נושא חשוב לדיון - מה נותנים לילדים/נכדים שלנו לאכול

[יוליקה]

נושא חשוב לדיון - מה נותנים לילדים/נכדים שלנו לאכול

בדף הראשי של תפוז העלו בלוג של "נסיכת הכוכב" פעם היתה חברה בפורום שלנו
היא מבקשת "צאו לי מהצלחת"....
אני צפיתי בתכנית אמש של מיקי חיימוביץ שבעיקר התרכזה בתוספות שמוכנסות למזון
המתועש והמוכן שמגישים לילדים בגנים ובבתי הספר... כל כך הרבה כימיקליים , פוספטים,
חומרי צבע, חומרי שימור, סוכרים וכד'...
ראו את הכתבה המצורפת
יש כל מיני תוספות תזונה שמסומנות ב-E ולידו מספר צריך לבדוק מה מסתתר מאחורי המספר...
הנה כאן:
בארץ נהוגה השיטה האירופאית של סימון תוספי מזון, על ידי קוד מספרי המתחיל באות E. תוספי מזון כוללים צבעי מאכל (E100-E199), חומרים משמרים (E200-E299), חומרים מעכבי חימצון ומווסתי חומציות (E300-E399), ממתיקים (E420-E421; E950-E969), מתחלבים, חומרים מייצבים, חומרים מעבים וחומרי קרישה (E400-E499), חומרים מווסתי חומציות ומונעי התגיישות (E500-E599), מחזקי טעם (E600-E699), אנטיביוטיקה (E700-E799) . חלק מתוספי המזון משמשים במספר תפקידים, כמו חומרים מעכבי חימצון שיכולים להוות גם חומרים משמרים.

בתכנית אמש דיברו על כך, שהאוכל התעשייתי הוא הגורם מספר אחד לתחלואים אצל ילדים, כמו למשל היפראקטיביות, אסטמה, חוסר שינה, השמנה, ואפילו אוטיזם..

אז האם אנחנו מקפידים לא לתת לילדנו אוכל מתועש??
האמת שמלבד פיצה-מקפיצה אף פעם לא הכנסתי אוכל מתועש הביתה...
תמיד הכנתי להם אוכל טרי... מתוך שלושת ילדי רק הקטנה היתה במעון עד 4
ואינני ערבה לכך מה נתנו לה לאכול שם - הרי מרכיב חשוב באוכל המתועש הוא
תקציבי... איפה ניתן לחסוך יותר....

 

[שפירא מאיר]

התוצר המתועש הוא פועל יוצא של הורים עובדים.

פעם גם בציורים בספרים היתה התמונה הידועה של אבא הולך לעבודה ואמא מטפלת בבית מכבסת ומנקה מבשלת וכו.
אבל הנשים רצו עצמאות ורצו לצאת מהבית. התוצאה "ילדי מפתח".
אז מה אוכל ילד כזה ? אם האמא הכינה לו, אז יש לו אוכל מבושל, אבל אמא שחוזרת בערב עייפה מהעבודה והאבא עוד מגיע אחריה, אין מי שיבשל ויטפל בילדים.

הפיתוי הוא כמובן להזמין אוכל מבחוץ, או להכניס מנות מוכנות למקפיא וללמד את הילד כשהוא בא הביתה להוציא מנה ולהפשיר אותה במיקרו.
גם תרבות הבילוי של הילדים היום היא אחרת. פעם היו יורדים למטה לשחק ובערב קוראים ספר. היום הם או יושבים מול המחשב ומטמטמים לעצמם את השכל או יוצאים למפגש כתה לקניון הסמון, ושם אוכלים מזון מהיר מה שמכנים "ג'אנק פוד".

גם אם האמא מכינה בבית אוכל למשפחה, היא לא ממש מבשלת את כל האוכל. רובו הוא אוכל מוכן בין אלו שניצלים שצריך רק לחמם וכדומה, וברור שכולם מכילים חומר משמר. והטענה "זה מה שהילד אוהב". במקום ללמד אותו מה כן לאכול.

אבל גם אם תרצי לבשל, הבשר שאת קונה הוא שקר ורמאות כשמחדירים בו מים כדי להעלות את משקלו ולהרויח יותר כסף, או שבבשר קפוא מכניסים כל מיני כימיקלים כדי שיישמר ועוד.

כך שאנחנו מוקפים באוכל תעשייתי אפילו החל מסוכר שאיננו באמת סוכר אלא חומר כימי שאנחנו אוכלים בכמויות (אנחנו משתדלים להמתיק עם ריבות או דבש, כמו שעשינו לפני עשרות שנים).
הברירה היחידה היא להשתמש במוצרים שיש בהם לא יותר מתוסף אחד או שניים לכל היותר.

יש מחיר לשחרור האשה.....

 

[יוליקה]

עמיקם לא מדובר על אוכל בבית...

כי בבית האמא קרייריסטית ככל שתהיה...יכולה להכין אוכל , להקפיא, ולחלק למנות
שהילד יחמם לבד במיקרו.
אני מניחה שמדובר על האוכל שהילדים מקבלים בגנים ובצהרונים של בתי הספר.
יש קבלנים שזוכים במכרז לחלוקת אוכל והם מנסים להרוויח כמה שיותר ולכן הם
לא קונים אוכל לא מטבעול ולא ממפעל בשר ידוע...כי זה עולה יותר.. יש מפעלים
למזון תעשייתי שבמקום שניצל נותנים כתיתה טחונה ומטוגנת ומרכיב הבשר בה זניח...
אמש בתכנית הראו איך מכינים כתיתה כזאת.... לפי המרכיבים על העטיפה, הכניסו
למג'ימיקס וטחנו... שלא תנסו לתאר מה יש בה...

 

[יוליקה]

סליחה הכוונה כמובן למאיר שפירא!!!

 

[עמיקם10]

אני לא מתעסק עם אוכל היום אכלתי פלאפל

4 טעמים.אמרתי לה מה שבא לך כששאלה איזה טעם..שמה הכל.וחומוס בפיתה לפני הקציצות.היה כף במקום צהריים. בערב שליש באגט עם צהובה עגבניות שרי ובצל ירוק על חצי גביע שמנת. ארוחת ערב. צריך לשמור על סוכר..זה מה יש. נשארה לי דודה חורגת אחות אמי החורגת שהיתה דוקא טובה האחות היא בת 86 והיא אומרת יום אסל יום בסל. שאלתי מה זה יום אסל. אמרה שאצל זקנים זה ככה. אני 76 לא נחשב זקן אצלה. היכרתי אותה בגיל-11 בכיתה ו' כשאבי התחתן עם אחותה שילדה לי אח שהוא בגרמניה. היא היתה גרה בדירה בבית של הטמפלרים במושבה הגמנית בחיפה. שהמדינה החרימה. ונתנה ואחר כך לקחה. הבית עוד עומד.הנה התמונה. אני וזה לא אח שלי זה הבן של האחות של אמי החורגת שהיתה דוקא טובה והביאה אותי לקיבוץ ששינה את לי את החיים. אף פעם אי אפשר לדעת. אני לא מהאכלו לי שתו לי. כשאמצא את התמונה בין ה-4000 שי לי במחשב אבי אותה תראו אותי בן 11

 

[מינהר]

סיפור מעניין, עמיקם.

איפה התמונה מן המושבה הגרמנית?

 

[שפירא מאיר]

"יום דבש יום בצל"

ביטוי ישן מאוד הבא להביע שלא כל יום דומה, יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות, וזה ממש לא קשור לגיל, רק שאצל זקנים הבצל מתגבר על הדבש אם הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם.

בדיוק נזכרתי בביטוי שאמר אהוד השמן לג'ק החיפושית האדומה שהתרברב שהנה תפס אותם:"מה תקול פול, תא תוחוט פי עודול".
"אל תאמר פול לפני ששמת אותו בשק" המקביל בעברית:"אל יתהלל חוגר כמפתח".
(הדמויות מחסמבה כמובן).

 

[מינהר]

מאיר, יפה שאתה זוכר את חסמבה. כשהייתי אצל הבן בקוריאה

ולא היה לי מה לקרא- קראתי חסמבה , רובינזון קרוזו ואורה הכפולה. ספרים טובים גם היום.

 

[שפירא מאיר]

יש לי את חמשת הספרים הראשונים - מקוריים.

לפני זמן מה החלטתי לפצות את עצמי.
כשהייתי בר מצווה קיבלתי כמקובל באותם ימים בין היתר את הספר:"קידי ילד הערבה".
הורי היו צריכים ללכת לבר מצוה ולא היה להם את כסף למתנה, ולקחו את הספר ונתנו אותו כמתנה, ואני טרם הספקתי לקרוא בו.
לפני כחודשיים התעניינתי אצל מוכרי ספרים ישנים, וכעת הספר אצלי, ממתין בצד לרגע של נחת, כמו ששומרים את הממתק הטעים ביותר לסוף.....

עוד סיפור:
במלחמת ששת הימים, כתבתי את יומן המלחמה (היום הספר:"ששת הימים שלי") כאשר בכל רגע פנאי הוצאתי את מכונת הכתיבה הזעירה "הרמס בייבי" וזה היה צליל שליווה את הפלוגה כל המלחמה. במלחמת יום הכיפורים שכחתי לקחת את המכונה וכתבתי את יומן ההתרחשויות בין השורות בספר כיס "עד התביעה" של אגתא כריסטי, ואחרי חופשה ראשונה הבאתי את מכונת הכתיבה איתי. (התוצאה, הספר:"נכתב בקרב").
מאוחר יותר החלפתי אותה במכונה גדולה יותר.

לפני כשנה החלטתי לחפש לצרכי היסטוריה את המכונה, ולא הצלחתי. לבסוף הקמתי קשר עם סוחר במכונות כתיבה ובקשתי לרכוש מכונת כתיבה הרמס בייבי, הוא אמר שקשה למצוא אבל יש לו אחת, רק חסר כפתור צד בגליל. זה היה מוכר לי. הגעתי אליו וראיתי את המכונה והיא עובדת פיקס. בקשתי שינסה להתקשר לחברה בשוויץ ולברר מי היה הקונה הראשון, כי החוסר בכפתור צד היה גם במכונה שלי.
הוא שלח דוא"ל לחברה, ואלה דייקנים ומהירים, וענו לו שהמכונה שמספרה כך וכך, נקנתה ב-1965 על ידי.....מאיר שפירא חולון רחוב אילת 92 (מגוריי אז). וכך נסגר המעגל והמכונה חזרה אלי.

בקשתי מהנכדים להדפיס משהו במכונת הכתיבה וכולם נואשו אחרי נסיון קצר בטענה שזה קשה, ולא הבינו איך כתבתי כך ספרים שלמים...
אתמול הנכד הזכיר לי זאת כאשר הוא ראה שבדקתי ומצאתי שבספר שלי "שפירא חוקר ומטייל בכרתים" יש יותר מ-766.000 מילים.....

 

[מינהר]

מאיר, תהנה מן ההרמס בייבי ששבה לגבולה.

החברה בשויץ לא יכולה לשלוח כפתור צד?

 

[שפירא מאיר]

מעדיף שתישאר במצבה הנוכחי

 

[עמיקם10]

פעם הבאה מינתי תיקחי או המאהב או השיבה מהודו.מתי יש לך יומ'ל

דת? תקראי 'אל תגידי לילה' 'מקום אחר' למתחילים של עמוס עוז 'קופסה שחורה' למתקדמים. ו'המצב השלישי' ספר פוליטי. ואני עוד לא הוצאתי ספר-רק סיפור בגלל זה אני כותב פה.-
ולמה מאיר אין ספרים שלך.איפה אתה גר אני בא לקחת..! נתאם פגישה כמובן.

 

[שפירא מאיר]

יקר

הספר על מלחמת יום הכיפורים, והספר הראשון על כרתים יצאו על נייר וזה המון כסף.
העתקתי אותם לתקליטור, וכך גם כל יתר הספרים שלי על תקליטורים, היתרון העצום שלהם הוא שאני יכול לעדכן אותם אפילו כל יום.
כולם אצלי, אני לא מפיץ לחנויות כיוון שהמפיץ רוצה 85% מערך הספר. מה גם שחנויות לא רוצות למכור ספרים בתקליטורים.

 

[מינהר]

מאיר, הספר שלך על מלחמת יום כיפור הוא רומן, או ספר

תיעודי?
קראתי ספר על המלחמה בגולן במלחמת כיפור. רומן. 'תאום כוונות'. סופר מרקע דתי, אבל כאן זה על טנקיסטים, שנלחמו שם בגבורה. כלומר, תרתי משמע.

 

[שפירא מאיר]

אני לא כותב רומנים

למשל כמה דוגמאות:

1. "נכתב בקרב" -
יומן מלחמת יום הכיפורים (כולל תיאור התרחשויות, חיי הצוות ומסביב וכדומה)

2. "כיתת השועלים"-
על קורות היחידה שפעלה מעבר לגבול (אני היחידי שנשארתי חי מהיחידה)

3. "ששת הימים שלי"-
יומן קרבות מלחמת ששת הימים

4. "שפירא חוקר ומטייל בכרתים"-
ספר טיולים לכרתים 3300 עמודים 17.000 תמונות 342 מסלולי טיול וכו. כמובן שזה כולל מידע וים של סיפורים.
(זה פיתוח של הספר הראשון "שלום לך כרתים" שיצא לאור בשנת 2000 ותוך 4 חודשים קנו את כל הספרים)

5. "שוטר המקוף האחרון"-
ספר על השירות שלי במשטרה משך 30 שנה כולל מעל 400 סיפורי פשע ובעיקר פיענוח.

6. "רכבת-העמק תחנות וסיפורים"-
כשמה כן היא, קצת היסטוריה והספר מתמקד בתחנות ובסיפורים. אולי מכירים 3-4 סיפורים על הרכבת, בספר שלי כ-1400 סיפורים מהם קצרים ומהם ארוכים. וכן מידע שלא היה ידוע לפני כן, תמונות נדירות וכדומה.

7. "התנ"ך כתוב בעברית שכל אחד מבין"-
ספר מחקר על התורה בעיקר, וגם על הספרים דניאל ואסתר (שמעתם שהיה גם ספר יהודית? לא. אז היה)

8. "שוטרים מספרים"-
במקור מערך הדרכה ל-30 תחנות ביפו ותל אביב, אולם משולבים בו סיפורים שחלקם מדהימים.
ידעתם שהזמרת המצריה אום כולתום בגיל 16 הגיעה לקפה "קההואת אל מדאפה" ביפו (התפרסם אח"כ בשם אריאנה) כדי להתפרסם כזמרת ושרה לרקדנית הבטן המצרית שהחלה שם נגוואה פואד שהתפרסמה בכל העולם, עם מוזיקה שכתב המלחין המצרי שגר אז ביפו פאריד-אל-אטרש, ועוד רבים אחרים שהתפרסמו ביפו.
ידעתם שלוי אשכול (כן, זה שהיה ראש ממשלת ישראל) יחד עם נחום גוטמן הסופר והצייר תפקידם בצבא הבריטי היה לשמור על רובע בתי הזונות של יפו ?

9. "המקורות תכל'ס בשטח"-
במקור עבודת הגמר בקורס מורי דרך, שאני כתבתי אותו כמערך הדרכה ליישום סיפורי התנ"ך בשטח.

10. "תורת-המוקד"-
ספר הפעלה למוקד המשטרה בתל אביב מכל ההיבטים:מבצעי,תקשורת, מינהלי וכו, 850 עמודים.
מאוחר יותר כתבתי את ההצעה למיחשוב המוקד והמבצעים (500 עמודים), השנה 1987 וקצין המבצעים כותב לוועדת המשמעת במטה הארצי שצריך לפטר אותי מהמשטרה מייד כיוון שההצעה שלי למחשב את המוקד מוכיחה שאני חולה נפש.....

11. "קורות חיי - 1945-2065"-
כיוון שאני מניח שלא יהיו אי אילו התרחשויות חריגות בחיי, כתבתי את קורות חיי.

12. "ריח הזבל ניחוח חציר - יבנאל"-
ספר על הימים ההם הרחוקים כשעוד רובנו היינו תמימים.....

13. "ימים מאושרים"-
ספר על ילדותי מגיל 0 עד 18, בקרית ענבים, מגדיאל, טבריה, יבנאל, קרית עמל, טבעון, עפולה, יזרעאל, חולון.

"שוטר המקוף האחרון" - שיר -
כיוון שניתנה הוראה להפסיק להשמיע את נעימת הסרט השוטר אזולאי בכנסים משטרתיים, בצדק, כיוון שהמשטרה איננה כמתואר בשיר, ישבתי וכתבתי את השיר הנ"ל שמתאר את שירותי במשטרה ומסתיבחובו גם סיפור מרגש כיצד שכאשר הייתי שוטר מקוף אמא אמרה לילד שאם לא יגמור את הלבן, הנה שוטר שיקח אותו לבית סוהר. התיישבתי ליד הילד ונתתי לו לחבוש את הכובע שלי והוא היה מאושר ואמרתי לו שהשוטר הוא חבר של כל הילדים, לא לפחד משוטרים כי אם צריכים עזרה מיד לפנות לשוטר המקוף. נתתי לו לשרוק במשרוקית שלי, וכעבור כמה דקות קמתי ונפרדתי לשלום, לא לפני שבקשתי מהאמא להפסיק עם האיומים הללו, התרחקתי משם כשהילד מביט בי כלא מאמין: השוטר שכולם אמרו שהוא רע, הוא חבר שלו.
אחרי כעשרים שנה, ניגש אלי יום אחד קצין משטרה צעיר ושאל אותי אם אני הייתי שוטר מקוף בככר המצבה ? עניתי לו בחיוב. ושאל אם אני זוכר את הסיפור עם הילד שלא רצה לאכול לבן? עניתי בחיוב. אז הוא אמר שהוא הילד הזה ובזכות המפגש איתי, החליט אחרי הצבא להתגייס למשטרה ולפעול לטובת הציבור.....

יש לי עוד עבודות רבות ומחקרים בנושאים שונים.
רומנים, אין.

 

[מינהר]

מעניין עמיקם, מה שאתה ממליץ. הם נתנו לי שם את הספר

'שליחותו של הממונה על משאבי אנוש'. של א.ב. יהושע. גמרתי אותו ב-3 ימים.קראתי עמוס עוז, רוב הספרים. 'המצב השלישי'- לא קראתי.'אל תגידי לילה' זה ספר של ע. עוז? לא מוכר לי. 'המאהב' יש לי בבית מקדמת דנא.
באמת למה שלא תכתוב איזה רומן מסעיר בהתבסס על מה שעברת?

 

[עמיקם10]

לא רוצה להיות תלוי על החבל של המו"לים עמוס ידידי שמעבר לואדי

יעלים ואני גר בראש הואדי שם ביתי אל מול שכונת הרדוף. עמוס מקבל משכורת מ'כתר'.
ואנחנו עברנו לראשון - אולי במקרה ואולי לא כי יש יד מכוונת-אז הנה הסיפור על שכירת הדירה שלנו כמו בפתיחת 'לדעת אשה'.:-----------
שאחרי שרימון ורימונה העכסנית והכעסנית הכעכית החליטה למכור את הבית שלה בראשון התחילה להביא אנשים בשביל לראות את הסחורה..קרי הדירה. היפהפיה שלי אמרה עד כאן- ועברנו עם חוזה לשלש שנים בלי פינוי לגיאיון החמוד. ומה זה שייך לחלק הראשון על נחל יעלים ? או ! שהנה כתבתי סיפור על רימונה שניסתה למכור את הבית וקיבלה במקומנו דיירת מדימונה, שמכירה את הדס שטייף שאבא שלה עבד איתנו בים המלח עד ש--אבא שלי נפטר כך הדס-- ואני חושב שהיא רימונה בעלת הבית רצתה להיפטר מאיתנו-בגלל האכלו לי שתו לי-- ושהאצולה המקומית לא יחרבנו לי את הבית ולא ישתינו לי באסלה--- [ואם עמוס עוז כותב ככה גם לי מותר.]
וזה למרות ששילמנו לה והיתה אופציה לעוד שנה. אופציה שמופציה עזבנו. את הקיבוץ עזבנו על פחות מזה ומינקה ודינקה וסימקה יודעות בדיוק למה. אחרי שג'דע אמר שאיימנו ולא איימנו רק היסברנו אמרנו בואי שרהלה אין לנו מה לחפש פה למרות שלא קוראים לה שרהלה. ג'דע כבר איננו וגם סימקה יחד איתו והנה עוד קטע מהספר שלי שעוד לא כתבתי.
איזה מו"ל שרוצה כמו שמאיר אומר 85 אחוז. זה כמו לבוא לבנק -שזה אני או מאיר -ולהגיד זהו שוד.
ומינתי תקראי את מלכת היופי של ירושלים שזה מושפע נורא מחנה ב'מיכאל שלי' מיכאל במלעיל- בשם אחר. אבל ספר נהדר.

 

[מינהר]

קראתי את מלכת היופי של ירושלים. זה על

דיכוי נשים בעדה הספרדית היחסנית. השאר- עטיפה.

 

[שפירא מאיר]

זה כמו שהדתיים מתייחסים לנשים במקרה הטוב כאדם סוג ב'

ויש על זה המון דוגמאות.
יש להם החוצפה לאמר שהם מתנהגים לנשים בכבוד ומציגים את המשפט:"כל בת מלך כבודה פנימה", כביכול היא מלכה בביתה.
כך הם מרמים את כולם בטענה שיקרית, כיוון שלא מדובר על בת ישראל ועל כבוד הניתן לה, אלא על בת מלך צידוק שנלכדה כשבויה והתירו לה להכניס את הכבודה שלה (כבודה בשורוק-רכוש) לארמון המלך ששבה אותה. (תהילים מה יד)

 

[עמיקם10]

עמוס ידידי שמעבר לנחל יעלים

אמר לנו שצריך לדעת לקרוא. כל משפט לנסות ולחשוב למה שרה השאפה במקרה זה - התכוונה. היא כתבה בדם לבה ממש שאח של האמא של שלשת הבנות שאני יכול להסתכל על שמותיהן אבל מי שיקרא יראה- לונה...לונה...היא מלכת היופי..של העיר של ליאורה..ואתם לא יודעים מי זאת ליאורה ולא הייתם בבית שלה של גברת כהן על הגג. שאיש לח"י רצח בחורה שיצאה עם אנגלים.- לא את ליאורה כי היא מסיפור אחר שפרסמתי בפיסבוק.- והוא חצי אמיתי כמו גם 'מלכת היופי של ירושלים'. תקראי עוןד פעם כל משפט תתארי לך את רחוב יפו בלי הרכבת הקלה. את קפה עטרה שלפני ששת הימים