ברית מילה.
אני בחרתי שלא למול את שני בני. לעומתי בחרו אחי ואחותי (הקטנים ממני בכמה שנים) למול את ילדיהם. לאחי נולד הבכור חצי שנה לפני הבכור שלי מה שאומר שהייתי בהריון ומין העובר היה ידוע בעת הברית. באותה עת ידעתי שלא אמול אך עדיין הייתי בהתלבטות קלה. לכן מעבר להבאת העובדות לידיעת אחי ונסיון לשכנע אותו להשתמש ברופא ובאלחוש לא עשיתי מאום. המילה היתה נוראית עם רב ללא כל אמצאי הגיינה או אלחוש במסעדה, עם מציצה בסוף. התינוק צרח שש שעות, אחי ואשתו השתגעו. זה היה מביך, גם להם וגם לקהל . לאחר חצי שנה נולד בני ואני עשיתי ארוע חודשיים לאחר הלידה בלי מילה כמובן. הניגוד החריף בין הארוע של אחי לארוע שלנו כולל הקונוטציות והעובדה שכל אורחנו ידעו שלא היתה ברית ולא היה להם אכפת, היה ניכר ביותר. אחי לא אמר דבר אבל חצי שנה אחרי כן אחותי ילדה את בנה הבכור, והויכוחים בבית עלו לטונים מאוד גבוהים. עד כדי כך שאמא שלי החלה להתערב בינינו וביקשה שנפסיק. אחי היה שטוף ברגשות אשמה, ואחותי היתה שטופה באימה - מחד פחדה מהמילה ומאידך מהחברה. לבסוף היא מלה עם גונן בהרדמה, והזמינה רק את הורי - בעיקר כדי שאבי ישגיח על גונן שיעשה הרדמה כמו שצריך.... כשהיא מלה הית האשתו של אחי בהריון עם בנם השני. הבן השני שנולד לאחי, עבר גם הוא ברית אצל גונן באותה שיטה בהשגחת אבי. להבדיל מאחותי אחי לא העלה כלל את הנושא ואף אני לאחר מה שקרה העדפתי לשתוק. הם כבר ידעו הכל ממילא. אחרי כמה שנים התברר כי בנו הבכור של אחי צריך לעבור ניתוח תיקון. לא אמרתי כלום אבל הוא טרח המון זמן להסתיר את הדבר ממני. בהקשר הזה אני יכולה לומר שלמרות שהילדים חברים, יש לי הרגשה שאחי ואחותי חיים בציפיה מתוחה שסופסוף יקרה משהו רע לבני בהקשר הברית, מעולם לא עלה יותר הנושא ומעולם לא ניסו לשסות במי מבני את ילדיהם, אבל קיים מתח באוויר, ומערכות היחסים בינינו השתנו עקב כך. לאחרונה נודע לי שלמרות התקיפות בה הציגה אחותי את התנגדותה למעשי, חברה שלה פלטה בלא כוונה שאחותי סיפרה לה על כך שלא מלנו ועל כך שהיא מקנאה בי שהיה לי אומץ שכזה והלוואי שהיה גם לה - סוף ציטוט.... אני מעולם לא ידעתי - ויש לי ייסורי מצפון שלא הצלחתי לחזק אותה למרות הכל. אולם היא לא מודה בכך בפני. ככל שעובר הזמן ובני נהנים משלמותם כך אני חשה שאחי מתחרטים. ליבי עליהם אך את הנעשה כפי הידוע אין להשיב (לפחות במקרה שלהם). בכל אופן מכל מה שקרה אחותי הקטנה הודיעה שאם אי פעם יהיה לה בן זכר אין לה שום כוונה למול אותו ווידאה את זה היטב מול בעלה טרם הנישואין. כתוצאה מכך החליטו אחיותיו של הכעל שגם הן לא תמולנה אם יהיו להן בנים.... אבל בסופו של דבר - הדור הראשון - זה בעייתי מאוד וסיבה טובה לקרע - גם אם לא משהו מוגדר שרבים עליו. לא שזה שיקול בעיני.
האם בחירה לימול/לא לימול היא בחירה שאתם מושפעים ממנה מהאחים שלכם וממה שהם עשו, או שכל אחד והדיעה שלו
העובדה שהיא עשתה לא תשפיע עליי, אבל בטוחה שזה יגרום להרבה רעמים פה כי זה משהו שהוא מסורת ומתקשר לאמונות ולדת.
