מתי אפשר לקחת לריאות ולהפגע?

מתי אפשר לקחת לריאות ולהפגע?

כל כך הרבה תופעות מוזרות (בלשון המעטה) קיימות ברשת, שאני משתדלת להתעלם מרובן. לא לוקחת שום דבר אישי, לא נעלבת, לא נפגעת, אלא פשוט ממשיכה הלאה. כולנו נתקלנו אני בטוחה בתופעות כאלו, שלולא לקחנו נשימה עמוקה ואמרנו לעצמנו שזה לא שווה להתעצבן בגלל זה, היינו יורים במישהו ממזמן. אני זו שכתבה ששאלת "מטרת הקשר" דפוקה לחלוטין, אבל יחד עם זאת השאלה קיימת, האופציות מוכרות והתשובות גלויות לכולם. אני תמיד בוחרת באופציה של נישואין/קשר רציני. לא מצפה שאפחד יבוא עם טבעת לפגישה, אבל השאלה קיימת וזו האופציה היחידה שמשקפת נכונה את כיווני בחיים. אני לא מדברת כבר על הפניות שהדבר היחידי שהיה חסר בהן זה זין עטוף בקונדום, מוכן לשיגור, בכדי להשלים את התמונה הצבעונית מאד שנוצרה מהמלל שנשלח. אני לא מדברת על גברים נשואים שמוצאים לנכון שרווקה שרוצה להתחתן, זה סתם דיבורי נשים, ושורה תחתונה דוד יודע מה הכי טוב בשבילה. אני לא מדברת על אבות בדימוס שמחפשים את בתם האובדת, רק שכחו שעם בתם האמיתית הם לא קיימו יחסי מין, כפי שהם היו רוצים איתי. אני כבר לא מדברת על כל ההצעות המזעזעות שנאלצתי להחשף אליהן, רק בגלל שהחלטתי שהאינטרנט זה רק עוד דרך להכיר, והיא לגיטימית. היום, בפעם המי יודע כמה נתקעתי בשדרוג של הזין העטוף בקונדום, ואמרתי לעצמי שאם אני לא אצרח אשתגע! לצערי זו אינה הפעם הראשונה שלי שאני נחשפת לתופעה, ואני בספק שזו הפעם האחרונה. הפניות האלו בד"כ לא כוללותאפילו "שלום, שלום" נימוסי. פניות ישירות, בהודעה, בצ'ט של האתר, שכוללות וריאצייה כזו או אחרת של: "אני מחפש שולטת, מתאים לך?" לאחרונה שהסתכלתי על עצמי, נראיתי כמו הבת של השכן ממול. פסדר, תמימות ממני והלאה, אבל בחייאת רבאק!!! עכשיו גם הפכו אותי למלכה שמחפשת עבדים?? לא פעם אחת, גם לא פעמיים. מה יש לגברים שהם מוצאים לנכון לפנות אליי עם בקשות כאלו, אה??? באיזה נקודה של הסיוט הזה אני יכולה לקחת לריאות את כל הפניות המזלזלות והמגעילות האלו, אה? הרי הדבר היחידי שהם עושים זה להביט בתמונה ולפנות לבחורה. הם לא קוראים דבר, אפילו לא את המיקום הגיאוגרפי שלה. הם רואים בחורה, ומחלטים שאם היא באתרי הכרויות היא בטוח מחפשת זין עטוף בקונדום. אני יודעת שלא כולם כאלו, אני יודעת שנשים לא יותר טובות (כל אחת בקטע שלה), אני יודעת שכאן הם מרשים לעצמם כי מה 'כפת להם, אני יודעת את כל ההסברים והשיטות. אבל מתי אומרים enough? מתי אומרים 'די, נשברתי!'. מתי לוקחים את זה לריאות??? איך אפשר בכלל לשרוד את המדיה הזאת ולצאת שפוי? מה הפלא שעד שמגיע מישהו נורלמי, את מלאת אכזבות וטעמים מרים בפה שאת לא רואה אותו ממטר? בסוף אני אצחק על הכל, אני מכירה את עצמי. אבל כרגע אני פשוט רוצה לצרוח!!!! שבת נעימה לכולנו
 

נימשון

New member
מי אמר שאנחנו שפויות עכשיו../images/Emo35.gif

אי אפשר להשאר ממש שפויים אבל אפשר לבחור למה מתיחסים ולמה לא ואני בוחרת לדלג על מי שמזלזל בי, נסי את זה זה עשוי לעזור לך.
 
אין לי עור של פיל

כמה דילוגים אפשר? כמה? בסוף זה מחלחל פנימה ואת משתגעת... נכון, לא מתייחסים נכון עוברים הלאה נכון הם לא שווה את זה נכון, נכון, נכון אבל כמה אפשר להשאר אדישים לתופעות האלו? בסוף אשבר, להצעה הבאה שאקבל אומר 'כן' ואקנה 700 שוטים עם דוקרנים ואכניס לבן זונה הראשון שיפול לידיי. הוא יהנה מזה, עוד ידפוק איזה שפריצן, ואני אוכל להוציא אגרסיות... מה רע?
 

נימשון

New member
זה בסדר להשבר לפעמים

תבכי, תצרחי, תשנאי גברים לדקה וחצי, תקללי ותעשי כל מה שאת עושה כשאת נשברת ואז אחרי יום-יומיים-שבוע כאלה תעלי בחזרה על הסוס ותמשיכי הלאה..
 

גלית35

New member
../images/Emo6.gif מה את חדשה ברשת? כי אם כן../images/Emo20.gif

אני עוד מבינה את זה-ואם לא סימן שעוד לא ראית הכל.
 
ממש לא חדשה

אבל למען האמת בהתחלה היה הרבה יותר נורמלי. עם הזמן, השנים, ההתפתחות, הם מרשים לעצמם יותר ויותר אני מגיל 24 און-אוף ברשת, בגיל 24 מעולם לא נתקלתי במה שאני נתקלת היום. לא יודעת כבר מה עדיף, בחיי שלא. מה זה לא ראיתי עוד כלום?! יש עוד?! חחחחחחחחחח אני לא יכולה לעמוד בזה כבר, בחיי. רק לא יותר גרוע מזה!
 
מירבי,גם לי לפעמים מתחשק לצרוח

לא תמיד מבינה מה הסיפור שלהם,מה הם בעצם רוצים ומה,לעזאזל הם חושבים לעצמם. כמו שנימשון אמרה,מותר וכדאי לפעמים להניח לכל זה,לקחת אוויר ולחזור מעט רגועים יותר.אולי נתאכזב שוב,ואולי,מי יודע...יגיע אותו אחד יגרום לך להאמין שוב שישנם גם אנשים נורמליים,שמחפשים בדיוק מה שאת מחפשת. הזכרת לי משהו שגם גרם לי להתאכזב(בפעם המי יודע כמה)מהמדיה הזאת: מישהו שהכרתי באיזשהו אתר,מצא חן בעיניי והצהיר שכוונותיו רציניות.כשנפגשנו,כל מה שרצה היה להביא אותי אליו הביתה כדי להשתעשע.. אמרתי לו שישכח מזה ושיחזיר אותי הביתה...בדרכנו חזרה מצאתי את עצמי מרימה עיניים למעלה ואומרת בקול רם:"אלוהים,מה בסה"כ ביקשתי...בן אדם נורמלי אחד...זה הרבה לבקש?" למרבה הפלא(או שאולי לא),הוא ממשיך לשלוח לי מסרים שהוא רוצה לבוא ולמצוא אותי בכתונת סקסית.... נו,לא לרצות לצרוח? יאללה,צרחות....
אההההההההההההההה ומחר יום חדש.....
 
../images/Emo124.gif ../images/Emo124.gif ../images/Emo124.gif

לצרוח נשמע טוב מאד. אני כבר צורחת וצוחקת מייאוש. בן אדם נורמלי... הממממ... כרגע אומר לך שאין, אבל זה רק בגלל שטרם צרחתי מספיק.
דרך אגב, אם את רוצה אפשר ללכת לקניות ביחד. כי אם טרם קנית את הכותונת הסקסית, אני אשמח לעזור
בכלל, צריך לשקול הסבה מקצועית. מתאים לי מלכה? מה את אומרת, רואה אותי בעור שחור עם שוט?
 
האמת,נשמע כמו חוויה מעניינת../images/Emo3.gif

שעוד טרם ניסיתי.. מה שכן,אולי זו יכולה להיות חוויה מתקנת-להצליף במישהו בשוט ולהוציא עליו את כל העצבים שיש על המין הגברי(מסכן זה שיפול לידיים שלך..חחחח) לגבי הכתונת הסקסית-יש לי כאלו למכביר(תודה על ההצעה,אשקול אותה כשארצה להתחדש),אלא שנשבר לי מאלה שרוצים לראות רק אותה עליי ולא אותי בתוכה. אגב,עד לפה שמעתי את הצרחות...כנראה שאת אוהבת את עצמך מספיק בכדי לא למלא אותן בשטויות ובאכזבות שלא שוות את הבריאות שלך
 

straycat

New member
תופעה מוכרת ומדאיגה...

מדיום האינטרנט נהדר בעיני, גלומות בו אינספור אפשרויות וידוע גם, שהוא עוד ימשיך ויתפתח. מצפה לזה בכיליון עיניים. עם זאת, כמו כל דבר, גם טכנולוגיה ניתן לנצל לטובה או לרעה. האנונימיות האפשרית במדיום מושכת אליה, נוסף לאנשים טובים, גם הרבה פחדנים עלובים. כל אישה שיש לה קצת ניסיון בהיכרויות דרך האינטרנט יודעת, שאין גבול לטימטום, לחוצפה ולשפלות. הנה דוגמה: שוחחתי פעם עם מישהו דרך המסנג'ר של אתר J-Date. הוא ישר התקיף בשאלות שקשורות להעדפותי המיניות (מה אני אוהבת, כמה ואיך...). בטרם הספקתי לנפנף אותו, הוא מסר לי את מספר הטלפון שלו והתחנן שאתקשר, או שהוא יתקשר אלי... ולמה? כי נורא בא לו לאונן. בטלפון. לא משנה שבסה"כ ניהלנו כמעט שיחה של דקה וחצי במסנג'ר דרך האתר. שאלתי אותו, למה הוא חושב שאני צריכה לספק עבורו את השירות הזה? (ועוד בחינם?) ובזה סיימתי את ההתקשרות בינינו. זו רק דוגמה אחת מני רבות. הטיפוסים האילה פונים באופן הזה לכל מי שרק ניתן לפנות אליה, זה לא אישי -- וכך יש להתייחס לכך. זה לא מעיד עליך, אלא עליהם בלבד. הסיבה שהם מרשים לעצמם להתנהג בצורה כזו נעוצה בגורמים חברתיים, מאוד מדאיגים, אבל זה כבר נושא לדיון בפני עצמו. הזילות של כמעט כל דבר כבר עוברת כל גבול. אם את מרגישה שזה יותר מדי בשבילך (ואפשר בהחלט להבין זאת), קחי פסק זמן, למען בריאותך הנפשית והפיזית.
 
ואני חשבתי שרק לי זה קורה

זה משהו בלתי נסבל את באתר הכרויות כי אתה רוצה להכיר מישהו לקשר רציני וזה ג כתוב בכרטיס ואז פונים אליך עם כל מיני הצעות מיניות לפגישה לסייבר או לטלפון WTF לא לעניין בכלל אני ישר מנפנפת כבר לא מתרגזת - רק אומרת : ,לא עוד הפעם" אה ויש את אלו שאת פותחת מצלמה עמ"נ לראות פנים והוא מראה ת'זין עכשיו - אני לא ילדה קטנה כבר ראיתי בבעבר ... אבל זה חסר טאקט וגובל בגועל צריך פשוט לא להייחס ולדפדף הלאה
 
מצלמות?!

לדעתי, בלי לפגוע באיש ואישה, מי שפותח מצלמה ומקבל זין/כוס בפרצוף... המממ... איך לומר זאת בעדינות... זבשו/ה. לצפות באמת למצוא גבר/אישה מולך, לבוש/ה, מוכן/ה לשיחה רצינית ועמוקה? נאיבי כל כך. הרי מי שמכיר מעט את הנט, יודע שזה לא מקום שאפשר לסמוך על אנשים בו, להאמין לכוונותיהם וכו'. מחפשים איך להכניס את הסקס בדלת האחורית, ואין דרך קלה יותר מזו. אני לא חושבת שאפשר לצפות למשהו מלבד זה במצלמות אינטרנט, ולא משנה כמה יאמרו לי שזה לא כך, והרבה משתמשים בזה, וזה טוב וזה בלה, בלה, בלה. אני כל הזמן עוברת הלאה, לפעמים מגיעים לרוויה מסוימת. אולי הגעתי אליה
 
נשמע מעניין

הגורמים החברתיים, יש לי כיוון מחשבתי, אשמח להבין את שלך. אני הכי אוהבת שהם פונים אליי, "העדינים" שבינהם", ואומרים לי שאני עסיסית (וכל הסופרלטיבים הדומים). בהתחלה הייתי שותקת, אחר כך הייתי עונה "תגיד, אני נראית לך סטייק?!", אחר כך פשוט הייתי סוגרת חלון שיחה. את לא מרגישה לפעמים שזה יותר מדי? איך את שורדת את זה? איך זה לא והרס אופציות נורמליות אחרות?
 

straycat

New member
הגורמים החברתיים (למיטב הבנתי):

בשנים האחרונות קיימת מגמה של זילות כמעט בכל תחום. החמורים שביניהם (והרלוונטיים לענייננו): - זילות בחיי-אדם: אנשים לא מהססים לדקור זה את זה סתם, ללא שום הצדקה (בכניסה למועדונים, למשל), נוהגים כמו מטורפים בלי לציית לתמרורים -- בקיצור: האלימות משתוללת. - זילות בערכם של ערכים: אנשים אידיאליסטים נחשבים לא אחת לתמהונים, רק בגלל שהם מסרבים להיסחף אחר הזרם המרכזי ומעוניינים לשנות דברים לטובה. בעיני רבים, כבר שום דבר לא חשוב, פרט לצרכים האישיים המיידיים. - זילות בערכם של רגשות: הרבה אנשים, כולל כאילה שעברו מזמן את גיל 21, לא מחפשים קשר שמבוסס על רגשות ואינטימיות, אלא יסתפקו בזיון ללילה (ואפילו לא יתקשרו למחרת להגיד תודה או לשאול מה שלומך). - זילות במעמדן של נשים: הרבה גברים מפרשים את הפתיחות והליברליות שלנו (תכונות נהדרות כשלעצמן) כחולשה. היום כל-כך קל להשיג אינסטנט-סקס, שרובם כבר שכחו להעריך את זה. הם מרשים לעצמם להתייחס אלינו כאל חפצים שנועדו לספק את צורכיהם, מבלי לגלות כל עניין בצורכינו. כל השינויים הנ"ל ועוד, הופכים את החברה שאנחנו חיים בה לסביבה בלתי-נסבלת. הכוונות הטובות שלנו מתפרשות כחולשה, ואנחנו נאלצות להיות כל הזמן במצב של מגננה או חשדנות מתמדת. במצב הקיים, קשה מאוד לתת אמון באנשים ונדיר מאוד למצוא מישהו שאפשר לחלוק איתו רגשות. לגבי ההתמודדות האישית שלי... פיתחתי חשדנות כזו, שאם היתה מקבלת צורה פיזית, היתה נראית כמו חומת-אבן עם חיזוקי פלדה פנימיים, בגובה של לפחות 3 מטרים ובעובי של כ- 1 מטר. בקיצור, נכון להיום, קשה מאוד להתקרב אלי באמת (אם כי, קל מאוד להתקרב אלי לצורך שיחה או ידידות שטחית). לא בטוחה שהשיטה הזו מתאימה לכולן. אני מרגישה שזה מגן עלי ושאני זקוקה להגנות האילה. לא מוכנה שיפגעו בי ולא מוכנה לתת הזדמנות לאף אחד, גם אם זה אומר להיות לבד כל החיים. מאמינה שאם יש ביקום רצון שיהיה לי בן-זוג, אפגוש אותו "במקרה", ואם לא, אז לא. אני מניחה שרוב הנשים הרבה יותר אופטימיות ממני, ואולי טוב שכך. אם את מעוניינת להמשיך להכיר דרך האינטרנט, מציעה לך להקטין את המינון, לקחת פסק זמן בכל פעם שנמאס לך (אפילו פסק זמן ארוך), לסנן בצורה רצינית ומחמירה ביותר לפני פגישות ואפילו לפני שיחות טלפון, ולהקשיב אך ורק לאינטואיציה שלך (מניסיון, זה הדבר הכי אמין והכי מדוייק, תמיד).
 
../images/Emo45.gif

ללא ספק את צודקת בדבריך, בהתדרדרות המוסרית של החברה שלנו. אני לא בהכרח בטוחה שזה חושף רק אותנו, הנשים, אני חושבת שגברים סובלים מבעיות דומת/שונות. לא חושבת שיש מישהו שלא נפגע מזה. זה חלק מהפיכת החברה לחברה מנוכרת של אינדיבידואלטיסטים, כל אחד עם עצמו, בתוך עצמו, למען עצמו. כל אחד יושב לו מול המחשב/טלוויזיה/טלפון וחי את חייו. לא צריך לצאת מהבית בשביל כלום כמעט. בנוגע לדרכך האישית וההתמודדות עם זה... התיאור הפיזי התאים לי כמו כפפה ליד. כאילו חדרת לראשי והתעקת מחשבותיי. אבל יחד עם זאת, אני לא בטוחה שאני מוכנה לוותר על הרגש באופן סופי ומחלט בחיי. לא חושבת שאהיה מסוגלת ללא. אומרים שעדיף לאהוב ולכאוב מאשר לא לאהוב לעולם.... היית מוותרת על חווית האהבה בחייך? היית מעדיפה לא לכאוב ולא לאהוב? השאלה אם את באמת מוכנה לוותר על הכל בשביל להשאר מוגנת ובטוחה? לא הייתי קוראת לזה אופטימיות, זה פשוט הרצון והצורך הרגשי חזק מהכל. עובדה אני עוד כאן, שום דבר לא שבר אותי באמת ואף אחד עוד לא מת מלב שבור. מה שלא הורג - מחשל!
 

straycat

New member
... ובהמשך למבצע "חומת-מגן" ../images/Emo8.gif

אינדיוידואליזם לא קשור לבעיה, להיפך... אינדיוידואליזם וניכור אינם קשורים זה לזה. מרבית האנשים שמוכנים לעשות משהו למען מישהו אחר, הם אינדיוידואליסטים (אחרת, היו דואגים רק לתחת של עצמם, כמו הרוב...). הבעיה נעוצה באילה שלא מספיק חזקים כדי להיות אינדיוידואליסטים. אילה נגררים כמו עדר אחר הזרם המרכזי, שנכון לעכשיו, הידרדר בצורה נוראית. אני לא מרגישה שאני מוותרת על משהו או מונעת מעצמי אפשרויות -- הגעתי למסקנה שאין פה את הדבר שאני מחפשת. מכאן, שאין טעם לחפש. לא מוותרת על רגש (לא מסוגלת ולא רוצה...), פשוט מנסה לנתב אותו לאפיקים אחרים (מאוד מומלץ: חתול או כלב בבית -- לא תחליף לבן/בת-זוג, אבל מאוד מחזירים אהבה, וזה אמיתי לגמרי ולכל החיים). בשלב זה, מוותרת על זוגיות, בצורה מאוד מפוקחת. דבר שלא הורג, מחשל... אבל במינון גבוה מדי הוא עלול לחסל. את זה אני מאוד נחושה למנוע.
 
כואב לקרוא את זה

זו האמת לאמיתה... אדם שמוותר על זוגיות. לא יודעת מה לומר לך, לפעמים אני מופתעת מכך שכל איברי במקום ואני עוד נושמת, הדברים שעברתי וחוויתי. אבל יחד עם זאת, אני לא חושבת שאפילו לשניה הייתי מוכנה לוותר על זה. כשאת אומרת "אין פה את מה שמחפשת" פה זה האינטרנט? את לא יכולה למנוע מעצך להפגע, זה לבתי אפשרי. ככל שיוצר תנסי למנוע, כך יותר תפגעי. את מונעת מעצמך את הדבר האחד שהוא הכרחי וחשוב לחיינו, זו הפגיעה הכי קשה.. ואת עושה זאת לעצמך. לא היום, כנראה גם לא מחר, אבל יום אחד תתעוררי ותביני שאת זו שפגעת בעצמך יותר מכל, רק כי כ"כ רציתי למנוע מעצמך להפגע. זו דעתי
 

straycat

New member
כבר חשבתי על זה...

הגעתי למסקנה שכך הכי טוב. האכזבות והקלות הבלתי-נסבלת של השקרים והזילזול נורא שוחקות נפשית. אני ממש מרגישה שאני צריכה זמן כדי לרפא את הפצעים. ידוע לי, שאהבה אמיתית תרפא את הפצעים האילה מהר מאוד, אבל כרגע לא רואה אפשרות למצוא דבר כזה... כשכתבתי שאין פה את הדבר שאני מחפשת, התכוונתי לגברים בחברה שבה אנו חיים (לא בטוחה, אבל אני חושבת שאם הייתי לסבית או בי-סקסואלית, היה לי הרבה יותר קל. למרבה הצער, אני לא...). תאורטית לפחות, קיים סיכוי שיש אי-שם מישהו מתאים לי. אני מודעת לזה ופתוחה לאפשרות, אבל כרגע לא מוכנה להשקיע אנרגיות בכיוון. כפי שכתבתי באחת מתגובותי הקודמות, מאמינה שאם יש ביקום רצון שיהיה לי בן-זוג, אפגוש אותו "במקרה", ואם לא, אז לא. גישה פסיבית, אמנם, אבל הגישה האקטיבית כבר הוכיחה עצמה כלא מתאימה לי (לפחות לא כרגע). הזיכרונות ממספר פגישות שהיו לי, ממספר שיחות טלפוניות וממספר התקשרויות אונליין -- מספיקים כדי לעורר בי חלחלה
ולגרום לי להודות לעצמי על ההחלטה הנבונה, למנוע מעצמי את התענוג המפוקפק... עם זאת, כל אחת בנויה אחרת. יש בנות שבאמת שמות
על כולם וממשיכות הלאה בלי להניד עפעף... מאוד מעריכה את היכולת, אבל אין לי אותה....
 
למעלה