נגע ממאיר בעין

[אנלר]

נגע ממאיר בעין

שלום,
לפני כשנתיים אשתי עברה ניתוח להסרת נגע BCC מעפעף תחתון. הייתה כוונה להסיר את הנגע ולשמר את העפעף ככל שניתן, אבל במהלך הניתוח התברר שהנגע גדול בהרבה ממה שציפו הרופאים ולא הייתה בררה והעפעף הוסר ברובו. הוא שוחזר באמצעות עור מהעפעף העליון של העין השנייה.
תחילת הסיפור כעשר שנים לפני כן כאשר לראשונה התחילה להתלונן על צמיחת ריסים לכיוון תוך העין ועל תחושת הסריטה והצריבה שהתלוותה להם. במהלך הזמן נבדקה על ידי מספר רופאים מקופ"ח והבעיה לא אובחנה כפי שהייתה: נגע ממאיר.
הרופא הראשון שראה את הבעיה תלש לה את הריסים שהפריעו ואמר "שאם יהיו עוד כאלה פשוט לתלוש אותם"
לדוגמה מהאבחונים מתוך התיק מקופ"ח:
ב-2002 כתב הרופא: trichiasis no entropion
ב-2009 כתב רופא אחר באבחון: Blepharitis עפעפיים -אזור קטן ללא ריסים בעפעף תחתון, לדבריה היו ריסים שצמחו פנימה תלשה ותלשה עד שלא צמחו עוד.

ברור לי שלו היו מבחינים במהות הנגע כפי שהוא בזמן, הניתוח שעברה היה יכול להיות קל יותר והנזק מוגבל בהרבה.
היום היא סובלת מהפרעות בעפעף ובעין (דקירות, דמעת וכו'), מפגיעה אסתטית וכן נפשית.
האם ניתן להתלונן על כך? האם חלה התיישנות על תביעה? במה תלויה כדאיות התביעה בשלב זה?
תודה מראש.

 

[עוד ליאור טומשין]

bcc בעין

שלום אנלר,
המקרה המדובר מעלה מס' שאלות;
האם התלונות של אשתך משנת 2002 אכן קשורות ו/או היו אמורות להעלות חשד לנגע מסוג BCC ?
האם ניתן וצריך היה לטפל בנגע ה – BCC , ככל שאכן ניתן היה לאבחן אותו מוקדם יותר, בשלב ראשוני?
האם, אילו היה מאובחן הנגע מוקדם יותר והיה מבוצע הטיפול מוקדם יותר, היה נמנע נזקה של אשתך כפי שהינך מתאר?
לעניין ההתיישנות - חל הכלל שתקופת ההתיישנות מתחילה מרגע שהתובע ידע (בין אם בפועל ובין אם בכוח) אודות קיומה של עילת תביעה. סביר להניח כי מרוץ ההתיישנות בתביעה זו, ככל שקיימת עילת תביעה, יחל במועד בו אובחן הגידול בפועל. כלומר סביר כי יש לרעייתך 7 שנים מהמועד בו אובחן הגידול להגשת תביעה.

בברכה, ליאור טומשין.

 

[אנלר]

BCC בעין - בהמשך לשאלותיך

תודה על תשובתך.
בהמשך לשאלות שאתה מעלה:
התלונות של אישתי להפרעות בעין התחילו אכן ב-2002 והמשיכו בלתי פוסקות עד לאיבחון של הנגע כ-BCC. הרופאים שבדקו את הפצע לאחר האבחון אמרו לנו שהנגע מתפתח במהלך תקופה ארוכה ואין כל סיבה שעין מקצועית לא תאבחן אותו כנגע הראוי לבדיקה מעמיקה יותר לפני שיגיע למימדים כאלה.
על פי כל המידע שניתן לנו יש צורך לטפל בנגע BCC ללא דיחוי, אף שהוא מתפשט ביחס לשאר נגעים סרטניים יחסית לאט יותר. כפי שכבר כתבתי בהודעה למעלה, לפני הניתוח הייתה כוונה להסיר את הנגע ולתפור את הפצע כדי לשמר את העפעף ככל שניתן, אבל במהלך הניתוח התברר למנתח שהנגע גדול בהרבה ממה שציפה לפני פתיחת העפעף ולכן העפעף הוסר ברובו.
על פי מה שנאמר לנו, כמו גם בכל סוגי סרטן אחרים, ככל שמנתחים מוקדם יותר החלק שיש להסיר קטן יותר, ובמקרה של אישתי היה יכול להיגמר בצלקת של תפירה –כפי שנאמר לה לפני הניתוח - במקום הסרה של עפעף ושיחזורו עם כל המשתמע מכך.
מובן שהשאלה היא עכשיו שהכול מאחורינו (מקווים מאוד) - וברור שיש עילה לתביעה (מתשובתך אני מבין שכן), ולא חלה התיישנות (עברו רק שנתיים מהאיבחון כנגע ממאיר) - האם יש טעם מבחינתנו להיכנס להליך התביעה?
תודה.