אנונימיתתתת1
New member
משתפת
הזמן פשוט טס. ואני מסתכלת לאחור ונזכרת לא רק בתקופות הטובות שהיו לי אלא גם ברעות המשקל זו הבעיה הכי גדולה שלי..או לפחות ככה זה מרגיש. אני מטר 68 ושוקלת 72. אני מרגישה שמנה ומכוערת ואני שונאת את עצמי ככה הכל קורה פשוט מהר מידי. הייתי בקבוצה הרזייה מסויימת במשך שנה- מפסח 2008 עד פסח 2009 והורדתי שמונה קילו. הפסח האחרון שבר אותי והעליתי הכל ועכשיו? אני שוב שמנה ואני שוב מכוערת....כנראה שאנ'לא אהיה מרוצה מעצמי אף פעם-כי גם כשהורדתי שמונה קילו עדיין הרגשתי שמנה ומכוערת. אבל פחות. בתקופת הרזון שלי עלה הביטחון העצמי שלי וכשבא החבר הראשון אחרי מליוני מחזרים באו גם בנות. על זה אני ארחיב אחר כך. הרגע אמא התקשרה ודיברה איתי הייתי מאוד מזוייפת ומאושרת בשיחה אבל אחרי 4 דקות (היא התקשרה מטלפון ציבורי שיחה של 4 דקות) סיימנו לדבר ועכשיו אני בוכה. עוברים עליי יותר מידי דברים...לא כאלה רציניים, החיים שלי מאוד טובים ברוך ה' אבל בכל זאת...אני רוצה להתפרק. קצת היכרות כללית- אני בת 18...התגייסתי לפני שלושה חודשים לתפקיד מסויים שאני לא אפרט עליו כי פשוט לא בא לי. אני מרוצה מהשירות שלי.....שוב שיקרתי. אני שקר אחד גדול. איזה מרוצה? זה לא מה שרציתי...הלכתי לזה כי זו הדרך הקלה ולא רציתי להיות קרבית ולשרת שלוש שנים ולהזיע ושיהיה לי קשה ואני לא אבלוט כמו שבלטתי בתפקיד הנוכחי. ואני יאכל את עצמי על זה עוד הרבה המורה שלי לתנ''ך אמר לי פעם: את מעדיפה להיות ראש לזאבים במקום זנב לאריות. ממש כעסתי עליו חתיכת דפוק! אמרתי לכולם על זה וכולם תמכו ואמרו שאם הייתי רוצה להיות בכיתה עיונית (כי בחרתי להיות במגמה שנחשבת ירודה יותר...גם זה משהו שלא באמת רציתי אלא כי אחי עשה את זה. יאי עוד שקר לאוסף) הייתי בוודאות המצטיינת גם שם והסכמתי איתם במעין הינהון ראש...תחשבו שאני מוצלחת זה נוח לי. אמא שלי ואבא שלי הזבל הזה גרושים ואני לא בקשר איתו...אולי אני ארחיב על זה גם יותר מאוחר, כרגע לא מתחשק לי. אמא שלי עבדה בתור מורה 12 שנה וצברה שני שבתונים כדי שאני אסיים בית ספר והיא תהיה כאן לתמוך בי- עכשיו שסיימתי 12 שנה בהצטיינות יתרה היא טסה עם אחי שהשתחרר מהצבא- היה קרבי ומצטיין..כן הוא מעין אח מושלם. כמעט מושלם...חוץ מכמה הטרדות מיניות שעברתי על ידו שהייתי קטנה בכל מקרה, היא טסה אליו לסין ואני שמחה בשבילה. היא עבדה קשה ולבד גידלה אותנו והכי מגיע לה! אישה מדהימה. אחי היה בהודו כמה חודשים. חזר. עבד וטס שוב לסין...הוא לוקח את החיים בכיף, הוא גם מצטיין ונראה מעולה וכולן רוצות אותו ואמא הרבה יותר מתחברת אליו. אבל זה מקובל עליי. הפנמתי את זה כבר. בכל מקרה, הם עכשיו בסין יחד ואני בסדר עם זה.....ממילא התרחקתי מאמא מאוד בזמן האחרון- הדיאטה שעשיתי השפיעה עליי מאוד ושינתה את האופי שלי- נהייתי מחננה סגורה לבנאדם פתוח- וכולם אהבו את השינוי והמחמאות באו מכל צד ומכל כיוון...אם זה באה ההתרחקות מאמא שלא אהבה את השינוי. אני לא יודעת מה דעתי על עצמי....הייתי מסונוורת מהמחמאות ובכללי נראה לי שיותר טוב לי ככה. השינוי היה מדהים.....מילדה שלובשת סחבות על הגוף שלה וכל היום חורשת ולומדת ומאוד סגורה ולא מחבקת ולא מנשקת ומדברת רק עם אמא על מה שבלב נהייתי בדיוק ההפך, רזיתי, לבשתי צמוד, חיבקתי כל דבר, צחקתי המון, נהייתי מסמר החבורה, אנשים שמו לב אליי, הלימודים עדיין היו חשובים אבל למדתי לשלב אותם עם עוד דברים בחיי.....התחלתי לצאת למסיבות ואומנם קצת ויתרתי על הייחודיות שהייתה בי לפני- שהיו לי עקרונות שלא ויתרתי עליהם בשום מצב אבל בכלליות נראה היה לי שטוב לי כמו שאני. כמו שאמרתי מקודם, בתקופת הרזון באו מלא מחזרים ואני הרגשתי מחוזרת מכל כיוון לראשונה בחיי....למרות הכול לא הרגשתי אהבה אמיתית לאפ'חד מהם- ועמדתי על שלי לא נישקתי אפ'חד כי רציתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה מיוחדת, כן תלמידת י''א שלא התנשקה בחייה.....יש גם דברים כאלה. הרגשתי צורך קטן, לא מוגזם מידי להתעלל בכל הגברים המגעילים האלה- עכשיו שאני רזה ומשקיעה בעצמי אתם באים? ה8 קילו פחות זה מה שגורם לכם לאהוב אותי? לא זרמתי עם אפ'חד מהם...שיחקתי בהם אפשר לומר. גרמתי להם להרגיש שיש משהו אבל לא באמת התכוונתי שמשהו יקרה. מגיע להם לא? החבר הראשון שלי הוא באמת מדהים....הכרתי אותו דרך חברה- הוא ראה תמונה שלי במסנגר שלה וביקש להכיר- הוא בחור טוב מבית טוב ואחרי שני מפגשים שהיו סבבה...הוא נישק אותי. אני לא יכולה לומר שנהניתי מזה יותר מידי...זה לא כמו שדמיינתי אבל אחרי שיחה עם חברה טובה הבנתי שככה זה בהתחלה-עד שמתרגלים. אז ניסיתי להרגיל את עצמי. אוי כמה שזה מסתבך. לא הרבה זמן אחרי הנשיקה...היינו במסיבה ושם חגגתי והתנשקתי עם חברה שלי-החברה הכי טובה (באישור של החבר). משם אין כבר גבולות. אני עושה הפסקת בכי קצרה וחוזרת לכתוב.... הדמעות זולגות לי על הלחי ונוגעות בשפתיים..השפתיים שעברו כל כך הרבה מאז. מהחבר נפרדתי יום לפני המסע לפולין אני לא מלכלכת עליו לרגע- הוא היה מדהים אבל לא אהבתי אותו באמת...אני בכל זאת שמחה שהנשיקה הראשונה הייתה איתו, בחור איכותי. הבנתי שזה לא בשבילי...גברים יחכו לי, עכשיו בא לי לנסות משהו אחר. במסע לפולין פגשתי את החברה הראשונה שלי. אני אנונימית כאן ולכן אני יכולה לוותר על הצניעות....יש בי משהו מיוחד- מאז שרזיתי כאילו יצא ממני קסם כזה, וכל אחד שהייתי איתה אמרה לי את זה במילים האלה: "******** יש בך מין קסם כזה...שגורם לכולן להיות אובססיביות כלפייך" לזכותי יאמר שזה נכון, זה הוכיח את עצמו...אני משתדלת לא לפקפק בזה- אומנם זה יוצר לי המון בעיות אבל זה רק בטווח הארוך......כי הרי לבינתיים זה כיף- מי לא אוהב את ההרגשה הזאת שמישהו אחר אובסיסיבי ומתלהב ממך? אני לא רוצה לדבר על החברה הזו מפולין...היינו זוג לתקופה קצרה וזה נגמר..אחריה הבנתי שיש לי כוח עצום..."הצלחתי" לגרום לבחורה הכי מקובלת בשכבה, דוסית לייט שכזאת לאהוב אותי ולרצות אותי...כנראה שאין דבר שאני לא יכולה להשיג. הכוח הזה הוא דבר רע...אני לא רוצה לפרט כאן מה עבר עליי מאז..בכלליות, הרבה בנות התאהבו בי, לא. התאהבו זה לא נכון. ונראה לי שזה חלק ממה שגרם לי להגיע למצב שאני נמצאת בו היום.. הבנות תמיד אובסיסיביות אליי ואני מתמסרת אליהן והן מדברות רק איתי, ואומרות לי שרק אני חשובה להן ושזה ימשך לתמיד וכל היום טלפונים ושיחות ומילות אהבה ורצון לקרבה ו..ו.. ועוד ועוד ועוד.....וזה תמיד נגמר איכשהו אחרי תקופה של חודשיים. אין לי כוחות להקליד עוד בנושא הזה.....זה לא יהיה ברור למי שלא רואה את זה בעיניים שלו עצמו. כשאני כותבת על "המצב שלי היום" אני מתכוונתמבצ שבו אני יושבת בבית לבד, אוכלת כמו פרה, בוכה ומסננת את כל מי שמתקשר אליי (חברות טובות, שני מחזרים וכמה מחזרות.....) מוזר שלמרות שאני שמנה ומכוערת עדיין מתחילים איתי:-\ כנראה הם לא שמים לב לשומן.....מצטערת. עד שאני לא מרזה אני לא אהיה איתכם. אני רוצה קודם לדאוג לעצמי..אז תסלחו לי על הסינון...אבל אתם מוזמנים להמשיך להתקשר. כרגע מישהי נדלקה עליי ואני איתה ביחד..מה זה ביחד? יש לה חבר. אני בנאדם חרא- זה לא מפריע לי....אבל לה זה מפריע אז אמרתי לה בואי נפסיק אני אשאר חברה טובה שלך בלי שום קטע מיני! היא אומרת שהיא לא מסוגלת היא רוצה איתי יותר מזה. מה לעשות? בינתיים אני זורמת איתה עד שמשהו ישתנה כמו שתמיד קורה לי- זה תמיד בוער בהתחלה ואחר כך נעלם כאילו לא היה. נחכה שזה יקרה...אין משהו אחר לעשות
הזמן פשוט טס. ואני מסתכלת לאחור ונזכרת לא רק בתקופות הטובות שהיו לי אלא גם ברעות המשקל זו הבעיה הכי גדולה שלי..או לפחות ככה זה מרגיש. אני מטר 68 ושוקלת 72. אני מרגישה שמנה ומכוערת ואני שונאת את עצמי ככה הכל קורה פשוט מהר מידי. הייתי בקבוצה הרזייה מסויימת במשך שנה- מפסח 2008 עד פסח 2009 והורדתי שמונה קילו. הפסח האחרון שבר אותי והעליתי הכל ועכשיו? אני שוב שמנה ואני שוב מכוערת....כנראה שאנ'לא אהיה מרוצה מעצמי אף פעם-כי גם כשהורדתי שמונה קילו עדיין הרגשתי שמנה ומכוערת. אבל פחות. בתקופת הרזון שלי עלה הביטחון העצמי שלי וכשבא החבר הראשון אחרי מליוני מחזרים באו גם בנות. על זה אני ארחיב אחר כך. הרגע אמא התקשרה ודיברה איתי הייתי מאוד מזוייפת ומאושרת בשיחה אבל אחרי 4 דקות (היא התקשרה מטלפון ציבורי שיחה של 4 דקות) סיימנו לדבר ועכשיו אני בוכה. עוברים עליי יותר מידי דברים...לא כאלה רציניים, החיים שלי מאוד טובים ברוך ה' אבל בכל זאת...אני רוצה להתפרק. קצת היכרות כללית- אני בת 18...התגייסתי לפני שלושה חודשים לתפקיד מסויים שאני לא אפרט עליו כי פשוט לא בא לי. אני מרוצה מהשירות שלי.....שוב שיקרתי. אני שקר אחד גדול. איזה מרוצה? זה לא מה שרציתי...הלכתי לזה כי זו הדרך הקלה ולא רציתי להיות קרבית ולשרת שלוש שנים ולהזיע ושיהיה לי קשה ואני לא אבלוט כמו שבלטתי בתפקיד הנוכחי. ואני יאכל את עצמי על זה עוד הרבה המורה שלי לתנ''ך אמר לי פעם: את מעדיפה להיות ראש לזאבים במקום זנב לאריות. ממש כעסתי עליו חתיכת דפוק! אמרתי לכולם על זה וכולם תמכו ואמרו שאם הייתי רוצה להיות בכיתה עיונית (כי בחרתי להיות במגמה שנחשבת ירודה יותר...גם זה משהו שלא באמת רציתי אלא כי אחי עשה את זה. יאי עוד שקר לאוסף) הייתי בוודאות המצטיינת גם שם והסכמתי איתם במעין הינהון ראש...תחשבו שאני מוצלחת זה נוח לי. אמא שלי ואבא שלי הזבל הזה גרושים ואני לא בקשר איתו...אולי אני ארחיב על זה גם יותר מאוחר, כרגע לא מתחשק לי. אמא שלי עבדה בתור מורה 12 שנה וצברה שני שבתונים כדי שאני אסיים בית ספר והיא תהיה כאן לתמוך בי- עכשיו שסיימתי 12 שנה בהצטיינות יתרה היא טסה עם אחי שהשתחרר מהצבא- היה קרבי ומצטיין..כן הוא מעין אח מושלם. כמעט מושלם...חוץ מכמה הטרדות מיניות שעברתי על ידו שהייתי קטנה בכל מקרה, היא טסה אליו לסין ואני שמחה בשבילה. היא עבדה קשה ולבד גידלה אותנו והכי מגיע לה! אישה מדהימה. אחי היה בהודו כמה חודשים. חזר. עבד וטס שוב לסין...הוא לוקח את החיים בכיף, הוא גם מצטיין ונראה מעולה וכולן רוצות אותו ואמא הרבה יותר מתחברת אליו. אבל זה מקובל עליי. הפנמתי את זה כבר. בכל מקרה, הם עכשיו בסין יחד ואני בסדר עם זה.....ממילא התרחקתי מאמא מאוד בזמן האחרון- הדיאטה שעשיתי השפיעה עליי מאוד ושינתה את האופי שלי- נהייתי מחננה סגורה לבנאדם פתוח- וכולם אהבו את השינוי והמחמאות באו מכל צד ומכל כיוון...אם זה באה ההתרחקות מאמא שלא אהבה את השינוי. אני לא יודעת מה דעתי על עצמי....הייתי מסונוורת מהמחמאות ובכללי נראה לי שיותר טוב לי ככה. השינוי היה מדהים.....מילדה שלובשת סחבות על הגוף שלה וכל היום חורשת ולומדת ומאוד סגורה ולא מחבקת ולא מנשקת ומדברת רק עם אמא על מה שבלב נהייתי בדיוק ההפך, רזיתי, לבשתי צמוד, חיבקתי כל דבר, צחקתי המון, נהייתי מסמר החבורה, אנשים שמו לב אליי, הלימודים עדיין היו חשובים אבל למדתי לשלב אותם עם עוד דברים בחיי.....התחלתי לצאת למסיבות ואומנם קצת ויתרתי על הייחודיות שהייתה בי לפני- שהיו לי עקרונות שלא ויתרתי עליהם בשום מצב אבל בכלליות נראה היה לי שטוב לי כמו שאני. כמו שאמרתי מקודם, בתקופת הרזון באו מלא מחזרים ואני הרגשתי מחוזרת מכל כיוון לראשונה בחיי....למרות הכול לא הרגשתי אהבה אמיתית לאפ'חד מהם- ועמדתי על שלי לא נישקתי אפ'חד כי רציתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה מיוחדת, כן תלמידת י''א שלא התנשקה בחייה.....יש גם דברים כאלה. הרגשתי צורך קטן, לא מוגזם מידי להתעלל בכל הגברים המגעילים האלה- עכשיו שאני רזה ומשקיעה בעצמי אתם באים? ה8 קילו פחות זה מה שגורם לכם לאהוב אותי? לא זרמתי עם אפ'חד מהם...שיחקתי בהם אפשר לומר. גרמתי להם להרגיש שיש משהו אבל לא באמת התכוונתי שמשהו יקרה. מגיע להם לא? החבר הראשון שלי הוא באמת מדהים....הכרתי אותו דרך חברה- הוא ראה תמונה שלי במסנגר שלה וביקש להכיר- הוא בחור טוב מבית טוב ואחרי שני מפגשים שהיו סבבה...הוא נישק אותי. אני לא יכולה לומר שנהניתי מזה יותר מידי...זה לא כמו שדמיינתי אבל אחרי שיחה עם חברה טובה הבנתי שככה זה בהתחלה-עד שמתרגלים. אז ניסיתי להרגיל את עצמי. אוי כמה שזה מסתבך. לא הרבה זמן אחרי הנשיקה...היינו במסיבה ושם חגגתי והתנשקתי עם חברה שלי-החברה הכי טובה (באישור של החבר). משם אין כבר גבולות. אני עושה הפסקת בכי קצרה וחוזרת לכתוב.... הדמעות זולגות לי על הלחי ונוגעות בשפתיים..השפתיים שעברו כל כך הרבה מאז. מהחבר נפרדתי יום לפני המסע לפולין אני לא מלכלכת עליו לרגע- הוא היה מדהים אבל לא אהבתי אותו באמת...אני בכל זאת שמחה שהנשיקה הראשונה הייתה איתו, בחור איכותי. הבנתי שזה לא בשבילי...גברים יחכו לי, עכשיו בא לי לנסות משהו אחר. במסע לפולין פגשתי את החברה הראשונה שלי. אני אנונימית כאן ולכן אני יכולה לוותר על הצניעות....יש בי משהו מיוחד- מאז שרזיתי כאילו יצא ממני קסם כזה, וכל אחד שהייתי איתה אמרה לי את זה במילים האלה: "******** יש בך מין קסם כזה...שגורם לכולן להיות אובססיביות כלפייך" לזכותי יאמר שזה נכון, זה הוכיח את עצמו...אני משתדלת לא לפקפק בזה- אומנם זה יוצר לי המון בעיות אבל זה רק בטווח הארוך......כי הרי לבינתיים זה כיף- מי לא אוהב את ההרגשה הזאת שמישהו אחר אובסיסיבי ומתלהב ממך? אני לא רוצה לדבר על החברה הזו מפולין...היינו זוג לתקופה קצרה וזה נגמר..אחריה הבנתי שיש לי כוח עצום..."הצלחתי" לגרום לבחורה הכי מקובלת בשכבה, דוסית לייט שכזאת לאהוב אותי ולרצות אותי...כנראה שאין דבר שאני לא יכולה להשיג. הכוח הזה הוא דבר רע...אני לא רוצה לפרט כאן מה עבר עליי מאז..בכלליות, הרבה בנות התאהבו בי, לא. התאהבו זה לא נכון. ונראה לי שזה חלק ממה שגרם לי להגיע למצב שאני נמצאת בו היום.. הבנות תמיד אובסיסיביות אליי ואני מתמסרת אליהן והן מדברות רק איתי, ואומרות לי שרק אני חשובה להן ושזה ימשך לתמיד וכל היום טלפונים ושיחות ומילות אהבה ורצון לקרבה ו..ו.. ועוד ועוד ועוד.....וזה תמיד נגמר איכשהו אחרי תקופה של חודשיים. אין לי כוחות להקליד עוד בנושא הזה.....זה לא יהיה ברור למי שלא רואה את זה בעיניים שלו עצמו. כשאני כותבת על "המצב שלי היום" אני מתכוונתמבצ שבו אני יושבת בבית לבד, אוכלת כמו פרה, בוכה ומסננת את כל מי שמתקשר אליי (חברות טובות, שני מחזרים וכמה מחזרות.....) מוזר שלמרות שאני שמנה ומכוערת עדיין מתחילים איתי:-\ כנראה הם לא שמים לב לשומן.....מצטערת. עד שאני לא מרזה אני לא אהיה איתכם. אני רוצה קודם לדאוג לעצמי..אז תסלחו לי על הסינון...אבל אתם מוזמנים להמשיך להתקשר. כרגע מישהי נדלקה עליי ואני איתה ביחד..מה זה ביחד? יש לה חבר. אני בנאדם חרא- זה לא מפריע לי....אבל לה זה מפריע אז אמרתי לה בואי נפסיק אני אשאר חברה טובה שלך בלי שום קטע מיני! היא אומרת שהיא לא מסוגלת היא רוצה איתי יותר מזה. מה לעשות? בינתיים אני זורמת איתה עד שמשהו ישתנה כמו שתמיד קורה לי- זה תמיד בוער בהתחלה ואחר כך נעלם כאילו לא היה. נחכה שזה יקרה...אין משהו אחר לעשות