נו אז מה יהיה עם האשמה הזו?
אני לרוב לא כותבת בפורום הזה. אע"פ שגם אני "בוגרת" התעללות מינית, ו"בוגרת" כל אותן צלקות נפשיות שההתעללות השאירה בי.
אבל אתן יודעות/אתם יודעים די כבר נמאס מכל ההודעות של "אני לא מסוגלת יותר" "אני לא יודעת מה לעשות" ועוד כהנה וכהנה.
לא כל מי שסביבי יודע על ההתעלות שעברתי; ולא, לא נראה לי שגם כל אחד צריך גם לדעת. הנקודה הזו של לעמוד ולרחם על עצמי בגלל עברי די כבר נמאסה עלי.
כלומר הבנתי את מסכנותי אבל לא מתאים לי להיות בנקודה של כל הזמן מרחמים עלי ומנסים להיות עדינים איתי או שמתייחסים אליי כאל ילדה בת חמש למרות שאני כבר בת 37.
אני לא מנסה להמעיט או לזלזל ברשגושתיהן של אף אחת מכותבות או אחד מכותבי הפורום. אם זאת קשה לי עם כל הודעות הרחמים העצמיים וההודעות של תחושות השחור -יאוש- ומסכנות שהרבה מתארות כאן.
שוב לא כי לא מוכר לי אותו מקום ממנו באים/ות נפגעי/ות תקיפה מינית אלא כי אני מבינה ומרגישה שכדי לצאת מהמקום הזה אני צריכה לשים את זה בצד ולהמשיך הלאה.
אני לרוב לא כותבת בפורום הזה. אע"פ שגם אני "בוגרת" התעללות מינית, ו"בוגרת" כל אותן צלקות נפשיות שההתעללות השאירה בי.
אבל אתן יודעות/אתם יודעים די כבר נמאס מכל ההודעות של "אני לא מסוגלת יותר" "אני לא יודעת מה לעשות" ועוד כהנה וכהנה.
לא כל מי שסביבי יודע על ההתעלות שעברתי; ולא, לא נראה לי שגם כל אחד צריך גם לדעת. הנקודה הזו של לעמוד ולרחם על עצמי בגלל עברי די כבר נמאסה עלי.
כלומר הבנתי את מסכנותי אבל לא מתאים לי להיות בנקודה של כל הזמן מרחמים עלי ומנסים להיות עדינים איתי או שמתייחסים אליי כאל ילדה בת חמש למרות שאני כבר בת 37.
אני לא מנסה להמעיט או לזלזל ברשגושתיהן של אף אחת מכותבות או אחד מכותבי הפורום. אם זאת קשה לי עם כל הודעות הרחמים העצמיים וההודעות של תחושות השחור -יאוש- ומסכנות שהרבה מתארות כאן.
שוב לא כי לא מוכר לי אותו מקום ממנו באים/ות נפגעי/ות תקיפה מינית אלא כי אני מבינה ומרגישה שכדי לצאת מהמקום הזה אני צריכה לשים את זה בצד ולהמשיך הלאה.
