אימוץ
שקלתי אימוץ ממש ברצינות לפני כמה חודשים בעיקר כדי להוריד מבעלי את הרעיון של טיפולים ותרומת זרע כי אני לא רוצה לחוות הריון בחיים שלי וגם אין ספק שלקחת ילד שעבר כל כך הרבה צרות מאשר להביא אחד משלי לעולם המסריח הזה זאת ממש מצוה (בעיני). ביררתי על העניין, והבירוקרטיה שצריך לעבור בשביל לקבל תינוק הורידה לי את החשק בכלל. צריך להיות נשוי לפחות שנה. מיליון בדיקות רפואיות החל משיקוף ריאות דרך להוכיח אי פריון, דרך בדיקת אידס דרך עוד מיליון בדיקות דם ובדיקות אחרות שעוד לא הבנתי מה הקשרם, לא עושים בדיקות כאלה לזוג הורים שרוצה להכנס למיטה ולהביא ילד משל עצמו. הרבה שיחות, הרבה מפגשים עם פסיכולוגים ששם נשאל למה, כמה ואיך ואז איזה "ד"ר" יכול להגיד שאני לא מספיק טובה להיות אמא, או לא מספיק עשירה או השד יודע מה, את השאלות האלה לא שואלים זוגות שרק נשאו למשל, עוד לא קנו דירה, הבעל מובטל, אבל האשה כבר בהריון. והדבר הכי גרוע הוא המתנה שלא פחות מ - 5 שנים!!! לתינוק. בזמן ההמתנה לא ניתן לעשות טיפולי פוריות למי שבכל זאת מנסה. כמובן שזמן זה יכול להתקצר עם ניקח תינוק מחו"ל בכמה עשרות אלפי דולרים. או שניקח "תינוק פגום". או שניקח ילד מעל גיל מסוים שאני לא זוכרת מהוא. הם אמנם מחוייבים לתת לנו את ההיסטוריה הרפואית של התינוק (עבר תהליך גמילה מאלכוהול או מסמים, חלה בצהבת חלה בזה, חלה בזה ובשאר מרעין בישין), אבל לא ניתן לעשות לתינוק בדיקה גנטית וזאת יכולה להוות בעיה, יש הרבה מחלות שניתן לגלות בשלב כל כל מוקדם של החיים רק בעזרת בדיקות גנטיות (כמו למשל המחלה שבעלי חולה בה - תסמונת קליינפלטר). וכסוף הכל טוב ויש לכם סוף סוף את התינוק/הילד המיוחל, מתחיל סרט חדש. באים אליכם משירות הילד, עו"ס למיניהם וכל מיני כאלה לראות אם אתם יודעים מה שאתם עושים. אח"כ יש אפשרות לאמא הביולוגית להתחרט בחצי שנה הראשונה נדמה לי (עיינו ערך הסיפור עם התינוק שרץ בחדשות) בקיצור לא הייתי רוצה לעבור גם את זה.
