נושא? לא יודעת...
אני יושבת מול המסך ובוהה. לא יודעת מה לכתוב, איך לכתוב. החלטתי לעשות היום בדיקת דם להריון, למרות שהרופא שלי אמר לספור 16 יום מהכוריגון ועברו רק 14. אז קמתי בבוקר, השתנתי על "מקלון הזהב" וחיכיתי 4 דקות בפחד. והיו שם 2 קווים...לאחר שנה בדיוק אני זוכה לקבל 2 קווים. כשבעלי קם וראה הוא העיר את תשומת ליבי לכך שיש 2 קווים (בהתרגשות) ואני, קצת שמחה קצת חוששת, אמרתי לו שזה לא אומר כלום ושאני אלך לעשות בדיקת דם. בצהריים, בדרך לרופא בגלל ההיפר שקצת החמירה, הוצאתי תדפיס תשובה- בטא 138. לשמוח או לא? הרופא אמר לי לעשות בדיקה נוספת ביום ב´ (כי אני לא יכולה ב- א´) ולוודא שהבטא הוכפלה פעמיים. ולגבי ההיפר- אכן הרבה נוזל מסתובב לו בחלל הבטן והוא צופה עוד החמרה אם ההריון יתפתח. עכשיו מה אני אמורה להרגיש? פתאום תקף אותי כזה בכי ואני לא יודעת אם זה מאושר או פחד. שנה אני מחכה לרגע הזה וכשהוא מגיע אני לא מאמינה. ביחוד אחרי כל הסיפורים העצובים שהיו כאן בזמן האחרון. מה אם הבטא לא תעלה? מה אם זה שלישיה? מה אם לא יהיה דופק? נועם פעם אמרה שמבחינתה זה לא הריון עד שימדדו דופק. ככה אני מרגישה עכשיו. מסרבת להאמין למה שקורה בגוף שלי עד שלא יהיו הוכחות מוצקות. ואנחנו בנתיים לא מספרים לאף אחד, ונראה לי שלא נספר עד שנראה דופק... זהו. נותר לי לחכות בסבלנות ליום שני ולקוות שהבטא תתנהג כמצופה ממנה. אני רק עצובה קצת כי כל הטיפולים האלה עשו אותי אדם אחר- אדם חרד יותר שלא מאמין בנסים... אוהבת את כולכן וממשיכה לבכות
אני יושבת מול המסך ובוהה. לא יודעת מה לכתוב, איך לכתוב. החלטתי לעשות היום בדיקת דם להריון, למרות שהרופא שלי אמר לספור 16 יום מהכוריגון ועברו רק 14. אז קמתי בבוקר, השתנתי על "מקלון הזהב" וחיכיתי 4 דקות בפחד. והיו שם 2 קווים...לאחר שנה בדיוק אני זוכה לקבל 2 קווים. כשבעלי קם וראה הוא העיר את תשומת ליבי לכך שיש 2 קווים (בהתרגשות) ואני, קצת שמחה קצת חוששת, אמרתי לו שזה לא אומר כלום ושאני אלך לעשות בדיקת דם. בצהריים, בדרך לרופא בגלל ההיפר שקצת החמירה, הוצאתי תדפיס תשובה- בטא 138. לשמוח או לא? הרופא אמר לי לעשות בדיקה נוספת ביום ב´ (כי אני לא יכולה ב- א´) ולוודא שהבטא הוכפלה פעמיים. ולגבי ההיפר- אכן הרבה נוזל מסתובב לו בחלל הבטן והוא צופה עוד החמרה אם ההריון יתפתח. עכשיו מה אני אמורה להרגיש? פתאום תקף אותי כזה בכי ואני לא יודעת אם זה מאושר או פחד. שנה אני מחכה לרגע הזה וכשהוא מגיע אני לא מאמינה. ביחוד אחרי כל הסיפורים העצובים שהיו כאן בזמן האחרון. מה אם הבטא לא תעלה? מה אם זה שלישיה? מה אם לא יהיה דופק? נועם פעם אמרה שמבחינתה זה לא הריון עד שימדדו דופק. ככה אני מרגישה עכשיו. מסרבת להאמין למה שקורה בגוף שלי עד שלא יהיו הוכחות מוצקות. ואנחנו בנתיים לא מספרים לאף אחד, ונראה לי שלא נספר עד שנראה דופק... זהו. נותר לי לחכות בסבלנות ליום שני ולקוות שהבטא תתנהג כמצופה ממנה. אני רק עצובה קצת כי כל הטיפולים האלה עשו אותי אדם אחר- אדם חרד יותר שלא מאמין בנסים... אוהבת את כולכן וממשיכה לבכות