מהפכה רק בארץ אחת-המהפכה הרוסית של 1917. מהפכה זו השליכה את הכבלים של 1000 שנות המשטר הפיאודלי הצארי ברוסיה. אולם לנין מעולם לא חשב שהמהפכה תבנה סוציאליזם ברוסיה במנותק מהמהפכה הסוציאליסטית העולמית. הרעיון שניתן לבנות סוציאליזם בארץ אחת הוא פשוט אוטופיה לאומנית ריאקציונית, שכן סוציאליזם אינו חלוקה יותר שווה של העוני כאשר יש בירוקרטים הדואגים לחלוקה זו, ולכן גם שמים בכיסיהם, אלא ייצור מפותח מאוד שייתכן רק על בסיס של המקורות הקיימים כיום בעולם כולו או לפחות ברובו. לא רק זאת אלא מהפכה מבודדת תוכה מוקדם או מאוחר על ידי כוחות הקפיטליזם. על כן המהפכה של הפועלים גם אם היא פורצת בארץ אחת חייבת להתפשט לעולם כולו, אחרת תיכשל. כתוצאה מהבידוד של המהפכה הבולשביקית, מלחמת האזרחים וההתקפה של 21 מדינות זרות, המהפכה הגיעה למצב נואש. ללא עזרה ממהפכות מנצחות ובמיוחד מאירופה היא לא יכלה להחזיק מעמד, ואכן היא התנוונה והביאה לעליית סטלין והבירוקרטיה שלו שאימצה את הרעיון הלאומני שניתן לבנות סוציאליזם בארץ אחת. ההיסטוריה הוכיחה את צדקת הניתוח המרקסיסטי כאשר אותה בירוקרטיה חנקה את הכלכלה הסובייטית החל משנות השבעים והביאה לקריסת ברית המועצות. כיום אין בברית המועצות לשעבר לא סוציאליזם ולא ארץ אחת הודות לבירוקרטים מושחתים אלו שכוננו מששטר דמים דיקטטורי של שכבה פרזיטית. עד לדצמבר 1924 אפילו סטלין לא העז לדבר על בניית סוציאליזם בארץ אחת. עבור הבולשביקים שקיבלו את מרקס ברצינות היה ברור שהמהפכה ברוסיה היא רק קטע במהפכה העולמית של מעמד הפועלים וכי כל אפשרות התקדמותה אל הסוציאליזם ואף קיומה מותנת במהפכה בארצות מפותחות יותר במערב. ב7 למרס 1918 לנין סיכם את המצב בדברים אלו:" מנקודת מבט של ההסיטוריה העולמית, אין שום סיכוי לנצחון המהפכה שלנו אם תישאר מבודדת. אם לא תקומנה תנועות מהפכניות מנצחות בארצות אחרות. כאשר המפלגה הבולשביקית לקחה על עצמה את הג'וב של הנהגת מהפכה, היא עשתה זאת מתוך אמונה שלמה כי המהפכה מתפתחת ומבשילה גם במדינות אחרות, ובסופו של דבר לא חשוב מה תהיינה הבעיות הקשות שמתקל בהן, המהפכה הסוציאליסטית העולמית תבוא לעזרתנו" (כל כתבי לנין כרך 27 עמ' 93 באנגלית) ב8 למרס כתב לנין: " הקונגרס מכריז כי נצחון המהפכה ברוסיה יתכן רק אם הפיכתה למהפכת פועלים עולמית" ( כרך 27 עמ' 119) וביכולתי להביא עוד עשרות ציטטות דומות. With the prospect of world revolution so close at hand in the early part of the 20th Century, communists, socialists and workers' movements in general were dominated by a feeling of overwhelming optimism, which in the end proved to be quite premature. The European revolutions were crushed one by one, until eventually the Russian revolutionaries found themselves to be the only survivors. Since they had been relying on the idea that an underdeveloped and agrarian country like Russia would be able to build socialism with help from successful revolutionary governments in the more industrialized parts of Europe, they found themselves in a crisis once it became clear that no such help would arrive. Thus was born the theory of Socialism in one country, a thesis put forth by Stalin in 1924 and further supported by Bukharin. In his 1915 article "On the Slogan for a United States of Europe", Lenin stated the following: "...Uneven economic and political development is an absolute law of capitalism. Hence, the victory of socialism is possible first in several or even in one capitalist country taken separately. ...". After Lenin's death, Stalin used this quote to argue that Lenin shared his view of Socialism in one country -- though Lenin's statement as seen above is rather vague. Stalin's position gained an apparent confirmation from failed attempts of proletarian revolutions in other countries, such as Germany and Hungary, and might also have justified changing the focus of Stalin's external policy from the Third International to tradeoffs with capitalist states. In the first edition of the book Osnovy Leninizma (Foundations of Leninism, 1924), Stalin put it that Leninism is Marxism of the era of imperialism and the proletarian revolution. Stalin was still a follower of Lenin's idea that revolution in one country is insufficient. However, by the end of the same year, in the second edition of the book, his position started to turn into the opposite direction: "...proletariat can and must build the socialist society in one country". In April 1925 Bukharin elaborated the issue in his brochure Can We Build Socialism in One Country in the Absence of the Victory of the West-European Proletariat? The position was finalized as the state policy after Stalin's January 1926 article On the Issues of Leninism . גם באתר MARXIST ARCHIVE INTERNET שכלל אינו שייך לנו אנו מוצאים: Stalinist theory stipulated that a socialist society could be achieved inside a single country. Later, when it was incorporated into the program and tactics of the Comintern, it became the justification for the domination of Russia in the proletarian revolution: claiming that the Soviet Union was the leader of the International proletariat. Further Reading: Russian critiques of this theory: Vladimir Lenin, Question on
מדוע סוציאליזם לא אפשרי בארץ אחת? משום שהסוציאליזם כחברה ממשית חייב להיות מבוסס על רמה גבוהה של ייצור. השלב הנמוך של הסוציאליזם כבר חייב להיות גבוה מהשלב הגבוה ביותר של הקפיטליזם. בעיות רבות שאנו פוגשים כיום הם תוצאה של חלוקה בלתי שווה של האמצעים, ומכאן שהפתרון חייב להיות ייצור מפותח מאוד ושליטה וחלוקה דמוקרטית שלו, על מנת למנוע מלחמות ודיכוי כתוצאה מהמאבק על המקורות. בשום מקום בכתבי מרקס, אנגלס, לנין או טרוצקי, לא ניתן למצוא את הרעיון של סוציאליזם בארץ אחת. רעיון זה מוצג כמרקסיזם רק על ידי הסטלניזם המסלפים את המרקסיזם. לא היה גורם שהזיק לתנועת הפועלים ולרעיונות הסוציאליזם כפי שהזיק סטלין והמפלגות הקומוניסטיות עליהם הוא השתלט ואשר הפכו לזרוע מדיניות החוץ של הבירוקרטיה הסטלנסיטת. הייתה זו מדיניות קונטר מהפכנית אותה הם הציגו כרעיונות של מרקס ולנין.. מעמד הפועלים הצליח עד כה לעשות מהפכה רק בארץ אחת-המהפכה הרוסית של 1917. מהפכה זו השליכה את הכבלים של 1000 שנות המשטר הפיאודלי הצארי ברוסיה. אולם לנין מעולם לא חשב שהמהפכה תבנה סוציאליזם ברוסיה במנותק מהמהפכה הסוציאליסטית העולמית. הרעיון שניתן לבנות סוציאליזם בארץ אחת הוא פשוט אוטופיה לאומנית ריאקציונית, שכן סוציאליזם אינו חלוקה יותר שווה של העוני כאשר יש בירוקרטים הדואגים לחלוקה זו, ולכן גם שמים בכיסיהם, אלא ייצור מפותח מאוד שייתכן רק על בסיס של המקורות הקיימים כיום בעולם כולו או לפחות ברובו. לא רק זאת אלא מהפכה מבודדת תוכה מוקדם או מאוחר על ידי כוחות הקפיטליזם. על כן המהפכה של הפועלים גם אם היא פורצת בארץ אחת חייבת להתפשט לעולם כולו, אחרת תיכשל. כתוצאה מהבידוד של המהפכה הבולשביקית, מלחמת האזרחים וההתקפה של 21 מדינות זרות, המהפכה הגיעה למצב נואש. ללא עזרה ממהפכות מנצחות ובמיוחד מאירופה היא לא יכלה להחזיק מעמד, ואכן היא התנוונה והביאה לעליית סטלין והבירוקרטיה שלו שאימצה את הרעיון הלאומני שניתן לבנות סוציאליזם בארץ אחת. ההיסטוריה הוכיחה את צדקת הניתוח המרקסיסטי כאשר אותה בירוקרטיה חנקה את הכלכלה הסובייטית החל משנות השבעים והביאה לקריסת ברית המועצות. כיום אין בברית המועצות לשעבר לא סוציאליזם ולא ארץ אחת הודות לבירוקרטים מושחתים אלו שכוננו מששטר דמים דיקטטורי של שכבה פרזיטית. עד לדצמבר 1924 אפילו סטלין לא העז לדבר על בניית סוציאליזם בארץ אחת. עבור הבולשביקים שקיבלו את מרקס ברצינות היה ברור שהמהפכה ברוסיה היא רק קטע במהפכה העולמית של מעמד הפועלים וכי כל אפשרות התקדמותה אל הסוציאליזם ואף קיומה מותנת במהפכה בארצות מפותחות יותר במערב. ב7 למרס 1918 לנין סיכם את המצב בדברים אלו:" מנקודת מבט של ההסיטוריה העולמית, אין שום סיכוי לנצחון המהפכה שלנו אם תישאר מבודדת. אם לא תקומנה תנועות מהפכניות מנצחות בארצות אחרות. כאשר המפלגה הבולשביקית לקחה על עצמה את הג'וב של הנהגת מהפכה, היא עשתה זאת מתוך אמונה שלמה כי המהפכה מתפתחת ומבשילה גם במדינות אחרות, ובסופו של דבר לא חשוב מה תהיינה הבעיות הקשות שמתקל בהן, המהפכה הסוציאליסטית העולמית תבוא לעזרתנו" (כל כתבי לנין כרך 27 עמ' 93 באנגלית) ב8 למרס כתב לנין: " הקונגרס מכריז כי נצחון המהפכה ברוסיה יתכן רק אם הפיכתה למהפכת פועלים עולמית" ( כרך 27 עמ' 119) וביכולתי להביא עוד עשרות ציטטות דומות. With the prospect of world revolution so close at hand in the early part of the 20th Century, communists, socialists and workers' movements in general were dominated by a feeling of overwhelming optimism, which in the end proved to be quite premature. The European revolutions were crushed one by one, until eventually the Russian revolutionaries found themselves to be the only survivors. Since they had been relying on the idea that an underdeveloped and agrarian country like Russia would be able to build socialism with help from successful revolutionary governments in the more industrialized parts of Europe, they found themselves in a crisis once it became clear that no such help would arrive. Thus was born the theory of Socialism in one country, a thesis put forth by Stalin in 1924 and further supported by Bukharin. In his 1915 article "On the Slogan for a United States of Europe", Lenin stated the following: "...Uneven economic and political development is an absolute law of capitalism. Hence, the victory of socialism is possible first in several or even in one capitalist country taken separately. ...". After Lenin's death, Stalin used this quote to argue that Lenin shared his view of Socialism in one country -- though Lenin's statement as seen above is rather vague. Stalin's position gained an apparent confirmation from failed attempts of proletarian revolutions in other countries, such as Germany and Hungary, and might also have justified changing the focus of Stalin's external policy from the Third International to tradeoffs with capitalist states. In the first edition of the book Osnovy Leninizma (Foundations of Leninism, 1924), Stalin put it that Leninism is Marxism of the era of imperialism and the proletarian revolution. Stalin was still a follower of Lenin's idea that revolution in one country is insufficient. However, by the end of the same year, in the second edition of the book, his position started to turn into the opposite direction: "...proletariat can and must build the socialist society in one country". In April 1925 Bukharin elaborated the issue in his brochure Can We Build Socialism in One Country in the Absence of the Victory of the West-European Proletariat? The position was finalized as the state policy after Stalin's January 1926 article On the Issues of Leninism . גם באתר MARXIST ARCHIVE INTERNET שכלל אינו שייך לנו אנו מוצאים: Stalinist theory stipulated that a socialist society could be achieved inside a single country. Later, when it was incorporated into the program and tactics of the Comintern, it became the justification for the domination of Russia in the proletarian revolution: claiming that the Soviet Union was the leader of the International proletariat. Further Reading: Russian critiques of this theory: Vladimir Lenin, Question on