מתי מחליטים להתגרש?

דווקא לא ראיתי באמירה של אמא של עתליה

קידוש של הזוגיות.

נהפוכו: היא אמרה שהזמן להתגרש הוא כאשר את אומרת לעצמך שאת מעדיפה לחיות לבד על פני חיים בזוגיות הזו.

לאוזניים שלי זה נשמע שהדגש הוא דווקא על כך שהגירושים צריכים להיעשות לא במטרה לחפש זוגיות חדשה. שכדי להתגרש את צריכה להיות מסוגלת להגיד לעצמך: אני בוחרת בחיים ללא זוגיות. אם בסוף תבוא זוגיות חדשה וטובה - אהלן וסהלן. אבל להיות מוכנים לאפשרות שהיא לא תבוא.

אבל אולי אלה רק האוזניים שלי
. מעניין לשמוע מאמא של עתליה למה היא התכוונה.
 

מאז

New member
זה הרציונאל, אבל הטרמינולוגיה של אמא של

היתה חריפה יותר "אין תקווה", "גהינום", ולכן כנראה תמיהתה של ערפילית.
 

Arfilit

New member
היא דיברה במושגים של "גהינום"

השאלה שלי היתה האם בהכרח צריך להגיע עד לשם כדי לצאת מקשר.
 

אoיה

New member
לאו דווקא קדושה.

כשנמצאים בתוך, לא תמיד מבינים עד כמה זה גרוע, לא עובד ולא תפקודי. מאיזשהי פרספקטיבה, או ברגע נתון אחד מסתבר פתאם עד כמה החיים האלה מאמללים למי שחי אותם (גם אם אלה רק המבוגרים במערכה).
 

מעיןבר

New member
אני לא חושבת שזה עניין של קדושה, זה עניין של

פחד. לפרק מסגרת זה מפחיד נורא נורא נורא ופחד זה עניין משתק. צריך כנראה להגיע למצב קיצון כדי לשחרר את הפחד ולצאת לכדי פעולה.
 

אמיתמי

New member
לא חייבים להתגרש

אני חושבת שמדובר בבחירה שנתונה לכל כך הרבה משתנים אישיים , משפחתיים, כלכליים. אני חושבת שחשוב גם להגיד שלא חייבים להתגרש. זה לא צו גורל, במידה והיחסים לא אידיאליים. חיים לבד עם ילדים קטנים וללא תמיכה, זה באמת דבר מאוד מפחיד. השאלה אם כן להתגרש או לא, יכולה לכלול גם את מפלס הבעיות בנישואים, אבל גם משתנים כמו תמיכה משפחתית, מצב הילדים, הכוחות שלך, הצפי לגבי תהליך הגירושים, התזמון האישי. וכו'.
 

lulyK

New member
מתייחסת רגע רק לחלק האמצעי בטקסט שלך:

"אם כבר לא אוהבים, האם אפשר לשחזר את האהבה? גם כשלא זוכרים מה בדיוק גרם להתאהב מההתחלה?
ואם גם אין משיכה פיזית?"

את אומרת את זה כאילו מדובר בגזירת גורל. אני מאד מאמינה - כבת להורים גרושים, נכדה לסבים גרושים ואחיינית לשלושה זוגות של דודים גרושים - שזו אחריות שלנו לשמור על האש. אני מודעת לעובדה שיש נישואים שנגמרים. החיים גדולים מאיתנו ולא תמיד הכל תלוי בנו, אבל הרבה פעמים יש תחושה של התגלגלות למקום הזה, ומזה אני - באופן אישי - מסתייגת. אם את מרגישה שאהבה דועכת, שהמשיכה בנסיגה, זה הזמן לעמוד על הרגליים האחוריות ולהלחם על החיים שלך (לא תמיד זה מצליח).
 

TatyBar

New member
מהנסיון שלי

מסכימה עם מה שאמרו לך על ״זה זה״.
בהתחלה נלחמים ומנסים ומצפים ומקווים וכו וכו..
כשמבינים, וזו הרגשה מאוד שלווה ומקלה, שלא משנה מה תעשי, המצב לא ישתנה, אז עוזבים.
כשמבינים שאין טעם לנסות.
כשמבינים שמה שיש לך, זה לא מה שהיית מאחלת לבת שלך למשל.
ולכל אחת זה משהו אחר.
הנסיבות והתיאור של הבעיה יכולים להיות שונים.
אבל אם מגיעה ההארה, שזה לא מה שרצינו, וגם לא יהיה.... וזה לא מספיק טןב בשבילי להיות שם, וזו הכרה מבפנים, היא לא רציונאלית...
אז עוזבים.
ואז אין חרטות.
רק כשמגיעה ההשלמה מבפנים.
 

אביטלתל

New member
רק על עצמי ידעתי לספר

מהצד שלי התגרשתי כשהבנתי שלא טוב לנו ביחד, שאנחנו כל כך שונים שלא נוכל להיות יותר מאשר שני אנשים שגרים בבית אחד אבל מנהלים חיים נפרדים למעט ילדה משותפת

וכשהבנתי שלשנינו יש סיכוי טוב יותר למצוא אושר (או לפחות שיהיה טוב יותר) עם אנשים אחרים או שעדיף כבר להיות לבד
 

Zמנית

New member
מגיחה כדי לכתוב שאני קוראת

ומחכימה מכל תגובה. תודה!
אולי אני מנסה לחשוב רציונאלית על מצב שצריך להרגיש בו.
 
יש לי עוד תשובה

שכשאת שומעת את הצעדים שלו בכניסה, הגוף שלך ושמחת החיים שלך מתכווצים קצת ומסננים אוף.
 
וואו. איזו הגדרה קולעת ומטלטלת.

כיווצ'צ'ת לי את הלב לגמרי, אבל חיזקת אותי בהחלטה שלי להתגרש (אנחנו כבר בהליכים).
 

פלגיה

New member
בלי ניסיון ספציפי

יש לי ניסיון כללי מארבעים שנות חיי: אם משהו מאוד מאוד מפחיד אותי - זה הסימן שצריך לשקול ברצינות לעשות אותו. יש דברים שסתם לא בא לי לעשות, ואני לא עושה אותם. אבל אם המחשבה לעזוב את העבודה (סתם דוגמה) ממש משתקת אותי - כנראה שזה הזמן להתחיל לחשוב על עזיבה.
זה לא קורה ברגע, ויש תהליך של התבשלות עם ההחלטה, ודברים יכולים לקחת חודשים. אבל הפחד הוא הצעד הראשון.
 

fossa

New member
זה שונה אבל. גם אני ככה

בשנים האחרונות, בכל הקשור לתחום המקצועי, האלגוריתם שאני מכריחה את עצמי לבצע הוא לחשוב מה מפחיד אותי ואז ללכת ולעשות דווקא אותו. כי ככה אתה לא שוקע בתוך אזור הנוחות שלך אלא מרחיב אותו כל הזמן, וזה הדרך היחידה לא ללכת אחורה.

אבל אני חושבת שכאשר מדובר בגירושין האלגוריתם הזה לווא דווקא ישים. כי זה לא רק אתה, זה עוד אנשים (הילדים בראש ובראשונה, בכלל המשפחה). במערכת משפחתית לאזור הנוחות יש תפקיד ומשמעות אחרת לגמרי מאשר בעולם המקצועי
 

פלגיה

New member
אמרתי שזה בלי ניסיון בגירושים

אבל זה כן רלוונטי להחלטות בחיי המשפחה, שמשפיעות על כל שאר חלקיה. גם שינוי מקצוע משפיע על המשפחה, אבל גם מעבר דירה, הולדת ילד וכדומה.
 

דנית119

New member
מניסיון אישי שחויתי תני צאנס

כמה שזה קשה , עברתי משבר דומה ואף גרוע משלך - קראתי את מה שאת עוברת .
לפי ההרגשה שלי את עדיין כעוסה מאוד ואת עדיין לא מודעת שיש בך ניצוץ של אהבה או משיכה אליו הרי אתם עדיין גרים ביחד אני משערת....
בעלי שיקר לי ורימה אותי שנים והסתבך כלכלית עם שוק אפור והעולם התחתון .ורמס אותנו כלכלית
רק שאיימתי עליו בגירושים הוא לקח את עצמו בידיים מחדש כבר שנה וחצי לאחר שמצא עבודה חדשה
ויש לי שני קטנטנים בני 5 ו שנתיים ורק שהם קמים בבוקר ואומרים לו את המילה אבא ותמורת זה
שווה היה לעבור את החוויה סופר קשה שספגתי והצלחנו לאושש את האהבה מחדש לאחר שנה שחיינו
בחדרים נפרדים ראיתי את השינוי שחל בו הוא משקיע בילדים לאחר שלא היה איתם כלל יש פשוט גברים
שהאסימון נופל להם מאוחר .
אם את רואה שהוא מתאמץ ועושה שינויי למענך והילדים - זה שווה מעל לכל - איך היחסים ביניכם ביום יום האם רבים הרבה ?
האם הוא מנסה להשתנות ? האם לא נשאר לך אליו טיפה רגש או סימפטיה ?
האם היה לכם בכל זאת פרקי זמן טובים ביחד ?
להתגרש זו תמיד אופציה אבל רק אופציה אחרונה בהחלט את חייבת למען ילדייך ולמענך לנסות כמה שזה קשה
אם זה טרי כמה חודשים תני לזה צאנס לשקם אם עבר מעל כמה שנתיים תפרקי אם אין ברירה!!
שוב הכל אפשרי - לא מצטערת כלל שיש לי משפחה שלמה ......
 

יערה133

New member
האמת שלי

הכי טוב שתסתכלי סביבך - מהגרושים והגרושות שאת מכירה מהמשפחה שלך או בן זוגך .
כמה שנמליץ פה ונגיב אין כמו המדגם של החיים האמיתיים שאת מכירה מסביבתך הקרובה
איך זה השפיע על הילדים שלהן - אם את מכירה ילד קטן שהוריו גרושים ממשפחתך אז בטח יש לך את זה בלייב .
מנסיוני מעטות אומרות את האמת ... ממש אם אין לך ברירה וזה מוצא אחרון וממש אם שונאת אותו תתגרשי
זה חייבת להיות אופציה ממש אחרונה .
להדליק מחדש אהבה ניתן הרי נמשכת אליו בעבר - הילדים שלך לא הגיעו מתרומת זרע או מהחסידה .....
מתי יצאתם ביחד לבדכם לבילויי ? יש להניח ששניכם עוברים וחווים משבר אישי קשה כל אחד וסיבותיו .
אבל אהבה חייבים לתחזק !! מתי פירגנת לו או הוא פירגן לך אם אתן שומרים על ריחוק זה הזמן להתקרב
ולנסות לחמם מחדש .. לי זה לקח חודשים או שנה אבל הסוף אני לא מתחרטת .
גם שתפסתי את בעלי מפלרטט עם אחרת - לא יודעת אם בגד בי או לא - אך גם הסתכלתי מה אני לא הייתי בסדר
האם השקעתי - ולאחר טיפול זוגי שנינו כרגע כמו זוג אוהבים חדשים ...
האפקט על ילדיי הקטנים הורגש היטב - אני מרוצה שהצלחתי מחדש להציל את נישואיי .
מה עם בן זוגך ? האם רוצה להתגרש גם האם גם הוא מתלבט - לא נכנסת מה קרה אבל על טעויות ניתן לסלוח
אם הכעס קיים עוד קיים תלמדי את הצד השני האם גם הוא מנסה לשפר והציל את הנישואים .
גירושים הם אופציה אחרונה בהחלט - וכן ניתן לשחזר אהבה .
 
למעלה