הנה לשונה המלאה של החלטת הממשלה האמורה (העתקתי מפסק הדין)
פשוט וברור כי אין זה דבר של מה בכך לאדם להסתובב ברחבי העולם עם דרכון ישראלי. משמעויות מקומיות ובינלאומיות נודעות לדבר הזה. כיון שכך, התקבלה בשנת 1964 החלטת ממשלה מספר 303 המורה כדלקמן:
"א. לא יוצא דרכון לעולה אזרח ישראלי, הנמצא בישראל פחות משנה, אלא במקרים מיוחדים, כאשר קיימות סיבות מצדיקות, ובאישור שר הפנים או מי שהוסמך על ידו. הדרכון אשר יוצא במקרים אלה יוגבל לתקופה של שנה אחת, ואין להאריכו בלי אישור משרד הפנים, פרט לאנשים היוצאים לחו"ל בשליחות מוסדות המדינה, המוסדות הלאומיים וכדומה.
אדם שניתן לו דרכון כנ"ל ולא חזר לישראל בתום שנה, לא יינתן לו ולא יוארך תוקף דרכונו אלא לשם שיבה לישראל בלבד.
ב. לא יינתנו שירותים במסגרת חוק הדרכונים תשי"ב-1952 לאחד מהאנשים המפורטים להלן, שלא באישור משרד הפנים, פרט לתעודת מעבר לשם שיבה לישראל בלבד.
אדם שלא חזר לישראל לשם מילוי חובתו לפי חוק שירות ביטחון.
אדם שהפר צו בית משפט או בית דין מוסמך שאסר יציאתו או הוצאת קטין מהארץ.
אדם שלדעת גורמי הביטחון ובהתאם לפניית המנהל הכללי של משרד הביטחון, שהייתו בחו"ל עלולה לפגוע בביטחון המדינה.
עבריין נמלט.
אדם הפוגע בשמה הטוב של מדינת ישראל, דהיינו - נמצא אשם בעבירה פלילית שיש עמה קלון או עבר עבירות נגד המוסר, כגון זנות, רועה זונות, כמשמעותן בחוק לתיקון דיני עונשין (עבירות זנות) תשכ"ב-1962.
אדם הנופל למעמסה על מוסדות הציבור בחו"ל.
אוסף כספים בטענות שווא.
ג. לא יינתנו שירותים במסגרת חוק הדרכונים - פרט לדרכון או לתעודת מעבר לשם שיבה לישראל בלבד, למי שנמצא בחו"ל חמש שנים רצופות, אלא אם כן נרשם בנציגות ישראל במקום מגוריו לפחות פעם בכל שנה, ואינו נמנה עם סוג האנשים האמורים לעיל".