מתי שוכחים?

[nubi]

מתי שוכחים?

בימים האחרונים (אני מאוד קרובה למחזור) יש לי מן התכווצויות בבטן, שכנראה נגרמות מהמחזור המתקרב. זה נורא מזכיר לי תנועות עובר. נכנס לי לראש רעיון מפגר שאולי אני בהריון (ושתבינו-אני לא שוכחת אף גלולה, ואני לוקחת "דיאנה" שממש אי אפשר להכנס להריון). יש לי סיוטים בלילה, אני לא נרדמת, מהסיבה הפשוטה שאני לא מוכנה לעבור את "זה" (הריון ולידה) שוב. לא מוכנה לשמוע על זה כלום. מתי שוכחים? יש כאלה שאף פעם לא שוכחות? לא רוצה להשאר רק עם ילדה אחת...

 

[galiaS]

איזה קטע

גם אני תופסת את עצמי מדמיינת שכאבי מחזור הם ברקסטונים (

)ונחרדת מהמחשבה של ללדת שוב פעם. הלידה היתה טראומטית עבורי. נראה לי שלא שוכחים אלא מדחיקים...

 

[1במיה]

שוכחים..בטח שוכחים../images/Emo6.gif

אומנם לא הייתה לי לידות טראומטיות אבל לידה זה דבר כואב. הזמן יעשה את שלו וכל אחת בזמן שלה (אני מקווה )תקום בוקר אחד ותגיד לעצמה - זה לא היה כל כך נורא.

 

[lulyK]

לתדהמתי

אני כבר לא חיה את צירי הלחץ על בסיס יומיומי, ולידה חזרה להיות אופציה. תנועות פאנטום אני מרגישה די הרבה

 

[sipi1]

גם אני חשבתי שנסיון אחד הספיק לי

ויש לי היום שמונה, כך שכנראה באמת שיניתי את דעתי

אצלי זה קצת מצחיק : תמיד רציתי משפחה גדולה, 4 או 5 ילדים לפחות. הלידה הראשונה היתה אכן טראומה רצינית, ומיד אחרי הלידה התחלתי לבכות לבעלי : נכון שדיברנו על משפחה גדולה, אבל אני לא מסוגלת ! זה יהיה נורא אם תהיה לנו רק ילדה אחת וזהו ? הוא היה מספיק נבון לענות לי שזה בסדר גמור ולא צריך יותר כלום והעיקר שאני בריאה והילדה בריאה... עוד לפני שמלאה לה שנה ידעתי שאני רוצה עוד ילד/ה, למרות הפחד מהלידה, ואחרי הלידה השנייה (שהיתה ממש שונה ! ארוכה, כמו כל הלידות שלי, אבל לא קשה ובלי תפרים) הטראומה נמחקה. אחרי הרבה שנים קראתי ספר מקסים שכתבה מיילדת (להיות לאם, של אביבה רפפורט), שעזר לי לראות את כל תהליך ההריון והלידה כמסע קשה וחוויתי, שאפשר להיבנות ממנו ולקבל ממנו כוחות, ואכן הלידות האחרונות (למרות שהיו גם ניתוחים) היו בפירוש חוויה מעצימה ולא חוויה טראומתית. אולי הסוד הוא לא לדחוק בגוף שלך. לחכות עד שבאמת באמת תרצי עוד ילד/ה, ואז הרצון מטה את הכף גם מול הזכרונות הפחות נעימים.

 

[1במיה]

וואהו שמונה ילדים??? אני בשוק../images/Emo12.gif

כל הכבוד לך את בטח מאוד מיוחדת

ואני מתלוננת על ה2 שיש לי לפעמים?! נו.. נו.. נו.. לי האמת רוצה עוד 2 לפחות. מה ההפרש בין הילדים?

 

[sipi1]

גם לי לקח זמן להגיע לזה... ../images/Emo8.gif

הגדולה בת 18, הקטן בעוד חודש יהיה בן שנה. ואצלי, לפחות, מהרביעי הכל נהיה פשוט יותר...

 

[מאז]

ציפי, אבל מה אם

היית מתחילה בגיל 30+? הרי עדיין היה לך רצון למשפחה גדולה, אבל אם היית מחכה לשובו של הרצון לילד אחרי כל לידה, לא היית מגיעה ל8 ילדים, לא? (מאז, שתמיד דמיינה משפחה גדולה, ולא מסוגלת לדמיין את הדרך לשם)

 

[sipi1]

הייתי מחכה, ללא ספק.

אני עדיין מעדיפה פחות ילדים אבל שכולם יהיו מאד רצויים, מאשר הריון ולידה וילד שנולד מתוך לחץ חיצוני כלשהו. פשוט, אחרי הלידה השנייה שהיתה חוויה מתקנת, היה הרבה יותר קל לרצות

וגם אם מתחילים בגיל 30+, יש לפחות 10 שנים פוריות, אז אפשר להספיק יותר משני ילדים, גם בלי לחץ...

 

[מאז]

לא מדוייק

הפוריות יורדת מאוד בשנות השלושים, והסיכון למומים עולה. חוצמזה, יש אנשים שהמחשבות על העול שמביא איתו עוד ילד מקשות על בוא החשק... יש לי פחד שעוד כמה שנים (עשר? עשרים?) אני אכעס על עצמי שהרשיתי לעצמי "לנוח" יותר מדי..

 

[sarush]

הנה תשובה

(אני נדחפת אליכם מפורום אחר ומעיזה לענות) ניר בן שנתיים ושלושה חודשים ואני מתחילה לנסות לדמיין שאולי אולי יש אופציה עתידית באופק הרחוק רחוק שאי פעם ארצה שוב לעשות לעצמי את הדבר המקסים הזה שנקרא הריון ולידה. כרגע זה בשלב הדמיון אבל זה יותר טוב מכלום. מאידך יש כאלה שאחרי חצי שנה מרגישות מוכנות לילד נוסף.

 

[מעיןבר]

כמה ירוק מלפפון../images/Emo35.gif

זה כ"כ אישי ותלוי באישה, מבנה האישיות שלה, החינוך שלה, החוויה/טראומה שעברה עליה. היתה לי לידה נפלאה. שכחתי שניה אחרי הכל ואמרתי שאני מוכנה מיד ועכשיו לחזור על כל התהליך. אממה - הריון+לידה = עוד ילד ולזה אני לחלוטין לא מוכנה עדיין. רוצה למצות טוב יותר את הזמן שלי עם אדוה. אם זה יהיה כמו בעבר הרצון לילד נוסף יכה אותי כברק ואז אני ארצה את זה "פה ועכשיו". חוצמזה אני מוכנה להיות בהריון כל החיים

 

[ט ו ל י ל ה]

רוצה להציג את עצמי ולהגיב גם כן,

השתתפתי קצת בפורומים אחרים, אז אולי יש כאלה שקצת מכירות, אבל אני חנה, עכשיו חמישה וחצי שבועות אחרי לידה טראומטית מאוד מבחינתי - ואחרי לידה ראשונה שהייתה קיסרית לפני שלוש וחצי שנים - ועכשיו אני מאז הלידה כל הזמן מתעסקת בשאלה הזו, האם יש סיכוי שארצה ילד שלישי בכלל והאם יש סיכוי שאסכים ללכת לקראת לידה - כמו שמעין אומרת אני מוכנה להיות בהיריון כל החיים - אבל כרגע לידה לא מוכנה לעבור שוב. אולי אם בכלל זה יגיע אבקש קיסרי - וזה מעסיק אותי המון עכשיו למרות שבכל מקרה שום ילד נוסף לא בא בחשבון עכשיו - אני כמו מעין (מצטטת אותך הרבה) - רציתי למצות טוב יותר את הזמן שלי עם הגדולה ומניחה שגם עכשיו זה יהיה ככה. ואכן, שלוש וארבעה חודשים עם הגדולה היו אושר צרוף. כולם מבטיחים לי שאשכח את הלידה כי ככה אנחנו, אבל אני מבטיחה לעצמי שלא כי זה היה סיוט.

 

[עינבלית]

ברוכה הבאה../images/Emo39.gifחנה! אפשר../images/Emo35.gif

אני אחרי לידה קיסרית, לפני שנה+, ומפחדת ובו בזמן מפנטזת על לידה נרתיקית. התוכלי לספר מה היו השיקולים ללידה רגילה אחרי קיסרית? איך הגיב הצוות הרפואי? היו התנגדויות? וסיפור הלידה או לפחות קצת- מה היה בלידה שניה שהיה כה טראומטי? תודה מראש, ושוב- ברוכה הבאה!

 

[1איתן ולהב שלנו]

ברוכה הבאה../images/Emo39.gif

גם אני אחרי קיסרית,ונרתיקית בהפרש של שלוש ורבע שנים. השניה הייתה איומה לא פחות מהראשונה גם בעיני...

 

[עדי בשמיים]

ואני הופכת ירוקה מקנאה

למראה כל אשה בהריון, הייתי מוכנה להיות בהריון עכשיו כל החיים, רק שכרגע עוד ילד לא בא בחשבון, לא אכפת לי לעבור שוב לידה ואפילו כמה חודשים ראשונים

מעבר לזה כלכלית אני פשוט לא מסוגלת. מצד שני היה לי הריון לא קל אבל כל כך נהניתי ממנו והייתי פשוט בעננים, אני מוכנה להיות בהריון עכשיו עוד עשר פעמים. רק השבוע אמרתי לחבר הכי טוב שלי "יו איך בא לי להיות בהריון" - והוא זה ששם לב שאמרתי שבא לי להיות בהריון, לא שבא לי עוד ילד...

 

[אלינה12]

אני לא דוגמא

כי לקח לי 6 שנים עד שהחלטתי שאני מוכנה שוב להיות בהריון וללדת. ויקח לי עוד הרבה זמן עד שאני אעשה את השלישי.

 

[SIKU]

האמת../images/Emo35.gif

אחרי הלידה ראשונה למרות שלקחה 12 שעות והאידורל לא עזר ולא נתנו לי לזוז בגלל שזו היתה לידה של תאומים אחרי שהם יצאו היתה לי כזו הרגשה של התעלות שישר הייתי מוכנה להתעבר שוב. כמובן שמי שצריכה טיפולים לצורך העיניו ועוד אחרי תאומים אז זה לקח עוד 5 שנים. הלידה השניה היתה תראומתית יותר ומיכוון שגם הפעם היו תאומים אמרתי שסגרתי את הבסטה. אבל נשארה כמיהה דווקא לחוויה מתקנת.

 

[yaelia]

מה רע בילדה אחת?

אני מכירה די הרבה בנים יחידים שלא גדלו עם חסכים נוראיים בגלל שאין להם אחים. הכל בגישה של הסביבה. רק בארץ עוד לפני שהעולל בן חצי שנה כבר מדברים על הבא. תגדלי את שי, תהני ממנה - יש לכן עוד הרבה לעבור יחד ולהסתגל זו לזו. מתישהו אולי תרגישי שאת רוצה ומוכנה לעוד אחד/ת ואולי לא. גם זה וגם זה מצוינים מאוד. אני הייתי מוכנה כבר עכשיו לעשות אח/ות להללי, אבל אני יותר רוצה עוד זמן לבד איתו. חוץ מזה כלכלית זה גם שיקול משמעותי, לא נראה לי שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו עוד אחד עכשיו.

 

[ליילה]

אני גם נמצאת בהתלבטות הזו

אנחנו כבר מאוד לא צעירים (33 אם נהיה מדוייקים) ואני מאוד רוצה עוד ילדים, כך שהזמן דוחק. אין לי שום בעיה ללדת שוב ושוב, וגם לגדל שוב ושוב (טוב, נו, אני רק חודשיים וחצי בעסק, מאוד יכול להיות שאני עוד לא יודעת מה מחכה לי). הלידה שלי לא הייתה קלה, אבל ממש לא טראומתית ויצאתי ממנה מאוד מאושרת, בעיקר מהיחס בבית החולים, מהצוות הרפואי שעזר לי, ומהקלות שבה הדברים קרו משלב מסויים (אני מאוד מקווה שגם בארץ המצב יהיה דומה, כי שמעתי סיפורי זוועות על בתי החולים בארץ, והלידה הבאה תהיה כנראה שם) גם כל סיפורי ההפחדה על החודש הראשון לא התקיימו אצלי, ועברתי אותם בקלילות, ובאושר גדול, ואפילו ההנקה שחשבתי שתהיה סיוט עברה בקלילות. הדבר היחיד שאין לי שום כח לעבור אותו שוב זה ההריון. סבלתי מכל רגע. היה לי הריון נוראי, קשה, מתיש, עם סכרת הריון קשה בסופו שגרמה להמון תופעות לוואי ולטראומה קשה מבדיקות סוכר 4 פעמים ביום, והזרקות אינסולין... אני צריכה להתגבר על טראומת ההריון איך שהוא, כי אני מאוד רוצה כשאהד יהיה בן שנה לנסות שוב להכנס להריון, ולא יודעת איך לעשות את זה. יש פה המון בנות שמוכנות להיות בהריון, אולי נעשה הסכם - אתן תהיו בהריון, ואני אלד ואגדל, איך זה?