מתגעגעת לאימא

[Chavochka]

שוב תודה ועדכון

ובכן, תודה רבה למירי ול-mother cat על המילים החמות. אני משתדלת לעמוד בציפיות. כנשנכסתי למשפחה המוכרבת ידעתי שאני לא אהיה אימא של סינדרלה, ואשתדל לא לתת לילדים טעם מר ממני.

שלושת הימים האחרונים היו קצת יותר טובים. גם בילינו בחברת ילדים רבים אחרים, ודווקא הופתענו לראות אותה חייכנית. כמובן שעדיין היו התקפי בכי שלא ידענו איך להתמודד איתם, אבל כן מצאתי יותר זמן לחבק ולאהוב ולתכרבל ברגעים שקטים אחרים. נדמה שהיא מאוד אהבה את זה.
בנוגע לפינוק - בילינו את החג בבית עם הרבה ילדים אחרים, ואחד ההורים (מדריך הורים) אמר שאכן הילדים מפונקים מעט, והגישה אליהם לא פשוטה בכלל, וגם המליץ למצוא עזרה מקצועית.
אני ובעלי אכן שוקלים זאת.

רציתי להודות לכם על הפרספקטיבה האחרת. אין לי אחים קטנים, ואף פעם לא ביליתי זמן עם ילדים. לכן לא היה לי מושג מה לחפש ואיך להבין אותה. עכשיו קצת יותר קל לי. והעבודה הקשה רק מתחילה, לפחות אני פחות מיואשת.

שיהיה חג שמח, שקט ורגוע.

 

[מנסה ומתנסה]

שמחה מאוד לשמוע על שיפור ולמידה...

זה לא פשוט לשנות, ונשמע שאתם בכיוון הנכון.
אל תתני לאנשים (גם לא "מדריכי הורים") להסיט אותך
מהכיוון שבחרת. אדם שטוען "שהילדים מפונקים והגישה
אליהם לא פשוטה" הוא בכיוון שגוי לגמרי (!) -
כפי שנוכחת בעצמך, להטיל אחריות על הילדים לגבי
איך הם מרגישים ואיך אתם מרגישים איתם זה לגמרי מפוספס.
בהצלחה
וחג שמח

 

[גלים גלים]

כל הכבוד על המאמץ

איזה יופי שאת מוצאת בעצמך את הלב לתת לה את החיבוקים והכרבולים. מי שמרגיש אהוב, מתנהג הרבה יותר טוב ומוכן להתאמץ יותר.

ההצעה להכנס לפורום הורים זו הצעה מעולה. לי זה נותן המון, מראה לי איזו התנהגות שמחרפנת אותי היא התנהגות נפוצה, איך אנשים אחרים מתמודדים ומגיבים ובכלל איך הם רואים את אותה התנהגות. אני לומדת המון ככה.
ילדים בוחנים את הוריהם. נקודה. ובמיוחד ילדים במשפחות גרושות.
בתי אמרה לי אחרי הגירושין (היתה בגיל 5) "אני קצת יותר אוהבת את אבא" -היא רצתה לראות איך אגיב. ותמיד תמיד התשובה היתה קבלה של הרגש שלה: פשוט אמרתי לה, זה בסדר. ברור שאת אוהבת את אבא, גם אני אוהבת את אבא שלי

ואהבה זה לא כוס חלב, לא צריך למדוד את זה כל הזמן. מספיק שזה שם. ברגע שזה התבסס בראש שלה, הפלא ופלא ההערות האלה נפסקו. היא הבינה שמותר לה לאהוב את אבא שלה גם בנוכחותי ולא היתה צריכה להגיד את זה ככה כדי לבחון אותי.
אולי את גם יכולה להגיד לה "גם אני אוהבת את אמא שלי

, אני יודעת שאת מתגעגעת לאמא שלך (חיבוק, ליטוף)". אחרי שנותנים מקום לרגש, הרבה פעמים הרבה יותר קל לילדים להתמודד איתו.

דבר אחרון: כמובן ,ילדה בת 5 לא יודעת להסביר "למה היא מתנהגת ככה" (אבא שלי שאל אותי למה את מתנהגת ככה כשהייתי ילדה..ולא היה לי מושג מה לענות) וגם לא יודעת להסביר מה היא רוצה. היא רוצה ..להרגיש טוב. מה שצריך כדי להרגיש טוב יכול להיות המון דברים שונים. בכי טוב ומשחרר. זמן שקט בלי שיציעו לה הצעות. לפעמים כל מה שחסר זה משהו בבטן. או חיבוק. ולפעמים הקשבה. ולפעמים הכי עוזר זו אמירה, אני הולכת לעשות X (לרחוץ כלים...להכין רוטב לפסטה..להשקות את העציצים) רוצה לבוא איתי? אני ממש צריכה עזרה!

בהצלחה

 

[חמדת35]

לילדה קשה מאד

בלי קשר למידת הנוקשות לשכם או של אמא שלה.
אני מתקשה לדמיין את עצמי רחוקה מבתי למשך ימים אחדים. אני בטוחה שגם לה יהיה קשה. כשהיא הולכת לישון אצל אחותי וילדיה ללילה אחד, לבקשתה המפורשת, היא מאד מתגעגעת. ויש רגעים שבהם היא עצובה. בעיקר בלילה.

בגדול לדעתי המפתח עם ילדים, גם מפונקים מאד, הוא לתת לגיטימציה לרגשות שלהם, ואפילו להרגיש אמפטיה. "זה באמת קשה כשמתגעגעים לאמא ולהיות רחוק מאמא, אבל היום את נמצאת כאן וביחד נשתדל להנות עד כמה שאנחנו יכולים".

בנוסף קשה לצפות מילדה בגילה לדעת מה היא רוצה או מה באמת יעשה לה טוב. גם אני נופלת הרבה בנקודה הזו: הילדה מדברת כל כך יפה, היא כל כך בוגרת בדרך כלל - למה קשה לה לומר מה היא בדיוק רוצה לעשות כשמשעמם לה, או איזה דבר כיפי היא רוצה. אז מציעים לה: ולא במילים "רוצה..." אלא "בואי נשחק ב..."

ולבעלך תגידי - שקשה להיות הורה לבת חמש. ושקשה להיות בת חמש. שהגעגועים לאמא לא קשורים אליו, הוא האבא, הוא לא אמור להיות תחליף לאמא, והאמא היא לא תחליף לו.