הטמפלרים שהשאירו לנו את המושבות מלאות בתים שמאיר
יכול למלא את הסיפור שלי בפרטים עליהם.אז אני אספר רק את הצד שלי. על המקום שעליו נבנה מלון דן-כרמל שם היו בתים של הטמפלרים. וגם ליד בית רוטשילד במרכז הכרמל. שעד היום שימרו שם מספר בתים. על כל בית שם יש לי סיפור פרטי. נתחיל באלה היכן שבנו את דן- כרמל. אגב אני מעולם לא לנתי בו אלא בדן-פנורמה וזה פרט לא חשוב. רק שבכניסה למעלית בטיול מהמדבר יהודה,וכולכם יודעים איפה גרנו 42 שנה-אז אני לא אכתוב פרטים מזהים- אחד המטיילים הודיע שאשתו מרגישה לא טוב והזמינו לה מונית בחזרה- לערד לא לבית חולים אלא הביתה. אולי מישהו שם אמר לה משהו. קורה.כי זה לא היה ענין של כסף. חושב שמולייר היה עושה מזה עוד מחזה כמו 'החולה המדומה'. הקיצר באחד משניים-שלשה בתים הטמפלרים גרה משפחה ממפוני קיבוץ מסדה- שבן שלה היה אתי בכיתה.צומי מצרעה.עקבתי ושאלתי אז אני יודע. היינו חברים הכי טובים.אבל כעת הוא לא יוצר קשר. האמת שהיינו בצרעה בחנות אפנה כנען ואז אני לא חיפשתי אותו ככה אנחנו הקיבוצניקים. אשתי אומרת לא עכשיו אז זה לא עכשיו. ולא עושים מה שאי אפשר לספר לאשה ככה אומרת רינה. אבל היא מסיפור אחר. כמו גם רינקה. אז אנשים עושים את עצמם שלא זוכרים מסיבותיהם הם. אבל אצלי הזכרון של פיל. והסיפור הוא עם האפניים של צומי. אבא שלו עבד בנמל והרויח לא רע. והמשפחה לא שבה למסדה שם היייתי אחר כך חצי שנה לפני קורס מ"כים. והיכרתי את החברים של אהוד[ שאז עוד לא היה צומי.]נגה שהיתה חברה של דן שומרון ואבינועם אבא של השייטת ליאור[ראיתי בגוגול] כרמי. במסדה עשינו חיים חצי שנה עבדתי בבננות שברמת דוד אין רק תפוחים וכעת זיתים, והיכרתי את בת שבע.שהיא בכלל מסיפור אחר.
העיקר לנו בחיפה לא היה כסף כי אבא שלי פוטר מהצבא בהוראת בן גוריון למרדכי מקלף לצמצם את הצבא אחרי מלחמת השחרור[שחרור ממה שאל פרופ' מוטי גולני-שביום ששי אפגוש אותו בסידרת הרצאות על יריבי בן גוריון בבית גוריון ] אז העובדים האזרחיים היו הראשונים שעפו. אז אהוד קיבל אופני ספורט פיג'ו.[כמו שאורי ברפל האשי שהמציא את מפעל המתכת רמת דוד-נתן לנו בלי תמורה זה היה בקיבוץ הישן אופנים של הטייס עפר באל-על שיש לי תמונה איתו מהערב לזכרו של אבנר רבן הפרופ' לארכיאולוגיה תת-ימית מרמת דוד.] העיקר אנחנו קנינו מאהוד ב-12 לירות את האפניים הישנות שלו. האפניים האלה בכלל היו אפניים של בחורה שאבא של אהוד הרתך בנמל חיפה ריתך להם רמה. [מה שמזכיר לי את רמה שאבא שלה נהרג כשרץ לסגור את השער של בית אלפא כשהיינו בחפציבה- וזה השחרור במלחמת השחרור והתשובה לשאלת מוטי גולני ממי השתחררנו] אז הסיפור מסתיים שכשסיימנו כיתה ח' ורוני טורנר הזמינה אותי לראות את הבית שלה בית של עשירים במרכז הכרמל-למרות שהיא ואהוד היו חברים ואני כל שבת פגשתי את דבורה הרשקוביץ בתו של הירקן.
בסוף כיתה ח'. העיקר אהוד ורובינה שבשיחה האחרונה שלנו שאלה ו'מה עם ג'ורג'' והתכוונה להילה חברה של אשתי. ואולי לשתי הדוקטוריות האלה היו סיבות אחרות והם שוב מסיפור אחר. העיקר גם נעמה ומוטי ויוסי ואורי שנהרג בקדש כולם הלכו ללמוד בתיכון 'חוגים' שעלה כסף ולנו משפחת האבא המובטל לא היה לשלם שכר לימוד. יורם לייבוביץ המשיך לריאלי..שזה בכלל היה לעשירים אמיתיים. אבל האצילים היו דוקא ב'חוגים' כי אצילים לא מתגרשים מרבקה מיכאלי. אז הלכתי בן ה-14 וחצי לעבוד בבנק א"י בבריטניה שאבא שלי מצא מודעה בעיתון.עבדתי שם שנה עם האח של קסטנר הסבא של ח"כ מירב ופגשתי את הכרוזים של מכליאל גרינוולד שבגללם הוא נרצח-ע"י יוצאי לח"י. ואז הורי עברו לכפר סבא לטפל בילדים של אחות של אמי החורגת שאא שלהם ירדה לעבוד ועזבה את הבית איזה יפה היתה המרוקאית הזו. מה'אכלו לי שתו לי'.אחלה יפה. ואני עברתי לעבוד בבנק באותו שם א"י בריטניה על יד הבית שאחר כך 'ביצים נשרף'- שזה היה בית צים שנשרף. עבדתי עם יהושע בן ציון המנהל שהיה נשוי לבת של בעל הבנק נחום ויליאמס. חבר'ה את כל הספור הזה חסכתי מכם בארוחה במושבת הטמפלרים שרונה-כשאכלנו והייתן עסוקות מעל לראש. אז בוקר טוב פעמיים כי טוב. יום אסל או יום בסל.
יכול למלא את הסיפור שלי בפרטים עליהם.אז אני אספר רק את הצד שלי. על המקום שעליו נבנה מלון דן-כרמל שם היו בתים של הטמפלרים. וגם ליד בית רוטשילד במרכז הכרמל. שעד היום שימרו שם מספר בתים. על כל בית שם יש לי סיפור פרטי. נתחיל באלה היכן שבנו את דן- כרמל. אגב אני מעולם לא לנתי בו אלא בדן-פנורמה וזה פרט לא חשוב. רק שבכניסה למעלית בטיול מהמדבר יהודה,וכולכם יודעים איפה גרנו 42 שנה-אז אני לא אכתוב פרטים מזהים- אחד המטיילים הודיע שאשתו מרגישה לא טוב והזמינו לה מונית בחזרה- לערד לא לבית חולים אלא הביתה. אולי מישהו שם אמר לה משהו. קורה.כי זה לא היה ענין של כסף. חושב שמולייר היה עושה מזה עוד מחזה כמו 'החולה המדומה'. הקיצר באחד משניים-שלשה בתים הטמפלרים גרה משפחה ממפוני קיבוץ מסדה- שבן שלה היה אתי בכיתה.צומי מצרעה.עקבתי ושאלתי אז אני יודע. היינו חברים הכי טובים.אבל כעת הוא לא יוצר קשר. האמת שהיינו בצרעה בחנות אפנה כנען ואז אני לא חיפשתי אותו ככה אנחנו הקיבוצניקים. אשתי אומרת לא עכשיו אז זה לא עכשיו. ולא עושים מה שאי אפשר לספר לאשה ככה אומרת רינה. אבל היא מסיפור אחר. כמו גם רינקה. אז אנשים עושים את עצמם שלא זוכרים מסיבותיהם הם. אבל אצלי הזכרון של פיל. והסיפור הוא עם האפניים של צומי. אבא שלו עבד בנמל והרויח לא רע. והמשפחה לא שבה למסדה שם היייתי אחר כך חצי שנה לפני קורס מ"כים. והיכרתי את החברים של אהוד[ שאז עוד לא היה צומי.]נגה שהיתה חברה של דן שומרון ואבינועם אבא של השייטת ליאור[ראיתי בגוגול] כרמי. במסדה עשינו חיים חצי שנה עבדתי בבננות שברמת דוד אין רק תפוחים וכעת זיתים, והיכרתי את בת שבע.שהיא בכלל מסיפור אחר.
העיקר לנו בחיפה לא היה כסף כי אבא שלי פוטר מהצבא בהוראת בן גוריון למרדכי מקלף לצמצם את הצבא אחרי מלחמת השחרור[שחרור ממה שאל פרופ' מוטי גולני-שביום ששי אפגוש אותו בסידרת הרצאות על יריבי בן גוריון בבית גוריון ] אז העובדים האזרחיים היו הראשונים שעפו. אז אהוד קיבל אופני ספורט פיג'ו.[כמו שאורי ברפל האשי שהמציא את מפעל המתכת רמת דוד-נתן לנו בלי תמורה זה היה בקיבוץ הישן אופנים של הטייס עפר באל-על שיש לי תמונה איתו מהערב לזכרו של אבנר רבן הפרופ' לארכיאולוגיה תת-ימית מרמת דוד.] העיקר אנחנו קנינו מאהוד ב-12 לירות את האפניים הישנות שלו. האפניים האלה בכלל היו אפניים של בחורה שאבא של אהוד הרתך בנמל חיפה ריתך להם רמה. [מה שמזכיר לי את רמה שאבא שלה נהרג כשרץ לסגור את השער של בית אלפא כשהיינו בחפציבה- וזה השחרור במלחמת השחרור והתשובה לשאלת מוטי גולני ממי השתחררנו] אז הסיפור מסתיים שכשסיימנו כיתה ח' ורוני טורנר הזמינה אותי לראות את הבית שלה בית של עשירים במרכז הכרמל-למרות שהיא ואהוד היו חברים ואני כל שבת פגשתי את דבורה הרשקוביץ בתו של הירקן.
בסוף כיתה ח'. העיקר אהוד ורובינה שבשיחה האחרונה שלנו שאלה ו'מה עם ג'ורג'' והתכוונה להילה חברה של אשתי. ואולי לשתי הדוקטוריות האלה היו סיבות אחרות והם שוב מסיפור אחר. העיקר גם נעמה ומוטי ויוסי ואורי שנהרג בקדש כולם הלכו ללמוד בתיכון 'חוגים' שעלה כסף ולנו משפחת האבא המובטל לא היה לשלם שכר לימוד. יורם לייבוביץ המשיך לריאלי..שזה בכלל היה לעשירים אמיתיים. אבל האצילים היו דוקא ב'חוגים' כי אצילים לא מתגרשים מרבקה מיכאלי. אז הלכתי בן ה-14 וחצי לעבוד בבנק א"י בבריטניה שאבא שלי מצא מודעה בעיתון.עבדתי שם שנה עם האח של קסטנר הסבא של ח"כ מירב ופגשתי את הכרוזים של מכליאל גרינוולד שבגללם הוא נרצח-ע"י יוצאי לח"י. ואז הורי עברו לכפר סבא לטפל בילדים של אחות של אמי החורגת שאא שלהם ירדה לעבוד ועזבה את הבית איזה יפה היתה המרוקאית הזו. מה'אכלו לי שתו לי'.אחלה יפה. ואני עברתי לעבוד בבנק באותו שם א"י בריטניה על יד הבית שאחר כך 'ביצים נשרף'- שזה היה בית צים שנשרף. עבדתי עם יהושע בן ציון המנהל שהיה נשוי לבת של בעל הבנק נחום ויליאמס. חבר'ה את כל הספור הזה חסכתי מכם בארוחה במושבת הטמפלרים שרונה-כשאכלנו והייתן עסוקות מעל לראש. אז בוקר טוב פעמיים כי טוב. יום אסל או יום בסל.
