נוכחות האחות הגדולה בלידה- כן או לא

[אום נטע]

נוכחות האחות הגדולה בלידה- כן או לא

שלום יקרות! כמו שאתן יודעות, אנחנו בתכנון ללידת בית. אמא שלי מתוכננת להגיע ללידה בשביל לעזור עם נטע, והביעה חששות לגבי נוכחות אפשרית של הילדה בלידה עצמה (נטע תהיה בת שנתיים ותשעה חודשים בזמן הלידה). היא חוששת שלילדה תהיה טראומה מלראות את אמא שלה בכאבים. אני חוששת מלהרחיק אותה מהבית וממני בזמן שהיא אולי תרצה מאוד להיות איתי (אם היא לא תרצה, ודאי שלא אכפה את זה עליה). מה אתן חושבות? בנתיים אמרתי לאמא שלי שאני מתכוונת 'לזרום' עם מה שיהיה, אבל הייתי מעוניינת לשמוע את דעותכן, ביחוד אם כבר ילדתן בנוכחות הגדולים שלכן. (למען הגילוי הנאות - אני שולחת הודעה מקבילה גם לקומונת מעגל אמהות שלי) אשמח לתובנות. תודה! טלילה

 

[debby12]

לדעתי מה שמתאים לה ולך

אני אישית הרגשתי שלא ארגיש נוח וחופשי ללדת כשבילבי בבית - שלא ארצה אותה בחדר, וודאי שלא ארצה שהיא תבכה ליד הדלת הסגורה של החדר -- ולכן בחרתי ללדת במרכז ליזה. אבל היא היתה ממש קטנה - שנה ו-9 חודשים אם לך זה מתאים נשאר רק לשאול את פי הילדה ולהכין אותה - נראה לי שבגיל שנתיים ו-9 כבר אפשר לתקשר לא רע - לא? אני הייתי שואלת איתה וגם צופה איתה בסרטים של לידות בית כדי לראות מה התגובה שלה 'לזרום' נשמע לי רעיון מצוין (הלואי שהייתי יותר טובה בזה בעצמי

)

 

[שָׂרָה]

שלום היה איתי בלידתה של ציפי

הוא היה בן שנתיים ו3 חודשים. הוא לא פחד, ולא היתה לו טראומה. הוא היה הראשון שראה את התינוקת. הוא קפץ בשמחה ואמר: baby! baby! my baby

 

[אום נטע]

אני זוכרת ../images/Emo13.gif סיפור הלידה של ציפי

הוא אחד המרתקים שקראתי. אני זוכרת שכתבת שברגע הלידה עצמו זכרת להפנות את האגן הצידה משלום כדי שלא יראה ישירות. מדהים שהיתה לך את המודעות לחשוב על זה ברגע כל כך אינטנסיבי!

טלילה

 

[אום נטע]

תודה, דבי!

עכשיו כל מה שנותר לי לעשות זה ללמוד לזרום ...

 

[אם פי 3]

אני חושבת שאחד השיקולים

הוא לאו דווקא ה"טראומה" לילדה (אני מאמינה שעם הכנה נכונה, ילדים מקבלים באופן מאד טבעי את הלידה, ויש להם חוש להעלם (וצריך להיות מוכנים וזמינים לכך) אם העומס גדול מכפי יכולתם), אלא היכולת שלך להשתחרר בנוכחותה מתפקיד ה"אמא" ולהתמקד בתפקיד ה"יולדת". לא תמיד זו חייבת להיות סתירה, אבל פגשתי יותר מיולדת אחת שלא יכלה "לשחרר שליטה" כל עוד הילד נכח, ורק כשהוא יצא, השתחררה והלידה התקדמה. בכל מקרה אם מתכננים שהילד/ה יהיו נוכחים, חשוב ליחד להם מלווה מוכר, שיוכל להסביר את מה שצריך, לצאת איתם אם צריך (צורך של הילד או של היולדת), לתת חיבוק כשאמא לא פנויה לכך.

 

[1אילת2]

מסכימה. אצלי-

חשבתי שאוכל ללדת כשהגדולים בבית. בפועל, רק כשהם יצאו התחלתי לצרוח והלידה התקדמה.

 

[swann]

יכול להיות שאנחנו בנויות ככה...

ללדת בפרטיות ובעצם לדחות את הלידה (והצרחות) לזמן שהילדים לא נמצאים. גם אצלי, היו צירים סדירים יום לפני הלידה, וביום הלידה עצמה הכל קרה ביום, שעה וחצי לפני שהגדולה חזרה מהגן.

 

[אום נטע]

תודה! אני שולחת לך מסר ../images/Emo13.gif

 

[אום נטע]

תודה, אילת!

תודה על השיתוף! חשוב לי היה לדעת על האפשרות לבעיה הזאת גם! |U4| טלילה

 

[אום נטע]

תודה, אם פי 3!

את צודקת, אבל זה מסוג הדברים שאני לא אדע עד שרגע האמת יגיע. אחד הדברים שלמדתי מהתגובות הוא שעלי להתכונן ולהכין גיבוי לכל אופציה אפשרית

. |U4| טלילה

 

[סטיוויה]

כמה דברים...

כפי שכבר אמרו לך ואני מסכימה. כדאי להכין כמה "תכניות מגירה" מתאימות ולבחור לפי הסיטואציה. נניח שתלדי בלילה-אז אין צורך בכלום.רוב הסיכויים שהיא תישן. גם לגבי "הרחקה".היא לא חייבת להיות טראומתית. תלוי איך ומרחיקים ועם מי.אם היא יוצאת לכמה שעות מהבית,לבילוי עם אדם שהיא מכירה ובוטחת בן-אין סיבה שזה יהיה רע עבורה. מה שחשוב הוא איך תיפרדי ממנה.לדעתי אם הילד יוצא מהבית בזמן הלידה,חשוב שהאמא לרגע תתפקס ותפרד ממנו בחיבוק ובתחושה שהכל בסדר ואמא בסדר. אני חושבת שיש גבול להבנה הריגשית שיש לילד בגיל הזה.אפשר להסביר אבל לא להסחף.למצוא שפה פשוטה להסבר. כמו "אמא עושה קולות כי היא מתאמצת מאד ועובדת כדי לעזור לתינוק לצאת". אני בטוחה שזה יהיה לכן בסדר!

 

[אום נטע]

תודה, סטיוויה!

את צודקת - אם נטע תלך בזמן הלידה אז יהיה חשוב להפרד ממנה כמו שצריך. לפי התכנון היא תהיה עם אמא שלי, בין אם בבית ובין אם בחוץ.

טלילה

 

[Manty]

למציאות שלי זה מאד התאים

אנחנו חיים בדירה מאד קטנה עם קירות מנייר. אין לי ממש חיים נפרדים מילדי. הם רואים אותי (כמעט

) בכל מצב. עבורי, הרחקה לא רצונית של הילדים מעלי ייתכן והייתה דווקא מעקבת\פוגעת\משפיעה על מהלך הלידה. עד עכשיו, לא נרשמה שום טראומה (עם כי פנינים - לרוב

) בני הבכור, באותה מידה, גם נכח, בגיל 3, במותה של סבתו היפנית. הינו כולנו יחד בחדר בית החולים כשהיא לקחה את נישמתה האחרונה. מספר ימים מאוחר יותר, בהלוויתה, הוא היה בזרועות אביו כל הזמן, בזמן שבעלי הסביר לו בפשטות את מאורעות היום (שכללו ארון פתוח, שריפת הגופה והעברת העצמות ע"י בני המשפחה במקלות אכילה, לכד מיוחד..). עבורי החוויה היתה מאד קשה ולעיתים מזעזעת. עבור בני, זה נלקח בצורה מאד מקבלת ופשוטה. בניגוד למה שאחרים טוענים, לדעתי לילדים יש יכולה הכלה הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו מייחסים להם. אני לא הרגשתי צורך לגונן על ילדי. הם ראו אותי כואבת. שמעו קולות חדשים בוקעים מפי. אבל בין הצירים דיברנו, נגענו, צחקנו. מאחר ולי היה נוח איתם, אני מאמינה שלהם היה נוח איתי. מעבר לכך, הרצף שהילדים היו נוכחים לו בהריון, צירים ולידה, הקל, לדעתי, על קבלת התינוק\ת החדש\ה. [מקווה שזה בסדר לדבר שוב על סיפורה של 'גם למבי', אבל מה שזכור לי משם ככואב זה כשלקחו ממנה את בנה, בניגוד לרצונה, והיא כל הזמן דאגה לו.. במקרה הזה, נוכחותו, ייתכן והיתה דווקא עוזרת לה להרגע.] אני בהחלט מסכימה שחשוב שיהיה מבוגר צמוד לילד שכל תפקידו הוא לדאוג לצרכי הילד. בקיצור (זה כבר לא יהיה

), אין right and wrong יש מה שעובד אצלכם במשפחה ויש מציאות של לידה שצריך לאפשר לה להיות גמישה מספיק לדאוג הן לצריך והן לצרכי בתך.

 

[גם למבי]

בסדר גמור! ../images/Emo24.gif

האמת היא שאין לי מושג איך הייתי מרגישה לו גל היה איתי בחדר. לא בטוחה שהייתי רוצה שיראה אותי צורחת את הצריחות של הסוף (צרחתי מעט כשהמיילדת הכניסה יד שנייה לפני שעומר יצא). הייתה לי יכולת להשתחרר בלי גל אבל שילמתי באמת מחיר של געגועים ודאגה. אגב, לי באופן אישי קשה לחשוף את גל לעצב וזאת למרות שאני מסכימה עם מנטי לגבי יכולת ההכלה של הילדים. הקושי פה הוא אצלי. כשאבי נפטר לא הסברתי יותר מאשר "סבא עזב אותנו" וכשגל שאל לאן עניתי (בכנות) שאני לא יודעת.

 

[אום נטע]

תודה, גם למבי!

וואי, לא חשבתי על האפשרות שיהיה לי קשה 'לשחרר' אם נטע לא תהיה איתי ... (חוזרת למשבצת ההתחלה).

טלילה

 

[אום נטע]

תודה, מנטי!

שמחתי לראות אותך בקומונתנו הצנועה

עניתי לך שם.

טלילה

 

[ס ו ל ה]

אני הרגשתי שלא אוכל " להתבטא"

בחופשיות ליד הקטנים. אך אני מכירה את עצמי במצבי כאב ואני זקוקה למרחב רגשי כדי להיות חופשיה. לא רציתי שיעסיקו אותי מחשבות כמו " מה עובר על הילד או הילדה? גם היום לאחר הלידה אני ממש ממש שמחה שלא היו נוכחים. קשה בזמן אמת להסביר להם את הכאב וההתנהגות הזמן הכאב.(גם עם כל ההכנות הקודמות) יש לציין שבכל החלק הראשון עד פתיחה של 7 -8 בהחלט היה אפשר שיהיו נוכחים. אך שוב האינטימיות ביני לבין אישי לא היתה יכולה להיות מוחלטת אם הם היו נוכחים. אני מתייחסת ללידה כאל ארוע מאד אישי ואינטימי בעיקר לזוג. וכמו שביחסי מין לא יהיו ילדי נוכחים כך גם לגבי לידה.

 

[אום נטע]

תודה, סולה!

איזה יופי שאת מכירה את עצמך כל כך טוב! אני חשבתי שאני מכירה את עצמי, אבל הלידה של נטע הראתה לי כמה הפנטזיה שלי לא קרובה למציאות ...

טלילה

 

[שושה בלה]

ממליצה לך לא להחליט עכשיו

כי את לא יודעת מה יהיה לדאוג לביביסיטר שתהיה בסטנד ביי במידת הצורך. חוץ מזה אני לא בעד סרטי לידה של נשים אחרות כי זה סרט שעלול להכניס את הילדים לחששות ופחדים שלאו דווקא יהיו נכונים לידה שלי. והמסננת שלהם לא תמיד טובה. כן אולי להיות בצירים. לדבר ולהסביר לה לפני לפי רמת ההבנה והשאלות. ואין כל רע שהם יהיו רק בסוף עם חיתוך חבל הטבור מניסיון זה ל]פעמים ממצה ומספיק בשבילהם.