זה בערך מה שאמרתי, אבל לא בדיוק
אמרתי שיכול להיות שזה מה שהוא חושב. לא אמרתי שזו האמת.
יכול להיות שאתה אכן צודק לגבי השואלת, ויכול להיות שלא.
אני לא יודע מה האמת במקרה שלה.
ואני גם לא מסכים לנרטיב שאתה ועוד כמה מעלים כאן, כאילו היא המקרבנת שלו, המורדת, וכולי, והוא הקורבן. זה נרטיב יותר מדי שיפוטי ומצטדק.
(אם כי כמובן מרגע שהיא שאלה שאלה בפורום, מותר לך ולכל גולש זכות להגיד את דעתו)
אני כן יודע (ופה אני זורם איתך) שבאופן כללי הורות משנה בני אדם, ובמיוחד נשים. אכן קורה לא מעט המצב שההורות כל כך מרגשת וכובשת שהיא דוחקת דברים אחרים הצידה, כולל הבעל.
אבל, שוב: (1) אני לא יודע שזה באמת קרה אצלה, והעובדה שהיא השמינה לא מוכיחה את זה. יש הרבה סיבות להשמנה. (2) זכותה לשנות את סדרי העדיפויות, אם זה מה שהיא בוחרת, ביודעין או לא ביודעין. כמובן שיש לזה מחיר. אבל זו זכותה.
אני חושב שאנחנו באמת מדברים פה על מלכודת שכמעט כל אחד מכיר. התאהבות בילדים וזניחת עצמך או בן / בת הזוג הם תופעה נפוצה, ובעיניי, אישית, לא הכי טובה.
בעיניי - זו דעתי האישית - כל אמא (וכל אבא) צריך להבין שכמו שלא בריא להעדיף ילד אחד על פני משנהו (וגם זה קורה הרבה), לא בריא לזוגיות להעדיף את הילדים על פני הבעל. ההתנהלות האידאלית, בעיניי לפחות היא ששני הדברים - בן זוג וילדים - לא יהיו בתחרות, כי לכל אחד יש את המקום הייחודי שלו. בדיוק כמו שלא בריא בעיניי להעדיף ילד אחד על פני משנהו.
הורה הוא אדם מבוגר, ורצוי שיקצה מקום בליבו גם לילדים, גם לבן/בת הזוג, כל אחד מאלו באופן אחר ורלוונטי. אהבה לילדים לא חייבת להתחרות באהבה לבן או בת הזוג, וכנ"ל בכיוון השני.
כל זה בכללי, וכאמור בכללי אני מסכים איתך.
אבל אנחנו לא יכולים להסיק אוטומטית מהכלל אל הפרט, של הזוג הזה. אנחנו שהבאנו את העניין לשולחן, היא תשקול מה לקחת מזה ומה לא.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי