מתחת לעץ הלימון הצהוב

[ליפא העגלון]

מתחת לעץ הלימון הצהוב

פרק ראשון-מימי "קריאה אחרונה לטסים בטיסה 433 לאמסטרדם.נא לסור בדחיפות לשער 34" קרא הכרוז בכדי לזרז את האנשים האמורים לטוס באותה טיסה ועדיין לא הגיעו אל כבש המטוס.קולו הבוקע מין הרמקולים נשמע בכל רחבי אולם הנוסעים בנמל התעופה בן גוריון הומה אנשים בשעה מוקדמת של הבוקר..משפחות וזוגות הסתובבו בין החנויות והדוכנים הפזורים ברחבי האולם הגדול.תור גדול במיוחד השתרך ליד חנויות החשמל והאלקטרוניקה בהם הוצעו למכירה טלויזיות ומיני מוצרים במחירים מוזלים. ליד הקופות החל להיווצר לחץ ובלגן גדול של קונים המבקשים לעקוף את התור על מנת להגיע בזמן לטיסתם אחרי שהתעכבו יתר על המידה ועכשיו התבקשו להגיעב בדחיפות לשער העליה למטוס. השוטרים והמאבטחים שהוזעקו למקום נאלצו להפריד בין הממהרים חסרי הסבלנותלאלה שעמדו בתור וסירבו לוותר על תורם. באזור השטח המותר לעישון קמה ממושבה מהספסל המרופד נערה יפת מראה,כאילו ההמולה והרעש מסביב לא שייך לה ואינו מעניינה כלל.נערה בעלת גוף תמיר וחטוב,שיער מתותל ושופע בצבע השחור שהסתלסל לאורך גבה,עיניי שקד שהבליטו יותר את פניה הנאות במין גוון אקזוטי כאילו שפסל עמל על צורתו בשעה שעירבב את החום השחור והלבן ויצר את הצבע המיוחד שהיה לנערה שמשכה את מבטי הסובבים.לקחה שאיפה ארוכה מהסיגריה כמו נידון למוות שמעשן את הסיגריה האחרונה שאיפה ארוכה לפני שהשליכה את הפילטר אל המאפרה הגדולה והעמוסה בבדלי סיגריות.קופסה שלמה חיסלה בשעה האחרונה ומיהרה אל כיוון שערי העלייה למטוס,פילסה לעצמה דרך בין האנשים אל שער 34. שם המתין האוטובוס לאחרוני המאחרים על מנת לאוספם אל המטוס שכבר חימם את מנועיו על מסלול ההמראה והתכונן לטיסה. מטוס הבואינג 737 חדיש של חברת התעופה K.L.M החברה המלכותית של הולנד.ארבעת מנועיו יצרו רעש חזק ומחריש אוזניים,דיילות נאות עמדו ליד המטוס ברוח הקרירה של דמדומיי הבוקר וכיוונו את המאחרים בזירוז ובכעס קטן שהסתרר מאחורי חיוכן המלאכותי לעבר כניסת המטוס.בקצה המדרגות בכניסה אל המטוס חיכו הדיילים הראשיים שכיוונו את הנוסעים אל מושביהם. "שורה 16 כיסא C" אמרה הדיילת בנימוס וחיוך תוך כדי הצבעה קדימה בידה אל פנים המטוס שכבר התמלא בנוסעים היושבים ומבטי כולם הופנו אל הנערה הנוסעת האחרונה שזה עתה עלתה למטוס. התרגשות גדולה אחזה במימי כשסוף סוף כבר היתה במטוס האמור לקחת אותה לדרך חדשה בדיוק כמו בצעדים האחרים שעשתה בעבר הלא רחוק מאז אותו היום בו ברחה מביתה.גם הפעם היתה נחושה בדעתהובעקשנותה להצליח ובגדול,לשנות את חייה מקצה לקצה. המשך יבוא בינתיים שבת שלום למי שהיה לו את הסבלנות. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

מתחת לעץ הלימון הצהוב-המשך

המשך פרק א´ למרות גילה הצעיר,השנה האחרונה שעברה עליה היתה רצופה שינויים ותהפוכות. מילדה קטנה שגדלה בבית חרדי שם היה עליה לנהוג לפי הכללים הנוקשים של החברה החרדית שלא תמיד מצא חן בעינייה הפכה לנערה עצמאית המחליטה לגבי עצמה ועושה כל מה שבא לה. את כל ילדותה חיה והעבירה בנתיבות,עיירה קטנה בדרום הארץ מוכת אבטלה בה התערבבו וגרו זה לצד זה עולים וותיקים ממדינות צפון אפריקה עם עולים חדשים מרוסיה שלא תמיד קיבלו אלו את אלו.חילוניים לצד דתיים וחרדים חיו בסמיכות תוך המצב שכל חלק מסתגר בתוך עצמו וחי ברבעים נפרדים.הצעירים שבהם ניצלו כל הזדמנות על מנת לברוח מן העיירה המשעממת בה נולדו וגדלו אל כיוון מרכז הארץ כדי ללמוד לעבוד ולמצוא עתיד טוב יותר.רק קברו של הצדיק הבבא סאלי וכמה מקובלים משכו אל העיירה מבקרים שנהרו אליה מכל קצוות הארץ. אחד המקובלים היה אביה של מימי הרב משה בר-טוב ששמו הלך לפניו והתפרסם בכל הארץ בזכות רוח הקודש ששרתה עליו "מחולל הניסים מנתיבות" המרפא אנשים שחלו במחלות קשות,נשים עקרות קיבלו ממנו ברכה וילדו באותה שנה,בירך רווקים ורווקות שבמשך השנים התקשו למצוא את בני זוגם התברכו, נישאו והקימו משפחות.בעלי עסקים הגיעו אליו כדי להתייעץ ולקבל ברכה בכל עיסקה חדשה שעמדו לבצע. ביתה של מימי המה אנשים במשך כל ימיי השבוע חוץ מיום השבת זה לצד זה הצטופפו בחדר ההמתנה המאולתר והקטן אנשיי בוהמה סלברטי,חילוניים,דתיים ופשוטי העם שהגיעו כולם כדי להיכנס אל המקובל אשר הקשיב לכל אחד מהםונתן את מלוא תשומת הלב והעזרה.משעות הבוקר המוקדמות אחרי תפילת השחרית ועד לשעות הערב המאוחרות התקבלו בסבר פנים יפות.לא פעם שמע על מקרים קשים שברוח הקודש שלו ראה שאין מה לעשות וגורלו של זהשמולו כבר נחרץ "השם יעזור" היה נוהג כך לאומר ולתת קמיע באותם מקרים שהכל אבוד. נחמתו של רבי בר-טוב היה בבתו הקטנה שמחה וכשמה גרמה למקובל המון שמחה ונחת,אותה כל כך אהב ופינק,עליה העריף את אהבתו על פני שאר אחיה ואחיותייה 13 במספר. מדי ערב שבת אחרי ארוחת השבת נשארו האב ובתו כשכולם הלכו לישון בשולחן השבת שבמטבח העטופה במפה לבנה וחדשה.נרות השבת עדיין דלוקים וריח הבשמים מופצים בכל המטבח והבית.יחד שרו שיריי שבת עד השעות הקטנות של הלילה מאביה שמעה על גיבורי ישראל ופירוש על פרשת אותו שבוע עד שנרדמו זה לצד זו.והנה עכשיו הילדה הקטנה מנתיבות,שמחה שכונתה בפי קורביה בשם מימי על המטוס בדרך לאמסטרדם במכנסי ג´נס,חולצת טריקו שמעליו ג´קטג´ניס חדש בידה מזוודה קטנה עמוסה במעט בגדים ולבניםוגם אותו בקבוק בושם "אינטרנטי" של קלווין קליין שאת ריחו כל כך אהבה ורק בו השתמשה ושמרה לו חסד נעוריים בתור הבושם הראשון שקיבלה מתנה.יחד עם סכום כסף די נכבד 20 אלף דולר אותן התכוונה להעביר בהעברה בנקאית מהבנק בישראל אל הבנק באמסטרדם כשתנחת.בסיוע של אותו סכום כסף שהרוויחה בעמל רב התכוונה לפתוח תקופה חדשה בחייה במקום מרוחק וזה ללא כתובת ספציפית ובלי שתדע מי נגד זה.רק מעט ידעה על אמסטרדם מסיפוריו וחוויותיו של פרוספר אותו תיעבה ושנאה,האיש שכעת יושב בבית הכלא בתל-מונד. שבוע טוב שיהיה לכלום המשך פרק א´ יבוא "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

מתחת לעץ הלימון הצהוב המשך של המשך

"שורה 16 כיסא C" שיננה לעצמה מימי כשפילסה לעצמה דרך אל ירכתי המטוס לעבר המושב כפי שמסומן על הכרטיס.מימי נעצרה מול שורה 16 "סליחה אפשר לעבור?"ביקשה מימי מהזוג הצעיר שישב בשני הכיסאות שלידה והיה עסוק בליטופים הדדים,זוג טרי שחוזר לארצו לאחר שבילו ירח דבש בארץ הקודש הבחורה בעלת שיער בלונד בוהק,תמירה בעלת רגליים ארוכות שחצאית המיני שלבשה הבליטו את אורכם ויופיים.דמתה לבובת ברבי גבוהה במין יופי הולנדי טיפוסי.בעלה הטרי בחור שרירי בעל שיער שטני ועיניים כחולות נאה מאוד עם סימני שיזוף על פניו המחיוכים,במין חיוך ממזרי שכולו תאווה כאשר ראה את הצעירה היפהפיה העומדת לשבת לידו אותה ראה לראשונה כשעתיים קודם לכן בתור לבדיקת במזוודות שבנמל התעופה. התמימות והרכות ביופייה הפשוט והמושך כבשו את עיניו ניסה להגניב לעברה מבטים או לפחות לפגוש בעיניי השקד שלה אך ראשה של הנערה כבר היה תקוע בתוך החלון ושקועה במחשבות מבלי לשים לב לדיילות ולסרטון שהופיע על מסכי הטלויזיה שבהם הוסברו כללי הבטחון במקרי חירום. מימי שקעה במחשבות כשנזכרה באותו היום כשראתה את סיסי אותו יום בו השתנו חייה כשהחליטה לקחת את גורלה ועתידה בידיה.מדי פעם נהגה להציץ ולראות את האנשים שבאו אל אביה וזו הפעם השניה שנתקלה באישה הנאה שנראתה בסביבות גיל ה30 לבושה בבגדים יפים ויקרים כשמבט עצוב על פנייה.רוב הזמן הביטה על הריצפה כשהמתינה לתורה בחדר ההמתנה הצפוף ,מדי פעם יצאה לחצר ועישנה סיגריה בעצבנות ומדי כמה דקות הביטה בשעונה בחוסר סבלנות. מימי נערה מרדנית באופייה שנאה את הווי חייה בעולם החרדי בחברה בה לא רצתה להיות,עצם המחשבה שבעוד זמן קצר שתגיע לגיל 17 יימצא לה שידוך כמו לשאר אחיותייה ובערך כשנה לאחר מכן תינשא לאותו "שידוך"גרם לה למחשבות בריחה מהגורל שצפויי לה.הנה אחותה הגדולה ממנה בשנה,הפרש השנים שהיה בערך בין ילדי המשפחה הגדולה,רוחמה שודכה לאברך צעיר מבני ברקאותו לא פגשה מעולם.בטח יהיו להם עוד כמה פגישות וכעבור שנה יתחתנו "בלי אהבה כמו מכונות שנועדו להביא ילדים והרבה העיקר להמשיך את קיום העולם" כך חשבה מימי על נושא השידוך. לעומת זאת קסם לה החופש בעולם החילוני שבו אפשר לעשות מה שרוצים,להתחתן עם מי שאוהביםוהעיקר מבחינתה להיות עצמאית מבלי שיכתיבו לה את דרכה ובעבור זה היתה מוכנה לתת את הכל ולעשות הכל. מעט מאוד ידעה על הקורה מחוץ למסגרת בה חיה,דרך עיתונים חילוניים וספרים חילוניים שקראה בסתר ומתחנות רדיו ששמעה בלילות בהיחבא. משהו בעצבות שבעיניי סיסי גרם לה לחשוב ולקוות שאישה זו תבין אותה ותעזור לה.אותו היום חיכתה לה במגרש החניה ליד מכוניתה עד אשר זו תסיים את הביקור אצל אביה המקובל.כשזו נכנסה לרכבה המפואר AUDI 200 חדשה בצבע מטאלי שחור עם גג נפתח כדי לנסוע משם אזרה מימי אומץ ונכנסה אל רכבה של אותה אישה."מה את עושה פה?"שאלה סיסי המופתעת מחוצפתה של הנערה שנכנסה חרכבה ללא שביקשה אישור ומבלי שראתה אותה קודם לכן."את חייבת לעזור לי" ענתה מימי כשדמעות החלו לבצבץ מעינייה היפות,"אני בורחת מהבית ואין לי לאן ללכת" המשיכהמימי והסתכלה לעבר האישה שמולה מבלי לדעת מה יהיה הצעד הבא.סיסי לא הבינה מאין הופיעה לה אותה נערה בשמלה ארוכה עם השרוולים הארוכים שכיסו את כל זרועתייה. "תשמעי ילדה,אני לא לשכת הסעד ואין לי זמן בשבילך" השיבה סיסי שכל דאגתה ומחשבותייה היו על אימה השוכבת במחלקה לטיפול נמרץ במצב קריטי בבית החולים "שיבא" בתל השומר ונאבקת על חייה.פניה של מימי החלו להתמלאות בדמעות שזלגו על פניה הנאות."קחי נגבי את הפנים" אמרה סיסי כשהגישה למימי טישו לח ממגירת הרכב. "למה את רוצה לברוח מהבית?"שאלה סיסי שבדרך כלל לא היתה רגישה לצרותיהם שלך אחרי,החיים למדו אותה שלא הכל ורודבחיים.בילדותה עברה מסכת התעללות קשה מצד אביה האלכוהליסט כשהיכה אותה ואת אימה המסכנה ואף נהג לבצע בה מעשים מגונים ולאונסה.האם ובתה פחדו להתלונן במשטרה וכשעשו זאת שוחרר אביה מהמעצר כעבור זמן קצר וחזר לסורו.כשאימה ישנה עימו בחדר השינה היה יוצא אביה ממיטתם המשותפת לחדר הסמוך בו ישנה בתו הקטנה ,היחידה.היה נכנס עירום כביום היוולדו ומפשיט את בתו ההמומה והמפוחדת מבגדיה"בואיי לשחק לאבאל´ה" היה מצווה עלייה כשהוא שיכור כלוט והיא המסכנה חסרת האונים פחדה ממכותיו כשהיכה בה בחגורתו העבה בצד של האבנט.במשך כל הלילה היהאנס את בתו עד שהגיע לסיפוקו.כשגדלה מעט אילץ אותה לקיים עימו יחסי מין מלאים.למזלה נפטר אביה משתיית יתר כשהיתה בת 12. המשך וסיום פרק א´ יבוא. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[רקדנית הרוח...]

ליפא...

הפתעת אותי עם כשרון הכתיבה....יפה לך. מחכה להמשך...

 

[ליפא העגלון]

סוף פרק א´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

"מרביצים לי בבית" שיקרה מימי שמימיה לא קיבלה ולו מכה אחת מהורייה אמנם הרגישה לא טוב עם מה שאמרה אבל אוליי כך חשבה מימי לעצמה תרחם עליה האישה שמולה."רע לי ונטפלים אליי" המשיכה מימי בשקריה והרגישה בשינויי על פניה הקשוחות והעצובות של סיסי שהחלה לרחם על הנערה האומללה ואף הזדהתה עם כאבה של הנערה המסכנה . "את צריכה לפנות למשטרה או ללשכת הרווחה,אולי הם יעזרו לך" אמרה לה סיסי בלב לא קל ביודעה שזה עלול להזיק לנערה יותר מאשר להועיל.בטח תישלח לפנימייה של חוסות או במקרה הטוב למשפחה אומנת בעוד שלהורייה לא ייעשה כלום בהכירה את המערכת ודרכי הטיפול של הרשויות בארץ. "עכשיו אני ממהרת,מצטערת שלא אוכל לעזור לך גם בלי זה יש לי ים של בלאגנים על הראש,סורי"אמרה סיסי בלא להביט בעינייה של מימי ויסורי מצפון נקפו בה כשלא הושיטה יד לאותה נערה אך התנחמה בכך שאין בכוחה לעשות זאת במיוחד לא כעת. מימי עמדה לצאת מהרכב בידיים ריקות כל תקוותיה היו לשווא,השלימה עם העובדה שמאישה זו לא תבוא לה הישועה והיא תצטרך למצוא דרך אחרת קשה יותר לביצוע.גם עכשיו היתה נחושה בדעתה לברוח ולהתחיל בחיים אחרים,כבר עמדה עם רגל אחת וחצי גופה מחוץ למכונית. "רק שניה"אמרה לה סיסי ומימי מיד חזרה אל מושב הרכב סיסי הוציאה מתיקה כרטיס ביקור עליו היה רשום שמה ומספר הטלפון בביתה."סיסי ברדוגו 751126 רמת גן"."אם ורק אם תהיי בצרה גדולה תתקשרי ונראה מה אפשר לעשות" אמרה סיסי מבלי שהאמינה איך עשתה זאת. מימי לקחה את כרטיס הביקור כמוצאת שלל רב והכניסה אל כיס שמלתה,רצתה להודות,להגיד שהיא תתקשר והן עוד יפגשו אבל מפיה לא יצא הגה.פתחה שוב את דלת הרכב ויצאה בריצה אל ביתה,עכשיו יהיה עליה לתכנן היטב את הבריחה,מה לעשות ומתי. "חביתה או פשטידה" קטעה את מחשבותייה שאלת הדיילת והחזירה את מימי למציאות."לא תודה" השיבה מימי בעודה מבחינה בזוג היושב לידה הנוגס ברעבתנות את ארוחת הבוקר שזה עתה הוגש להם.עיניי הגבר ננעצו בה בכל פעם שאישתו לא שמה לב למתרחש. "אם אפשר לקבל כוס קפה" אמרה מימי בשפה האנגלית בהשלטה כשלמדה בבית הספר החרדי לבנות "בנות יעקב" שבנתיבות."מיד נגיש שתיה חמה" השיבה הדיילת בחביבות והמשיכה בחלקת ארוחת הבוקר לשאר הנוסעים. הגבר הנאה שלידה המשיך לשלוח מבטים לעברה ואף קירב את כף רגלו אל כף רגלה.מימי הסיטה בעדינות את רגלה וכובד גופה שוב לעבר חלון המטוס.כמה שהייתה זקוקה לחיבוק החם של אחייה ואחיותייה שנהגו לפנקה,לעצה מאביה ממנו לא שמעה זמן רב.חשה כעת לבד בעולם ורק השיר שכל כך אהבה מתנגן בראשה והמילים אויי המילים כל כך מתאימים לה ולמצב."בדד במישעל אל האין,בדד בנתיב ללא כלום,בדד כמו השמש אנדודה,בדד במדבר הלוהט,בדד בלי כף יד מלטפת,בדד ללא שכם ידיד"מילות שירו של הזמר האהוב עליה זוהר ארגוב ששיריו התנגנו בחוצות בתיהם של האנשים בעיירה הקטנה בה גדלה ובמשך השנים דרכה במקום מבלי להתפתח.מימי שנאה את השיעמום והאפרוריות שבעיירה,דרך העיתונים והרדיו למדה על החיים במרכז הארץ ובמיוחד על העיר הגדולה תל-אביבעל הבילויים,החופש,חוף הים והמועדונים. רק פעם אחת בחייה היתה מחוץ לנתיבות כשהייתה בת שש בבר המצווה של אחיה אליהו כשכל בני המשפחה נסעו לחגוג את האירוע בכותל המערבי,בירושלים.ככל שגדלה עם השנים גבר אצלה יצר הסקרנות,פה ושם הצליחה להוציא מידע על הקורה בחוץ.כמו ציפור בכלוב הקמעה לצאת לחופשי היתה הרגשתה וכל חלומה היה לצאת מן הכלא בו היתה כפי שכינתה את מסגרת חייה ומצבה. "הקפה שלך"נשמע קולה העדין של הדיילת החביבה שלא שכחה את בקשתה של הנוסעת עוד קודם,אצבעותיו של הגבר שישב לידה העירו אותה שוב ממחשבותיה. הגבר שנותר כעת לבדו לקח את כוס הקפה מהמגש שבידיי הדיילת ונתן למימי. מימי לגמה מהקפה שטעמו היה זוועה והצטערה על זה שביקשה קפה."שלום לך אני מרקו נעים מאד" אמר הגבר תכול העיניים באנגלית קלוקלת כשניצל את ההזדמנות שאישתו הלכה לשירותים כדי לשוחח עם הנערה שמאד מצאה חן בעיניו. מימי הינהנה בראשה מבלי להוציא הגה מפיה ובטעות לגמה שוב מהקפה המר ורק מתוך נימוס לא ירקה את תוכנו. "באת לטייל באמסטרדם?"שאל למרות שראה חוסר התעניינות מוחלטת מצד בת שיחו "יש לי המון חברים ישראלים,שכנים שלי ואני יודע אפילו כמה מילים בעברית" המשיך מרקו בניסיון לפתח שיחה וניסה את כוחו בלדבר עברית."אני לאהוב מאד ישראל" "אני להגיד אתה בחורה מאד הרבה יפה"אמר מרקו בגאווה והצליח לעלות לראשונה חיוך על פנייה האקזוטים של מימי. הבחור החל למצוא מעט חן בעינייה ומה עוד שהוא כנראה גר במושבה של הישראלים באמסטרדם.מרקו הבחין באישתו בקצה המטוס המפלסת לך דרך בין האנשים העומדים בחזרה אל כיסאה ליד אהוב ליבה.עכשיו עליו לפעול מהר "את מוצאת חן בעיניי"אמר מרקו ומבלי להתמהמה שלף מארנקו כרטיס ביקור עם כתובתו ומספר הטלפון שבביתו ובעבדתו."תתקשרי ואראה לך את העיר הכי יפה בעולם,את מקומת הבילויי שרק האמסטרדמים האמיתיים מכירים"אמר במהירות שלא היתה מביישת נהג מירוצים ומיד הפנה את מבטו לעבר אישתו שכבר התיישבה לידו ולא הבחינה במתרחש."התגעגעתי אלייך מאד" אמר מרקו לאישתו הטריה בהולנדית מבלי שמימי הבינה אף מילה. מימי הכניסה את כרטיס הביקור שזה עתה קיבלה אל כיס מכנסייה וחשבה שאוליי תזדקק לו ומיד נזכרה בשימוש שעשתה באותו כרטיס ביקור שקיבלה מסיסי ביום בו ברחה מביתה אחרי שהשאירה מכתב קצר למשפחתה ובו הסבירה את מניעייה.לקחה עימה תיק גב קטן וחמישים שקלים שביקשה שבוע קודם לכן מאחותה יפה בתירוץ לקניית ספר חדש.עלתה אל אוטובוס קו 417 היוצא פעמיים ביום מהעיירה הקטנה לעבר התחנה המרכזית הישנה בתל אביב וכל מה שהיה עליה זה תיק הלימודים אותו רוקנה מספרי הלימוד והקודש ובמקומם שמה כמה בגדים ולבנים להחלפה וכמובן את השמלה החדשה אותה קנתה לה אימה ועדיין לא הספיקה ללבושה ובטוחה הייתה שתזדקק לשמלה בעיר הגדולה. סוף פרק א´ קשה ביום כזה לכתוב כששומעים על 5 ישראלים שנרצחו בדם קר על ידי בן עוולה על אימא ושני בנותייה שנרצחו בכדור בראשן."ה´ ינקום דמם" חייבים להמשיך הלאה. יום טוב ורק בשורות טובות "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

"מתחת לעץ הלימון הצהוב" פרק ב´

פרק שני-מימי בעיר הגדולה שעה וחצי ארכה הנסיעה באוטובוס הממוזג מתיבות הקטנה אל העיר הגדולה תל-אביב.מימי בחרה להתיישב בסוף האוטובוס חששה שמא יראה אותה מישהו המכיר אותה או את משפחתהויוריד אותה מין האוטובוס.לאורך כל הנסיעה תקעה את מבטה בחלון כשהביטה על הנוף,ככל שהצפינו יותר נעשה הנוף ירוק וצפוף יותר כשעבר האוטובוס את צומת אשדוד הבחינה כבר בבניינים הגבוהים של ראשון לציוןותל-אביב.בהגיעו לעיר הגדולה נסע הנהג לאט בפקק של מכוניות ואוטובוסים שעשו את הכיוון למרכז העיר. הנסיעה עברה בשלום מבחינת הנערה שחששה לא מעט "תחנה מרכזית הישנה" אמר הנהג עב הכרס בקולו העבה וזירז את הנותרים.שובל של אנשים עשו דרכם מהמנהרה הישנה אל כיוון רציפי התחנות,מימי עשתה את דרכה לעבר טור תאי הטלפונים הציבוריים הגדול ולידם טור ארוך של משדוחחים וכאלה הממתינים לתורם,מלל של מילים ושפות התערבבו במקום בשפות שונות. מימי נעמדה אחרי חייל במדי צבא וחיכתה בחוסר סבלנות שזה יסיים לדבר עם הוריו"אימא אני בתל-אביב עוד שעתיים אגיע הבית תכיני את המקלחת ומשהו טעים" ביקש החייל מאימו וניתק את השיחה.מימי הוציאה מכיסה את אותו כרטיס ביקור שקיבלה מסיסי וחייגה 751126 כמו שהיה מודפס בעוד החייל מעמיס את תיקו הגדול על גבו ושולח חיוך לעבר הנערה הנאה בשמלה הארוכה והבחין בפניה שהחלו להאדים מסומק כשפגשה את חיוכו ומיד השפילה את עינייה מטה. אט אט התרחק החייל מהמקום כשמדי פעם הסתובב לאחור ומפנה את מבטו אליה עד שנעלם בין תחנות האוטובוס שנסעו צפונה. כעבור כמה צילצולים הורם הטלפון ומן הצד השני קולה של אישה די מבוגרת "הלו מי זה?"שאלה המבוגרת במבטא כבד שהסגיר את מוצאה המזרחי "שלום אפשר לדבר עם סיסי" ביקשה מימי בקול מהוסס שליבה דופק בחוזקה."מי רוצה אותה?" המשיכה המבוגרת בחקירתה "תגידי לה בבקשה שזו מימי" ענתה מימי והחל לאבד את סבלנותה לגמרי.האישה הניחה את השפורפרת ומימי יכלה לשמוע את קול צעדייה המתרחקים"סיסי מאמי יש לך טלפון מבחורה בשם מימה" נשמע קול האישה ברקע.סיסי גירדה בראשה וניסתה להיזכר מי זאת המימה הזו"מימה אמרת?,אני לא מכירה" התאמצה סיסי בשנית וחשבה לעצמה שבטח זו אחת מחברותייה לשעבר המתקשרת לנחמה על מות אימה ולא יכלה להגיע במשך שבוע האבל."הלו מי זו?" שאלה סיסי בקולה העדין שנשמע כעת די צרוד."זו מימי מנתיבות,זוכרת?" השיבה מימי בתקווה שסיסי לא שכחה את אותו המפגש ביניהן,שבוע קודם לכן. "הא כן,מה שלומך?"השיבה ושאלה סיסי כעבור כמה שניות בהן נזכרה באותה נערה יפהפייה ומסכנה שנכנסה מיואשת לרכבה ועוררה את רחמיה. "לא כל כך בסדר" השיבה מימי בקול חנוק וסיפרה לסיסי על בריחתה מהבית."אין לי לאן ללכת" המשיכה מימי."תירגעי,זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו.טוב אני אקבל אותך להלילה אבל מחר תצטרכי לחזור לביתך"הבהירה סיסי את המצב בניחרצות."תעלי על קו 61 ותרדי בביאליק פינת בן גוריון,אני נמצאת בביאליק 166 קומה חמישית"הסבירה סיסי למימי כיצד להגיע אל ביתה וניתקה את הטלפון לפני שמימי הספיקה להודות לה. רק עכשיו שניתקה את הטלפון וחששה ירד שמה מימי לב לזוהמה,לבלגןששרר בתוך המנהרה הקטנה והצרה המובילה אל רציפי התחנות.לאורך המנהרה היו פזורים קבצנים וקבצניות שהתחננו לנדבה מהעוברים ושבים שרובם לא התייחסו ומיהרו להמשך דרכם.קבצן קטוע רגל בחליפה קרועה ומזוהמת,לידו שכב אחר בלא תנועה על הריצפה המטונפת שריח של שתן וודקה זולה נדבקו בה.קבצנית מבוגרת בעלת מראה דוחה התחננה לנדבה"תרופה לילד החולה" ביקשה מהאנשים תוך הושטת יד לעברם.מימי הוציאה מכיס שמלתה כמה שקלים ונתנה לזקנה שהודתה לנערה. בפינת המנהרה נתקלה בנרקומנים המזריקים לעצמם ולא הבינה את פשר מעשיהם. לידם עמדה בחורה די צעירה חסרת שיניים כשלחייה דבוקים אל פניה הרזים ומילמלה מילים לא ברורות.ממולם בפינה די חשוכה ראתה בזווית עיניה איש הנראה מבוגר מגילו די מוזנח,לא מגולח,נעליו המרופטים העידו על הזנחה ממושכת יושב על הריצפה כשאבר מינו חשוף ובשארית כוחו שיפשף את האיבר המכווץ. המראה הדוחה שהתרחש לנגד עינייה עורר בה גועל אך סקרנותה גבר עליה.בפעם הראשונה ראתה גבר עירום מבטה נתקע על אותו האיש שאונן מולה וכשזה הבחין בצעירה הנאה שהסתכלה והתעמקה בו חש האיש צעיר וחזק ואיבר מינו התעורר לחיים.מימי נבהלה כשעיניי הגבר המחייך נתקלו בעינייה ועדיין המשיך במלוא המרץ בפעולתו.מיד פתחה בריצה מטורפת כשתיקה על גבה ונעצרה רק לאחר שיצאה מהמנהרה תוך חצייה הכביש לצד השני של התחנה.מימי חשה בצמא גדול לאחר הריצה ומה עוד שלא שתתה מן הבוקר כלום."מיץ תפוזים בכוס גדולה בבקשה" ביקשה מימי ממהמוכרת שהציעה מגוון גדול של שתיה בתןך צנצנות גדולים.לאחר שהרוותה את צמאונה המשיכה קדימה בהליכתה,נעצרה מול אחד הדוכנים הרבים הפזורים לאורכה של המדרכה ממול לרציפי האוטובוסים. חשה ברעב גדול אך חששה לקנות משהו לאכול שמא אותו הסנדביץ לא כשר דיו וויתרה על הארוחה. המשך פרק ב יבוא. בינתיים יום טוב ,כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

"מתחת לעץ הלימון הצהוב"המשך פרק ב´

הדוכנים העמוסים בכל סוגי המצרכים שאפשר משכו את עינייה וסיקרנו את הנערה כשברקע מתנגנים בדוכני הקלטות שיריו של הזמר האהוב עליה "מלך התחנה המרכזית"זוהר ארגוב בקולי קולות והתערבבו עם צעקותיהם של הרוכלים שהציעו את סחורתם."על כל קסטת וידאו חגורה חינם" צעק רוכל עב כרס מימיןלידו צעק אחר "מנה שוארמה בעשר שקל עם שתיה" כשריחות הבשר המגרים פזורים לכל עבר. האווירה מצא חן בעינייה של מימי שנכנסה בצעדים מהוססים אל אחד הדוכנים הגדולים בו היו פזורים על מדפים ארוכים סחורה מכל המינים והסוגים וללא סדר הגיוני.מימי נעצרה מול מדפי הקלטות,התחושה להסתובב בין המדפים ולמשש את הסחורה ריגש את הנערה מאד שסקרנותה היה התכונה הבולטת אצלה.בין התמונות שעל גבי הקלטות נדהמה לראות כאלה שעליהם התנוססו תמונות של גברים ונשים עירומים לגמרי בשלל תנוחות עד,כל כך התעמקה עד שלא שמה לב שאחד מקוניי החנות,בחור צעיר בעל הופעה מרושלת שנצל את הצפיפות בחנות ונצמד בפלג גופו אל גופה,התחכך בה בהנאה.מימי בתמימותה לא הבינה את כוונתו ומטרתו של אותו סוטה צעיר והמשיכה הלאה בין המדפים כדי להביט ולמשש ניגשה אל הקופה המאולתרת בכניסה לדוכן כשבידה קלטת שירי זוהר ארגוב ומטפחת משי צבעונית מתנה לסיסי.נעם לה ההרגשה לקנות עד ששכחה מצרותייה וממה שעלול לקורה לה בעתיד."25 שקל בלבד" אמר לה הרוכל בהושיטו יד לעברה כדי לקבל את כספו.מימי נתנה לו את הכסף וחשבה לעצמה "לו היה לי יותר כסף הייתי קונה עוד דברים והיה לי כיף יותר".קיוותה שעכשיו כשתהייה חופשיה תעבוד קשה יותר ויהיה לה כסף והמון בהם תשמש לקנות כל מה שתרצה. כשיצאה שוב אל המדרכה בצאת מהחנות הבחינה בחשכה שירד על המקום "כבר נהיה מאוחר"חשבה לעצמה ובטח סיסי דואגת לפשר עיכובה או שלא.במעט שהכירה את סיסי קיוותה שאישה זו תעזור לה,עליה שמה את כל יהבה.עכשיו הכל תלויי בטוב ליבה של סיסי שפעם נראתה קשוחה ופעם רכה ומקשיבה. מימי עלתה על קו 61 כמו שהסבירה לה סיסי מן חלון האוטובוס הבחינה ברחובות שהיו מלאים באנשים ,לא כמו בעיירה בה נולדה כשהתחיל להחשיך היו האנשים מסתגרים בבתיהם."ילדה תרדי כאן" עצר הנהג את האוטובוס בתחנה באומרו לה באדיבות כשלא שכח להגיד לה היכן לרדת כמו שביקשה ממנו בעת שעלתה לאוטובוס שם בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. מימי נכנסה אל איזור המגורים כשפנסי הרחוב מאירים מסביב למקום שבו שכנו בניינים בני חמש קומותכשהקומה האחרונה משמשת כדירת גג המשקיפה על הסביבה.בכל כניסה התנוסס מספר הבנין על שלט מואר,שכונה ב"שיכון ותיקים" שברמת גן.שכונה שקטה ויוקרתית על גדות הירקון בגבול תל-אביב. בשעות הערב המאוחרות הסתובבו זוגות צעירים מחובקים והתבודד להם על הספסלים שבגן ממול,בודדים טיילו עם כלבם.לאורך השדרה חנו מכוניות שבעליהם הגיעו אל ביתם לאחר יום העבודה ומיהרו אל משפחותיהם. בכניסה לבניין מספר 166 בו גרה סיסי הבחינה מימי במודעת אבל"בצער רב אנו מודיעים על מות יקירתנו ג´וליט ברדוגו לאחר מחלה קשה,מתאבלים בתה סיסי ברדוגו והמשפחה".מן המודעה הבינה מימי שהסיבה שסיסי היתה אצל אביה היתה מחלת אימה שהטריד את מנוחתה,כעת הבינה גם את קוצר הרוח שהפגינה כלפיה אז.כמו כן למדה שסיסי כנראה בת יחידה ואינה נשואה."אוליי זה יהיה לטובתי" חשבה מימי לעצמה כשנכנסה למעלית הקטנה ועשתה את דרכה לקומה החמישית ומשם לעבר דלת הפלדהעליו התנוסס שלט קטן"ג´וליט ברדוגו". הנוסעים מתבקשים להדק את חגורות הבטיחות"ביקש הטייס הראשי בקולו שסקע ברמקוליי המטוס והזהיר את הנוסעיםמפני כיסיי האוויר שגרמו לתנודות המטוס שטילטלו את הנערה וקטעו את מחשבותייה.על מסכי הוידאו הוקרן סרט כשרוב הנוסעים יושבים במושבם וצופים בעניין.בעוד הזוג שלידה מצויי היה בשינה עמוקה ושוב רגלו של הגבר ההולנדי נצמד לרגלה וגופו מופנה לכיוונה כשחיוך קטן וממזרי על פניו,גם כשישן.בעוד אישתו שולחת את רגליה הארוכים שולחת את רגליה הארוכים לכיוון אמצע המטוס בכדי למתוח את איבריה מהמושב הצפוף.מימי סטתה בעדינות לעבר החלון כדי לא להעיר את הבחור שנדלק עליה ולא הסתיר זאת ממנה אך פחד מאישתו וכשישן נראה בלתי מזיק."אוליי אצטרך אותו בתחילת דרכי בארץ החדשה כמו שהצטרכתי את סיסי בתחילת דרכי,בתל-אביב" חשבה מימי וחזרה אל העבר הקצר.באותו היום כשדפקה על דלת ביתה של סיסי כשזו פתחה לה את הדלת"את נראית סחוטה ועייפה" קיבלה אותה סיסי שנראתה בעצמה לא פחות עייפה ממנה ותיאה לעצמה שעבר על מימי יום ארוך וקשה,אם היא ברחה מן הבית. "כנסי להתקלח,תאכלי משהו ותנוחי מחר נדבר" אמרה סיסי והראתה למימי את הדרך למקלחת.בדרכה הבחינה מימי בכיסאות הפזורים לאורך שולחנות עמוסים בכלים חד פעמיים ושאריות אוכל כל אלה העידו על ארוע שהיה לא מזמן.מימי שמה לב לגודלו של הבית שהכיל חמישה חדרים ונראה כמי שזקוק בדחיפות לסדר וניקיון. המשך פרק ב´ יבוא.בינתיים ליל מנוחה ושקט. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידה של אחר"

 

[רקדנית הרוח...]

נהנית מכל רגע...../images/Emo13.gif

מעניין...

 

[נטלי21]

גם אני

תמשיך לכתוב

 

[ליפא העגלון]

המשך ההמשך פרק ב´"מתחת לעץ הלימון.

חדר המקלחת בביתה של סיסי היה ענק כמעט בגודל של שני המקלחות גם יחד שבביתה של מימי.במרכז המקלחת השתרע ג´קוזי גדול,מימי שלא ידעה איך להשתמש באמבטיה הענקית העדיפה להשתמש בדוש הפשוט אליו התרגלה כל חייה. נתנה למים הנעימים לשטוף את גופה,כמה שהתאים לה המקלחת לאחר היום הקשה שעבר עליה.נדמה היה לה שחלפה שנה מאז הבוקר כשלקחה את התיק הקטן והשאירה מכתב פרידה קצר "אבא אימא,משפחה יקרה לאחר התלבטויות רבים החלטתי להגשים את חלומי לעזוב את המסגרת הלחיצה בו חייתי אנא הבינו אותי מצטערת שגרמתי לכם צער ומקווה שלא תדאגו יותר מדי סמכו עליי אני אסתדר,מימי האוהבת אותכם" כך ניסחה את המכתב ביודעה שזה יגרום סבל למשפחתה אך חירותה היה חשוב לה יותר.שוב ושוב חפפה את שיערה המתולתל בשמפו הריחני והנעים מבלי לשים לב שדלת המקלחת נפתחה וסיסי ניצבת ממולה עם מגבת נקיה בידה כשזכרה שבמקלחת אין מגבת נקיה. סיסי נותרה עומדת במקומה בשתיקה ומביטה על הנערה עם הגוף המדהים שהיה מכוסה קודם לכן בשמלה ארוכה ודי לא אופנתית שהסתיר את היופי המדהים שלא ידע שיזוף מימיו."לו היה לי גוף כזה הייתי כובשת כל גבר" חשבה סיסי בליבה.בידה הימנית חפפה מימי את שיערה שהיה בדרך כלל אסוף בגומיה פשוטה ועכשיו גלש ביופיו כלפי גופה מטה לאורך גבה.בידה השמאלית טיילה לאורך גופה בעדינות עברה מחזה הזקור כלפי חלקי גופה מטה,אנחות קלות יצאו מפיה כשקצף השמפו בעינייה ובדמיונה עולים התמונות שראתה קודם לכן בתחנה המרכזית בדוכן הקלטות. סיסי שמעולם לא התגרתה מגוף עירום של אישה חשה מגורה ומשיכה לנערה הדתיה,רצתה להתפשט ולהיכנס עימה למים,ללטף ולחוש את הגוף העדין והבתולי.מראה הנערה המקלחת הנוגעת בגופה גירה אותה כמו שלא התגרתה זמן רב. "הבאתי לך מגבת"קטעה סיסי את מחשבותייה לפני שתעשה דברים לא נכונים. פניה של מימי האדימו כשעמדה עירומה מול אישה זרה.סיסי ניגשה לידית הברז וסגרה את שטף המים,פרשה את המגבת הגדולה על הגוף העדין שהחל לרעוד קמעה מהקור או מהתרגשות . "חכי שניה אביא לך משהו קל ללבוש" אמרה סיסי כשראתה שלמימי אין בגדים להחלפה והיא מתכוננת ללבוש את אותן הבגדים שוב.תוך דקה חזרה סיסי עם בייבי דול בצבע תכלת שקופה וזוג תחתוני משי שחורים.מראה הנערה בבייבי דול השקוף שחשף את החזה המוצק והבנויי לתפארת יחד עם מראה תחתוניי המשי השחורים,גירה עוד יותר את סיסי שמצב רוחה החל להשתנות מעט לטובה מאותו הרגע שמימי הגיעה אל הבית."הכנתי לך משהו לאכול" אמרה סיסי ושלפה מהמקרר העמוס מהאוכל שנותר מאזכרת אימה,פשטידת עוף וסלט תפוחי אדמה עם לחמניה. "תאכלי הכל נשמה זה בהכשר הבד"ץ"אמרה לה סיסי בחיוך כשראתה את היסוסה הקט של מימי.מימי שהייתה רעבה מאד חיסלה את המנה בכמה ביסים גדולים וסיסי הגישה לה עוד לחמניה וחתיכת עוף נוספת..עיניה של מימי החלו להיעצם כשחשה שבעה ועייפה והרבה פחות מוטרדת,בדעה שעשתה את הצעד הכואב והנכון. "את יכולה לישון בחדר ממול" אמרה סיסי כשהסתכלה על הנערה העייפה וחשבה בליבה מה תעשה עם מימי למחרת.האם תישלח אותה לביתה בחזרה או שתעזור לה ומה עוד שזו החלה למצוא חן בעינייה ומזמן לא היה לה ידיד אמיתי מישהו לדבר איתו מישהו שיקשיב לה ברגעים הקשים שעברו עליה.אך מצד שני זו בחורה צעירה שברחה מן הבית ובטח משפחתה דואגת לה ולא בא לה להסתבך בכך. יום טוב לכולם ובשורות טובות,אמן. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[מדליקה אמיתית1]

ליפא ../images/Emo140.gif../images/Emo141.gif../images/Emo20.gif../images/Emo142.gif../images/Emo39.gif

לתת... כמו הפרחים, מפיצי ריח לכולם בלי חשבונות, בלי תרומות סתם כך, משום שהם פרחים.... רוצה להגיד לך.... שקראתי את סיפורך (פרק א´ בלבד) ונהנתי מעצם כתיבתו... סיפור עם כאב, לפתע משתנה הכל הצבע נעשה כהה, העץ מרכין דמותו והשמש זורחת ואינה מאירה ואולי.... לא הכל שונה. בהזדמנות.... אקרא את פרק ב´ והמשכו. כל אחד יש לו משהו ואין אף אחד שיש לו הכל כל אחד קצת חסר לו משהו או קצת עודף לו משהו וקצת יותר מידי לו משהו כל אחד והמשהו שלו....

 

[לילו המלאכית השומרת]

../images/Emo12.gifאני עוזבת את השאלה...../images/Emo12.gif

איך לקרוא את כל זה.... השאלה היא איך לכתוב את כל זה

 

[ליפא העגלון]

סוף פרק ב´ "מתחת לעץ הלמון הצהוב"

מימי התעוררה רעננה מוקדם בבוקר,רגילה היתה לקום בשעות האלו לתפילת השחרית בעוד סיסי שכבה עדיין בחדרה עסוקה בשינה עמוקה.כשהתעוררה סיסי בצהריים הבית כבר היה נקי ומסודר כשמימי יושבת מול המקרר הפתוח ועוסקת בניקויי המגירות אחרי שגמרה לשטוף את רצפת המטבח. "וואו איזו הפתעה לא נורמלית,שיחקת אותה" אמרה סיסי המופתעת למראה הדירה שקיבל צורה חדשה וליטפה את ראשה של מימי."מה להכין לך לשתות?"שאלה מימי את סיסי כשזו יצאה מהמקלחת וקיוותה מאד שסיסי לא תזכיר ותדבר עימה על זה שהיא תצטרך לעזוב היום ולחזור אל ביתה בכל מקרה לא התכוונה לחזור אל הבית ויהיה אשר יהיה. מימי הכינה נס קפה עם הרבה חלב כמו שביקשה ממנה סיסי ויחד ישבו לשתות. סיסי סיפרה למימי על אימה שנפטרה שבוע קודם לכן והורישה לה את הבית, על היותה בת יחדה ועל תוכניותיה לשנות את הריהוט הישן ולהחליף בחדש."נראה לי שגם אזרוק את כל כלי הנחושת האלה" המשיכה סיסי בתוכניותיה לגבי מה שתשנה בדירה את אותם כלי נחושת שאימה נהגה לאסוף וצבעם אבד.מימי העדיפה לשתוק ולהקשיב לסיסי שנראתה נחמדה וטובת לב. במשך השיחה הכמעט מונולגית ביניהן לא הזכירה סיסי את נושא הבריחה ושאלת עתידה של מימי איתה.שניהן כל אחת מסיבתה העדיפו לדחות את העניין,בינתיים. כשחזרה סיסי לפנות ערב מסיבוב שערכה בחנויות הרהיטים ברחוב הרצל בתל-אביב .נדהמה לראות את כלי הנחושת שעל המזנון הישן שהבהיקו ונצץ,צבעם הזהוב חזר אל אותם כלי הנחושת שהוזנחו תקופה ארוכה."את ממש מלאך ולחשוב שאני רציתי לזרוק את כלי הנחושת שקנתה ואספה אימי המנוחה" אמרה סיסי ונשקה את מימי על מצחה וחשה בפנים החלקות והנאות שטיפת הסומק הוסיף עוד ליופי המדהים של אותה נערה. "בסך הכל ארבע לימונים וזוג ידיים" השיבה מימי בצניעות וסיכמה שלוש שעות של עבודה קשה שהיו שווים מבחינתה,עתה חשה שהיא מחזירה טובה לאישה שהסכימה להכניסה אל ביתה. "סידרתי לך עבודה" אמרה סיסי למימי כשחזרה ערב אחד לאחר יותר משבוע שמימי שהתה בביתה וניסתה למצוא עבודה.העיקר להרוויח מעט כסף מבלי להיות תלוייה בסיסי. "עבודה אצל אברום" אמרה סיסי וסיפרה שהבוקר דיברה עם בעל המינימרקט השכונתי שהיה במרכז הקטן שהיה זקוק באותה עת לקופאית. מדי בוקר בשעה מוקדמת היתה מגיעה מימי לעבודה,עוזרת לאברום לסדר את הסחורה,להכניס את הלחמים הטריים למדפים,את דברי החלב למקרר לקפל ולסדר את עיתוני הבוקר שמכותרתם הבינה שהחיים בחוץ בכלל לא קלים,מקרי רצח ואונס נכתבו יום יום לצד פרשיות שחיתות של בכירים.אבל הדבר שהכי כאב לה היו לראות את תמונות קורבנות הפיגועים אותן תמונות קטנים של אנשים מחייכים שמתחתם כתוב שמם וגילם. כשהגיעו הקונים עברה מימי אל הקופה,די מהר למדה את שמות הקונים והתייחסה יפה אל כולם שראו בעין יפה בשינויי המרענן שבמיני מרקט.אברום שהיה מבוגר וטוב לב שמח על חריצותה של מימי שעבדה קשה מבלי להתלונן.מהבוקר עד הערב כשרק לקחה הפסקה בת שעה בצהריי היום וגם בה עסקה בהכנת ארוחת הערב לה ולסיסי כשישובו כל אחת מעבודתה. כבר במשכורת הראשונה נתן לה אברום תוספת על השכר שסוכם בינו לבין סיסי באותו הבוקר כשנאות לקבלה לעבודה.המשכורת הנאה פיצה את מימי על עבודתה הקשה,מעולם לא החזיקה בסכום כסף כזה גדול והנה חלומה מתגשם והיא אחראית לעצמה.בערב ניגשה אל קניון איילון שברמת גן עכשיו יכלה להסתובב בין החנויות לבחור דבר שמוצא חן בעינייה ולקנות.בחנות הליוויס קנתה שני מכנסי ג´ינס וחולצות טריקו.בחנות ממול קנתה זוג נעלי ספורט "נייק" חדשים בחנות התקליטים רכשה כמה קלטות במזרחית ובלועזית.במיוחד התעכבה בחנות הספרים הגדולה שם קנתה את כל ספריו של הסופר רם אורן שספר אחד שלו היה בביתה של סיסי ואותו גמעה בצמאון רב במשך אחד השבתות. לבית בנתיבות לא העזה להתקשר את הקשר היחידי יצרה עם אחותה הגדולה יפה מאשדוד שדמתה לה באופייה והבינה את רצון אחותה הקטנה.לא כמו שהיא נכנעה לתכתיב החברה בה גדלו כשנישאה לאברך מלומד מאחת החסידויות הגדולות באשדוד.אמנם נולדו ליפה ארבע ילדים ובעלה היה בעל טוב ומתחשב אבל בליבה הבינה את אחותה."שמרי על עצמך מימי ואם תצטרכי משהו אל תהססי לבקש כפרות שלי ותהיי תמיד בקשר" הפצירה יפה במימי וסיפרה לה כיצד אביה לקח קשה מאד את בריחתה איך הסתגר בחדרו ומיאן לאכול ולקבל קהל ורק שיכונועיו הרבים של בנו הרב אליהו שדיבר שוב ושוב על תרומתו לחברה שחשובה מייסורי נפשו. האב אסר על ילדיו מלהזכיר,לדבר או ליצור עם מימי קשר העדיף שתיחשב כמתה מאשר כבת סוררת ומורדת.אימה המבוגרת כאבה מאד את בריחתה אך השלימה עם המציאות די מהר,הרי יש עוד ילדים ונכדים לגדל ולחתן. "יבוא יום,אני נשבעת לך יפה שאבא יתגאה בי,יסלח לי ויבין אותי" אמרה מימי לאחותה בשיחת הטלפון והתכוונה לעשות הכל כדי שיום אחד תמלא ותקיים את שבועתה. סוף פרק ב´ לילה טוב וברכות למכבי חיפה על הישגיה באירופה. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אתר"

 

[ליפא העגלון]

"מתחת לעץ הלימון הצהוב"פרק שלישי

פרק שלישי-ברטו "אני קופץ לשמירה,יאללה אתה בא?"שאל במין פקודה חזי את שכנו,חברו הטוב ברטו מבלי לחכות לתשובה.שני הנערים היו הולכים אל אתר הבניה מדי פעם בכדי להחליף את נאג´י אביו של חזי במקום בו עבד גם כשומר.נאג´י המבוגר, נמוך הקומה עבד יום ולילה,ביום עבד כפועל בניין ולקראת ערב ובשבתות כששאר הפועלים הולכים לביתם היה נשאר באתר הבניה הגדול הסמוך לביתו ושמר על הכלים וחומרי הבניין.את נשמתו וגופו נתן בעבודה על מנת שלא יחסר כלום בבית ומבלי ששלט במצב הידרדרו רוב בניו לפשע. כשרצה נאג´י לצאת לסידור היה מתקשר לביתו אל אשתו נעימה ומבקש מבנו הקטן חזי שייגש להחליף את האב לכמה שעות.אתר הבניה הגדול הוקף בגדר מאולתר ותוכנן להיות אחד המקומות היוקרתיים במרכז הארץ,שכונת "אור הסביון". מזה שנים אהבו חזי וברטו להתרוצץ בין הגבעות שבקצב איטי נהפכו לגושי בניינים גבוהים,להשתעשע בבורות היסוד שנועדו לבניית הוילות המפוארות בניגוד לשכונה שממול הבנוייה מבתים בני שני קומות במין רכבת ארוכה שהצבע על הקירות דהה כבר מזמן והטיח מפוזר על הריצפה בכל עבר.נכנסו ויצאו דרך צינורות הביוב הענקיים,קופצים מקומת בניין פרוצה אל ערימת החול שלמטה,לא פעם חזרו הנערים חבולים,פצועים ומלאי הבוץ אל האימהות המודאגות.במיוחד אהבו לגשת לצריף של ג´עפוף,הפועל מעזה שנשאר כל השבוע במקום ורק בסופי שבוע נסע אל ביתו אל עשרת ילדיו.סביב מדורה קטנה שהכין ג´עפוף שתו שלושתם קפה טוב מפינג´אן,עישנו סיגריות שהכין לו ולנערים מעשב מיוחד שהביא עימו מעזה. "חפש טוב בכל הכיסים" ביקש חזי בלשון פקודה מברטו כשנכנסו לחדר ההלבשה של הפועלים שהשאירו את בגדי העבודה בחדר ההלבשה המאולתר.חיטטו בכיסים ובמעט הכסף שמצאו ניגשו לסופרמרקט הסמוך קנו לחמניה ושוקו ומשם יצאו שכיסיהם ממולאים בשוקולדים ובתוך בגדיהם מיני מתיקה שונים. חזי היה טיפוס של מנהיג ממנו פחדו כל ילדי בית הספר,שמו של חזי התפרסם בזכות אחיו הגדולים שהיו עבריינים מסוכנים,מספיק היה להזכיר את שמם על מנת שאף אחד לא יתעסק איתם,לכן נמנעו שאר הילדים להתקרב ולהתחבר עימו. רק ברטו היה חברו היחידי,ברטו באופיו היה נער די חלש ופחדןבטבעו אבל תחת חסותו של חזי הרגיש בנוח ובבטחון.לחזי השובב היו כל הזמן רעיונות בראשו למעשי קונדס ולגניבות קטנות."עזוב חזי,יתפסו אותנו" היה המשפט שברטו אומר בדרך כלל לחברו ובדרך כלל לשווא,מנסה למנוע ממנו את ביצוע המשימות וכשלא הצליח לשכנע את חזי העקשן היה מצטרף אליו להוכיח את חברותו ואומץ ליבו.מחזי למד להגן על עצמו,לעשן,לגנוב ולהציק לאחרים.יחד ברחו באמצע השיעור כל אחד מכיתתו אל הפרדס הגובל לבית הספר בודקים ששומר הפרדס נמצא בסריקה בצד השני"יאללה בוא נזוז" היה מפציר ברטו בחזי "חכה נמלא גם את השק השני" היה פוקד חזי גם כשרעש סוסו של השומר נשמע מתקרב.גונבים תפוזים ואשכוליות אותם מכרו לירקן של השכונה,בכסף שהרוויחו אהבו להתגאות ולנסות לכבוש את לב הבנות שתפסו מהם מרחק ורק לעיתים התפתו לאיזה גלידה טובה. "מי זו הכוסית שבכיתה שלך?"שאל חזי את ברטו על הבחורה החדשה שהגיעה לתיכון שלהם."אני חושב שקוראים לה ענת ליבוביץ או משהו כזה,עזוב היא לא בשבילך" השיב ברטו וסיפר על הנערה החדשה שהגיעה לכיתתו באמצע השנה מרמת אפעל הסמוכה,עכשיו עברה עם הורייה לשכונת הוילות החדשה שליד ביתם. "היא תהייה שלי ולא יעזור בית דין" אמר חזי ולא הוסיף."ברטו אחי תעשה טובה וכתוב איזה שיר יפה לבחורה יפה" ביקש חזי מחברו הטוב,ברטו שידע למי התכוון חזי,במשך תקופה ארוכה חיזר אחרי ענת.היה שולח לה מכתבי אהבה שאת מילותיהם חיבר ברטו שניחן בכישרון פיוטי.ברטו אהב לשמוע מוסיקה שקטה ורומנטית ומהמילים ששמע חיבר שירים,מבקש מאימו שתתרגם לו את מילות השירים כשאימו היתה מנקה את הבית ומכינה אוכל בשעה שעל הפטיפון הישן מתנגנים שיריו של הזמר חוליו איגליסיאס והיא מפרשת לו את המילים שלא הבין.אותם רשם על דף,בלילות היה מדמיין את אהובתו הדמיונית ועכשיו יש לו הזדמנות לכתוב למישהי מציאותית,אמנם לא אהובתו אך לא פחות חשוב מבחינתו נועדו השירים למען חברו הטוב שאוליי יהפוך לנער אחר וטוב יותר לכך קיווה והתאמץ ברטו שחיזוריו של חזי יעלו יפה. המשך פרק שלישי יבוא יום טוב. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק ג´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

בסופו של מאמץ ארוך הצליח חזי בחיזוריו אחרי שכמעט נואש ואילו ענת היפה התאהבה בו בזכות הכח והפחד כשכולם פחדו ממנו בבית הספר וגם בזכות השירים שקיבלה ממנו מדי יום.מהיום הראשון שראתה איך שמזהירים אותה בני כיתתה מהבריון של התיכון שלמד בכיתה המקבילה.ידעה שהיא רוצה בו,כשקלטה את העניין שגילה בה עשתה עצמה כלא מעוניינת "שיזייע קצת",שיחקה את הבלתי ניתנת להשגה עד שנכנעה לרגשותיה.ענת נצמדה לחזי שהתגאה ללכת עם היפה של התיכון כיאה למנהיג אמיתי שאין עוררין עליו.ענת הסתירה מהורייה העשירים את אהוב ליבה,הוריה שרוב הזמן היו טרודים בענייני העבודה בארץ ובחוץ לארץ לא שמו לב לבתם היחידה המסתובבת עם העבריין של בית הספר. "המנהל קורא לברטו" שיקר חזי למורה למתמטיקה והוציא את ברטו מהשיעור בעוד אחד מתרגיליו."היום נעשה כיף" אמר לברטו שכבר התחיל לחשוב מה חברו הטוב שוב זומם.באותה שיטה הוציא את ענת משיעור המתמטיקה המשעמם. לפשר מבטיו התמהים של ברטו לא אמר כלום רק קרץ וחייך כמו שאמר "סמוך עליי,יהיה בסיידר". ברטו צעד בעקבות ענת וחזי אל הפרדס הסמוך,מבלי להוציא מילה לאורך כל הדרך הוביל חזי את החבורה."חכה פה ,אחי"אמר חזי וניגש עם ענת מעבר לשורת העצים הסמוכה,לאחר כמה דקות חזר חזי לבדו אל ברטו שעדיין לא ידע מה קורה פה."גש אליה לך שחק אותה היא תעשה כל מה שתרצה" אמר חזי בעודו מכפתר את חולצתו ומסדר את מכנסיו.ברטו ניגש בהיסוס אל מעבר שורת העצים שחצצה ביניהן קודם,על מזרן ישן שחזי אירגן עוד קודם לכן שכבה ענת עירומה.גוף של ילדה בעלת חזה שטוח שלא העידו על נשיותה ודמעות ירדו מעינייה.ברטו שמימיו לא נגע בבחורה חש רחמים כלפי ענת כשכתם דם קטן היה מרוח על המזרן והעיד בשתיקה על מה שהיה קודם לכן.ברטו התקרב לענת אל ענת,הגיש לה את בגדיה המפוזרים סביב העצים וכעבור כמה דקות חזר אל חזי שישב תחת העץ וקילף לעצמו תפוז בעזרת אולרו אותו גנב שבוע קודם לכן מאחד החנויות שבמרכז המסחרי."איך היה?" שאל חזי בחיוך מפה לפה את ברטו שבקושי עצר את כעסו על חברו,כבר היה בטוח שחזי משתנה לטובה כשהתאהב בענת וזו החזירה לו את אהבתה אך עכשיו התאכזב.העדיף לשתוק במילא חזי לא יבין אותו,שניהם חזרו לכיוון בית הספר בעוד ענת נותרת בפרדס מבלי שחיכו לה. ברטו רצה להתנתק מחזי ולהיות ילד רגיל שלומד כמו כולם,משחק כדורגל בהפסקות ובשכונה.אבל לא ידע איך לעשות זאת מבלי שחברו הטוב ייפגע מכך "אני לא יכול לבוא היום,יש לי מחר מבחן"היה מנסה ברטו להתחמק בכל מיני תירוצים."אז אני אלמד איתך"היה חזי עונה ומתעקש ללמוד עימו וכעבור זמן קצר מצאו עצמם שוב מסתובבים בחוץ וממשיכים בתעלולים. מדי פעם נתפסו על גניבות קטנות שביצעו,גנבו סופגניות מהמכולת,מוקדם בבוקר לפני שבעל החנות הגיע,עד שנמאס לו וזה ערך מארב לגנבים הקטנים.גנבו בגדים מחבלי כביסה של הדיירים בשכונה ממול. "בפעם הבאה אשלח אותכם ללא היסוס לכלא של עבריינים צעירים הזהיר אותם חוקר הנוער שלמה נחמיאס קצין ממשטרת מסובים כשנתפסו בפעם השניה באותו שבוע.הוריו של ברטו אסרו עליו כמו בפעמים הקודמות להיפגש עם חזי השכן ממול אבל לא יכלו לו.אביו מחלוף עבד קשה,מוקדם בבוקר עד הערב כפועל פשוט במפעל לייצור קופסאות פח על מנת לפרנס בכבוד את משפחתו.אימו סוזנה עבדה כל היום בביתה בישלה,כיבסה וטיפול בתשעת ילדיהשכך תשומת ליבם אל ברטו היה קטן מהדרוש."תלמד מקצוע יא בני,כמו אחיך" היו מבקשים מבנם שיהיה ויקח דוגמה מאחיו הגדולים שלמרות הקושי והדוחק לא חסכו ההורים ורכשו עבורם ספרי לימוד,דירבנו וחינכו את ילדיהם ללמוד ולהתבסס בחיים."תלמדו טוב שלא תהיו פועלים כמוני"היה נוהג להגיד מחלוף האב לילדיוומספר שוב על כך שהוריו במרוקו לא יכלו לממן את לימודיו ואיך שכבר בגיל צעיר נאלץ לעזוב את בית הספר ולצאת לעבוד בשוק הירקות ולעזור בפרנסת הבית.במיוחד התגאו בבנם הבכור ניסים שלמד משפטים באוניבריסטת בר אילן ועמד לקבל את תעודת ההסמכה כעורך דין לאחר שעבר בהצלחה את המבחנים ושנת ההתמחות.ברטו גדל בבית מסרותי בסגנון מזרחי,בעוד אחיו היו הולכים לבית הכנסת בימי שישי בערב העדיף ברטו להיות עם חזי,להסתובב במסיבות של חבריהם ללימודים למרות שלא הוזמנו,לא פעם הרס חזי את המסיבות. "יהיה בסדר" היה ברטו מבטיח לאימו אבל כל פעם נמשך אל חזי ויחד יצאו אל הרפתקאות חדשות כשמדי פעם ענת היתה מצטרפת אליהם.את ימיי חופשת הקיץ בילו בבריכה העירונית שלשם הלכו רוב ילדי האיזור כשעשו מנויי לבריכה למשך החופשה מהלימודים.דרך פריצה בגדר שעשה חזי התפלחו להם כל בוקר אל הבריכה המלאה בילדים ואנשים המשתכשכים במים הקרירים,גלשו במגלשות מסביבו והסתלבטו להם על הדשא הירוק."סתכל על הציצים של הבלונדה" היה מתלהב חזי כשהציצו למקלחות הבנות דרך טיפוס על המחיצות המפרידות בין מקלחות הגברים למקלחות הנשים.היו מחכים עד שהאנשים יכנסו למקלחות ומנצלים את ההזדמנות לחטט בכיסי בגדיהם,עד אותו היום בו השתנה הכל כשנתפסו באותו מבצע נועז שהציע חזי בטענה שכך יעשו "קופה יפה". המשך פרק ג´ יבוא,לילה טוב. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך ההמשך פרק ג´ "מתחת לעץ הלימון

מזה זמן רב חשב ותיכנן חזי להיכנס אל חדר הכספות שבבריכה דרך קיד הגבס הדק ומשם לקחת חפצים בעלי ערך שהמתרחצים הפקידו עם כניסתם לבריכה וקיבלו תמורתם מטבע פיקדון עליו היה מודפס מספר הכספת ועם סיום שהייתם בבריכה קיבלו בחזרה את חפציהם. "עזוב חזי,שכח מזה אם יתפסו אותנו הלך עלינו וזה הסוף שלנו" ניסה ברטו להניא את חזי מהתוכנית הנועזת מבעוד מועד לפני שיהיה מאוחר.ניסה לשכנע את חברו הטוב מלוותר על המשימה שגם עבורם היה בקנה מידה גדולה וגם אם יצליחו הם יהפכו מנערים שובבים לגנבים בוגרים. "אל תדאג אחי,יש לי אחלה תוכנית"אמר חזי וסיפר על סמוכה הגנן איש האחזקה העובד בבריכה שגילה לו את לוח הזמנים בזמן שהשומר יושב לאכול ולא מפקיד את החפצים בתוך הכספת אלה שם לידו עד סיום הארוחה."ואם הוא יתבקש על ידי מתרחץ להוציא את חפציו מהמלתחה" היקשה ברטו וקיווה מאד שלכך לא תהיה לחזי תשובה וייאלץ לוותר על הרעיון"אל דאגה גם על זה חשבתי" השיב חזי בחיוך וסיפר שבכל מקרה סוכה יהיה בחדר ממול לשומר וכשזה יראה את השומר עומד להיכנס יוריד סמוכה את השלאטר הראשי ובחסות העלטה יימלטו משם. "אתה לא גבר אם אתה לא בא ואני עושה את זה לבד" איים חזי כשראה את היסוסיו של ברטו ושיחק כרגיל עם מצפונו. "צריך תיכנון ומעקב"הבהיר ברטו,קיווה להרוויח זמן ובחלוף כמה ימים ימים יוותר חזי על הרעיון המטורף.אחרי שבוע של מעקב שאישר בדיוק רב את דבריו של סמוכה קבעו את הפעולה לאותו יום ולברטו נותר רק להתפלל שהתוכנית אכן תצליח.לא התחשק לו להתייצב שוב מול מפקח המשטרה נחמייאס שוויתר להם בפעם האחרונה רק בגלל שהוריו והוריו של ברטו חיו במשך שנה באותו הצריף במעברה בשנות החמישים והמשיכו מאז לשמור על קשר. "סמוכה דיר בלאק אם תהייה פאשלה,הא" הזהיר חזי את הגנן וסמך עליו למרות שברטו הזהירו מפניו."לא הייתי נותן לו להחזיק את הסולם בשעה שאני מטפס עליו" הראה בכך ברטו את סלידתו מהגנן ולשווא ניסה לתאר את פחדנותו של סמוכה שבמשך כל חייו גר בשכונתם. במשך כמה דקות שהו שני הנערים בתוך חדר הכספות המחניק כשהם מכסים את פניהם בגרבוני נשים שגנבו קודם לכן מחבל כביסה סמוך.חזי פרץ בצחוק והוריד את הגרביון מעל פניו "תסתכל איך אתה נראה כמו אחד שניפח מסטיק בזוקה וזה התפוצץ לו בפנים" התגלגל מצחוק חזי בעוד ברטו שותק ומתפלל שהכל כבר יהיה מאחוריהם.בעזרת הקטר שאירגנו שברו את מנעולי הכספות ומתוכם העמיסו לתוך תיק גדול את דברי הערך.ברטו סימן בידו לחזי לסיים הגיע הזמן לברוח אך חזי המשיך בפריצת עוד כספות וביקש לקחת עוד מהסחורה שהיתה שם.סחורה רבת ערך משעונים יקרים לצד ארנקים מלאים בכסף וכרטיסי אשראי.תכשיטים מכל המינים משרשרות זהב ועד טבעות יהלום יקרות.את מפתחות הרכבים והארנקים שרוקנו זרקו על ריצפת חדר הכספות. בעודם מעמיסים ומבלי לשים לב חשו כעת בזוג ידיים עבות האוחזים בצוואר חולצתם כמו שני תרנגולות חסרי אונים בידו של השוחט."מה אתם עושים פה קיבנימט"נשמע קולו המאיים של השומר שמקרוב נראה הרבה יותר מפחיד מאשר באותם הפעמים שתיצפתו עליו מרחוק.

 

[ליפא העגלון]

סוף פרק ג´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

חזי השתולל והצליח להתחמק מידיו האימתניות של השומר אך לברטו לא היה סיכויי וכעבור שעה קלה מצא עצמו שוב מול המפקח נחמיאס שהפעם נראה זועף מתמיד אחרי שלא עבר זמן רב מאז היום שנתן לו צאנס נוסף. "ברטו תגלה מי היה איתך ואני אתחשב בך" ביקש נחמיאס והבטיח שאם יגלה יפחית לו מחומרת המעשה ולא יישלח אותו לפנימייה."הייתי לבד ופעלתי מתוך רגע של חולשה,מצטער" גונן ברטו על חזי ונמנע מלהסגירו. "טוב אם כך אתה מאלץ אותי להעביר אותך למחלקת הרווחה שזה אומר שמשם לפנימייה" סיכם נחמייאס שעתיים של חקירה כשהבין שאין לו ראיות נגד חזי גם כי השומר לא הבחין בפניו ולא הצליח לזהותו במסדר הזיהויי שערך. במוצאי השבת לפני שנשלח ברטו אל "פנימית רימון" פנימיה לעבריינים צעירים שליד העיר נתניה נפגשו שני הנערים לאחר שברטו שוחרר מהמעצר בה שהה כל השבת."אחי,מחר אני הולך ומסגיר את עצמי וככה נהיה לפחות ביחד" אמר חזי אבל ברטו הפציר בו לא לעשות זאת ובסתר ליבו חשב שעדיף שיפרדו,דבר שיועיל לשניהם.ברטו התכונן נפשית למעבר לחיים הקשים הצפויים לו אך מה שכאב לו יותר מכל היה הצער והאכזבה שגרם להוריו ולמשפחתו. מרבדי הדשא הגדולים,הירוקים הבנויים מגבעות קטנות שיצרו מראה פסטורלי, מגרשי הכדורגל והכדורסל יכלו להטעות את כל מי שהגיע בפעם הראשונה ל"פנימית רימון" שהיווה כמקום האחרון לנערים מועדים לפני שנשלחו לבתי הכלא.העבריינים החדשים לא התקבלו בסבר פנים יפות,עם הגיעם למקום דאגו שם להבהיר לכל נער חדש מיד את מקומו ומי בעל הבית פה. בפנימיה שלטו החבר´ה מרמת עמידר,ביד חזקה שלטו במאה ושלושים משוכניה וגם בצוות המדריכים.נער חדש שהגיע היה צריך לשרת את הבוגרים והחזקים יותר. מי שלא הבין זאת בדרך הפשוטה נאלץ להבין זאת על ידי מכותשקיבל וכיבויי סיגריות על גופו.חלק מהנערים העדינים והנאים שבהם אף שימשו כשפחי מין של המנהיגים וקורבנות תמידיים להתעללויות. במשך שעות היום הרגילות ניסו מנהלי הפנימיה להקנות לחוסים מקצוע לעתיד הם חולקו לכיתות קטנות ולמדו כל אחד לפי בחירתו מקצועות כמו מכונאות,חשמל,מסגרות ונגרות.חוקי הפנימיה היו נוקשים ביותרוהתנהלו במין משטר צבאי.בחור שברח מהפנימיה או יצא ללא אישור נזרק ממנה אל לשכת הרווחה ומשם היתה כתובת אחת למחלקת הנוער בכלא באר שבע הידוע לשימצה. בחור שנתפס פוגע באחרים מיד גורש אך מעטים המקרים בהם העזו להלשין או להתלונן על אלו שהתעללו ומי שעשה זאת הצטער על כך באיזשהו שלב בחייו. למזלו הרב של ברטו נמנע ממנו תהליך ההתאקלמות,חזי דרך אחיו הבוגרים שישבו בבתי הכלא ונחשבו כעבריינים ידועים בקרב אוכלסיית הפושעים,דאגו לשלוח מסר אל מנהיגי הפנימייה דרך עברייני רמת עמידר שלא יעיזו לנגוע בברטו ויש להתייחס אליו בכבוד מלכים.בכך נמנע מברטו אותו "התענוג" של מסכת ההשפלות והתעללות. ברטו מצידו העדיף לנצל את הדברים הטובים שיש בפנימיה,השקיע את רוב זמנו בלימודים,בחר ללמוד חשמלאות רכב,תוך זמן קצר הפך לתלמיד המצטיין בפנימיה בשעות הערב הסתגר בחדרו,קרא המון ספרים,סוף סוף היה לו את הזמן לקרוא ולכתוב שירי אהבה לאותה אחת שעדיין לא פגש. "בוא תצטרף אלינו,ברטו למסיבה קטנה" היו מציעים לו מנהיגי הפנימיה מדי פעם אך הוא סירב תמיד וניסה להבהיר להם שמקומו לא איתם.לא התחשק לו וגם לא רצה להשתתף באותם המסיבות בהם עישנו חשיש והתעללו בחלשים,למזלו הניחו לו אלה ולא הפצירו בו. סוף פרק ג´ שבת שלום לכולם. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

פרק ד´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

פרק רביעי-מילדה לאישה "נא להדק את חגורות הבטיחות ולא לקום מהמושבים,בעוד כעשר דקות ננחת בנמל התעופה סכייהפול,תודה."בקע קולו של הטייס ההולנדי וסיפר על מזג אוויר נוח השורר באמסטרדם.התרגשות גדולה אחזה במימי שעה שראתה מחלון המטוס את הנוף הפסטורלי שניגלה לעינייה בשעה שהמטוס חג מסביב לעיר אמסטרדם בדרכו לנמל התעופה הסמוך בעיירה סכייהפול. שדות צבעוניים בשלל הצבעים התפרשו כשטיחונים קטנים,בין שורות הבתים הצפופים התיימרו ארובות עשן מתוך גגות הרעפים.השכונות נחצו בין תעלות ארוכים בתוכם שטו ספינות קטנות מתחת לגשורנים קטנים שהיו מפוזרים לאורך התעלות,מראה שיצר מין ציור מרהיב.מימי חשה באהבה ממבט ראשון למקום,ידעה ששם מקומה ושם תצליח,בעוד כמה דקות תגיע למקום זר,לבדה וכל מה שידעה על העיר אמסטרדם היה מסיפוריו של פרוספר שבחילה סברה שהוא בן זוגה של סיסי אבל כשראתה את זרם הגברים המגיע אל סיסי ומסתגר עימה בחדרה,החלה להבין מה קורה שם.לה ולסיסי כמעט ולא יצא לדבר ולשוחח ,מצב בו מימי היתה רוב היום בעבודה במינימרקט במשך כל שעות היום.בשעות האלו היתה סיסי ישנה בחדרה או מחוץ לדירה ורק לפנות ערב חוזרת כשמימי מסתגרת בחדרה וצופה בטלויזיה.במיוחד אהבה מימי לצפות בסדרות הטלנובלות על חיי העשירים המנצלים את כספם חיים באושר,התקנאה בנשות העשירים שבמקום לעבוד נפשו להן בבריכה הפרטית,טיילו כל היום וערכו קניות. אותו פרוספר היה מופיע כמעט כל ערב,מדי פעם נעלם לתקופות קצרות כשנסע לאמסטרדם ל"מסע קניות"כפי שהגדיר את נסיעותיו התכופות.מימי העדיפה לא להתקל בו ולא לשאול אותו שאלות מיותרות,כך עוד לפני שסיסי היתה מגיעה עם פרוספר או מישהו אחר היא כבר היתה בחדרה צופה בטלויזיה. ערב אחד נזכרה מימי בשעה שהמטוס חג מסביב לאמסטרדם באותו הערב בו צילצל הפעמון,בדרך כלל סיסי היתה זו שפותחת את הדלת הרי רוב המגיעים כולם בעצם היו אורחיה.אותו הערב סיסי עדיין לא הגיעה,מימי ניגשה אל הדלת וכשפתחה עמד מולה גבר די מבוגר כבן חמישים העריכה בליבה עשה רושם של אדם מכובד בשל הופעתו החיצונית כשלבש חליפה מחוייטת בצבע כחול יוקרתית וענב עניבה בהתאם.בידו נשא תיק מסמכים,ריח בושם עדין ונעים נדף ממנו."שלום,שלום לך סיסי נמצאת?"שאל הגבר במבט מופתע למראה הנערה היפהפיה שפתחה לו את הדלת. "לא,היא עדיין לא הגיעה"השיבה מימי כשגופה חוסם את הכניסה לדירה."אפשר לחכות לה בפנים?"המשיך הגבר לנועץ בה את עיניו לאורך גופה הנאה."כן בבקשה כנס,תשתה משהו?"שאלה מימי באומץ הלא אופייני לה כשמיעטה לדבר עם גברים ובמיוחד זרים לה."משהו קר" השיב הגבר בחיוך והסתכל על ישבנה כשזו ניגשה למטבח ממול."מעניין מי זו?"חשב לעצמו כשזו בהחלט מצאה חן בעיניו . "בבקשה,מיץ תפוזים שכרגע סחטתי" אמרה לו מימי בשעה שהגישה לו את המשקה שזה עתה הכינה ומיהרה לכיוון חדרה."חכי שניה,חמודה" עצר הגבר את הנערה סימן לה שתתישב על הספה ממולו והחל לתחקר אותה."אני קורבת משפחה של סיסי וגרה איתה,בינתיים"שיקרה מימי כשענתה על שאלותיו,עיניו לא הפסיקו להינעץ בה וככל שהתמקד בה כך גבר יופייה בעיניו."שיהיה לך ערב טוב ,אני חייבת ללכת" אמרה מימי וקמה מהספה כששמעה את צעדיה של סיסי היוצאת מהמעלית לכיוון דלת הבית.הגבר שלף מארנקו כרטיס ביקור ונתן למימי "זה על המיץ הנפלא שהכנת,תתקשרי שיהיה לך זמן אני מזמין אותך לכוס קפה" אמר לנערה וידע מנסיוני שבעזרת כספו הרב יכל לקנות כמעט כל אחת שמצאה חן בעיניו לבילויי אינטימי.מימי לקחה את כרטיס הביקור שעליו נכתב "שאול ברנר מנכ"ל חברת ברנר תקשורת בע"מ" עם מספר הטלפון שבמשרדו רק שפתחה את כף ידה והביטה בכרטיס הביקור הבחינה בשטר המצורף אליו,שטר של 200 שקלים ולפני שהספיקה להחזיר לו את הכסף כבר ראתה את סיסי בפתח הדלת ופנתה לחדרה.בתחילה הרגישה ייסורי מצפון אך המגע עם השטר נעם לה זה היה בערך סכום של שני ימיי עבודה מבלי שהתאמצה,סך הכל נתנה לאדון כוס שתיה חשבה לעצמה בתמימות. "אני רואה שדאגו לך" אמרה סיסי לשאול שישב והמתין לה בשעה שלקח עוד לגימה מכוס המיץ הטבעי שבידו. "כן,הדודה שלך מזגה לי שתיה ילדה די נחמדה ואפילו לא שאלתי לשמה" אמר שאול ולגם עד הטיפה האחרונה מהכוס "אממ... מוצאת חן בעינייך דודתי אני רואה" חייכה סיסי ומשכה אותו קלות בעניבתו אל חדרה.שאול ברנר המליונר היה לקוח ותיק של סיסי,תמיד שילם ביד רחבה והתנהג בג´נטלמניות מושלמת. "היום אני רוצה טיפול מיוחד,אקסטרא היום יום ההולדת שלי" אמר לסיסי כשהתיישב על מיטתה "מזל טוב,בן כמה הילד?" התלוצצה סיסי ופשטה את חולצתה מבלי לחכות לתשובה ממנו."הילד כבר זקן,אני בן חמישים וארבע ולפני שאחגוג עם משפחתי באתי לחגוג איתך,מלכתי הנאווה" אמר שאול ורמז במילה "מלכתי" על סוג הפינוק שברצונו לקבל כששלף מארנקו מאתיים דולר ירוקים ונתן לסיסי. המשך פרק ד´ יבוא בינתיים שבוע טוב בתקווה לשבוע יותר טוב מזה שעברנו "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק ד´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

מימי פנתה במהירות מחדרה אל המטבח בזמן שזכרה שהשאירה את התנור דולק עוד קודם לכן כשהכינה ואפתה בורקסים.כששבה לחדרה אחרי הנחת הבורקסים החמים על מגש נקי עטוף בנייר כסף במטבח.התגלה לעיניה מחזה שלא ראתה מעולם כשדלת חדרה של סיסי שבדרך כלל היה סגור כששהתה שם עם מישהו.הפעם נותר הדלת חצי פתוחה,מימי הסתתרה מאחורי הספה בסלון.משם היה לה תצפית ישר אל המיטה הזוגית אשר באמצע החדר של סיסי עליו שכב אותו הגבר עימו שוחחה קודם לכן כשהפעם היה ערום כביום היוולדו כשידיו ורגליו קשורים באזיקים אל קצוות המיטה.מעליו עמדה סיסי כשהיא לבושה בתחתונים וחזיה בצבע שחור אוחזת בידה שוט העשויי מסרטים שחורים וארוכים.סקרנותה של מימי גבר עליה יותר מהחשש פן תיתפס בחטאה ותתגלה אך הזוג שבחדר ממול היה עסוק מכדי להבחין בה ונראה שהגבר נהנה מהצלפות השוט ואף ביקש עוד.סיסי פשטה את שאר בגדיה התחתוניים,מימי הבחינה בגופה הנאה של סיסי גוף נערי ואתלטי שלא הסגיר את היותה כבת ארבעים כמעט.סיסי שיחררה את שאול ברנר מהאזיקים "היית ילד טוב"אמרה סיסי ונשכבה על שאול.אנחות וגניחות נשמעו מהזוג שהתעלס בפראות מול עינייה המשתאות של מימי. מימי ההמומה מהמחזה שהתרחש לנגד עיניה רצה אל חדרה די נסערת וחשה שלא בנוח כשפתה בכך בסתר וללא אישור ונעלה את דלת חדרה שבמפתח שלא כהרגלה. במשך כל הלילה חשבה על מה שראתה ובדמיונה שוב עבר אותו מסע ההתעלסות של סיסי ושאול.עכשיו ידעה בוודאות במה עוסקת סיסי ומה היא עושה כשהיא מסתגרת עם הגברים שמגיעים לביתה כמעט מידי ערב עד שעות הבוקר המוקדמות. בערב שלמחרת כשחזרה מימי לדירה מהעבודה היה כבר פרוספר בסלון הבית יושב על הספה ומעשן בניחותא סיגר לאחר כמה ימים בהם נעדר."מה שלומך?"שאל את הנערה שעשתה רושם שהיא ממהרת לחדרה,חוץ מלהנהן בראשה לא התייחסה לגבר המנסה למשוך את תשומת ליבה לשווא.מדי פעם ניסה להתחבב עליה אך היא תמיד חמקה ממנו.מפעם לפעם ניסה להתגבר על יצרו כשחשק בגופה.ידע שממולו נערה תמימה וביישנית שהכירה את סיסי בדרך כלשהו ובינתיים גרה אצלה."דיר באלאק להתקרב אליה"הזהירה אותו סיסי כבר בפעם הראשונה כשראה את הנערה היפהפיה בשעה שהתעניין בה. "הבאתי לך בושם מאמסטרדם"אמר פרוספר בחנפנות מוגזמת ושלף מתוך שקית שהביא עימו בקבוק בושם קטן "אינטרנטי" של קלווין קליין.מימי שמעולם לא קיבלה מתנה מגבר הסמיקה מעט,הודתה לו ופנתה אל המקלחת,להתקלח לראות מעט טלויזיה ולהירדם לקראת יום חדש.בינתיים פרוספר חיכה בסלון בהמתנה לסיסי שתסיים עם הלקוח שבחדרה כדי להודיע לה כמה הודעות בקשר לעבודתם. פרוספר הוציא מהשקית חפיסת שוקולד "מילקה" שקנה בדיוטי פריי עכשיו יש לו סיבה להיכנס לחדרה חשב בליבו.דלת חדרה של מימי היה טרוק אך לא נעול מן הטלויזיה בקעו קולות של מלל באנגלית,על המיטה שכבה מימי כשעל גופה כותנת לילה חצי פתוח ודמיינה לעצמה את מראות לילי אמש,מראות גופם העירום של סיסי ושאול ברנר החולפים בדמיונה.ידייה נעו לאורך גופה,עינייה עצומות ואנחות חלושות יוצאים מפיה.פרוספר שחיכה כל הזמן להזדמנות שהנערה תיפול ברשתו לא יכל לחשוב על סיטואציה טובה מזו.לא חשב פעמיים,הניח את השוקלד בפינת החדר,פשט את מכנסיו וניצב ערום בפלג גופו התחתון מול הנערה ההמומה.מיד כשראתה אותו זינקה בבהילות ממקומה וכיפתרה את הכותנת,רצתה להתחמק ממנו ולקבור את עצמה מבושה. "זה בסדר,חמודה לא אספר לאף אחד" חייך פרוספר קרב אליה,אחז בידה ושם את כף ידה העדין על גופו העביר את ידה על כל חלקי גופו בעוד היא קפואה במקומה,נעם לה כשפרוספר עזב את ידו והיא המשיכה לנוע בעדינות,העבירה את ידה בהיסוס לאורך גופ העירום.פרוספר עצם את עיניו חש כפי שלא חש זמן רב למרות שהיו לו המון נשים בחייו,המגע הבתולי והמהוסס של הנערה היו לו כהגשמת חלום וכשסיים יצא מהחדר מבלי להגיד מילה וחזר להתיישב בספה שבסלון כאילו לא קרה כלום. מימי רצה עם דמעות בעינייה אל המקלחת כדי לשטוף את ידיה,שוב ושוב שטפה בשמפו הריחני אך ריח גופו של פרוספר מיאן לסור מכף ידה.גועל והנאה התערבבו בה,חשה מבולבלת.מימי לא העזה לספר לסיסי על מה שאירע שמא סיסי תדע ותזרוק אותה מהבית ולה אין לאן ללכת. "פרוספר סיפר לי שהביא לך מתנה מאמסטרדם" אמרה לה סיסי למחרת כשנפגשו. מימי נותרה קפואנ במקומה,נורא נבהלה וחששה שסיסי יודעת אבל לשמחתה מימי לא ידעה על כך או שהסתירה זאת ממנה. המשך פרק ד´ יבוא יום טוב. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

סוף פרק ד´ "מתחת לעץ הלימון הצהוב"

יומיים עברו מאז אותו הלילה המסעיר שעבר על מימי כשפרוספר אירגן לסיסי פגישה בבית מלון עם איש עסקים מכובד שהגיע מאנגליה כאורח רישמי של מדינת ישראל.הפגישה האינטימית בינו לבין סיסי חייב היה להיות דיסקרטית ביותר ולכן לא נערכה בביתה,מצב שקרה מדי פעם כשפרוספר בעל הקשרים הענפים אירגן לה פגישה עם אישיות חשובה כמו חברי כנסת,שחקני כדורגל ושחקני קולנוע ידועים.למרות שסיסי העדיפה לקבל את אורחיה בביתה מאשר להסתובב בין בתי מלונות או משרדים פרטיים ולפעמים אף בבתי הקליינט כדי לחסוך זמן והתרוצצויות.פרוספר ידע שסיסי לא תהיה בביתה הערב ותגיע רק מאוחר יותר,עשה את דרכו אל ביתה עם הזכרונות הקודמים וכל כולו תאווה,הפעם רצה יותר.מימי ניגשה מהמטבח בו בישלה ארוחת ערב לעבר הדלת כשצילצל פעמון הבית "שלום מימה,מה שלומך?"אמר פרוספר לנערה הדי מבוהלת כשראתה אותו לבדו,כמה ששנאה כשקרא לה בשם "מימה" אך כעת פחדה ממנו "סליחה" אמרה וניגשה למטבח.פרוספר נתן למימי להתעשת מעט,כעבור דקותיים ניגש בעקבותיה למטבח.מימי הכינה סלט ושמעה את צעדיו המקרבים מאחורי גבה,רעד אחז בגופה. פרוספר פנה למחבת שעל גז התנור וטעם מהשקשוקה שהתבשלה לו על אש קטנה "אמ... טעים וחריף כמו שאת"אמר בהתחנפות עם אותו חיוך ממזרי.מימי השפילה את מבטה,חשה חסרת אונים ומבולבלת מצד אחד אך מצד שני שוב רצתה להרגיש בגופו,פחדה מהדרך שזה יקרה ומבואה הצפויי של סיסי. פרוספר קרב לנערה מאחורי גבה כעת נגע בה והחל לפתוח את כפתורי מכנסיה. מימי הניחה את סכין הירקות החד שבידיה על שיש המטבח עכשיו היתה בידו פרוספר נשא אותה בידו אל חדרה ועשה עימה ככל שרצה. "המ....."נשמע קול גיחוכה של סיסי כשעמדה בפתח החדר.מימי נבהלה נורא כמי שראה שד באמצע ליל חשוך ונסוגה מעט לאחור פרוספר נותר במקומו במין חיוך מתנצל כמו האומר "זה לא אני זה היא"."זה בסדר גמור,תמשיכו אל תפסיקו" אמרה סיסי בהפתעה לשניהם בקול חושני לזוג שהתעלס קודם והפסיק בשל בואה. "את כבר ילדה גדולה,אפילו אישה והגיע הזמן שתיהני ותלמדי את עובדות החיים" המשיכה סיסי והוציאה מתיקה קונדום עכשיו כבר לא היה ספק שאיש זה ייגאל את מימי מבתולייה.רצתה תמיד בחלומותיה שיהיה זה לבחיר ליבה בליל הכלולות אך המציאות השתנתה ברגע זה.סיסי ניגשה אל הזוג ששב להתעלס הושיטה ידה אל החזה של מימי כבר זמן רב רצתה לגוע בה שם ועכשיו חשה ברוך ובחמימות גופה של מימי.במשך שעה שהו השלושה יחד עד שחשו מותשים. מימי הלכה לישון ופרוספר פנה אל עסקיו בעוד סיסי ממתינה בחוסר רצון ללקוח הבא שעמד להגיע,חשה כמי שהיתה בפיסגת העולם ועכשיו שבה למציאות. מאותו ערב השתנתה מימי,הרגישה יותר חופשייה ומשוחררת ואף החלה להתעניין בעבודתה של סיסי שלא התאמצה הפעם להסתיר ממנה יותר וסיפרה לה על דרך עבודתה ועל הכסף הרב והקל שהיא מרוויחה מכל מיני גברים עשירים הרוצים להתפרק קצת ותמורת כספם היא מסייעת להם בזאת. מימי אזרה אומץ וסיפרה לסיסי על כרטיס הביקור שקיבלה משאול ברנר "אני שומעת בין השורות שאת גם רוצה לעשות כסף מהצד" אמרה סיסי כשזו תיחקרה אותה בהגזמה באותו ערב.סיסי לא התלהבה מהרעיון שמימי תהפוך לנערת ליווי בחסותה או יותר גרוע בעזרתו של פרוספר אך מצד שני גירה אותה העובדה שמימי תהיה גם עם אחרים ונהפכת לאישה עצמאית הדואגת לפרנסתה כך יהיו קרובות יותר ובראשה עלו כל מיני רעיונות. שאול ברנר היה הקליינט הראשון של מימי כשהתקשרה אליו בדיוק כמו שהדריכה אותה סיסי "שלום מר ברנר זוכר אותי? אתה חייב לי כוס קפה" אמרה מימי בטלפון לגבר שמיד קפץ על ההזדמנות "מתאים לך בעוד שעתיים,נגיד,בבית מלון שרתון בתל אביב?"קבע שאול את הפגישה ביניהם.למהירות כזו לא ציפתה מימי "על החיים ועל המוות" החליטה בליבה ונענתה בחיוב התלבשה במיטב בגדיה ובסיועה של סיסי התאפרה,בדרך כלל שנאה להתאפר אך הפעם רצתה להיות יפה על מנת לעשות כסף קל וכמה שיותר.במשך שעתיים תמימות שהתה מימי עם שאול שהיה הפעיל מביניהן בגלל חוסר נסיונה הבולט.יופייה הרב ועדינותה כיפרו על חסרונה בעיניי האיש ששילם לה בסוף הערב ביד רחבה. מאוחר בלילה כששבה חיכתה לה סיסי ומימי סיפרה לה על חויותייה מהערב.סיסי התנדבה ללמד את הנערה חסרת הנסיון שיטות לעורר את תיאבון הגברים שיבואו אליה בעתיד. פרוספר ראה את הנול,אט אט התקרבה אליו מימי יותר וזה אירגן לה חוג קטן של לקוחות שחשק בנערה צעירה וסיסי העדיפה לוותר עליהם.שוב ושוב נהנה להסביר לה מה עליה לעשות והיא מצידה למדה די מהר את הרעיון מפרוספר שהיה ותיק בענף וכבר בהתחלה ידע שבידו"תרנגולת המטילה ביצי זהב" כפי שכינה אותה בליבו.כשזה נסע לאמסטרדם בתדירות גבוהה ניצלה זאת מימי לצבור כסף מבלי שפרוספר ייקח את חלקו.סיסי כבר לא ראתה בעין יפה את העובדה שפרוספר החל להעביר למימי את הקליינטים הכבדים שלה מבלי הסכמתה עד שבא הפיצוץ בין החברות. "עכשיו יש לך כסף וקליינטים,אני מבקשת שתעזבי"אמרה סיסי למימי ערב אחד וביקשה ממנה לעזוב את הדירה ולא הסכימה לדבר עם מימי יותר.מימי שנאה את פרוספר על שהפריד ביניהן ועל העובדה שגזל ממנה את רוב הכסף שהרוויחה אך פחדה ממנו שמא ייפגע בה,עכשיו נותרה ללא סיסי ותלוייה בו. יחד עם פרוספר שכרה מימי דירה בשכונת פלורנטין שבדרום תל-אביב ומשם יצאה אל מקומות המפגש שקבע לה פרוספר.במשך חודשיים עבדה תחת חסותו של פרוספר שניהל את חייה.כל כך שמחה והודתה לאל כשפרוספר היה נוסע לחו"ל ובמיוחד שמחה בנסיעה האחרונה שלו כשנתפס בשדה התעופה בלוד בשובו לארץ ובבדיקה של המכס נתפס עם כמות גדולה של כדורי "אקסטזי" וכמות נכבדה של מריחואנה אותם רצה למכור בארץ. "מימה תדאגי לי לעורך דין הכי טוב שיש" ביקש ממנה מתא המעצר באבו כביר. עוד יותר שמחה כשנשפט לשמונה שנות מאסר בפועל עכשיו התכוונה להתנתק ממנו לגמרי.אמנם נותרה לבדה אך עם נסיון,החלה לעבוד קשה ובטירוף העיקר להרוויח כסף רב אותו חסכה כדי להגשים את חלומה.במשך כל הזמן נרקם במוחה תוכניתה לברוח למקום אחר,לחיים חדשים ששם לא מכירים אותה,שישכיח ממנה את העבר הלא רחוק. רק שם של מקום אחד עלה בראשה כל הזמן ואליו רצתה להגיע,אמסטרדם שבהולנד המקום שקסם לה מסיפוריו ותמונותיו של פרוספר כשהרבה לספר לה על המושבה הישראלית שבעיר הסימפטית,על הישראלים שהקימו שם עסקים והצליחו בגדול.לכן עבדה קשה,למדה לנצל את רצון הגברים המגיעים אליה ובגדו בנשותיהם תמורת כספם. עכשיו משימתה לברוח לאמסטרדם,להתאקלם שם במושבה הישראלית,להקים עסק ואוליי אף למצוא חתן יהודי שלא יתעניין בעברה סוף פרק ד´ ליל מנוחה ושקט "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"