מתחת לעץ הלימון הצהוב

[ליפא העגלון]

"מתחת לעץ הלימון הצהוב" פרק ה´

פרק חמישי-אמסטרדם "גבירתי,גבירתי,הגענו נא לרדת" אמרה הדיילת הנחמדה שניגשה וטילטלה בעדינות את מימי,הנוסעת היחידה שנותרה עדיין במטוס והעירה אותה משנתה,מבולבת ועייפה.מימי ירדה משרוול המטוס ונכנסה לשירותים שבטרמינל שטפה את פניה,הביטה בראי ולא האמינה שעשתה זאת והיא בהולנד."מימי שיהיה לך בהצלחה" איחלה לעצמה ועשתה את הדרך לעבר היציאה אל מסוף בדיקת הדרכונים,בשורה שמולה המיועדת לתושבי המדינה הבחינה במרקו ואישתו.הגבר סובב את ראשו לעברה ושלח חיוך לנערה בה התאהב עוד כשראה אותה לראשונה בישראל.מימי החזירה חצי חיוך "אוליי אצטרך את הטמבל הזה" זה כל מה שחשה כלפי אותו הבחור שבקושי נשויי שבועיים וכבר הסתכל על אחרות."עסקים או נופש" שאל אותה הפקיד לפני שהחתים את דרכונה "נופש" השיבה מימי בהיסוס קל,התעשתה ויצאה מהטרמינל לכיוון תחנת המוניות שבשדה התעופה הגדול כדי להגיע למרכז העיר למצוא מלון,להכיר ולטייל בעיר ורק אחרי זה להתחיל במשימתה לגור ולפתוח עסק במושבה הישראלית. מימי נכנסה למונית הראשונה שבתחילת הטור האין סופי של מוניות שחורות המחכים לתיירים שחלקם העדיף לנסוע ברכבת היותר זולה היוצאת מהנמל בשעות קבועות."לאן באמסטרדם?" שאל הנהג בחביבות תוך הפעלת המונה."באמת שלא יודעת ממ... תוריד אותי במקום מרכזי ליד בתי מלונות,אני רוצה לטייל ברחבי העיר" השיבה מימי וביקשה ממנו אם ידוע לו על מלון טוב."גבירתי הגעת בדיוק לאדם הנכון" השיב הנהג תכול העיניים והחל בנסיעתו,כיוון את הרדיו על תחנה ששידרה שירים רומנטיים באנגלית כשבין שיר לשיר נכנס שדרן במבטא הולנדי מעצבן.הנוף בדרך היה מרהיב,עברו בין כפרים קטנים עם בתים בעלי גגות אדומים לידם תחנות רוח כמו בסרטים,בשדות הירוקים הסתובבו פרות שמנות ונקיות המלחכות בעשב הטרי.שקט ושלווה פסטורלית אפף את הסביבה.נהג המונית המשיך בנסיעתו תוך שהתפתל בין רחובותיה העקלקלים והצרים של אמסטרדם ובאומנות פילס דרך בין רוכבי האופניים הרבי.הגשרונים הצרים והכיכרות הקטנים שחיברו בין התעלות בתוכם שטו ספינות תיירים שבהם הבחינה עוד מחלון המטוס. "הגענו גבריתי את נמצאת כעת במרכז העיר והתיירות,כיכר דאם" אמר הנהג כשהחנה את הרכב במפרצון סמוך לכיכר ויצא מן הרכב כדי לפתוח לה את הדלת באותו החיוך ששום דבר לא הצליח לעצבן אותו במשך כל הנסיעה."ממול יש שורה של בתי מלון מכל הדרגות,עכשיו זו עונת התיירות פה ואם לא הזמנת מראש זה די בעיה למצוא חדר במלון" אמר הנהג בדאגה אמיתית וגירד בראשו כחושב ומנסה למצוא פיתרון."במקרה הכי גרוע תיכנסי למלון "דאם סטרייט" ותגידי שיאן ממוניות סכייהפול שלח אותך ומיד ימצאו לך חדר" אמר יאן והודה לה על הטיפ הנאה שהשאירה לו,הרי "רק בגלל זה התנהג כך" חשבה מימי לעצמה ופנתה הלאה.מרכז דאם נפרש לפניה ברוב גודלו,מראה מרהיב כשעמדה באמצע הכיכר הענקית אבל כל מה שרצתה עכשיו זה להגיע לבית מלון להתקלח וישון. "מצטערת התפוסה מלאה" היה אותה תשובה במלון השישי בו ניסתה את מזלה,כבר החלה לאבד את הסבלנות.בין החנויות שבשדרה הבחינה במלון "דאם סטרייט" והחליטה להיכנס ולנסות שם את מזלה כשאין לה מה להפסיד.במקרה הכי גרוע כבר חשבה להתקשר אל מרקו וממנו תבוא הישועה."שלום אני רוצה חדר" פנתה מימי לפקידה הבלונדינית והנאה שעמדה להשיב בשלילה לפי חיוכה המתנצל אותו חיוך שכבר ראתה הרבה בשעה האחרונה."יאן ממוניות סכייהפול שלח אותי לכאן" אמרה מימי לפני שהפקידה הספיקה לענות."אני מבינה שאת לבד,תצטרכי לשלם מחיר מלא על חדר זוגי זה החדר הפנויי היחידי שיש לנו" השיבה הפקידה בהתנצלות."אין בעיה" אמרה מימי בעייפות וביקשה את החדר לשלוש לילות."190 גילדין ללילה,התשלום מראש" אמרה הפקידה וביקשה ממימי למלא טפסים וצילצלה בפעמון הקטן שלידה.מן החדר הסמוך ששימש כחדר האוכל יצאה מתוכו בחורה אפריקאית שמנמונת,מקורזלת שיער שענתה בקול דק"כן גבירתי" וחיכתה לפקודה מפקידת הקבלה."איימי,בבקשה תלווי את הגברת ל57" אמרה הפקידה ואיחלה לנערה הישראלית שתיהנה מביקורה.מימי והנערה השחורה יצאו מהבניין אל הרחוב,החדר היה בבניין סמוך,בניין צר מאוד וגבוה ללא מעלית.שתי הנערות התנשפו בכבדות כשטיפסו בגרם המדרגות הצר והתלול.למזלה של איימי הנערה האפריקאית לאורחת מישראל היה מזוודה קטנה ולא כבדה לעומת פעמים שנאלצה לסחוב כמה מזוודות ולזה אף פעם לא התרגלה.החדר היה בקומה החמישית והאחרונה שנדמה להן כקומה עשרית או יותר."כמו מסע במדבר" אמרה מימי בעברית כשהגיעו סוף סוף לחדר."זה בשבילך"אמרה מימי כששלפה מארנקה שטר בן עשרה גילדין ונתנה לאיימי שאיך שראתה את הטיפ שכחה מכאב הגב של הטיפוס האחרון."תודה רבה ולהתראות"אמרה איימי בקולה הדקיק. המשך הפרק החמישי יבוא.ערב טוב. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק ה´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

מימי נפרדה לשלום מאיימי ונכנסה לחד הקטן שבמרכזו השתרע מיטה זוגית טלויזיה קטנה ללא שלט,ארון בגדים ריק ובתוכו כמה קולבים המצפים לבגדי האורחים,שולחן כתיבה וכיסא מרופד לידו והכי הכי חשוב מבחינתה מקלחת ושירותים צמודים.מימי פשטה את בגדיה ונתנה למים החמימים לנטוף על גופה הצטערה שלא הביאה עימה שמפו ריחני ונאלצה להשתמש בסבון הפשוט נטול הריח שהמלון מספק.דבר שלא הפריע לה לשהות זמן ארוך תחת המים כפי שאהבה לעשות כשלא מיהרה לשום מקום.לאחר שהתנגבה ושמה עליה כותנת קצרה נפלה על המיטה כל כך עייפה וקצת מבולבלת הייתה שכל מה שרצתה זה רק לישון ולשכוח מהכל בבוקר התעוררה מימי מקול שואב האבק שהרעיש בכניסה לחדרה."סליחה אני מצטערת שהערתי אותך" אמרה איימי למראה האורחת שבקושי פקחה את עינייה."זה בסדר הגיע הזמן לקום" חייכה מימי קלות וניגשה למקלחת,מקלחת קצרה מאתמול כשתיכננה לעצמה את היום כדי לטייל ולהכיר קצת את המקום שרק אתמול נחתה ושם תיכננה את עתידה.אחרי שיצאה מהמקלחת להתלבש עדיין איימי המשיכה בנקיון החדר תוך שהיא מפזזת מנגינה אפריקאית כשהחליפה את מצעי המיטה "ארוחת הבוקר מסתיימת בעוד רבע שעה,אם תמהרי תספיקי להגיע" אמרה איימי בקולה הצווחני לעבר מימי שלבשה את אותם הבגדים מאתמול."עד שארד ואעלה יהיה כבר לילה" אמרה מימי ושני הנערות פצחו בצחוק כשנזכרו במסע הרגלי של ליל אמש."אני כבר אשתה קפה בחוץ" אמרה מימי ושאלה את הנערה השחורה על מוקדי התיירות שבעיר.איימי שכבר הרגישה חיבה לנערה שהתנהגה עימה בידידות ולמרות יופייה הרב לא החזיקה מעצמה,הוציאה מכיסה מפה קטנה של העיר "אנו נמצאות פה,ממש במרכז העיר ממול לכיכר דאם" הצביעה איימי על נקודה במפה " בהמשך רחוב הרוקין המגיע עד כיכר מונטפליין" המשיכה איימי כמו מדריכת טיולים מדופלמת."מפה מתחיל נחל אמסטל עד תחנת הרכבת ובמערב נמצאים המוזיאונים המפורסמים"סיימה איימי בהתלהבות את הסברה המפורט והמדוייק על מבנה העיר הבנויי מתעלות הסובבות אותו. "היכן נמצאת המושבה הישראלית?" שאלה מימי בסיום הרצאתה של איימי "ישראלים ?לא מכירה"השיבה איימי בהתנצלות וסיפרה שמימיה לא שמעה על מדינת ישראל, בסך הכל הגיעה לפני שנתיים מגאנה שבאפריקה שם גרה באחד הכפרים הנידחים הגיעה לאמסטרדם כמו נערות אחרות מאפריקה כדי להתפרנס ולפרנס את משפחתה שנמצאת שם וחיה בעוני גדול."בעוד שנה אחזור לגאנה ואתחתן שם עם בחור שאביו ביקש מהוריי את ידי" גילתה איימי,דבר שהזכיר למימי שגם לה היה צפויי עתיד דומה וכנראה שאין הבדל בין יבשות העולם."כנראה שנחזור לכאן בתור זוג ונעבוד בבתי מלון או משהו כזה" המשיכה איימי בגילויי עתידה ודמעה קטנה ירדה מעינה.הרגישה חופשיה עם האורחת שהקשיבה לה בקשב רב ובסבלנות כמשתתפת איתה בחוויותיה."אוליי תצטרפי אליי לבילויי וקניות?" הציעה מימי לאיימי שצחקה והסבירה למימי את כל תפקידיה במלון שלא מאפשר לה אפילו שעה אחת של מנוחה.מימי העריכה את הנערה האפריקאית על חריצות "טוב להתראות כשניפגש"נפרדה ממנה מימי לשלום אחרי שאיימי המליצה לה על מרכז קניות גדול הסמוך לכיכר. מימי יצאה אל הרחוב הסואן ומשם לכיכר הגדולה,אחרי ששתה קפה עם הרבה חלב כמו שאהבה עם קוראסן פריך ומתוק.מולה נפרש הכיכר הענקי,המוני תיירים מכל הלואמים הסתובבו בה,חלקם הביטו אל מפות כיס קטנות ופנו כל אחד למסלולו. ביניהם התעופפו יונים שאכלו פירורי לחם מכפות ידיהם של האנשים שהאכילו אותם והיוו אטרקציה לצילום.מימי נכנסה לכל בו הענק שמבחוץ נראה כמו טירה ישנה ודמה יותר לאתר תיירותי מאשר למרכז קניות.התכוונה לקנות שם בגדים,חולצות ארוכים ללילות הקרירים,ווקמן לשמוע את הקלטות שהביאה מהארץ והכי חשוב לקנות שמפו ריחני.במשך שלוש שעות הסתובבה בחנות המוסיקה בגדולה שבכלבו חנות שהשתרעה על פני שלוש קומות,הציע המוני דיסקים וקלטות מכל השפות והסגנונות.כשהתעכבה ליד אזור המוסיקה האיתנית הרגישה חושך מסביב כשזוג ידיים גבריים מכסים את עינייה. המשך פרק ה´ יבוא בינתיים שיהיה לנו יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

סוף פרק ה´ "מתחת לעץ הלימון הצהוב"

"מי זה יכול להיות" חשבה לעצמה מימי "תנחשי מי זה?" נשמע לה קול גברי ומוכר באנגלית קלוקלת.מיד זיהתה את קולו של הבחור אותו פגשה יומיים קודם לכן בטיסה מישראל.מימי שמחה לראותו אך לא הראתה לו זאת שיחקה אותה אדישה.מרקו סיפר לה שהוא נמצא בכל בו בתוקף תפקידו."אני רואה שהתאקלמת כבר בעירנו,אם היית מתקשרת הייתי מראה לך מקומות שווים וזולים יותר לעריכת קניות" אמר לה מרקו כשראה את השקיות שהעידו על מסע הקניות של התיירת מישראל."אוליי בפעם הבאה" השיבה מימי ונענתה בחיוב להצעתו לשבת עימו לארוחת צהריים."אני צמחונית" הבהירה מימי שמאז שעזבה את בית אימה לא נגעה בבשר כשאכלה במסעדות.במשך שעה ארוכה סיפר לה מרקו על העיר,אתריה ואנשיה.מימי שאלה אותו על עבודתו ,איזור מגוריו ותחביביו וכל זה כדי לשאוב ממנו מידע על חיי הקהילה הישראלית שמרקו גר שם בסמיכות אליהם.הגבר ענה ברצון רב ובפירוט מלא על שאלותיה של הנערה היפהפיה שהחלה לצאת מקשיחותה ולהתעניין בו,כך חשב לתומו. מימי לא סבלה את שחצינותו וההומור הציני שלו אבל כרגע חשה שהיא תזדקק לו.לפני שנפרדו כשמרקו ממהר לעבודתו קבעו השניים לצאת בערב לאיזור "דיספליין" שבעיר,איזור הבילויי העיקרי של תושבי העיר. במשך יומיים בהם לא הלך מרקו לעבודתו בנמל של אמסטרדם שם עבד במכס טיילו הוא ומימי בכל אתרי התיירות שבעיר,בכל פעם נדהמה הנערה מחדש מהיופי של הבתים שנראו כמו לקוחים מתוך סרט מצוייר.צמרמורת חשה בגופה לאורך כל הביקור בבית אנה פרנק שמבחוץ נראה ככל הבתים שמסביב,בניין בן שלוש קומות לאורך שורה ארוכה של בניינים הנושקים לתעלת המים הסמוכה.לאחר שהמתינו בתור הארוך שמחוץ לבניין עלו לקומה השניה תוך טיפוס במדרגות הבנויים כמו סולם צר ותלול שם גרה הנערה היהודיה שעל יומנה המפורסם שמעה מימי בילדותה כציינו את יום השואה בבית ספרה.חלחלה עבר בה כשראתה את המחבוא הקטן והחשוך בעליית הגג בו הצטופפו הנערה והאנשים שהסתררו עימהמפני הנאצים במשך שנתיים בין השנים 1942-1944 עד שמישהו הלשין עליהם ואלה נשלחו למחנות ההשמדה,רק יומנה של אנה פרנק היווה עדות מצמררת למה שקרה שם.הזילה דמעה כשראתה את אותו יומן בכתב ידה של הנערה היהודיה שהאמינה שישנם אנשים טובים בעולם,דמעות ביצבצו מעיניי השקד שלה,מרקו שהבחין בכך הוציא מכיסו ממחטה נקיה ומיהר להגיש לה כדי שתנגב את דמעותיה."מעכשיו יקירתי אדאג שרק דמעות של אושר ייזלגו מעינייך היפות" אמר בהולנדית מבלי שמימי אף מילה וגם לא ביקשה תרגום. משם המשיכו את הטיול שנווט מרקו באווירה היהודית אל כיכר ואטרלו שהיה פעם לב ליבו של הרובע היהודי."זה הפסל של פועלי הנמל" סיפר מרקו על הפסל שעוצב ועמד באמצע הגן הירוק לזכר השביתה הכללית מין מרד עליה הכריזו פועלי אמסטרדם כמחאה על מעצר היהודים בידי הנאצים בפבואר 1941.על המרד שדוכא ומצב היהודים שהלך והחמיר.יחד נכנסו לבית הכנסת הפורטוגזי שברובע בית כנסת גדול ומרשים ביופיו והדרו שהעיד כאלף מונים על הקהילה הגדולה שחיה באמסטרדם מזה מאות בשנים והתדלדלה אחרי השואה.קרוב לשנה שלא היתה מימי בבית כנסת,התרגשה מאד ."אנא השם,הצלח דרכי" ביקשה כשעמדה מול ארון הקוד המפואר ונתנה הסבר למרקו על מבנה החופה שעמד בפינת בית הכנסת ליד ארון הקודש."שאתחתן בעזרת השם אעמוד מתחת לחופה בשמלה לבנה כשהוריי מצדדי וחתן יפה נפש לידי יענוד טבעת נישואין על אצבעי" אמרה מימי בעברית כשמרקו מתאמץ להבין ולא קיבל תשובה גם כששאל.שוב הרגישה מימי געגועים אל משפחתה אבל ידעה שכעת היא רחוקה מזה והיא בתחילת דרכ החדשה. את היום הארוך והמעניין מבחינתה סיימו בארוחת ערב רומנטית על סיפון ספינת טיולים ששטה בתעלות וממנה ראו את העיר המקסימה לאור הירח. "נשמתי,הגיע המון סחורה לנמל ואני אתעכב כל הלילה" שיקר מרקו כשהתקשר לאישתו כשזו מחכה לאהובה שישוב מיום העבודה אל ארוחת הערב שכל כך התאמצה להכין עבורו אך ראשו של מרקו היה נתון בנערה ובמיוחד בגופה.מימי ידעה היטב את כוונותיו ומטרתו כשטייל ופינק אותה וחשה שתוכל לנצלו לדברים אחרים וחשובים מבחינתה. "אתה מוזמן לעלות אליי" הציעה לו כשזה החזיר אותה למלון,יחד טיפסו לקומה החמישית אל חדרה.מרקו שמח בלבו כשראה את המיטה הזוגית ואת מה שצפויי לו במשך הלילה,סוף סוף יזכה לפרי עמלו. מימי ביקשה להתלח ולהחליף בגדים לפני שיצאו למועדון הלילה "מילקוג" עליו המליץ מרקו לשם מגיעים חבר´ה צעירים כדי להתפרק "בעלי הבית שם הם חברים טובים שלי"התגאה בפניה בעודאחת מפניניו. מימי נכנסה להתקלח בעוד מרקו הזמין יין אדום ומיני מתיקה בטלפון ממסעדה סמוכה כשיצאה מימי מהמקלחת כעבור חצי שעה מבלי להתחשב במרקו הממתין לה כשעל גופה חלוק המשי שקנתה אתמול.נדהמה לראות על השולחן הקטן שני כוסות יין,שוקולדים ,תותי שדה ואוכמניות.מרקו ניגש אליה כשבידו האחת אחז בבקבוק היין האדום ובידו השניה בכוס ריקה כדי למזוג לנערה מן היין."ככה אתה גם מפנק את אישתך?"עקצה מימי ופשטה את החלוק מעל גופה "עזבי עכשיו את אישתי" השיב מרקו בקול שכל כולו תאווה כשראה את גופה העירום והמבט הסקסי ששלחה לעברו.מרקו קרב אל פיה את כוס היין והשקה את הנערה החושנית שטעם הייןהיבש ערב לחיכה.המשיך לפנק,התאפק שלא לגוע בה אלה ליצור אווירה רומנטית.תות אחר תות האכיל את מימי שמגרונה יצאו אנחות של הנאה וכשזה המשיך תפסה בידו והניחה אותם על גופה,על הרעיון לצאת באותו הלילה ויתרו השניים. סוף פרק ה´ המשך הסיפור יבוא ,בינתיים יום טוב ומוצלח "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

פרק שישי"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

פרק שישי-חזרה בתשובה "שלום אני ולדימיר" הציג את עצמו הבחור החדש שהגיע לפנימיית רימון וצורף אל חדרו של ברטו.ולדימיר בחור צעיר,גבוה ונאה מאד לא התאים בחיצוניותו לאוכלוסיית המקום ובזה הבחין ברטו מיד עם הכנסו לחדר."נעים מאד,ברטו" השיב ברטו לשלום והמשיך בעיסוקיו,מוטב יהיה אם לא יתחבר לנער החדש שעשה רושם שהבעיות רודפות אחריו ובאות עימו לכל מקום. ולדימיר לא הסתדר עם הוריו והסביבה בה חי כשאלה הגיעו לא מזמן מאוקראינה לכן נפל בין הכיסאות ומצא עצמו בפנימיה הקשוחה.ולדימיר למד עם ברטו יחד באותה כיתה אט אט נהפכו לחברים.כמעט מידי יום מאז שהגיע ולדימיר לפנימיה עבר התעללויות עדינותו ויופיו היו לו לרועץ. ולדימיר לא סיפר לברטו על שעבר,ברטו העדיף לא לשאול ולא להתערב.שוב הודה בליבו על חזי שבזכותו נמנע ממנו את כל מה שעובר על ולדימיר האומלל.מדי לילה היה ולדימיר בוכה בחשאי מתחת לכרית,מיום ליום הסתגר יותר בתוך עצמו עד שברטו חשש שמא הנער יפגע בעצמו חש חובה לעזור לו כשהוא מנסה לדבר ולרומם את רוחו.פעם בחודש קיבל מי שהתנהג במשך כל החודש חופשה לסופשבוע ולדימיר העדיף להישאר בפנימיה גם בחופשות אלו לעומת ברטו שניצל את החופשה להיות אצל הוריו ולבלות עם חזי חברו הטוב.יחד קפצו לחוף הים בתל-אביב ומול הגלים המתנפצים היו מעבירים את שפע חוויותיהם מהחודש האחרון.במיוחד התגאה חזי בבתעלוליו ואיך הצליח שוב להתחמק מידי החוק. ברטו היסס אם לפנות לחזי בקשר לולדימיר. "חזי אני צריך ממך טובה" אמר ברטו לאחר היסוסיו לחזי שעסק בסידור העצים כדי להבעיר מדורה לפני רדת החשכה כשהשמש נהפכת לאדומה ועומדת להיבלע אל תוך הים הכחול.חזי הרים גבה מעל ערימת העצים והסתכל על ברטו שמעולם לא פנה אליו בלשון בקשה כזו אלא תמיד ניגש לעניין."יש איזה חבר בפנימיה איתי בחדר והחבר´ה של עמידר מתעללים בו מעל למקובל"סיפר ברטו על ולדימיר והחשש שהוא לא יחזיק עוד הרבה זמן מעמד.חזי חשב לעצמו מדוע ברטו מבקש לתת חסות למישהו זר ועוד נער רוסי שהוא לא מכיר בכלל.הרי במקומות כאלה יש חוקים משלהם,כל אחד אדון לגורלו וצריך להציל את עצמו.אך מצד שני חש חזי שהוא חייב המון לברטו על אומץ ליבו כשלא הסגירו לחוקר נחמייאס "יהיה בסדר אחי,עזוב את זה עכשיו,ענתי בדרך לפה נעשה חאפלה קטנה לפני שתחזור מחר בבוקר לפנימיה" גילה חזי את תוכנית המשך הערב,לפני שברטו הספיק להגיב ולהגיד שלא בא לו על החאפלה הזו הופיעה דמותה של ענת ליבוביץ מרחוק בשמלת מיני מגרה וגופייה קצרה.נראתה לברטו בוגרת ויפה יותר מאז הפעם האחרונה שפגש בה.ענת הגיעה עם חיוך ענק,הדביקה נשיקה צרפתית לחזי ואחת על לחייו של ברטו ההמום. "בואו לים יא פחדנים" אמרה ענת ופשטה את המיני והגופייה ,רצה עירומה אל תוך המים,חזי פשט מעליו את כל בגדיו והצטרף אליה."יאללה ברטו אתה בא או שאני מביא אותך" איים חזי בחיוך ולברטו לא נותר הברירה אלה להצטרף אליהם.כך מצאו עצמם שלושתם משתוללים בתוך המים הקרים ומשפריצים זה על זה מהמים.חזי יצא ראשון מהמים אל המדורה הקטנה שאיימה להתכבות,ענת עצרה את ברטו מללכת אחריו."סוף סוף אנחנו לבד,תודה לך על אותו היום בפרדס בשבילי אתה גבר אמיתי" הודתה ענת לברטו על שלא ניצל את חולשתה באותו היום,לקחה את ידו הימנית של ברטו וכרכה סביב גופה את ידו השמאלית הניחה על החזה שלה עכשיו חש ברוך גופה רצה לברוח משם למרות שהרגיש בנוח ובהנאה."זה בקשתו של חזי" אמרה לו ענת והוא מצידו לא רצה לאכזב את חזי ומה עוד שעכשיו הוא צריך ממנו עזרה בעניין של ולדימיר.בפעם הראשונה בחייו שכב עם בחורה אמנם לא אהב אותה ולא ממש חשק בה קודם לכן.במשך כל הלילה עברה ענת בין שני הנערים ועשתה כמצוותו של חזי אותו אהבה,העריצה והיתה מוכנה לעשות כל אשר ביקש. ברטו לא חזר לדבר עם חזי על ולדימיר אבל מאותו השבוע הניחו לולדימיר ומסכת התעללות כלפיו הגיעה אל קיצה.ברטו לא גילה לו שכל זאת בזכותו,רק שמח לראות שהנער הרוסי חוזר אל עצמו ויחסי הידידות ביניהם גברו.ולדימיר היה מלמד את ברטו דברים שפיספס בבית הספר כמו היסטוריה וגיאוגרפיה."יש לך כישורים להיות משורר" היה מחמיא ולדימיר לברטו כשראה את השירים שחיבר.במשך כל שהותם יחד התייעצו זה עם זה בכל אשר עשו ברטו עזר לולדימיר בהתלבטויות שלו לגבי משפחה מאמצת ואף נתן לו את ברכתו בבחירת המשפחה המתאימה. "תודה לך על הכל" אמר ולדימיר בדמעות כשעמדו להיפרד "אני יודע שהכל בזכותך אני מקווה מאד שתצא מפה כמה שיותר מהר אתה לא מתאים לכאן" המשיך ולדימיר בשעת פרידתם ומסר לברטו את כל ספרי הלימוד שלו."אל תשכח לשלוח לי ספר שתגמור לכתוב אותו"אמר ולדימיר ושני הנערים התחבקו לפני שולדימיר יוצא בפעם האחרונה מהפנימיה אל משפחתו החדשה."ולדי? שמור על עצמך" איחל ברטו וולדימיר לא התאמץ להסתיר את שטף הדמעות שירדו מעיניו. המשך הפרק השישי יבוא-ערב טוב לכולנו "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

סוף פרק ו´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

ברטו חש בשיעמום מאז שולדימיר עזב,פה ושם היה מתחבר עם חלק מנערי הפנימיה במיוחד עם אורן וניר אך אחד כמו ולדימיר לא מצא בפנימיה.באופן קבוע בימי שלישי היה מגיע לפנימיה רב צעיר שנתן שיעורי דת לנערים,רק מעטים הגיעו לשיעור השבועי.ערב אחד כשישב ברטו מול המועדון כותב שירים לאור הירח ניגש אליו הרב והציע לו להצטרף לשיעור."אני רחוק מזה" אמר ברטו בנימוס,לא התחשק לו להגיע,אחרי שיחה קצרה הבטיח ברטו לבוא לשיעור אחד ולראות איך זה.הרב אליהו שהלומדים כינו אותו בשם רבי אלי נתן שיעור שבועי על מוסר ופרשת השבוע,בדרך מיוחדת עשה זאת.את לב הנערים כבש ומשך אל הדת על ידי חוש ההומור שלו,לא פעם דמו שיעוריו למופע סטנדאפ קומדי יושב עם הנערים מעשן סיגריות,עימם מספר על מעשי קונדס שעשה בילדותו,משחק סנוקר עם הנערים אך יחד עם זאת שלח את מסריו דרך הסיפורים והמעשיות שסיפר בהלצה. שיעוריו של הרב אלי מצאו חן בעיניי ברטו שבתחילה בא רק בשביל הבידור ובמשך הזמן נקשר לדת.החל להניח תפילין ולשמור שבת אמנם לא חבש כיפה לראשו,התבייש ממה שיגידו שוכני הפנימייה.בקוצר רוח חיכה בכל שבוע לשיעור השבועי וככל שהתמיד כך נקשר יותר לרב אלי שהתרשם לחיוב מהנער האלגנטי שלא התאים למסגרת והיה שונה משאר הנערים ששם. מדי פעם הצטרף ברטו אל אורן וניר עימם היה מיודד מעט,יחד היו בורחים מהפנימיה לכמה שעות.הולכים בשדה הפתוח מרחק של עשר דקות משם לכביש הראשי,עולים על אוטובוס לעיר נתניה הסמוכה.אהבו להסתובב בטיילת להסתכל על התיירות,להיכנס למועדונים שם להתפרק קצת ולצאת מהשיגרה.באחד מפעמים אלו כשברחו והסתכנו הציע אורן הבוגר ביניהם לנסוע לתל-אביב.מהחניון של הקניון בנתניה פרץ ניר אל רכב אותו נהג אורן בלי רישיון נהיגה מנתניה נסעו אל חוף תל-ברוך שליד הרצליה שבשעות הלילה היה פקוק במכוניות אותם נהגו גברים שהסתובבו בין היצאניות הרבות שעמדו שם,רובן היו נרקומניות ונראו זוועה ולמרות זאת עצרו לידם רכבים וביקשו את שירותם.בקטע הצפוני של החוף עמדו הקוקסינלים שמראם היה יכול להטעות את מי שלא ידע את זהותן. "50 שקל חמודי" אמר או אמרה להם בקול עבה זונה ממין זכר כשאורן עצר ליד אחד מהם."כמה שלושתנו ביחד" התלוצץ ניר "במבצע מאה שקל לשלושתכם" אמר וענה להם הקוקסינל ברצינות.צחוק גדול צחקו שלושת הנערים בעוד אורן לוחץ על דוושת הגז וממלא את הקוקסינל בחול הים."יא חולירת,מנייאקים" צעק להם הקוקסינל וזרק לעברם אבן גדולה שלרוע מזלו פגע ברכב שממול בשעה שבעליו היה עסוק בפעילות עם קוקסינל אחר.במהרה התפתח בלאגן גדול במקום כשהקוקסינל השני יוצא מן הרכב ומכה את זורק האבןושאר היצאניות שבמקום מצטרפים לחגיגה.שלושת הנערים נסו במהירות מהמקום כשבטנם כואבת מרוב צחוק. "בואו ניסע" הציע ניר ואןרן מיד הסכים בעוד ברטו טוען שעליהם לחזור חזרה לפנימייה.אזור הבורסה ברמת-גן שקק חיים,מאות מכוניות בשיירה ארוכה הסתובבו בין הבנות שנראו יחסית צעירות ונאות לאלו שראו קודם לכן בחוף תל-ברוך."בואו נכניס אחת לאוטו" הציע ניר החרמן "תשכח מזה לא בא לי לחטוף מחלות" השיב אורן וצינן את התלהבותו."אני מזמין אותכם למועדון חשפניות" אמר אורן והחזיר את החיוך לפניו של ניר.שלושת הנערים נכנסו לאחד המועדונים הרבים שבמתחם הבורסה.נהנו ממגוון ההופעות."בואו נזוז לפני שיהיה מאוחר" אמר ברטו בשעה שניר הזמין עוד כוס בירה מהחבית והדביק שטר נוסף על החזה החשוף של החשפנית שעינטזה למולו.בשעה מאוחרת של הלילה בדרכם חזרה לפנימיה הבחינו במחסום משטרתי לפניהם."זה הסוף שלנו"אמר אורן בדאגה לשני חבריו המנומנמים ."סע מהר,נברח "הציע ניר שהתעורר וברטו השקול מביניהם הזהיר שאם יברחו מצבם יהיה גרוע יותר.רכבם התקרב באיטיות יחד עם השיירה שנוצר במקום כשהשוטר מסמן לחלק מהרכבים לעמוד בצד ואת השאר משחרר מבלי לבדוק."אנא אלוהים עזור לנו" נשא ברטו תפילה בליבונשבע בליבו שאם לא ייתפסו לא יברח יותר ויתחזק בדת.למזלם סימן השוטר לאורן להמשיך ושלושתם נשמו לרווחה,חזרו לפנימיה עמוסים בחוויות שעברו באותו הערב אחרי שנטשו את הרכב הגנוב באחת החרושות בסמוך לפנימיה. ברטו הרגיש חנוק בפנימיה,נשארו לו עוד כמה חודשים עד הגיוס ואם ימשיך בפנימיה ספק אם ייגיסו אותו.בפגישה הבאה עם הרב אליהו נשאר ברטו אחרי השיעור ושוחח עם הרב,סיפר לו על המסע שעשה עם חבריו בתל-אביב,על השבועה שנשבע."כבוד הרב,תוציא אותי מפה,אני מרגיש שאני לא יכול להיות פה יותר" ביקש ברטו בייאוש ופחד שבפעם הבאה שיתפתה למעשה שטות,ייתפס וישלח למקום גרוע יותר."בעזרת השם,בלי נדר,אעשה כל מאמץ להוציא אותך מפה" הבטיח רבי אליהו שחש בכנותו האמיתית של הנער שמולו .כעבור יומיים הופיע שוב הרב אליהו,הפעם בא עם בשורה טובה עבור ברטו.הרב אליהו הפעיל את קשריו ולקח את ברטו תחת חסותו אל ישיבת"מן המעיין" שעל גבול יפו בת ים אותה ניהל רבי אליהו .ישיבה של בחורים צעירים חוזרים בתשובה שעזבו את העולם החילוני ודבקו בתורה. המעבר מהפנימיה הקשוחה אל הישיבה הקטנה והחמימה עשתה טוב לברטו שהשקיע את רוב הזמן בלימוד הגמרא.רבי אליהו לקח את ברטו תחת חסותו ודאג לכל מחסורו.הרב אליהו שברוב השנים התעסק עם נערים מבית הרוס שמר על ברטו מכל משמר שמא יחזור לשכונה בה גדל אל חבריו ואז דרכו של הנער תהיה אבודה. מדי שבת נסע ברטו לבית הוריו עם חזי כבר לא יצא לבלות יותר.חזי נתפס על מעשה שוד אלים כשפרץ אל אחד מבתי העשירים בשכונה ממול ודקר באכזריות את אחד הנשדדים שהתנגד.חזי נשפט לשש שנות מאסר. "ברטו אם אתה צריך כסף בקש חופשי,אחי" אמר לו חזי כשברטו בא אליו לביקור בכלא בו ישב."זה בסדר יש לי כבר עבודה" אמר ברטו וסיפר על העבודה בחלוקת העיתונים.מדי בוקר מוקדם מאד,לפני הזריחה היה מגיע ברטו אל מקום המפגש של מחלקי העיתון,לוקח את חבילת העיתונים שלו מעמיס על אופניו ורוכב אל חלקה הדרומי של העיר תל- אביב ומחלק למנויים לפי הרשימה שקיבל.בסיום חלוקת העיתנים היה רוכב בחזרה אל הישיבה וממשיך לפי סדר היום של הישיבה כמו שאר חבריו. "אני רואה שאתה עובד קשה ולומד טוב,תמשיך כך "היה מעודד הרב את תלמידו שהצטיין בלימודים."אני רוצה להוציא רישיון ולקנות רכב" סיפר ברטו לרבו על תוכניתו אך לא גילה לו על רצונו להתגייס לצבא. תבוא לעשות שבת אצל הוריי בנתיבות" היה מציע לו מידי פעם הרב אליהו כשנסע אל אביו המקובל.ברטו שמע כמו יתר חבריו לישיבה על סגולותיו של אותו מקובל אביו של רב הישיבה.תמיד סירב ברטו להזמנה,התבייש ללכת ולהתארח אצל אחרים. "קיבלתי צו גיוס לעוד חודשיים" הפתיע ברטו יום אחד את רבו לאחר שהסתיר ממנו את התהליך שיזם,בניגוד לחבריו לישיבה שאיך שקיבלו את הצו הראשון לגיוס,דאגו ראשי הישיבה לציידם באישורים המתאימים שפטרו אותם מהשירות כחוק."ואתה רוצה להתגייס?"שאל רבי אליהו המופתע,הרי תלמידו לא הסתיר ממנו כלום."כן כבוד הרב זה מאד חשוב לי" השיב ברטו.רק עכשיו הבין רבי אליהו מדוע סירב ברטו להצעות השידוך שהוצעו לו כמו לשאר חבריו בישיבה. "אל דאגה,כבוד הרב,הובטח לי שאשרת קרוב לישיבה כמשגיח כשרות וכך אוכל להמשיך ללמוד"הרגיע ברטו את רבי אלי המודאג שפחד שבגלל הצבא יטוש ברטו את דרך התורה ולא הסתיר את סימני הדאגה שניכר על פניו."תעשה ותצליח" ברכו הרב אליהו שיצליח בכל מעשיו המשך יבוא יום טוב עד כמה שאפשר לבקש ביום כזה בעוד יום שהתחיל עם פיגוע קשה "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

פרק שביעי-"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

פרק שביעי-החלונות האדומים בבוקר התעוררה מימי שוב לקול שואב האבק שבישר על בואה של איימי החדרנית ועל הצורך להתעורר,לקום לעוד יום חדש.מימי הסתכלה מסביב ולא ראתה שום זכר למסיבה הקטנה שהיה לה אמש עם מרקו,חוץ מפרח אדום ולידו דף "תודה על ערב נפלא" היה כתוב והעיד שמה שעברה אתמול לא היה חלום.שמחה שמרקו נעלם ולא תצטרך להיות עימו עוד יום למרות שגם לה היה טוב עימו.מצד אחד נעם לה כל הקטע הרומנטי שגילה הבחור אבל מצד שני לא חשה כלפיו שום רגש עם הרגשת כעס כלפיו כשעזב את אישתו לישון לבדה בשעב שבילה עימה. "בוקר טוב אני רואה שישנת טוב" אמרה איימי בחיוך אמיתי,הביטה בפרח האדום שבתוך כוס היין הריקה שעל השולחן הקטן.אותו הפרח שביקש ממנה האורח לקנות לפני זמן קצר כשהיא רצה אל שוק הפרחים הסמוך,לפני שעזב את המלון."היי איימי בוקר אור" השיבה מימי ומיהרה למקלחת לנקות את הזיעה וריחו של מרקו שדבק בה מהמאמץ וטירוף החושים של ליל אמש את המשך היום בילתה בגן החיות "ארטיס" שעליו המליצה בחום איימי.הסתובבה בין כלובי החיות הרבים,התעכבה ליד כלובי הקופים שניהלו את חייהם מול עיניי המבקרים,נדהמה מאלפי סוגי הדגה שחיו באקווריומים ענקיים נהנתה מיופיים של הציפרים והעופות הקטנים.בצהריים התקשרה אל מרקו"תודה על הפרח" אמרה לגבר ששמח לשמוע אותה,כעת היה משוכנע שנפלה בקסמיו והיא מאוהבת בו,קבעו לצאת לארוחת ערב כשיסיים את עבודתו. "אז את רוצה לגור לידי?" אמר מרקו בעיניים נוצצות בארוחת הערב כשמימי סיפרה לו על רצונה להיות לידו באמסטרדם,לשכור דירה באיזור בו הוא גר.לזה הוא לא ציפה,הרעיון קסם לו וכבר למחרת הפעיל את קשריו ומצא במאמץ רב דירה להשכרה.דירה בסמיכות אליו במרחק שתי רחובות ממנו בין הישראלים שגרו שם והשתקעו במדינה.קסם לו הרעיון שבכל פעם שירצהיוכל לקפוץ ולבקר את אהובתו הצעירה מבלי להיטלטל בין בתי מלונות ברחבי העיר. תוך זמן קצר הבינה מימי שהחיים באמסטרדם די יקרים ועם הסכום עימו הגיעה לא תוכל לפתוח עסק כמו שרצתה בתחילה.כך מצאה עצמה עובדת כמלצרית במועדון הכי יוקרתי בעיר "הלידו" שאחד מבעליו היה ידידו של מרקו."טוב שיש חברים" אמר לה כשאירגן לה את מקום העבודה ולא גילה לה שרוב חבריו היו אנשי עסקים ובגלל תפקידו כמפקח מכס בנמל נמשכו אליו כשהעלים עין ואיפשר להם להעביר סחורה תמורת תשלום קטן מבלי לשלם את מיסי הנמל הגבוהים. במועדון "הלידו" הרוויחה מימי יפה מהטיפים שניתנו ביד רחבה מהתיירים המבלים במועדון המפואר והגדול שהכיל שתי מסעדות,בר וקזינו להימורים.תוך תקופה קצרה שיכנעה את חברו של מרקו שיעביר אותה מהמסעדה הצרפתית בה מילצרה אל הקאזינו הסמוך ששם היו הטיפים גדולים יותר.תיכננה שתוך שנה מקסימום שנתיים תתבסס ותממש את תוכניתה.עכשיו שהחלה להסתדר בכוחות עצמה כבר לא היתה זקוקה למרקו חשבה מימי והחלה לחמוק ממנו בתירוצים שונים.כמו "אני עובדת קשה וממש עייפה,פעם אחרת" אמרה למרקו בפעם האחרונה כשזה התקשר אליה למועדון.הבין שסיים את תפקידו"תני לי רק לראות אותך מידי פעם" היתה בקשתו הצנועה לנערה בה חשק ומימי מצידה השתדלה למלא את בקשתו. יחד עם עבודתה הקשה ניסתה מימי להתערבב בחיי הקהילה הישראלית אך האווירה לא התאימה לה.בשעות הלילה עבדה ובשעות היום כשלא ישנה היו עסוקים שכניה בעסקים או בגידול ילדיהם.לא כך תיארה לעצמה שיהיה ,אך עדייןלא אמרה נואש וקיוותה לטוב יותר בהמשך.עבדה קשה משעות הערב המאוחרות במשך כל לילה עד שעות הבוקר המוקדמות,חסכה את הכסף שהרוויחה.דחתה כל מיני הצעות של גברים אמידים לא היה לה החשק לעוד רומן מזדמן שלא יביא תועלת לחיי האהבה שכה זקוקה לו.קיוותה למצוא אהבה אמיתית ובינתיים הסתפקה במפגשים עם מרקו עימו שמרה על קשר רופף. מדי פעם נקראה למשרדו של בעל המועדון כדי לספק את יצרו מנהג שנהג לעשות גם עם שאר העובדות במקום כחלק ברור מתנאי העסקתם.חיי חברה לא היו לה,עם שאר חברותייה לעבודה לא הצליחה להתחבר יותר מאשר ידידות שטוחה.מהן לפחות למדה את השפה המקומית במהירות יחסית.בסיום העבודה נסעה כל אחת לביתה ושוב היו נפגשות בערב,עבודה שוחקת.לכל אחת היו תוכניות לעתיד טוב יותר ומקום העבודה שימש כתחנת ביניים וכמקום שניתן לעשות בו הרבה כסף בזמן קצר יחסית. המשך פרק שביעי יבוא בינתיים יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק ז´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

מדי פעם בבוקר כשחזרה מימי עם המונית מהעבודה פגשה את שכנתה מהדירה ממול הקושרת את אופנייה לפני שעלתה לדירה בקומה השניה.כמעט ולא דיברו ביניהן למעט שלום פה ושם,כל אחת היתה סחוטה מעבודתה ומיהרה לנוח. בוקר אחד שחזרה מימי מהעבודה פגשה בשכנתה הבועטת בעצבנות באופניה ומקללת בשפה לא מוכרת למימי שנשמעה לה כצרפתית או משהו דומה לזה.מימי חזרה באותו הבוקר במצב רוח מרומם,עשתה טיפים יפים בליל אמש.ניגשה אל שכנתה שאלה לפשר עצביה ואם אפשר לעזור לה."המפתח המזויין אבד לי והרזרבי בתוך הדירה" הסבירה שכנתה את כעסה ובעטה שוב באופנייה הקשורות.עכשיו עליה לחפש את בעל הבית כדי שייתן לה מפתח ואין לה מושג היכן הוא נמצא עכשיו."סמכי עליי יהיה בסדר" אמרה מימי כשהסתכלה על הבניין דרך חלון חדר השינה שלה השתחלה לסלון דירתה של שכנתה הצופה מלמטה על הנעשה.כעבור חמש דקות מצאו עצמן שותות קפה יחד."תודה מימי מממש הצלת אותי" הודתה לה שוב שכנתה סיפרה ששמה ג´יין,היא משוויץ והגיעה לאמסטרדם לפני כשנה וחצי כדי להגשים את חלומה לעשות כסף ולטייל במדבריות אפריקה ואסיה לאחר שטיילה ברוב אירופה."כל אחד והשיגעון שלו" חייכה ג´ייןכשסיפרה על חלומה אותו היא מתכננת לקיים בעוד שנה."גם בישראל יש מדבר"אמרה לה מימי בשיחה שגלשה ביניהן"אבל אף פעם לא הייתי בו ובעצם לא טיילתי בכלל בארצי" הוסיפה מימי בנימה עצובה והבטיחה לעצמה שתעשה זאת בהזדמנות הראשונה כשתגיע לישראל,אפשרות אותו כבר לא פסלה.ג´יין סיפרה לה על ערים ומקומות באירופה בהן טיילה.התלהבה לספר על הריביירה הצרפתית.פריז עיר האורות,חופי קוסטה דה-סול שבספרד ועל כל המקומות האטרקטיבים שבאירופה בהן הירבתה לטייל.מימי בלעה כל מילה ותיאור של נוף שתיארה ג´יין בהתלהבות רבה.מדי בוקר כשנפגשו,הזמינו אחת את השניה לשתות קפה,למרות עייפותן מליל העבודה נהנו לשבת ולדבר על נושאים משותפים.ג´יין לימדה את מימי מילים שעדיין לא שלטה בהן כשצפו בטלויזיה המקומית,כן לימדה אותה לרכב על אופניים כלי התחבורה הנפוץ בעיר הצפופה.בילדותה לא קנו לה הורייה אופניים שהיווה דבר מותרות לכן לא ידעה לרכ על הכלי הזה.עכשיו יכלה לחסוך את הכסף שביזבזה על מוניות ואף לרכב על האופניים החדשות שקנתה לה ג´יין אל עבודתה במועדון.הרגישה כמו אחת שנולדה באמסטרדם כשנסעה בשבילים המיועדים לרכיבה כמו רוב תושבי העיר. "מימי בואיי ניקח יום חופש" הציעה ג´יין ובאחד מימיי ראשון שהיה יום השבתון במקום.נסעו שניהן ברכבת אל מחוץ העיר לשני כפרי הדייגים "ולנדאם" ו"מארקן" מקומות שכאילו הזמן נעצר שם והזכיר למימי במעט את נתיבות.בין תחנות הרוח הרבות ראו נשים צעירות ומבודרות כובסות במי הנהר הסמוך אנשים ששמרו על סגנון חייהם העתיק כשהגברים מחזיקים בפיהם מקלות ארוכים ולבושים במין מכנסיים מצחיקים.כל זה הזכיר לה את חג הפורים בילדותה כשתהלוכת ה"עדלאידע" עם הליצנים והתחפושות השונים עברו בעיירתה.נשות הכפר נעלו לרגליהן קבקבי עץ ולאורך הנהר דגו הדייגים בשלווה ובסבלנות. בערב חזרו מרוצות,עמוסות חוויות ומזכרות הבטיחו לעצמן לא רק לעבוד קשה אלה מידי פעם יקחו חופשה ויטיילו אף מחוץ להולנד,כל כך נהנו להיות יחד. "למה שלא נעבור לגור יחד?" הציעה ג´יין את הרעיון שגם מימי חשבה והסכימה עימה.בזאת חסכו לעצמן חצי מההוצאות,יכלו להיות יותר זו עם זו. ג´יין לא סיפרה לה במה בדיוק היא עובדת,מימי שהבינה שעדיף לא לשאול יותר מידי ואם ג´יין תרצה אז היא תאמר לה."בטח עובדת באיזו מועדון חשפנות" חשבה מימי בליבה כשראתה את גופה הנאה והסקסי של ג´יין . "אוליי אלווה אותך היום לעבודה" אמרה מימי לג´יין "הערב אני בחופש ומשעמם לי" שיקרה מימי כשלא גילתה לחברתה על העובדה שעזבה את מקום עבודתה במועדון ה"לידו" בגלל עובדת חדשה שהגיעה ותפסה את מקומה לאחר שמצאה חן בעיניי הבוס.היא הותיקה נאלצה לעבור מהקאזינו למסעדה האסייתית דבר שפגע בהכנסותיה ובמיוחד בכבודה ולזה לא היתה מוכנה. "בעצם למה לא,זה רעיון טוב וככה תראי היכן אני עובדת" השיבה ג´יין בחיוך גדול ולא הוסיפה מילה על עבודתה.הבחינה במצב הרוח הרע של מימי "סתם כאב ראש קטן,יעבור" השיבה לה מימי כשג´יין שאלה לפשר מצב רוחה. המשך פרק שבע יבוא- בינתיים שבת שלום ומבורכת. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

סוף פרק ז"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

שני הבנות רכבו על אופניהן אל מרכז העיר,מרחק רכיבה בן רבע שעה אל אזור כיכר דאם היכן שמימי השתכנה באותו מלון עם נחיתתה באמסטרם.אלה שהפעם המשיכה בעקבות ג´יין מזרחה לכיכר.הגיעו לאזור חשוך במעט בו היו כמה רחובות ישנים ועקלקלים אותם חצו שלוש תעלות.בתי מגורים רגילים שכנו משני צידי כל תעלה וגשרונים קטנים היוו מעבר ביניהם. מימי שמעה על "רובע החלונות האדומים" המפורסם בכל העולם אך לא היתה בו וגם לא התכוונה לטייל בו בעתיד הקרוב.בגלל צפיפות האנשים הרבים שעברו שם נאלצו הבנות לרדת מאופניהן ולקשורם באחד המתקנים הרבים שנועדו לשם כך. עברו דרך חנויות שהציעו מוצרי סקס מגוונים בין מועדוני פיפ שואו ומועדני חשפניות רבים שבפתחם עמד גברתן ומכר כרטיסים לעוברים. "חשיש,קוק" הציעו ללא מורא סוחרים שחומי עור שרק לפגוש אותם בפינה חשוכה יכלו לגרום להתקף לב לאדם בעל לב חלש.בין כל אלה היו פזורים במין חנויות קטנות שמעל פתח הדלת הואר נורת פלורסנט אדומה.בחלון הראווה במקום סחורה עמדו בחורות המנסות למשוך את תשומת לב העוברים ושבים על ידי קריצת עין וחיוך.היו שם בחורות מכל הסוגים, שנחלקו במין חלוקה גיאוגרפית.בחלק אחד עמדו האסיתיות לידן היו השחורות ובחלק האחר צעירות אירופאיות שרובן היו יפהפיות.קהל העוברים גם הוא היה מגוון ברובו תיירים המגיעים למקום המפורסם כעוד אתר חובה בעיר הזו.זוגות עם ילדים אפילו היו שם,חבורות של נערים וגברים בודדים הסתובבו וצעדו בין הרובעים ונהנו מהמראה הניגלה לעיניהם.מדלגים מחלון לחלון,חלק בדק והתעניין ואף הישווה מחירים.מדי פעם נעמד אחד מהגברים מול חלון סימן לזו שבפנים על התעניינותו ולאחר משא ומתן קצר עם הבחורה שפתחה את הדלת עם חיוך גדול ומפתה,סיכמו על המחיר.היה הגבר נכנס פנימה בזמן שהבחורה ניגשת ומורידה את הוילון,כעבור דקות לא רבות היה יוצא הגבר חלק יצאו בחיוך וסיפרו לחבריהם על החוויה וחלק היה יוצא כמו פושע המסה להסתתר בעת יציאתו ממקום הפשע על ידי הסתרת פניו עם מבט על הריצפה והליכה מהירה. מימי וג´יין עברו בין האנשים המטיילים ומביטים לחלונות הראווה ,הגיעו למסדרון צר וארוך ומשני צדדיו בתוך החלונות עמדו בחורות יפהפיות.מימי הבינה שזה האיזור הלוהט והמבוקש חלק מהבנות יכלו להיות דוגמניות או שחקניות קולנוע אך בחרו בקרירה אחרת.הפעם הבחינה מימי בהתעניינות גדולה של גברים הנכנסים אל הבנות ובהרבה חלונות שהוילנות הסתירו את הנעשה בפנים ורק העידו כאלף מונים על המתרחש שם.ככל שהלכו והתקדמו יותר כך נופפו יותר בנות לשלום אל ג´יין ושלחו זו לזו נשיקות באוויר וברכת שלום. בקצה המסדרון חלון אחד לפני הסוף נעצרה ג´יין מול חלון מוסט בוילון ורוד הוציאה מכיסה מפתח ופתחה את הדלת."כנסי מימי" אמרה ג´יין והדליקה את האור כשמבט הגברים מופנה אליהן בשעה שנכנסו פנימה."ובכן מימי,זה הארמון הקטן שלי ופה אני עובדת" המשיכה ג´יין בחיוך לעבר מימי המופתעת והדי המומה ממה שקורה פה.החדר היה קטן ומסודר במרכזו מיטה קטנה ומוצעת בסדין כחול זוהר ומהמם.בפינת החדר ארון בגדים ארוך וצר בעל שתי דלתות על מנת לא לתפוס מקום,כיסא קטן עליו הונח רדיו טיפ קטן.בקצה החדר ניצב תנור חשמל שדלק וחימם את החדר הקפוא בחום רב בפינה ממול היה ברז מים וכיור מתחתיו. "ג´יין פשטה את בגדיה "לו הייתי גבר הייתי נכנסת אליה" חשבה מימי כשראתה שוב את גופה העירום של חברתה בעלת החזה הגדול המובלט על גופה הרזה והנאה.ג´יין לבשה בגד ים זוהר שהוציאה מארון הבגדים כשהחלק העליון של בגד הים בקושי מכסה את חמוקייה והחלק התחתון חושף את רוב ישבנה.ג´יין הוסיפה כובע מצחיה לראשה דבר שהוסיף לה מראה נערי יותר."מה את בהלם?" שאלה ג´יין את מימי שלא הוציאה כמעט אף מילה מרגע שנכנסו לרובע."טוב שבאת איתי היום כבר לא היה נעים לי לא לספר לך במה אני עובדת" התוודתה ג´יין כשסיפרה למימי על אופן עבודתה והכסף הרב שהיא מרוויחה כאן."עד שאחסוך מספיק לטיול שאני מתכננת" הוסיפה ג´יין. בסוף כל חדר היה יציאה למסדרון פנימי משותף בין כל החדרים,מימי התרשמה מן הידידות והחברות בין הבנות שניגשו זו לחדרה של השניה ומשוחחות ביניהן גם באמצע הלילה בזמן העבודה.את המקום שכרו מבעל הקומפלקס,בחור עב שרירים וקעקועים על גופו בשם פרנץ בעל מראה מאיים שהשכיר לבנות במחיר מופקע של חמשת אלפים גילדין לחודש.בשבוע טוב היו מכסות את ההוצאות ובשאר החודש היו מרוויחות מצויין."מכל קליינט אני דורשת מאה גילדין" סיפרה ג´יין על המחיר ועל ממוצע של עשר לקוחות בלילה."בסופי שבוע ממש עמוס פה ואני מגיעה ליותר מחמש עשר לקחות" גילתה ג´יין ומימי שעשתה חישוב במוחה הגיעה לסכומים גבוהים מאוד שחברתה מרוויחה."וזה לא כולל טיפים ושירותים מיוחדים" אמרה ג´יין מבלי להוסיף יותר. מדי שעתיים שלוש עבר העובד של פרנץ בין הבנות ומכר להן במחיר מופקע מזה של השוק קונדומים,שתיה וסנדביצ´ים כחלק מעיסקת ההשכרה. מימי הבחינה בחדר האחרון הריק והחשוך "היכן הבחורה שלידך?" שאלה מימי בהיסוס ולאחר שהכירה את רוב הבנות במסדרון בנות מכל ארצות אירופה שהתיחסו בכבוד רב זו לזו ולפרנסתם,פירגנו אחת לשניה למרות התחרות ביניהן."יש מספיק לכולן" היה סיסמתן דבר שגרם לאווירה הטובה. "זה החדר של פטרישה" היא נסעה לפני שבוע למשפחתה בפורטוגל השיבה ג´יין לשאלתה של מימי."מתי היא חוזרת?" שאלה מימי בהתעניינות."היא נסעה לחצי שנה לחופשת מולדת,המסכנה כבר עובדת שלוש שנים מבלי שביקרה בביתה" סיפרה ג´יין על פטרישה שנסעה אל הורייה המבוגרים שלא יודעים במה בתם עוסקת ותמיד שמחו לקבל את הכסף ששלחה אליהם בקביעות ומבלי להתקמץ. ג´יין לא הבינה למה חותרת מימי בשאלותיה "פטרישה שילמה לפרנץ סכום גבוה כדי שזה ישמור לה על החדר כשהיא תשוב" המשיכה ג´יין והסבירה את הביקוש הגדול מצד בנות לחדר פנויי באזור רובע החלונות האדומים. כעבור כמה שעות שהיתה עם ג´יין ודיברה עם הבנות שם נפרדה מימי לשלום מג´יין כדי לא להפריע לה בעבודתה.בדרכה לביתה חשבה על האפשרות שאוליי תעבוד שם לצד חברתה אך חששה שמא ג´יין לא תאהב את הרעיון. המשך הסיפור יבוא-שבוע טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[לילו המלאכית השומרת]

../images/Emo12.gifאיך אמי אקרא את כל זה?../images/Emo12.gif