שרון יסמין1
New member
היי מיכול10
אכן הייתי תקופה מאוד ארוכה בסגירה שהיתה עבורי גבוהה מאוד. באיזה שלב כבר לא היה קשה כי הגוף הסתגל להתעללות שלי בו. מה ששבר אותי זה באמת חוסר היכולת להחזיק נוזלים, חולשה, הגעה להבנה שמה שאני רואה במראה זה מכוער ורזה מידי. ופתאום...געגוע לשרון פלוס כמה קילוגרמים נוספים שנראתה נשית ובריאה יותר, גרמו לי להגיע ברביעי לאסותא. גם ההבנה והפחד שמשהו רע עלול לקרות לי בקרוב. דרך אגב - אפילו התגובות מסביבי של אנשים אחרים בדבר הרזון שלי לא הזיזו לי. הייתי בשלב מסויים שככל שאחרים אמרו לי שאני מאוד רזה וזה לא יפה, הנהנתי מולם בראשי ואמרתי שהם צודקים ולא ממש ייחסתי לזה התייחסות אחרי שנייה ורבע והמשכתי לרדת ממשקל שכבר לא היה לי. אם שמת לב, לא ישבתי ליד כולם אלא עמדתי בצד או דיברתי עם סיגל. הסיבה נעוצה בעובדה שהתביישתי להתערבב אתכן. מיום רביעי עברו 5 ימים. אוכלת סוף סוף ושותה ומזה תקופה ארוכה שלא ביקרתי בשירותים, ולא לשם צרכים. המשקל מתחיל לעלות. הגוף היה כל כך במצוקה שכנראה הוא אוגר את האוכל והנוזלים שהחסרתי ממנו. הרי אין הסבר הגיוני אחר שב- 5 ימים, ממשקל 46 אני שוקלת 50. ברור לי שזה לא 4 קילו של שומן אלא 4 קילו של נוזלים וכו'. בדיוק כמו שב- 10 ימים הראשונים לאחר הניתוח איבדתי 10 קילו. אבל הסבירו לי שזה איבוד של נוזלים ולא של שומן. מה אני מבלבלת במוח עכשיו....כנראה שמה ששמרתי תקופה ארוכה בתוך ליבי ולא היה לי אומץ להגיד בקול רם...משתחרר עכשיו החוצה. ועכשיו שעת צהריים, הגיע הזמן לאכול (-:.
רק מה שאני לא יודעת עכשיו זה מתי זה "מספיק", וללכת לסגור איזה רבע כדי לשמור על המשקל שלא יעלה ולא ירד.
שנה אזרחית טובה לך ולכולם.
אכן הייתי תקופה מאוד ארוכה בסגירה שהיתה עבורי גבוהה מאוד. באיזה שלב כבר לא היה קשה כי הגוף הסתגל להתעללות שלי בו. מה ששבר אותי זה באמת חוסר היכולת להחזיק נוזלים, חולשה, הגעה להבנה שמה שאני רואה במראה זה מכוער ורזה מידי. ופתאום...געגוע לשרון פלוס כמה קילוגרמים נוספים שנראתה נשית ובריאה יותר, גרמו לי להגיע ברביעי לאסותא. גם ההבנה והפחד שמשהו רע עלול לקרות לי בקרוב. דרך אגב - אפילו התגובות מסביבי של אנשים אחרים בדבר הרזון שלי לא הזיזו לי. הייתי בשלב מסויים שככל שאחרים אמרו לי שאני מאוד רזה וזה לא יפה, הנהנתי מולם בראשי ואמרתי שהם צודקים ולא ממש ייחסתי לזה התייחסות אחרי שנייה ורבע והמשכתי לרדת ממשקל שכבר לא היה לי. אם שמת לב, לא ישבתי ליד כולם אלא עמדתי בצד או דיברתי עם סיגל. הסיבה נעוצה בעובדה שהתביישתי להתערבב אתכן. מיום רביעי עברו 5 ימים. אוכלת סוף סוף ושותה ומזה תקופה ארוכה שלא ביקרתי בשירותים, ולא לשם צרכים. המשקל מתחיל לעלות. הגוף היה כל כך במצוקה שכנראה הוא אוגר את האוכל והנוזלים שהחסרתי ממנו. הרי אין הסבר הגיוני אחר שב- 5 ימים, ממשקל 46 אני שוקלת 50. ברור לי שזה לא 4 קילו של שומן אלא 4 קילו של נוזלים וכו'. בדיוק כמו שב- 10 ימים הראשונים לאחר הניתוח איבדתי 10 קילו. אבל הסבירו לי שזה איבוד של נוזלים ולא של שומן. מה אני מבלבלת במוח עכשיו....כנראה שמה ששמרתי תקופה ארוכה בתוך ליבי ולא היה לי אומץ להגיד בקול רם...משתחרר עכשיו החוצה. ועכשיו שעת צהריים, הגיע הזמן לאכול (-:.
רק מה שאני לא יודעת עכשיו זה מתי זה "מספיק", וללכת לסגור איזה רבע כדי לשמור על המשקל שלא יעלה ולא ירד.
שנה אזרחית טובה לך ולכולם.