No fun intended
New member
מתלבטת אם להצטרף לשורותיכם
אני זוכרת כשפתחו את הפורום הזה, לפני כמה שנים. הייתי אז פעילה מאד בפורום חוזרים בתשובה תמיכה (תחת שם אחר), ופתיחת הפורום הזה צרמה לי עד כאב. בזמנו הייתי נשואה ובהריון ולאחר מכן אמא לתינוק, חרדית חוזרת בתשובה, ברסלבית ודבוקה ממש בדרך הזו של תורה והלכה.
השנים חלפו, והיום אני גרושה לשמחתי, ואמא לילד מתוק ודוס לגמרי בן חמש.
ומרגישה ממש מבולבלת מבחינה דתית ואמונית. אז רציתי לשתף מעט, ואולי מקומי כאן איתכם.
קשה לשתף, אפילו באנונימיות הזו, כי אלה דברים שממש אישיים ואינטימיים ביותר. אבל אני מרגישה שאני לא רוצה כבר להיות דתיה. האמונה שלי באלוהים מוטלת בספק גדול מאד. אני כבר שנה וחצי גרה לבד, ולאחרונה, כבר כמה חודשים- לא שומרת שבת. מתחילה גם בכשרות ובלבוש לחפף יותר ויותר. ושלא נדבר בכלל על העניינים של בינו לבינה
...
רק בזמן האחרון ממש, עניין של שבועות ספורים, הצלחתי להגיד בקול רם לעצמי ולאחרים שאני לא באמת רוצה להיות דתיה. אני פשוט מרגישה תקועה שם. ואין לי כמו רובכם את הלחץ המשפחתי- להיפך, אמא שלי תהיה מאושרת עד גג העולם אם אהיה חילונית. החשש שלי הוא רק לגבי הילד היקר שלי.
הוא מן ילד פלא שכזה, מחונן. יודע בגיל חמש לפתור תרגילי כפל, חיבור וחיסור במאות ואלפים כבר מזמן.. חזקות... כמובן גם קורא וכותב, כיאה לבן- חיידר. והוא איכשהו יצא מן ילד צדיק כזה, שאוהב להתפלל ולקרוא תהלים וחומש בזמנו הפנוי. ילד תמים שטמוע היטב היטב בעולם החרדי, למרות שחוץ מאבא שלו ואני כולם במשפחה חילונים לכל דבר.
בקיצור... אני חוששת איך זה ישפיע עליו. מרגישה מצד אחד שאני "מקלקלת" אותו בסאבטקסט שהוא בוודאי קולט ממני ובחיפוף ההולך ומתגבר שלי בכל מה שקשור להלכה. ומצד שני- אני באמת רוצה לגדל אותו להיות בן תורה?? הוא כל כך מוכשר, זה עוול נוראי שהוא לא יפתח את השכל האדיר שלו. לא הייתי רוצה שהוא יגדל ויתבטל בכולל. הייתי מאושרת ביותר אם הוא היה מתחנך בחינוך ממלכתי דתי. אבל אבא שלו דוס-על ולא יסכים לדבר כזה.
ובאשר לעצמי.. לא רואה את עצמי לא כחילונית ולא כדתיה. לא מדמיינת את עצמי אוכלת צ'יזבורגרים כמו בימי נעוריי, ומצד שני גם לא מדמיינת את עצמי עם כיסוי ראש או אפילו מקפידה על שמירת שבת. לא רואה את עצמי הולכת עם מיני ברחוב, אבל מצד שני קניתי לי ביקיני לקיץ אחרי תשע שנים שלא היה לי בגד ים.
סיכומו של דבר. מבולבלת.
אשמח להצטרף, אם תקבלו אותי-- למרות שאני לא מנאצת ומגדפת, ויש עוד צדדים והיבטים ביהדות ש-נאים בעיניי.
אני זוכרת כשפתחו את הפורום הזה, לפני כמה שנים. הייתי אז פעילה מאד בפורום חוזרים בתשובה תמיכה (תחת שם אחר), ופתיחת הפורום הזה צרמה לי עד כאב. בזמנו הייתי נשואה ובהריון ולאחר מכן אמא לתינוק, חרדית חוזרת בתשובה, ברסלבית ודבוקה ממש בדרך הזו של תורה והלכה.
השנים חלפו, והיום אני גרושה לשמחתי, ואמא לילד מתוק ודוס לגמרי בן חמש.
ומרגישה ממש מבולבלת מבחינה דתית ואמונית. אז רציתי לשתף מעט, ואולי מקומי כאן איתכם.
קשה לשתף, אפילו באנונימיות הזו, כי אלה דברים שממש אישיים ואינטימיים ביותר. אבל אני מרגישה שאני לא רוצה כבר להיות דתיה. האמונה שלי באלוהים מוטלת בספק גדול מאד. אני כבר שנה וחצי גרה לבד, ולאחרונה, כבר כמה חודשים- לא שומרת שבת. מתחילה גם בכשרות ובלבוש לחפף יותר ויותר. ושלא נדבר בכלל על העניינים של בינו לבינה
רק בזמן האחרון ממש, עניין של שבועות ספורים, הצלחתי להגיד בקול רם לעצמי ולאחרים שאני לא באמת רוצה להיות דתיה. אני פשוט מרגישה תקועה שם. ואין לי כמו רובכם את הלחץ המשפחתי- להיפך, אמא שלי תהיה מאושרת עד גג העולם אם אהיה חילונית. החשש שלי הוא רק לגבי הילד היקר שלי.
הוא מן ילד פלא שכזה, מחונן. יודע בגיל חמש לפתור תרגילי כפל, חיבור וחיסור במאות ואלפים כבר מזמן.. חזקות... כמובן גם קורא וכותב, כיאה לבן- חיידר. והוא איכשהו יצא מן ילד צדיק כזה, שאוהב להתפלל ולקרוא תהלים וחומש בזמנו הפנוי. ילד תמים שטמוע היטב היטב בעולם החרדי, למרות שחוץ מאבא שלו ואני כולם במשפחה חילונים לכל דבר.
בקיצור... אני חוששת איך זה ישפיע עליו. מרגישה מצד אחד שאני "מקלקלת" אותו בסאבטקסט שהוא בוודאי קולט ממני ובחיפוף ההולך ומתגבר שלי בכל מה שקשור להלכה. ומצד שני- אני באמת רוצה לגדל אותו להיות בן תורה?? הוא כל כך מוכשר, זה עוול נוראי שהוא לא יפתח את השכל האדיר שלו. לא הייתי רוצה שהוא יגדל ויתבטל בכולל. הייתי מאושרת ביותר אם הוא היה מתחנך בחינוך ממלכתי דתי. אבל אבא שלו דוס-על ולא יסכים לדבר כזה.
ובאשר לעצמי.. לא רואה את עצמי לא כחילונית ולא כדתיה. לא מדמיינת את עצמי אוכלת צ'יזבורגרים כמו בימי נעוריי, ומצד שני גם לא מדמיינת את עצמי עם כיסוי ראש או אפילו מקפידה על שמירת שבת. לא רואה את עצמי הולכת עם מיני ברחוב, אבל מצד שני קניתי לי ביקיני לקיץ אחרי תשע שנים שלא היה לי בגד ים.
סיכומו של דבר. מבולבלת.
אשמח להצטרף, אם תקבלו אותי-- למרות שאני לא מנאצת ומגדפת, ויש עוד צדדים והיבטים ביהדות ש-נאים בעיניי.
