לא, זה לחלוטין הוא. האקדמיה ללשון לא קובעת ולא תקבע לאיש
כיצד להגות או לכתוב את שמו. למעשה במאמר שלהם בנושא כתיב שמות הם ציינו מפורשות "שמות פרטיים אינם נחלת הכלל, וזכותו של כל אדם להחליט כיצד לכתוב את שמו".
https://hebrew-academy.org.il/2010/10/07/שמות-פרטיים-כתיב-מלא-או-חסר/
 
גם במאמר על הגיית השם יישכר (במקרא!) הם מציינים שההגייה בשי"ן אחת היא לפי מסורת מסוימת ושהתפתחו גם מסורות אחרות. אכן ההגייה בשתי שי"נים נחשבת "שיבוש" (ונא לשים לב לבחירה ב"נחשבת", זו לא פסיקה, זה תיאור מצב) אבל שוב, הכוונה לקריאה במקרא, לא כיצד לקרוא למשפחה שחיה במאה ה-21 (כן, גם אם היא נושאת שם מקראי). האקדמיה ללשון לא פסקה בנושא ולעולם לא תפסוק איך אדם צריך להגות את שמו.
https://hebrew-academy.org.il/2011/12/01/יששכר/
 
איש לא מחייב את "א֫ברם" להיקרא "אברה֫ם" או את אוסנת להיקרא "אַסנת" (אָסנת כמו צרפת, צפנת או נצרת, זה קמץ רגיל ולא קמץ קטן) אף שאלה שמות מקראיים במקור. כשקוראים במקרא ראוי להקפיד על קריאה מסורתית; כשקוראים לאדם ראוי (לפחות בעיניי, ולא רק בעיניי) להקפיד לקרוא לו לפי רצונו (גם אם רצונו "שגוי" בעינינו).
 
אבשלום קור הוא אכן אוטוריטה בתחומו אבל הוא אינו היחיד, ולא כל פסיקה או בחירה שלו זוכות להסכמה גורפת. אגב, הוא גם קבע שאת שם המושבה הגרמנית בת"א יש להגות "שׁרונה" (בשי"ן ימנית) וגם כאן לא הכול מסכימים איתו (ולכן בגל"ץ תשמע הגייה אחת ובגופי תקשורת אחרים – אחרת). זכותך להסכים איתו ולקבל את דבריו, ועדיין זכותם של אחרים לחלוק עליו.
כיצד להגות או לכתוב את שמו. למעשה במאמר שלהם בנושא כתיב שמות הם ציינו מפורשות "שמות פרטיים אינם נחלת הכלל, וזכותו של כל אדם להחליט כיצד לכתוב את שמו".
https://hebrew-academy.org.il/2010/10/07/שמות-פרטיים-כתיב-מלא-או-חסר/
 
גם במאמר על הגיית השם יישכר (במקרא!) הם מציינים שההגייה בשי"ן אחת היא לפי מסורת מסוימת ושהתפתחו גם מסורות אחרות. אכן ההגייה בשתי שי"נים נחשבת "שיבוש" (ונא לשים לב לבחירה ב"נחשבת", זו לא פסיקה, זה תיאור מצב) אבל שוב, הכוונה לקריאה במקרא, לא כיצד לקרוא למשפחה שחיה במאה ה-21 (כן, גם אם היא נושאת שם מקראי). האקדמיה ללשון לא פסקה בנושא ולעולם לא תפסוק איך אדם צריך להגות את שמו.
https://hebrew-academy.org.il/2011/12/01/יששכר/
 
איש לא מחייב את "א֫ברם" להיקרא "אברה֫ם" או את אוסנת להיקרא "אַסנת" (אָסנת כמו צרפת, צפנת או נצרת, זה קמץ רגיל ולא קמץ קטן) אף שאלה שמות מקראיים במקור. כשקוראים במקרא ראוי להקפיד על קריאה מסורתית; כשקוראים לאדם ראוי (לפחות בעיניי, ולא רק בעיניי) להקפיד לקרוא לו לפי רצונו (גם אם רצונו "שגוי" בעינינו).
 
אבשלום קור הוא אכן אוטוריטה בתחומו אבל הוא אינו היחיד, ולא כל פסיקה או בחירה שלו זוכות להסכמה גורפת. אגב, הוא גם קבע שאת שם המושבה הגרמנית בת"א יש להגות "שׁרונה" (בשי"ן ימנית) וגם כאן לא הכול מסכימים איתו (ולכן בגל"ץ תשמע הגייה אחת ובגופי תקשורת אחרים – אחרת). זכותך להסכים איתו ולקבל את דבריו, ועדיין זכותם של אחרים לחלוק עליו.
