ככה זה כששותפים
אני בהחלט אוהב שאשתי מכינה אוכל, כי יכולת הבישול שלי נגמרת עם לוף......
אבל בכל זאת מידי פעם אני מבקש מאשתי לרשום לי בפנקס איך עושים דבר זה או אחר. הבדיחה זה שאני מתכונן לכך שהיא תמות, וזו קונטרה שאני מציג הוכחות שהנשים במשפחתה חיות 15-20 שנה אחרי הבעל.....משמע, ביום שאני מת, היא יודעת שנשארו לה עוד כך וכך שנים
אז אני מכין סלט חצילים פיקנטי שכל המשפחה משוגעת עליו (שידרגתי את מה שהיא לימדה אותי),
יש לי גירסה משלי לשקשוקה עם תוספת גבינה צהובה, כאשר העגבניות והפלפלים שטבלתי במים רותחים שהקליפה העליונה תרד , ואני קורא לה "שק", וגם על זה כולם מתים,
וכו וכו
כשאשתי אומרת לי לשטוף כלים, אז אני מיד עושה זאת או לא...... כי לרוב אני עסוק בכתיבה ובונה פרקים שלמים בראש, ואשתי יודעת ש-"תיכף" יכול לקרות מחר, כי הראש שלי במקום אחר.....
אני נוסע לכרתים לבד באמצע השנה ל-3-4 שבועות ואשתי יודעת שאני עוסק במחקר, וגם היא בעבר כמנהלת מחלקת טיולים נסעה לבדוק בתי מלון ואתרים עבור עבודתה, וזה היה טבעי לגמרי.
ואצלנו לא מתאספים כלים בכיור גם אם אני לבד בבית, וכשאני בחו"ל אני לא לוקח יותר משלוש חליפות לבנים וגרביים, כי כל יום אחרי המקלחת אני מכבס את מה שלבשתי באותו יום, ויש לי חבל אלסטי עם אטבים במזוודה.
כשאשתי צריכה כסף, אני לעולם לא שואל למה, לעולם לא נותן לה סכום כסף ביד, ולעולם לא שואל כמה זה או ההוא עלה (הרי החשבון משותף, ואם מבזבזים בלי חשבון, אז החשבון חסר, לא?) , אלא אני נותן לה את הארנק ולא בודק כמה לקחה, כי אני בטוח שהיא לקחה כמה שהיא צריכה. (רק מידי פעם אני מעיר שצריך להתרסן עם הכספים לנכדים......) פשוט, היא שונאת להתעסק בכספומט.
כשאנחנו מגיעים למקום ששואלים: "אתם ביחד?" ,
אני תמיד עונה:"כן, כבר 45 שנים..."