מתעמלות ושיעורי חנ"ג

מתעמלות ושיעורי חנ"ג

תחילה גילוי נאות: אני מורה לחינוך-גופני בבי"ס וגם מאמנת התעמלות (וכמובן מתעמלת בעברי). השנה אני מלמדת בבי"ס יסודי, כיתות ב-ו. בהמשך לדיון הקודם שהתפתח, נזכרתי שבכל יום אני גם כן מתמודדות עם סוגיות בבי"ס, שאשמח לשמוע מה דעתכן של המאמנת האחרות/מתעמלות. בכל שיעור אני מקבלת כיתה של 30-40 תלמידים, בנים ובנות, מתוכם סביר שיהיו 3-4 בנות שהולכות כבר 6 שנים לחוג התעמלות ומתעמלות בנבחרת, 5-10 בנות שהלכו לפני שנתיים לחוג התעמלות שנה אחת ויש להן בסיס כלשהו, 10-15 ילדים בנים ובנות שיודעים גלגול וגלגלון באופן אינטואיטיבי והלכו פעם לחוג ג'ודו/מחול/קפוארה וכו', ו-5 ילדים כבדי משקל או קואורדינציה, ששונאים התעמלות, חסרי כשרון ופוחדים ממכשירים. בהתאם לזאת, הייתי רוצה לשמוע דעתכם על מספר שאלות: האם כמאמנת התעמלות, ראוי שבשיעורי חנ"ג אתן שיעורים בנושא התעמלות יותר מכל מורה אחרת? בשיעורים בנושא התעמלות: האם ראוי לחלק את תשומת הלב שלי בשיעור שווה בשווה בין כל התלמידים, או שכדאי "להשקיע" יותר בתלמידים החלשים שצריכים עזרה? או דווקא במתעמלים המצטיינים, שזה הרגע שלהם "להרשים" אותי, וכן לקבל ממני תרגילי אתגר? בחלוקה לקבוצות לעבודה בתחנות, האם כדאי לבנות קבוצות אחידות ברמה, או שדווקא כדאי בכוונה לערבב בין החזקים ביותר לחלשים ביותר, על מנת שיפרו זה את זה, יעזרו אחד לשני וכך יהיה אפשר "לנצל" את הטובים, שירגישו שלא משעמם...? או שבכלל עדיף קבוצות לפי חברים, כדי שיהיה לילדים הכי נעים לעבוד? האם ראוי להפחית את דרישות הביצוע כך שיתאימו לכלל הילדים, אך במחיר של ביצוע טעויות טכניות? (למשל, גלגלון עם העברת רגליים מהצד-צלחת- יכול להיות בשבילי גלגלון מעולה, על אף שהוא טעות טכנית גסה בהתעמלות). כנ"ל לגבי הדרישות של פוינט באצבעות, ידיים למעלה וכו'- דרישות שאני בד"כ אפילו לא מזכירה בשיעורים בכיתה. האם לתת למתעמלות המצטיינות, לעשות דברים שונים לגמרי ממה שביקשתי, כי הן יודעות, או להכריח אותן לבצע את הכל בדיוק כמו כל הכיתה? במסגרת זמן וציוד מצומצמים, האם שווה להתמקד יותר בלימוד מיומנויות חדשות, או תרגול מיומנויות קיימות? או- האם עדיפה דרך ההוראה של לימוד פרונטלי (אני אומרת אתם עושים. תעשו בדיוק כך וכך), או לימוד דרך תרגול (הנה ארגז עם מקפצה. תקפצו עליו איך שאתם יודעים. תוך כדי כך תלמדו לבד איך הכי טוב לקפוץ על ארגז)? ובכלל כמאמנות התעמלות- מה אתן מצפות מהמורה לחנ"ג של המתעמלות שלכן? או כמתעמלות- מה אתן מצפות מהמורה שלכן לחנ"ג?
 

אמא לה3

New member
הוראת התעמלות בבתי ספר

הדיון שלך מתחלק לכמה נושאים, אנסה לענות עליהם כמיטב יכולתי. במסגרת עבודתי אני מאמנת התעמלות בתיכון מקסים בעירי, הבנות מגיעות מכל השכבה (השיעור הוא לבנות המעונינות מכל השכבה, לכל שיכבה שיעור משלה כך שאני עובדת עם כ-40 שנות בבת אחת לעיתים). משיחות שאני עורכת עם המורות לספורט של הבנות ביום יום הן סיפרו לי שמגיעות אליהן ילדות בכיתות הגבוהות שמעולם לא ניסו גילגולים בעבר. הן ממש לא יודעות. לדעתי זה נורא, ילדה/נערה מגיעה לכיתה ט' י' ומעלה ולא ניסתה מעולם!!!! זוועה. חלק מהמורות גם הן לא ניסו וציטוט של אחת המורות "אני לא יודעת איך עברתי את הקורס בלימודים כשלא התעמלתי או ניסיתי מעולם". רב המורות מלמדות דברים בסיסיים ביותר, גילגולים קדימה ואחורה ומעט עמידות ידיים. זהו. כך שאם יש לך הכשרה או יכולת ללמד התעמלות טובה - ראוי ורצוי שתעשי זאת אפילו יותר מכל ענף אחר. את השיעורים שלי אני בונה בשתי דרכים. שיעורים מסויימים אני בונה בצורה פרונטלית. אני אומרת והילדות עושות. ככה לגבי החימום, תרגילי הבסיס כמו גילגולים וכד'. בהמשך אני מחלקת את הבנות לקב' עפ"י רמה ויכולת. אם בחרתי בתרגיל "עמידת ידיים" אלו שלא יודעות - מקבלות תחנות עבודה בהתאם לרמה שלהן, אלו שיודעות מקבלות תחנות "שידרוג" לדוגמא: עמידת ידיים גילגול או ע"י גשר. אותו הדבר עם גלגלונים, המתחילות מקבלות תחנות בהתאם ליכולות והמתקדמות מקבלות תחנות "משודרגות". תשומת הלב שלי מתחלקת שווה בשווה בין הקב' (עד כמה שאפשר)...ואני חושבת שזה עונה גם על השאלה של בניית קב' העבודה. הפחתת דרישות הביצוע - בוודאי! אני לא אדרוש מילדה לעשות פוינט, אלא אם כן היא מאלה ששולטות באלמנט המסויים, כנ"ל לגבי מתיחת רגליים או הרמת ידיים לפני אלמנט. טעויות טכניות? יש ויש. הכל תלוי בילדה, ילדה שעושה נניח חודש שלם גלגלון צלחת לא תקבל ממני מחיאות כפיים, אני אחמיא לה על הניסיונות אבל אתקן אותה מדי פעם כשהיא מבצעת את התרגיל. יש טעויות טכניות ששווה לתקן ויש כאלו שלא. וזה ההבדל בין תלמידה למתעמלת בחוגים. למתעמלות מצטיינות אני כן אתן תרגילים מעט שונים, שוב על אותה משפחה של אלמנט שאני מלמדת. אם זה גלגלון, אז גלגלון על יד אחת וכדו'. אני לא מאמינה בדרך של תנסו לקפוץ לבד ואז תצליחו, אני נותנת את הכלים להצליח, את החוקים של כל תרגיל וגם משתדלת להסביר לבנות למה הן עושות כל תרגיל. מהמורות לספורט של המתעמלות שלי אני מצפה לתמיכה. לא יותר. הכוונה בתמיכה היא לעודד את הבנות לעסוק בפעילות גופנית, לא לשבור אותן בהערות לא לעיניין, לא "לתקן" אותן, בשביל זה יש מאמנת שעובדת איתן.
 
לגבי הזוועה+ תופעת הגלגול המתמשך.

נהניתי מתגובתך, פרט למשפט בתחילת ההודעה: "משיחות שאני עורכת עם המורות לספורט של הבנות ביום יום הן סיפרו לי שמגיעות אליהן ילדות בכיתות הגבוהות שמעולם לא ניסו גילגולים בעבר. הן ממש לא יודעות. לדעתי זה נורא, ילדה/נערה מגיעה לכיתה ט' י' ומעלה ולא ניסתה מעולם!!!! זוועה." ראשית עלייך להטיל ספק בדברי המורות והתלמידות. אף פעם הילדים לא זוכרים בדיוק את כל שיעורי החנ"ג שהיו להם בביה"ס היסודי, בייחוד אם בעיניהם לא הייתה לכך חשיבות גבוהה. אני סבורה שילדה בכיתה ג' שלמדה אצלי בשלושת השיעורים האחרונים גלגול לפנים, עשוייה להגיע לכיתה ט' ולאמר למורתה שמעולם לא ניסתה גלגול לפנים. לא בגלל שהיא משקרת. אלא בגלל שהיא לא זוכרת. האם את זוכרת בבירור שלמדת פעם קליעת עונשין בכדורסל? בעיטת פס בכדורגל? -אולי איזה מורה פעם לימד אותך כמה שיעורים בכיתה ד' שבהם למדת את המיומנויות הללו ואת לא זוכרת. וגם אם נערה אכן סיימה 9 שנות לימוד ועדיין לא ניסתה גלגול לפנים, זה לא מצב אידיאלי, אבל זה לא פחות גרוע מהרבה ענפי ספורט אחרים שהיא אולי לא ניסתה. או שאולי תנסה לראשונה גלגול רק בכיתה י"א-י"ב וגם זה בסדר מבחינתי. אם יש מצב כזה כתופעה גורפת, שום מורה לא אשמה בזה באופן אישי, אלא המערכת החינוכית. לא סביר שאלפי מורות טועות ואילו המערכת צודקת בדרכה. מורה שלטענתה עברה קורס התעמלות בלימודים ומעולם לא ניסתה גלגול לפנים משקרת. ומכאן נובעת גם תופעה מטרידה אחרת, שנקראת "תופעת הגלגול המתמשך". בתופעה זו, מורה מחליטה ללמד שיעור התעמלות למשל בכיתה ד'. היא נתקלת שם במספר ילדים שיש ללמד אותם גלגול לפנים ומתחילה ללמד אותם. לא משנה כרגע אם היא לימדה נכון או לא נכון, אם היא הקדישה לכך שיעור אחד או חמישה שיעורים (מעבר לזה זה קצת לא סביר בכיתה ד). בכיתה ז', הולכים לחטיבת ביניים, והנה המורה לחנ"ג מקבלת קבוצה של בנות (שהגיעו כמובן מבתי ספר יסודיים שונים) ורוצה לעשות שיעור בנושא התעמלות. במה היא מתחילה? -נכון, היא תתחיל ללמד גלגול לפנים. בכיתה ט' מורה לחנ"ג מקבלת את קבוצת הבנות (לא משנה אם אותה מורה או מורה אחרת) ורוצה ללמד שיעור התעמלות. היא עורכת לבנות מה שנקרא "בדיקת מצב כניסה" ומה היא מגלה? שלא כולן יודעות גלגול לפנים. יש אפילו כאלו שלא ניסו מעולם. אז היא מלמדת גלגול לפנים. ואז התלמידים מגיעים לכיתה י'. והמורה רוצה לעשות שיעור התעמלות. אבל הוא לא יכול ללמד שום דבר מעבר לגלגול לפנים-עמידת ידיים-גלגלון-עמידת ראש, כי זאת הרמה של התלמידים. אז הוא מלמד גלגול לפנים. תופעה זו מצביעה על כך, שמכיתה א ועד כיתה יב, ישנה אותה תכנית לימודים בהתעמלות: גלגול, עמידת ידיים, גלגלון. איזה מפגר זה, לא? איזה מקצוע דפוק זה חנ"ג לעומת שאר המקצועות, אם ילד בי"א לומד את אותו חומר כמו ילד בכיתה ד'? אבל מה המורה הספציפי אשם- הוא קיבל לשיעוריו קבוצה של תלמידים שכמה מהם לא יודעים גלגול לפנים, אז מה רוצים ממנו, הוא לימד אותם גלגול לפנים. זוועה, פשוט זוועה. אז לא. הגישה הנ"ל היא לא נכונה. שיעורי חנ"ג הם לא אימוני התעמלות, ואין צורך להביא את כל הילדים לביצוע של גלגול לפנים. ממשיכים הלאה. מלמדים התעמלות, ולא גלגול לפנים. לא מאשימים את המורה הקודם, את ההורים, את הילד או את הבי"ס. מלמדים אותו התעמלות. בכיתה א-ג נותנים לו לשחק בכל מיני משחקים שכוללים נרות, ישיבת זווית וגלגולים. בלי ממש ללמד אותו. כך בכיתה ד-ו, יהיה לו יותר קל ללמוד. אז מתחילים ללמד מיומנויות בסיס. לא כל הילדים יקלטו. יש כאלה שלא יבינו, כי אין עדין למערכת מענה בשבילם, מבחינת הקצאת שעות, ציוד וכו' למענם. אבל הרבה ילדים כן יצליחו. בכיתה ז-ט הילדים כבר יצטרכו לבנות משפט תנועתי, או תרגיל כלשהו. מי שיודע גלגול לפנים יבצע גלגול לפנים, ומי שלא יודע, יכניס לתרגיל מאוזן, נר ודילוג. בכיתה י-יב התלמידים כבר יבצעו תרגיל מלא עם מוסיקה, וגם יתנסו כבר על כל המכשירים הגדולים והקטנים. הם יבנו תרגיל עם הבעה אישית, עם טאץ' כלשהו, יתאמו תנועות, וחלק מהם עדין לא יידעו גלגול לפנים, אבל זה לא כל כך נורא ואני לא אבכה מזה, כי הם יכולים להיות ראויים לסיים תיכון גם בלי לדעת גלגול לפנים. התופעה כמובן אינה נכונה רק לגלגול לפנים, אלא להרבה מיומנויות, וגם מתקיימת בענפי ספורט אחרים. וזאת חולשה. החולשה נובעת מאותה גישה כמו שנכתבה בציטוט בהודעה זו (זוועה, המצב זוועה, הם אשמים, בוא נלמד עכשיו מהתחלה).
 

אמא לה3

New member
כמה דברים

מעולם לא חשבתי על הרעיון של תופעת "הגילגול המתמשך" זה כל כך נכון כשחושבים על זה ואם זאת, זה המצב. וכן, אני דיברתי עם כמה מורות (וכמובן עם ילדות שאמרו שכל פעם שהיה שיעור התעמלות ביסודי ולמדו גילגולים, הן לא השתתפו. את יודעת נועה, אמרתי לך לא פעם, אני הכרתי הרבה מורות לחנוך גופני ואף אחת (כמעט) לא לקחה את המיקצוע או התפקיד שלה ברצינות. למעשה, אצלי ביסודי ב99 אחוז מהמיקרים, המורה היתה נותנת לנו כדור ושולחת אותנו לשחק "מחניים", התעמלות היתה לנו אולי בכיתות א' וב', בתיכון זה השתנה, המורה ממש אהבה התעמלות ואהבה שאני מתעמלת... אגב, לגבי המורים, יש בתיכון מורה אחת של כיתות ז', ח' ט' וחלק מיא' והיא לא מוכנה לעשות שום דבר שקשור להתעמלות, כלום. היא לךא מכירה את הענף, היא מכירה רק את תחום האתלטיקה אז הבנות עובדות רק על ריצה, ריצה ושוב ריצה....המתעמלות שלי באות אלי ומספרות לי על זה. מורה אחרת לחנ"ג גם התלוננה בפני (אנחנו בקשר מעולה) על אותה מורה שלא עושה כלום מלבד ריצה, המזל הוא ששאר המורות מאוד משתדלות לעבוד על התעמלות..והרבה...כך שלפחות בענף הזה, הבנות זוכות לחשיפה טובה. לגבי שאר הענפים גם. אני רואה שיעורים בעצמי. ואולי בכלל המערכת אשמה?
 
וודאי שהמערכת אשמה

במידה והמערכת בכלל מאפשרת למורות להחליט לבד על התכנים...... צריכה להיות תכנית שנתית. צריך להיות מעקב ופיקוח על היישום שלה. זה בכלל לא רלוונטי מאיזה תחום הגיע המורה לחנ"ג. תפקידו לחשוף את הילדים לכמה שיותר תחומים בספורט בצורה הטובה ביותר. תפקידו העיקרו הוא בכלל לחנך לחינוך גופני, לשלב חינוך בעשיה ספורטיבית ולא למצוינות ולא לתחרותיות- אסור שזה יקרה בין כתלי בי"ס..בשביל זה קיימות נבחרות בית ספריות בתחומים השונים. כך שאם המורה היא מתעמלת עבר אסור לה להבליט בשום צורה מתעמלות היא יכולה לנצל את הידע והאהבה לתחום ולהקים נבחרת ביס בהתעמלות.
 
זרמים בחינוך

ברצוני להגיב על אמירתך כי תפקידו של המורה הוא לחנך לעשייה ספורטיבית ולא למצויינות או לתחרותיות. יש בחינוך מספר זרמים, שעל פי רוב משתנים על פי טרנדים, כלומר אופנה. במחצית הראשונה של המאה העשרים, הגישה הייתה שיש "להרביץ תורה" בילדים ולהגיש להם כמה שיותר ידע. בספורט היו נהוגים שיעורים פרונטליים, מסדרי בוקר ועוד. במחצית השנייה של המאה העשרים, נכנסה חזק השיטה של הילד במרכז. בואו נחשב בו, נתאים את הלימוד לצרכיו, נביא אותו ללמידה תוך חדווה, מתוך מוטיבציה פנימית. הקונספט השתנה מספורט או התעמלות לחינוך גופני. ניתן דגש על מגוון פעילויות המתאימות למקסימום מגוון של ילדים, תוך חיזוק ערכים חברתיים, קוגניטיביים ורגשיים אצל הילד. היום, תחילת המאה העשרים ואחת, שוב חל שינוי. וזה ממש חדש, כלומר הצעקה האחרונה בתחום החינוך (וכמובן גם החינוך הגופני). התחיל לחדור ולחלחל חזק רק בשנה האחרונה, ועדיין לא בתכניות הלימוד ובחוזרי מנכ"ל, אבל יש המון מחקרים והכיוון הוא אחר. נמצא כי השיטה האחרונה, יצרה דור בינוני, עצלן ונבער. בתחום הספורט היו למדינת ישראל מעט מאוד כשרונות מנוצלים והמגמה היא עוד מגמת ירידה. הבינוניות שולטת והחולשה היא נורמלית. כאשר לא משלבים לבנות בתיכון מצויינות ותחרותיות- הם מבצעות הליכה במקום ריצה. אין להן שאיפות. אין להן מוטיבציה להגיע רחוק. אולי הן לומדות לאהוב פעילות גופנית ואז עושות הליכה פעם בשבוע עשרים דקות. היום מתחילים להודות שהגישה האחרונה הייתה גרועה ומכים על חטא. בזמן האחרון עוברים מגישת הדרך היא העיקר שוב לדרישה של תוצאות. כל זאת רק סקירה קצרה מחדשות החינוך ולא הבעת דעתי האישית, שכן לדעתי יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן, ובכל מקרה יש לשלב גם וגם.
 

Xx ofek xX

New member
אני היחידה

שבחיים לא היה בשיעורי ספורט בבצפר שלה שום דבר שקשור להתעמלות
אצלנו בספורט זה בדרך כלל כדורעף או כדורסל ומדי פעם עושים מבחני ריצה או כפיפות בטן.. המורה שלי די אוהבת אותי וכן מתעיינינת בהתעמלות אבל אף היא לא הכניסה את זה לשיעור.
 

chuch1

New member
אנסה לתמצת את דעתי

כמו שכתבת- בממוצע- יהיו תמיד איזה 5-10 בנות שמתעמלות/התעמלות ויש להן בסיסי, אבל- שיעורי ספורט אינם רק התעמלות, הם עוד ענפים ודברים אחרים שאינם קשורים להתעמלות. הגעת לשלב בו את אמורה ללמד תרגילי בסיס בהתעמלות? למדי את כולם בצורה שווה. המתעמלות המצטיינות יכולות להדגים או לעזור לך ולעבור להיות סוג של "יד ימינך" בלימוג התרגילים הבסיסיים אבל אני לא חושבת שיש מקום באולם ספורט בית ספרי וב-45 דק לנסות ולאתגר אותן או ללמד אותן תרגילים אחרים ממה שצריך במערך השיעור שבנית-אני הייתי משאירה את זה לאימונים שלהן אחה"צ. זה כמו שכדורסלן יגיע אליך לשיעור ולו תתני לבצע "צעד וחצי" ולשאר התלמידים שלא בקיאים בחומר ולא משחקים כדורסל תתני לקלוע מקו העונשים כל השיעור- סתם לא הוגן ולא נתפס לילדים ביסודי תמיד יש הופעות סוף שנה/חגים/טקסים ועוד מלא הזדמנויות לתת למתעמלות להראות את כשרונן- לא הייתי עושה את זה בשיעורי ספורט. ילדים עם משקל יתר שלא מחבבים את הספורט- להם הייתי נותנת תרגילים פשוטים קצת יותר אבל שיצליחו אותם בוודאות על מנת להעלות להם את הבטחון ואת האהבה לספורט- לאט לאט להעלות להם את רמת הקושי. לגבי עבודה בקבוצות- הייתי מחלקת לקבוצות בסדר אקראי ולא לפי רמות- צריך לזכור שאנחנו לא באולם התעמלות ולא באימון מקצועי- זה טוב (לדעתי) שיהייה עירבוב... והכי חשוב- לעולם לא הייתי מפחיתה את דרישותיי- אני חושבת שכמורה ומאמנת אני לא אוכל לעשות את זה- אעדיף שיהייה קצת קשה יותר אבל נכון ולא קל יותר ולא נכון. הרי כולנו יודעות שגם אם קשה בהתחלה- עם תרגול נכון בסוף הכל מצליח :)
 
תודה על תגובתך!

באמת היה חשוב לי לשמוע. לגבי הדרישות של נכון או לא נכון- נשאלת כעת השאלה מהו הנכון ומהו הלא נכון. האם מבחינתך הנכון הוא מה שמוגדר בחוקת ההתעמלות הבינלאומית, או ברוח החוקה (כי נר למשל אינה מיומנות שמוגדרת בחוקה)? אם כך, אז לא סביר להניח שמישהו בכיתה יבצע את התרגיל "נכון" לגמרי. וגם בחוג עממי או אפילו בנבחרת אף אחד לא יבצע נכון באופן מושלם. מכאן יש להפחית את הדרישות ולהתאימן לקבוצה. כמו-כן, האם נראה לך הגיוני לדרוש מילד בבי"ס שלמד מספר שיעורים בהתעמלות לבצע אלמנטים ברמת חוקת ה-FIG (שבפירוש לא הומצאה בשביל ילדים בבי"ס)? בהודעתך כתבת שעם תרגול נכון בסוף הכל מצליח. ומה לגבי מצב שבו ישנם אילוצים ואין מספיק תרגול? וידוע מראש שאין ולא יהיה מספיק תרגול. האם עדין לדרוש מילד שלמד מקרס רק לפני שיעור אחד או שניים או חמישה או עשרה במקרה הטוב, לבצע משלח עם מעוף של מטר וחצי, ובאוויר גם לכווץ את הישבן והבטן, לפתוח כתף בזווית 180 מעלות, לעלות לזווית של מינימום 45 מעלות מקו האופק, לדחוף מיד ללא שהייה, להשיג גובה, לנחות סטיק, למתוח אצבעות, ולהרים ידיים בסוף? והילד כבד המשקל שאני בכלל צריכה להגיד תודה שהוא משתתף בשיעור? כלומר, האם לדרוש מתלמיד בכיתה את אותן דרישות שאדרוש מאלופת העולם של הדור הבא, ואם לא, אז היכן יעבור הגבול בין מה שמצפים ממתעמלת תחרותית לבין מה שמצפים מתלמיד בכיתה?
 

INBAR1232

New member
אומנם בלי הרבה קשר אבל..

אצלנו בשיעורי ספורט אומרות לנו הרבה פעמים המורות למשל על צעד סיקול חילוף "תעשו לאט ותנסו לחכות אותנו , זה צעד מאוד מסובך" זה הזוי בשבילי ! חחחח למשל הן אומרות "רק היום בנות בכיתה ט' למדו לדלג ! אף אחת מהן לא ידעה ! גם לא לזרוק ולתפוס כדור רגיל ! אפילו לא לקפוץ בחבל ! " אני חושבת שזה זילזול בבנות, ובמיוחד לומר דזאת לשאר השכבות בבית הספר ! גם זה לא נכון , וגם לומר סתם , יש לנו מורות לספורט שלא ניראה לי שאפשר לקרוא למה שאנחנו עושים בשיעור הזה "ספורט" ולי במקרה הטוב היו לנו 6-7 שיעורי "ספורט" גם זה לא בטוח ... מכיוון שיש לנו פעמיים בשבוע, ובימי ראשון באופן קבוע מבטלים את השיעור ואז הולכים הבייתה , וביום השני בקושי עושים משהו שאם מבקשים מהבנות לעמוד עד שכולן עומדות בלי לדבר לוקח יותר מ10 דקות ... בתור מתעמלת זה קצת ניראה לי הזויי ... אבל מצד שני לא כולן מתעמלות ... אבל עדיין ! 10 דקות לוקח לבנות לעמוד ולהיות בשקט ?!
 

אמא לה3

New member
עצוב...

פשוט עצוב שככה נראים שיעורי החנ"ג שלך. ושאלה, מה את עושה כשיש לכן שיעורי התעמלות במסגרת בית ספר? לך נותנים מעט יותר מלאחרות או שאת אמורה לעשות כמו כולן?
 

INBAR1232

New member
מה זאת אומרת שיעורי התעמלות?

מה זאת אומרת שיעורי התעמלות? אין דבר כזה ... אבל ביקשתי מספיק פעמים והם לא מוכנות , וזה לא שאין לנו מתעמלות בבצפר ,יש ! והמון ! שהן ברמה ...והיה פעם אחת משהו שנתנו לנו כדור וניסו "ללמד אותנו " להתמסר... ומי שרוצה אפשר לתת לה בונוס אם היא תעשה אלמנטים עם כדור כמו גלגלון , עמידת ידיים , רגל רגל על יד אחת וביד השניה כדור .... וכל מיני (הן לא נתנו את האופציות הייתי אמורה להיות "יצירתית" חחחח) ובסוף , הן לא נתנו לי שום בונוס ....
 

אמא לה3

New member
בואי נראה את הצד החיובי...

היית מאוד יצרתית
למה לא? לעשות אלמנטים עם כדור זה נחמד. וברצינות עכשיו, זה ממש עצוב שלא נותנים לכן קצת התעמלות, אולי תנסי לבקש מהמורה שאת תלמדי את הבנות ע"י או גלגלון?
 

INBAR1232

New member
לא ניראה לי

אין אפשרות ללמד בנות אצלנו התעמלות .... אין לנו אולם ספורט או סטודיו ... אנחנו נמצאות בחוץ ואפילו סככה אין לנו ... ביקשתי מהמורה שלנו לא פעם אחת :( היתי שמחה לעשות! אבל לא ניראה לי שאפשר ממש
 

אמא לה3

New member
אה! זה משנה את התמונה

זה נורא לדעתי, בתי ספר שאין להם אולם או אפילו סטודיו, לצערי אני מכירה כאלה בעירי...
 
מה שאפשר לעשות

מי שיכול לטפל בנושא זה ביעילות הם ההורים. ההורים צריכים לדרוש אולם ספורט בלי להרפות. יש לכתוב לעירייה/מועצה מקומית, למשרד החינוך ולביה"ס. צריך להפעיל לחץ.
 

נעממהה

New member
אצלנו ההתעמלות היא חלק מהבגרות בספורט!

אני יכולה לספר ולתת את נקודת המבט שלי בתור תלמידה לשעבר בבית הספר שלי.. אמנם אני לא מורה, אבל בכל זאת. קצת הופתעתי האמת... בית הספר שלנו הוא לא איזה מוביל בתחום החינוך הגופני, אבל התעמלות זה חלק ממש מרכזי בתוך המערך השנתי של השיעורים. אני חושבת שלפחות שליש מכל שנת לימודים (במשך שש שנים) מוקדשת להתעמלות. כמובן שהכל תרגילים בסיסיים- עמידות ידיים, גלגלונים, גילגול (לפנים, לאחור), מאוזן וכו'. בשביל לעבור בגרות כל בת או שתיים (לפעמים שלוש) צריכות להכין תרגיל עם מוזיקה, תנועות ועם האלמנטים הבסיסיים. בנוסף צריך להכניס פרמידות (עליהם עובדים בשיעורים)- זה יכול להיות גם פרמידה שאחת מחזיקה את השניה בעמידת ידיים, ששתי בנות עושות מאוזן אחת מול השנייה ומחזיקות זו בזו או כל פרמידה פשוטה אחרת. מי שיודעת יותר מקבלת בונוסים. כמובן שאין דקדוקים כמו בתחרויות התעמלות- לא יורידו עך גלגלון בלי פויינטים. רוב הבנות מסתדרות עם זה, ואם יש בת שעבדה כל השנה ממש ממש קשה ועדיין מצליחה לעשות בקושי גלגלול לפנים (ויש כאלה. חרוצות, עובדות קשה, אבל זה פשוט לא התחום שלהן)- מתחשבים בה. אה, ועוד דבר, במהלך השנה עושים כל מיני תרגילים שאמורים להצטבר וחייבים לעשות את כולם. מי שחסר לה תרגיל- תצטרך להשלים אותו. תרגיל על טבעות, כמה קפיצות על ארגז (כן, גם קפיצת ראש) וכו'. בקשר למה עושים בשיעורים עם הבנות שכבר יודעות- בדרך כלל הם עוזרות בהדגמות, מקבלות שידרוג מסויים לכל תרגיל שהמורה מבקשת, או מקבלות רשות להתאמן בצד (המון פעמים אלו הבנות של הנבחרת הבית סיפרית ככה שלמורות לא משנה אם הם יעבדו על תרגילים של הנבחרת). למשל אם עובדים על קפיצת ראש- תרגיל שאפשר להיבחן עליו עם שמירה- בנות שיודעות עוזרות למורה לשמור או עוזרות לבנות בתחנות ההכנה- יעוץ, טיפים, וכו'. כשיגיע תור הבת, היא יכולה לבחור ולמשל לעשות קפיצת ידיים. תמיד אפשר לשדרג אפילו במשהו קטן כך שמתעמלת לא תרגיש שהיא מבזבזת את הזמן. עוד דבר שעלה לי עכשיו מהזיכרון. עוד דרך שבה אשפר לשתף את כל הבנות מהרמות השונות בלי לפגוע באף אחד: אפשר לצוות מתעמלת טובה לילדה שלא מסתדרת עם התחום. כשהייתי בכיתה י', אם אני לא טועה, המורה שלי אמרה לי לעשות עם בת תרגיל קצר. היא לא הסתדרה עם גילגול קדימה (בטח שלא אחורה), בקושי עמדה במאוזן ובקיצור- היה צריך לעבוד ממש אחד על אחד. מספיק שאני אלמד אותה עוד אלמנט אחד, ננקה קצת את שאר התרגיל ויהיה רצף, מנגינה, ותנועות שנחבר ביחד- אשרינו. למשל בתרגיל, במקום שתהיה עמידת ידיים שלה לבד- אני מחזיקה אותה תוך כדי כאילו פרמידה. אם אני הצלחתי במשימה- קיבלתי ציון טוב- אם היא עשתה את המינימום שהמורה הציבה לה- גם היא קיבלה ציון טוב.. אשמח לדעת מה דעתכן על השיטות.
 
נשמע נהדר

כך לדעתי צריכים להיות שיעורי חנ"ג. כל הכבוד למועצה המקומית שלך, לביה"ס שלך ולמורים לחנ"ג. עכשיו מעניין מה עם הבנים. אני חושבת שאצלם המצב הרבה יותר גרוע מהבנות- הם כמעט אינם מקבלים התעמלות בכלל.
 

FIRES SHADOW

New member
דווקא אצלנו הבנים כן

קיבלו בסיס דיי רחב-מקבילים, טבעות, קרקע וקפצית וקפיצות אפילו היתה נבחרת אקרובטיקה (שהתפתחה עד לרמת דאבלים וברגים!) וקיימת עד עצם היום הזה. למזלם (ומזלנו הבנות עם הרקע או הרצון) כמה מהמורים לחנ"ג היו עם רקע סביר עד מכובד בהתעמלות. לדעתי זה העיקר תלוי ב"התמחות" של המורה. מי שנתקל לראשונה בענף במהלך הלימודים שלו ולא ממש הסתדר איתו יימנע מלהתקרב אליו ולהיפך. תלוי גם ביכולות של התלמידים-אצלנו לדוגמא היה ממש טרנד של ברייקדאנס כך שאחוז נכבד מהבנים דווקא מאוד התלהבו מהשיעורים האלה. בעיקר כשהיתה להם תחרות לא רעה בכלל מצד הבנות ;)
 

chuch1

New member
בוודאי שאין לך מה לדרוש

מכולם להיות דקדנים כמו האלוף האירופאי הבא. אני לא התכוונתי שיש לדרוש מילדים לבצע אלמנטים ברמה בינלאומית- אני בסה"כ התכוונתי לכך שאם כבר מלמדים- אז ללמד נכון. ידוע לי שזמן התרגול שיש בביה"ס אינו יספיק לעולם להשלמת האלמטים כמו שצריך- אבל אם כבר את מלמדת- למדי כמו שצריך. לגבי הנכון או לא נכון:אנחנו מאמנות התעמלות- אנחנו יודעות ללמד גלגול הכי נכון! אז כן, אני אלמד את הגילגול שלי הכי טוב והכי נכון שאני יודעת ולא אוותר לילידם על דברים בסיסיים וחשובים רק כדי שיתגלגלו. אני שוב חוזרת למשפט שיוצא לי לכתוב די הרבה פה:" זה לא העיקר לעשות- זה איך עושים". שורה תחתונה: יכול להיות שזה קשור לאופי ויכול להיות שלא- אני טוענת שאם אני אלמד את הילדים משהו (כל דבר) מענף אחר ומענף ההתעמלות בפרט, אני אלמד הכי נכון שאני יכולה, כזו אני. כמובן שתמיד אפשר להקל בדברים אבל בבסיס צריך להיות עקביים וללמד כמו צריך. לדוגמא:גלגול לאחור- אני לא אלמד דרך ע.ידיים- אני אלמד גלגול לאחור רגיל עם דחיפה קטנה מהידיים שתעזור לגלגול. גלגלול קדימה: אני לא אלמד עם רגליים ישרות אלא עם רגליים כפופות אבל לא אוותר על שימוש בעורף בזמן הגלגול ולא בראש. והכי חשוב- תמיד אלמד להרים ידיים בתחילת וסיום תרגיל :)
 
למעלה