סיבה שלישית - הסיבה שלי
פעמים רבות בחיי ייחלתי שלא היו מביאים אותי לעולם. אם לענות על השאלה שנשאלה בשרשור אחר כאן, אז ייחלתי שאמא שלי היתה בוחרת לא להביא ילדים לעולם. שלא תבינו לא נכון, לא היתה לי ילדות עשוקה ולא טראומה נוראה בחיי, לא חייתי חיי עוני ולא סבלתי מדיכוי קיצוני. סה"כ חייתי חיים נורמליים, רגילים, ויש שיגידו אפילו מאושרים וטובים משל רוב האנשים בעולם. אבל זה בדיוק העניין, אתם מבינים? אני, שחייתי חיים "די טובים", בלי קטסטרופות וסבל קיצוני, אני רציתי פעמים רבות בחיי לא להיות כאן בכלל. וזה לא שאלה של התאבדות! התאבדות היא פעולה אקטיבית וקשה, ולא מתאבדים סתם בגלל שרע. אבל אם מלכתחילה לא הייתי מגיעה לכאן, כל הסבל היה נחסך. וזה עוד המצב ה"טוב"! אלה הם החיים ה"טובים" שיש לעולם הזה להציע! כשאני חושבת על להביא ילד לעולם, אני חושבת על כל הרגעים האלה שהיו ועודם קיימים בחיי, ואני חושבת על אותו יצור שאביא לעולם יושב וחושב לעצמו "למה היא הביאה אותי למקום הזה?" "הלוואי ולא הייתי מגיע לכאן!" "היא חשבה רק על עצמה, ובכלל לא חשבה עלי!" כן, אני חושבת עליו, עליה - על ילדי שיכלו להיות. דוקא משום שאני חושבת עליהם, אני לא רוצה להביא אותם! זו הסיבה שלי.