ליגו יקרה, בפסיכולוגיה היו קוראים
לזה חוסר אמון נרכש - אנחנו מתאכזבות כל הרבה הרבה פעמים, נופלות, מתרסקות, מתפזרות ברוח, שממש קשה להאמין איך אנחנו אוספות את עצמנו מחדש כדי להתחיל עוד טיפול. אחרי זמן קצר או ארוך, פתאום, משום מקום, מופיע לו החיובי הזה, החיובי הראשון, ומערער את כל תפישת עולמנו. הרי זה משהו כל כך חריג בנוף הטיפולים שאנחנו מכירות, משהו שבכלל.... נו, רק קיווינו, טוב, לפעמים גם האמנו, אבל... עכשיו??? כבר??? וזה בטוח זה??? הרי שמענו כל כך הרבה סיפורים על בטא שירדה, ועלתה וירדה, ועל הריונות שהסתימו לפני זמן, ועל הריונות שהסתימו, נקודה ! יקרה שלי, יגעת ומצאת - תאמיני. אני מבינה מה עובר עלייך. אני חושבת לפעמים שיהיה לי טבעי יותר לקבל מחר תינוק מוכן מלהיות פתאום בהריון עם בטא חיובית. זה נשמע לי פשוט בלתי נתפש שזה יקרה לי יום אחד למרות התקוות ולמרות האמונה. את כבר שם. הזכירי לעצמך שלרוב ההריונות יש סוף נפלא, ושהתוצאה של רוב ההריונות מלווה את האשה ההרה במשך עשרות שנים... לסיכום - מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב. יעל
