מתכנתים בעל לקות ראייה

[roi251]

מתכנתים בעל לקות ראייה

הי קודם כל ברכות על הפורום החדש אני בעל לקות ראייה לומד הנדסא י תוכנה האם יש הרבה ליקוי ראייה ועיוורים שעובדים בתכנות בעל תאר ראשון או הנדסאים? היכן ניתן לקרוא מידע על כך? תודה להתראות

 

[אבא של נעם]

אני בטוח שיש.

תודה על הברכות. אני מניח שאין בשום מקום סטטיסטיקה על מספר המתכנתים בעלי תואר הנדסאי או תואר ראשון, אבל בוא נעשה משהו אחר: מה דעתך לספר מה לקות הראיה שלך, איך היא משפיעה על יכולת התכנות, מה הקשיים וההתמודדיות שאתה עובר, והאם אתה ממליץ לאחים לעשות אותו הדבר? יש הרבה אנשים שחושבים שכבדי ראיה או עיוורים אינם יכולים לגלוש או להשתמש במחשב. האם אתה חושב שזה נכון?

 

[roi251]

תשובה

בעיה ברשתית שעובד במחשב צריך מסך 19 ותאורה יש לי משקפים טלסקופיות מסתכל מקרוב קושי יש כי בתחום התכנות יותר להסתכל לוקח לי יותר זמן מאחרים לתכנת אבל עם הזמן אלמד להסתדר עם זה אני חושב שאדם בעל מגבלת ראייה יכול לעשות כל דבר עם אקבל עזרים אתה מכיר מתכנות שהוא ליקוח ראייה?? אולי לראיין פה מתכנות בעל לקות ראייה איך הוא מסתדר תודה להתראות

 

[אבא של נעם]

קרא מאמר של שגיא יודוביץ

שהופיע במגזין של אגודת הסטודנטחם באוניברסיטה העברית. בדרך כלל לא נהוג (ואפילו קצת אסור) להעתיק מאמרים שיש עליהם זכויות יוצרים, אבל בגלל חשיבות הנושא ובגלל שאני מאמין במאה אחוז שגם האגודה וגם שגיא היו נותנים הסכמתם הנה המאמר ככתבו וכלשונו: לפני שנים, כשסיימתי את כיתה י"ב, חפצתי להתגייס לצה"ל. אה, כן, אני עיוור, ועל כן מגוון האפשרויות שעמדו בפניי היה דל ביותר. כדי שלא תהיינה אי הבנות, אדגיש כי בצבא ההגנה לישראל שירתו ומשרתים עיוורים כאנשי מחשבים וכמאזינים או בעבודות מרכזנות שונות. אך שפת המחשבים לא היתה שגורה באצבעותיי, כשרון למידת השפות שלי לא אפשר לי ללמוד את השפה הערבית על בוריה ולהיות מרכזן לא היה אחד מחלומותיי הרטובים. הברירה שעמדה בפניי, למעשה, הייתה לנסות להתקבל לגלי צה"ל, או לוותר כליל על השירות הצבאי. לפחות כך חשבתי. לא, לגלי צה"ל לא התקבלתי, ולכן הלכתי לדרכי. הצבא והשירות הלאומי מהווים, לדעתי, חוליה חשובה בחייו של האזרח בישראל. המסגרת הנוקשה, הדרישות לעמידה ביעדים והצורך להתמודד עם קונפליקטים גורמים לתהליך התבגרות מואץ ולעיצוב מוצלח של האישיות. בשנת תשס"ז השיקה עמותת "על"ה" (העמותה לקידום הסטודנטים העיוורים והדיסלקטים בישראל) באוניברסיטה העברית בפרט ובארץ בכלל פרויקט ייחודי לציבור העיוורים. אנשי העמותה פונים לציבור התיכוניסטים העיוורים ומעודדים אותם לתרום למדינה, ולעצמם, במסגרת של שירות לאומי. בעמותה מביעים סיפוק רב מהנכונות הגוברת מצד מוסדות ציבור לקלוט את העיוורים, ומנכונותם של האחרונים להתגייס למען הפרויקט. התוצאה: יותר ויותר עיוורים מקבלים אישור לשרת במסגרת השירות הלאומי. בעמותת "על"ה" מבקשים להדגיש כי שירותם של העיוורים זהה לשירות "רגיל", להוציא הקלה של עשר שעות שבועיות בפעילות השוטפת המוקדשות לשיקומם האישי של העיוורים, שמתבטא בשיעורי ניידות והכנה לחיים מחוץ לבית, וכן בהכנה לקראת הלימודים באוניברסיטה. משה משרקי, רכז הפרויקט, מדגיש כי העיוורים תורמים לחברה תוך כדי הכנתם לחיים מחוץ לחממה הביתית. "אנחנו מחפשים מוסדות ציבוריים שייאותו לקבל עובדים עיוורים לשורותיהם כבני ובנות שירות", מתאר משרקי, "ואז מקשרים בין מקום העבודה, בית הספר או רשות ציבורית אחרת ובין המועמד לשירות המתאים לכך". הוא מוסיף כי "בשנת תשס"ז שיבצנו שבעה עיוורים בבתי ספר, בבית הנשיא, בבית החולים סורוקה ובעוד כמה מקומות. 'השירות למען העיוור' ועמותת 'על"ה' הגיעו להסדר, על פיו ניתן יהיה לשבץ בשנה הבאה בין 20 ל~40 עיוורים נוספים במוסדות חדשים. "עיוור המתקבל לעבודה כבן שירות", מספר משרקי בהתלהבות, "ירכוש ניסיון במקום העבודה ויוכל להישאר שם, כפי שקורה לא אחת עם בני ובנות שירות לאומי. אנחנו מצויים בימים אלה במגעים מתקדמים עם 'קול ישראל', לדוגמה, במגמה לשלב עיוור באחת מתחנות הרדיו. העיוורים שאנחנו מגייסים לשירות לאומי משרתים תחת עמותת 'שלומית', שהיא אחת העמותות המטפלות בכ~2,300 בני ובנות השירות הלאומי. 'שלומית' מלווה את העיוור כמו כל בת שירות, וכך, במקום להימצא בחברת עיוורים בלבד, בן או בת השירות העיוור נמצאים בחברה רגילה ועליהם להתמודד עם כך". משרקי מגלה גם פן ייחודי של הפרוייקט, והוא - שילובם של עיוורים ערבים במסגרת השירות הלאומי. כיום משתתפים בפרויקט שני בדואים עיוורים, ומורגש כי קיימת מוטיבציה גבוהה מצד אוכלוסייה זו לתרום לחברה במסגרת השירות הלאומי. הפרויקט זוכה לתגובות חיוביות מצד העיוורים המשרתים. לדברי משרקי, הם חשים הצלחה בהתערותם התעסוקתית והחברתית, "מה שמעודד אותנו להמשיך את הפרויקט ביתר שאת ולהרחיבו עד כמה שניתן. הצלחה מבחינתי תהא להרגיל מקומות עבודה רבים להימצאותם של עיוורים, וכן להרגיל את ציבור העיוורים לחיי קהילה כאנשים רגילים, כולל השתלבות בשוק העבודה". השירות הלאומי אמנם אינו מסגרת צבאית, אולם הוא דורש משמעת עצמית, חשיבה על הכלל והתמודדות עם מסגרת זרה. ביכולתו לשמש צינור התבגרות מועיל, ממש כמו הצבא. פתיחתו של שירות זה לציבור העיוורים מציבה כמה שאלות: האם העיוורים בשירות הלאומי באמת מבצעים את אותם תפקידים כמו בנות שירות אחרות, דהיינו סיוע לילדים בחינוך מיוחד, סיוע לפצועים בתהליך השיקום, הוראת עולים והדרכה בבתי ספר שדה ובמוזיאונים? נוסף לכך, בנות שירות לאומי רבות מופנות לעבודות מזכירות בניגוד לנהלים. חמור מכך, לאחרונה התפרסמו ידיעות על ניצול כוח עבודה זה, הזול והנתון למרות. השאלה היא האם תופעה זו תפסח על המשרתים העיוורים או שמא להפך, מוסדות הציבור אשר יקבלו עובדים אלה לשורותיהם ינסו דווקא לתעל אותם לעבר עבודות פקידותיות, וזאת כאמור בניגוד לנהלים? מענין אם אפשר למצוא את שגיא, כותב המאמר, ולהזמין אותו לפורום. נשמע בחור מאוד לעניין.